ים של שלמה על חולין רד

מוח כדי לעלות ארוכה הרי זה כמת שלם היה בו מוח המתנדנד אם יש בו כזית הרי זו מטמא באהל אף ע"פ שהעצם סתום מכל צדדים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורד שהמוח כבשר לכל דבר ועו' כת' בהלכ' אבו' הטומא' בס"פ שני וז"ל קולית הנבלה הנוגע בה או נושאה טהור שכל דבר מן הנבלה שאינו מטמ' במגע אינו מטמא במש' ניקבה כל שהו הנוג' בה או נושאה טמא בד"א כשהיה המוח שבה מתקשקש שהרי אינו מעלה ארוכה אבל אם היה עומד במקומו אם יש בו כדי לעלות ארוכה לעצם מבחוץ הרי זו מטמא במגע ובמשא ככל האיברים וכבר פרשנו שהקולית היא העצם הסתום מכל צדדיו ע"כ ולפי זה מאחר שהל' כר"י והוא מוקי מתני' דנוגע היינו מאהיל וראוי לפסוק שיצטרף נגיעה לאהל חוץ מטומאה בהמשכה וכדברי רבא דלדברי ר"י לא מיתוקמא מתניתין אלא כרבא וכדפרישי' לעיל והוא פסק להדי' בנגיעה ואוהל אינו חיבור אפי' אהל בלא חיבורן וז"ל הרמב"ם המשא והמגע והאוהל ג' שמות הן וכל שהו' משם אחד מצטרף ומטמא ומב' שמות אינו מצטרף וטהור כיצד הנוגע בשני חצאי זיתים כו' או שהאהיל על חצי זית וחצי זית אחד מאהיל עליו או שהיה הוא וחצי זית תחת האהל והאהיל במקצ' גופו על חצי זית אחר או האהיל חצי זית על מקצתו הכל טמאין מפני שהו' שם אחד אבל הנוגע בחצי זית או הנושא חצי זית וד"א מאהיל עליו ועל כחצי זית או שהאהיל הוא על חצי זית אחר וכן הנוגע בחצי זית ונושא חצי זית אחר הכל טהורי' שאין המגע מצטרף עם המשא אלא במת ולא בשאר טומאות ולא המגע מצטרף עם האהל ולא האהל מצטרף עם המש' לפי שאינם שם אחד וצ"ל דס"ל כר"י בדיניה אבל באוקימת' דמתני' לא ס"ל כוותי' וס"ל כשינוייא דאביי דמוקי כששפה וס"ל דמתנית' דאהילות דנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית כו' לא מיתוקמ' אלא או כר' זירא דאיירי בטומאה רצוצה או כאביי דאיירי במאהי' למטה מטפח וכן פי' הרמב"ם להדיא במשנה ואיני יודע למה לא פסק כרבא שהוא בתראי וכאוקמתי' דר"י ואפשר דס"ל משום דרבא מסיק מנא אמינא לה ואביי דחה דבריו מה בכך ס"ס ס"ל הכי ואם ראייתו נדחית דבריו לא נדחית ובפרט דר"י כוותיה ע"כ נ"ל דהלכה כרבא דנגיעה ואהל מצטרפין חוץ מטומאת אהל בחיבורן שאינו מצטרפין לנגיעה ומ"מ נ"ל דהלכה כאביי בדיניה היכא ששפה לקולי' ברוחבה שאינו מעלה ארוכה ונ"מ לענין טומאת אהל היכא דליכ' ביה כזית מוח שאינו מטמ' מאחר שאינו מעלה ארוכה ועוד איכא נ"מ גבי נבילה ושרץ הוי סתומין טהורי' דהא ר"א נמי אמרה הכי ולא מצינו שחולק ר"י עליה ומה דלא מוקי מתני' בהכי ומוקי לה במוח המתקשקש משום דנ"ל דוחק לאוקמי סתמ' דמהני בהכי כי סתם קולי' משמע בשלימותו שלא נשפה גם מה שפסק דלמטה מטפח חשבינן כנגיעה נמי הילכתא כוותי' ונ"מ לענין נגיעה בחצי זית ואהל חצי זית בהמשכה כשהן למטה מטפח דחשבינן ליה חיבור ואף רבא לא פליג עליה להדי' אלא דלא בעי לאוקמי מתני' בהכי דאיירי דווק' בכה"ג בלמטה מטפח הנראה בעיני כתבתי ואם יבא מורה צדק יאיר עינינו בתורתו תו מסקינן ת"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפי' ניקבה ת"ל הנוגע יטמ' את שאפשר ליגע טמ' ואת שאי אפשר ליגע טהור בעי רב אושעי' חישב עלי' לנוקבה ולא ניקבה מהו מחוס' נקיב' כמחוסר מעשה דמי או לא הדר פשטה מחוסר נקיב' לאו כמחוס' מעשה דמי וכן הלכה

