ים של שלמה על חולין רה

האבר מטמא משום אבר מן החי דמיתה עושה ניפול ואינו מטמא משום אבר הנבילה דברי ר"מ ור"ש מטהר מפרש בגמרא דקאי ארישא דקאמר ת"ק דמטמא טומאת אוכלין ופליג ר"ש וס"ל דאינו מטמא וקאי נמי אסיפא דקתני הבשר צריך הכשר והוא ס"ל כל אוכל שאי אתה יכול להאכיל לאחרים אינו קרוי אוכל ואין הלכה כמותו אלא הבשר המדולדל שאינו יכול לחיות חשוב אוכל לקבל טומאת אוכלין ופריך בגמרא טומאת אוכלין אין טומאת נבלה לא היכי דמי אי דמעלה ארוכה אפילו טומאת אוכלין נמי לא ליטמו ואי דאין מעלין ארוכה טומא' נבילה נמי לא ליטמו לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני טומאת נבילה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול תנ"ה האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה יכול יטמאו וכו' ואפ"ה טומאת אוכלין מטמו מסייע ליה לרב חייא בר אשי דאמר ר"ח ב"א א"ש תאינים שצמקו באיביהן פירש שיבשו באילן מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת אלמא אף שמחוברין הן חשובי' כאוכל לענין טומאה והא דקאמר דמטמא משום אבר החי כו' נ"מ דאלו בשר הפורש אח"כ מן האבר החי אינו מטמא דלא עדיף מבשר הפורש מן החי ואף דלעניין איסור מן החי שווין הן דאבר מן החי ובשר מן החי שניה' אסורין כדאיתא בסוף פרק ג"ה לעניין טומאה הן חלוקים דבשר מן החי אינה מטמא ואבר מן החי מטמא והבשר הפורש ממנו אינו מטמא אבל אי לא הוי עושה מיתה ניפול אז הוי האי אבר מטמא משום נבלה ואפי' בשר הפורש אח"כ ממנו הוי מטמא דהא נבלה מטמא בכזית והא דאבר מן החי מטמא ולא בשר מן החי יליף מקראי דאר"י אמר רב וכי ימות מן הבהמה פירש ממקצת בהמה כגון אבר ממנה מדכתיב כי ימות מן דמשמע כעין מיתה שאינו עושה חליפין והיינו אבר וסיפא דקרא הנוגע בנבלתה יטמא והאי מיבעי ליה לכאידך אר"י אמר רב דאר"י א"ר וא"ל במתניתא תנא וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזה זו זו טריפה ששחטה א"כ לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן בהמה ש"מ תרתי א"ה אפי' בשר נמי לא ס"ד דתניא יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינו עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין דברי ר' יוסי רע"א בהמה מה בהמה גידין ועצמות אף כל גידין ועצמות ר' אומר בהמה מה בהמה בש' וגידין ועצמות אף כל בשר וגידין ועצמות מאי איכא בין ר' לר"ע איכא בינייהו ארכובה בין ר"ע לר"י מא"ב אר"פ כוליא וניב שפתים איכא בינייהו וכה"ג תניא נמי גב' שרצים כו' ולכאורה היה נראה לפסוק הלכה כר"ע אבל הרמב"ם פסק כר' להקל שאינו טמא עד שיהא בשר וגידין ועצמות אבל בציר חד מנהון אינו טמא וז"ל בשר הפורש מבהמה וחיה כשהן חיין בין טהורין ובין טמאין טהור ואינו מטמא כנבלה אבל אבר מן החי הפורש מהן מטמא כנבלה אחד אבר מן החי הפורש מבהמה עצמה או אבר הפורש מן השליל שבבטנ' והאיברים אין להם שיעור אפילו היה כשעורה או פחות מטמא והוא שיהיה האבר כברייתו בשר גידין ועצמות ויה' עליו בשר כדי להעלות ארוכה היה הבשר פחות מהעלות ארוכה בחי או חסר עצמות טהור הכוליה והלשון והשפה וכיוצא בהן אעפ"י שהן איברי' ואין עושין חליפין הואיל ואין בהם עצם הרי הן כבשר ע"כ וטעמא דס"ל דלא פליגי הני תנאי אלא איכא בינייהו הוא דקאמר בין הני טעמי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא כל אחד מוסיף על חבירו דרבי יוסי אין גזעו מחליף א"כ לא נתמעט כוליא וניב שפתים בא ר"ע והוסיף מה בהמה כו' שנתמעט אף כוליא וניב שפתים ועדיין לא נתמעט ארכובא בא ר' ואמר מה בהמה בשר גידין ועצמות ונתמעט הכל תו מסקינן ת"ר החותך כזית בשר מאבר מן החי חתכו ואח"כ חישב עליו טהור פי' דהא בשר הפורש מאבר מן החי טהור הלכך טומאת עצמו אין בו ומשחישבה עליו לא נגע בטומאה שיקבלנה אבל חישב עליו ואח"כ חתכו טמא פי' ואינו צריך הכשר משום כשחישב עליו להורידו באביו באבר לתורת אוכל ואח"כ חתכו קבל טומא' מאביו קודם לכן מטומא' חמורה שהיתה עליו בעודו אבר שלם וכשחותכו הלכה לה טומא' חמורה ונשארה עליו הקלה שלא היה לו עד עתה עכ"ל רש"י והרמב"ם כתב וז"ל חישב עליה ואח"כ חתכ' אינו צריך הכשר מפני שמטמא' טומאה חמורה וכל המטמאה טומאה חמורה אינו צריך הכשר עד כאן ונראה בעיני שלא עלה על דעתו לומר שהבשר יטמא טומאה חמורה הלא בשר הפורש מאבר מן החי אינו טמא כלל אלא טומאה קלה שקיבל בהפרידו מן האבר החי ואבר מן החי מטמא אוכלין שנגעו בו כשרץ וכנבלה והא דקאמר שמטמא טומאה חמורה ר"ל בעודו היה באבר ומ"ה לא בעי הכשר אף עתה שיש עליו טומא' קלה דהיינו טומאת אוכלין ומה דמסקינן בסוגיא דר' אסי קא קשיא ליה אהא ברייתא דקתני חישב ואח"כ חתכו טמא ואמאי טמא בלא הכשר ואמר רבא מאי קושיא דלמא כשהוכשר וא"ל רבה בר רב חנן לרבא ל"ל הכשר הרי מטמאה טומאה חמורה אגב אביו פי' שהיה מטמא' טומא' חמורה כשהיה אצל אביו ומשני כששימש מעשה עץ שימש פירש אותן שימוש טומאה חמורה לאו בתורת אוכל שמשה שאין האבר מטמא כולם ע"י אותו בשר אלא בתורת עץ שימש שנחשב ונמנה עם הגידין והעצמות לעשות אבר והן כעץ והשתא איתעביד ליה אוכל ופנים חדשות באו לכאן ע"כ אלמא דרב אסי קא קשיא ליה איך יטמא בלא הכשר ורבא אמר דווקא כשהוכשר מ"מ נ"ל דס"ל להרמב"ם דלא סמכינן בזה לדחות סתמא דברייתא אלא היכא דמפרש להדי' בדות' היא או לא היא אבל הכא רב אסי אתמוה קא מתמה אהאי ברייתא ורבא נמי לא בא לומר דצריכה הכשר אלא לפי קושיי' דרב אסי דקמתמ' על הבריית' אמאי טמא בלא הכשר השיב מה יש לתמוה דלמא איירי בהכש' ומשום דכששמש מעשה עץ שימש אבל לפי האמת ס"ל נמי דלא בעי הכשר כדברי הברייתא