ח דין ביצת השרץ המרוקמת טהורה עד שניקבה אפילו כחוט השער' ועכבר שחציו בשר וחציו אדמה ונוגע בצד בשר טמא אפילו לא השריץ על פני כולו והנוגע בצד אדמה שכנגד הבשר טהור אפילו השריץ על פני כולו

מתני' ביצת השרץ המרוקמ' טהורה ניקבה כל שהוא טמאה עכבר שחציו בשר וחציו אדמ' פי' יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מן האדמה באשפה המשרצת תולעים והיכא שעדיין לא נברא כולו אלא צידו אח' או הימיני או השמאלי הנוגע בבשר טמ' באדמה טהור רבי יהודא אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא ואין הלכה כר"י אלא כת"ק ת"ר הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ יכול אפי' לא ריקמה ת"ל השרץ מה שרץ שרקם אף ביצת השרץ שריקמה יכול אפי' לא ניקבו ת"ל הנוגע יטמ' את שאפשר ליגע טמ' ואת שא"א ליגע טהור וכמ' נקיבתן כחוט השערה שאפשר ליגע בחוט השערה והא דעכבר שחציו אדמה מפרש ריב"ל והו' שהשריץ על פני כולו איכא דמתני לה אסיפא רי"א אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא אריב"ל שהשרי' על פני כולו מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא אבל רישא אע"ג דלא השריץ ואזלינן לחומרא כלישנא בתרא דברישא דעכבר טמא אע"ג שלא השריץ החצי על פני כולו ובסיפא אפי' השריץ החצי על פני כולו אפ"ה ס"ל לת"ק שאם נגע באדמה שכנגד הבשר טהור והרמב"ם פסק שהוא טמא ולא דק שהרי אין הלכה כר"י לגבי ת"ק וכן פי' במשנה א"כ ממ"נ לא דק דאי ק"ל כהך לישנא דקאי אסיפא אלמא דת"ק פליג אפי' השריץ על פני כולו והלכה כת"ק ואי ק"ל כל"ק דקאי ארישא א"כ ס"ל לת"ק הנוגע באדמה טהור אפילו בהשריץ על פני כולו א"ל שנו דווקא שהיה לו גירסא אחרת אמר ריב"ל לא שנו אלא שלא השריץ על פני כולו כו' וגירסא זו לא נמצא ואינו עיקר או ס"ל דר"י לא פליג על הת"ק דת"ק איירי (בלא) השריץ על פני כולו אבל קשה מנ"ל האי סברא דלא פליגי תו גרסינן בסוגיא ת"ר מתוך שנ' עכבר שומע אני אפי' עכבר שבים ששמו עכבר ת"ל על הארץ אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא ת"ל השרץ כל מקום ששורץ או אינו אלא השורץ כל המשריץ יטמא שאין משרי' לא יטמא אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה ת"ל בשרץ פי' דכתי' בתחלת הפרשה וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ וקרא יתירה הוא לרבות דהא כתיב בתרייהו אלה הטמאים לכם בכל השרץ ופריך והא האי על הארץ מבעי ליה להוציא ספק טומאה צפה פי' שרץ מת צף על המים ספק נגע ספק לא נגע אף ברה"י ספיקו טהור ומהאי קרא נפקא לן בפ' בתרא דנזיר כתיב השרץ כ"מ ששרץ ואפי' על המים וכתיב על הארץ הא כיצד כאן בטומאה ודאי כאן בטומאה ספק ומשני תרתי על הארץ כתיבי ותו מסקינן ת"ר הצב למינהו להביא הערוד שבא מן הצב ומן הנחש וכן הנפילים וסלמנדרא פי' שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס ע"י כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה אמר מה רבו מעשיך ה' יש לך בריות גדולות ביבשה ויש לך בריות גדולות בים שבים אלמלא עולות ביבשה מיד מיתות שביבשה אלמל' יורדו' לים מיד מיתו' יש לך בריות גדולות באור פי' סלמנדר' ויש לך בריות גדולות באויר שבאור אלמלא עולות לאויר מיד מיתו' שבאויר אלמלא יורדות לאור מיד מיתות מה רבו מעשיך