יא דין אם נעשית הבהמה בחייה יד לאבר להביא לו טומאה כגון שנוגע הטמא בבהמה ולא באבר ועלה בספק וכן כל הדומה לזה היכא שגוף הדבר אינו מקבל טומאה אם נעשה בית יד בו

בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעש' יד לאבר לר"מ דס"ל בהמה נעשית יד לאבר בשחיטה פירש לעניין הכשר בהמה בחייה מהו שתעשה להכני' ולהוציא טומאה היכא דהוכש' במים לאחר דילדולו דאמרינן במתניתין דמקבלין טומאה במקומה ואם נגעה טומאה בבהמה מהו שתעשה יד להביא טומאה לאבר מי אמרינן כיון דבעלי חיים לאו מקבלי טומא' יד נמי לא הוו או דילמא נהי דאיהי גופה טהורה יד לאבר מיהא הויא כי היכא דאמרינן גבי עצם דבשר ואוכל עליו שהוא יד לבשר להכניס ולהוציא טומאה אעפ"י שאין עצם בלא בשר מקבל טומאה תיקו תו מסקינן אמר אביי הרי אמרו קישות שנטע' בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה אמר ר"ש וכי מה טיבה לטהור אלא הטמא' בטומאתו והטהור בטהרתו פירש מה שבתוך העציץ מקבל טומאה לפי שהו' כתלוש והטהור שהוא הנוף היוצא לחוץ ויונק מריח הארץ דרך אויר חשיב כמחובר וטהור בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה תיקו ואין נפקות' בבעיי' זו דאין הלכה כר"ש אלא כת"ק והכל טהור ותו מסקינן אמר רבי ירמיה הרי אמרו המשתחו' לחצי דלעת אסורה מהו שתעשה יד לחבירת' תיקו תו מסקינן אר"פ הרי אמרו יחור של תאנה שנפשח ומעור' בקליפת' ר"י מטהר וחכ"א אם יכול להחיות טהור ואם לאו טמא מהו שיעשה יד לחבירו פיר' האילן ליחור תיקו תו מסקינן אר"ז הרי אמרו אבן שבזיות כשהוא חולץ את כולה וכשהו' נותן את שלו ומניח את של חבירו מהו שתעשה יד לחברתה פי' חלק הטהור בית יד זה להכניס טומאה לבית חבירו דהא אבן המנוגע מטמאה באוהל תיקו ואם יבא מורה יגלה עינינו בתורתו

יב דין אבר ובשר המדולדלין באדם אע"פ שאינם ראוי' להעלות ארוכה טהורין מת האדם הבשר טהוד והאבר מטמאה משום אבר מן החי לא משום אבר מן המת ונ"מ דאבר מן החי בשר או עצם הפורש ממנו טהורי' ואבר מן המת אף בשר או עצם הפורש ממנו כפורש מן המת שלם ואבר מן המת נמי בעינן שיה' שלם עם בשר גידין ועצמות

מתני' האבר והבשר המדולדלין באדם טהורין מת האדם הבשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת דברי ר"מ ור"ש מטהר ופריך תלמוד' ור"ש מה נפשך אי מיתה עושה ניפול ליטמו משום אבר מן החי ואי אין מיתה עושה נפול ליטמא משום אבר מן המת ומשני ר"ש בעלמא קאי ודקאמר ת"ק באבר מטמא משום אבר מן החי ואין מטמא משום אבר מן המת אלמא אבר מן המת מטמא בעלמא א"ל ר"ש אבר מן המת בעלמא לא מיטמא דתניא אמר ר"א שמעתי שאבר מן החי מטמא א"ל ר"י מן החי ולא מין המת וק"ו מה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא מת שהוא טמא לא כ"ש: כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן ה"נ כל דכן א"ל כך שמעתי ופרי' תלמודא אמאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת כזית בשר ועצם כשעורה הפורש מאבר מן החי א"ב דתנן כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר"א מטמא ור"נ בן הק' ור"י מטהרין עצם כשעורה הפורש מן אבר מן החי ר"נ מטמא ור"א ור"י מטהרין השתא דאתית להכי בין ת"ק לר"ש נמי כזית בשר או עצם כשעורה א"ב פי' בהא פליגי אם אבר מן החי חלוק מאבר מן המת בשתיהן או באחת מהן דלת"ק אין חלוק אלא באחת מהן דת"ק סבר אי כר"א דמטמא בבשר הפורש מאבר מן החי ובעצם כשעורה הפורש ממנו