ט דין עופות הגדלים באילן טהורין וטעונין שחיטה

פסק כתב המרדכי עופות הגדלים באילן י"א שאין טעונין שחיטה לפי שאין פרים ורבים והוי כעץ בעלמא ואמר רבינו יהודא ששמע מאביו שר"ת הצריכו שחיטה וכן אמר לי ר"י הלכה למעשה שיש לשוחטו והביא ראיי' מפרק העור והרוטב עכבר שחציו אדמה וחציו בשר הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור ובגמרא תניא מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבי' כו' עד אביא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה ת"ל בשרץ פי' לרבות אעפ"י שאינו פרה ורבה הרי לך דאע"ג שאינו פרה ורבה הרי הוא ככל שאר עופות שפרים ורבים וטעונין שחיטה ע"כ ובסמ"ק כתב בשם ר"י שאסורין משום שרץ השורץ על הארץ וכן כתב בי"ד וז"ל יש מיני עופות הגדילים באילן בחרטומיהן וכתב ר"י שאסורין משום שרץ השורץ על הארץ ונראה עיקר דברי המתירין ומה בכך שגידולו מן האילן הלא כל סימן טהרה של עופות יש להם ומה חילוק אם הוא נברא מן הביצ' או נברא מן האילן לא גרע מנברא מביצ' טרפה דשרי דחשבינן כעפרא בעלמא כדאיתא בפרקים דלעיל אימתי כי גביל לכי מסרחי כו' ועוד העופות תחיל' ברייתן מן הרקק דהיינו אדמה ומים וכן הני גידולי' מן האילן היונק מן האר' ועומד על המים ותחילת ברייתו שנופל לתוך המים וחי כאשר שמעתי

י דין אבר המדולדל וכן בשר ובעניין שאין מעלין ארוכה הטמאין טומא' אוכלין במקומן וצריכה הכשר מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא מש' אבר מן החי ותאנים שיבשו באילן מטמאין טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת ואבר מן החי בשר הפורש אח"כ ממנו אינו טמאה כבשר הפורש מן החי וטהורה והאי אבר מן החי בע' שיהא בו בשר גידין ועצמות והחותך כזית בשר מן החי ואח"כ חישב עליו לאוכלן טהור חשב ואח"כ חתכו טמא ואין צריך הכשר כי בהפריד מאביו נטמא טומאת אוכלין

מתני' האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאו' אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה בהמה הוכשרו בדמים פי' הבהמה והאבר ואעפ"י שהאבר אסור באכילה כדיליף לעיל בפ' בה"מ מבשר בשדה טריפה מ"מ מידי דנבלה הוטהר ויש עליו דין אוכלין דברי ר"מ ור"ש אומר לא הוכשרו פי' לפי שסובר שחיטה מכשרת ולא דם כדלעיל בפ' השוחט והכא לא מהני שחיטה לאותו אבר שהיה אסור באכילה והא דקאמר לא הוכשרו היינו האבר המדולדל והבשר המדולדל כדמפ' בפ' בהמה המקש' מתה הבהמה הבשר צריך הכשר