ים של שלמה על חולין רג

היכא שצריך לקרוע כו' הוא גזרינן שמא לא יקרע אבל בכל שאר דוכתין לא גזרינן דלמא לא אתי למיעבד אלא ודאי כגירס' שלנו דהיכא דקרע רוב' אפי' אין דעתו לקרוע יותר נטהר אלא דגזרינן שמא לא יקרע רובו אלא פלגא ויאמר רוב' וכמו שפי' רש"י עוד יש לי תמיה גדולה על הרמב"ם שפסק דוקא בטבולת יום הוא דאמרינן הכי וא"כ סבר הלכה כר"נ אמאי כתב סתמ' דיותר מכדי אחיזה טהור ה"ל לפר' דווקא בטומאה דרבנן ובטריפה אבל בטומא' דאוריית' או טהור בטמאה טמא הכל והוא כתב להדיא בין בטמאה ובין בטהורה יותר מכדי אחיזה טהור ובודאי לא נשמר בזה אבל לפי סברא נראה דאין הלכה כר"נ דתלמודא מקשה עלה כמה קושיו' ואעפ"י שדוחה אשינויי דחיקי לא סמכינן בפרט לומר טמאה דקתני היינו טריפה ולא טמאה ממש גם אפשר לומר מאחר דאיכא אינך לא שנו בסוגי' על מתניתין זו מסתמא פליג עליה דמסיק בסוגי' אר"ה משום ר"ש בר יוסי ל"ש אלא שלא שייר כדי מעפורת כו' וא"כ נוכל לומר דהוא לא ס"ל להך ל"ש דר"נ כו' אלא האי ל"ש שקבל מרבו ומ"מ כהאי ל"ש לא ק"ל משום דאיכא לישנא אחרינא דמסיק אפי' שייר בה כדי מעפורת טהור ור"ל אמר עלה ל"ש אלא טלית אבל עור חשיב ור"י א' אפילו עור נמי לא חשיב והלכה כר"י לגבי ר"ל דאפילו בעור ושייר כדי מעפורת דהיינו סודר טהור וכמו שפסק הרמב"ם כלישנא בתרא

ו דין עור שיש עליו כזית בשר נבלה הנוגע ברצוע' היוצ' ממנה או בשערה שכנגדו טמא ודוקא שאותו כזית פולטתו חיה אבל פולטתו סכין בטל כשהוא מחדד וכשיש על העור שני חצאי זיתים אינן מטמאין לא במשא ולא במגע ואם תחבן בקיס' והסיטן טמאין כשהן מהדדין ונפסקי' כרצועות קטנות של בשר וה"ה שמטמאים בנגיעה אם נגע בחצי זית ושוב נגע בשנית ודווקא כשאוחז בקטן ואין הגדול עולה אבל עולה עמו הוי חיבור ממש

מתני' עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו פירש רצועה ותלתול היוצא מאותו בשר ותלוי' ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית והרמב"ם פירוש שהוא חוט דק שנתפשט מן העור הסמו' לבשר ובשער' שכנגדו טמא היו עליו בשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דר"י רע"א לא במגע ולא במשא ומודה ר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ומפני מה ר"ע מטהר בעור מפני שהעו' מבטלן והלכה כר"ע מחבירו ומסיק אמר עולא אר"י ל"ש דכזית לא בטל אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל אפי' יש על העור כדי הכשר טומאה וכן הלכה וא"כ מכ"ש דלא מהני כשכנסו וא"כ ר"ה דאמר והוא שכנסו אליבא דר"י קאמר דפליג אר' ישמעאל ואר"ע דהכא וס"ל דכזית שפלטתו סכין לא בטיל א"ל ר"נ לעולא אר"י אפי' כתרטא פי' רובע הקב א"ל אין ואפילו כנפיא א"ל אין האלהים אם א"ל ר"י מפומיה לא צייתנא ליה כי סליק רב אושעיא אשכחי' ליה לר' אמי אמרה לשמעתיה קמיה הכי אמר' עולא והכי אהדר ליה ר"נ א"ל משום דר"נ חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר"י תו מסיק בגמרא כי אתא רבין וכן נחותי ימא אמרוה ארישא אבל בסיפא דשני חצאי זיתים בין פולטתו חיה ס"ל לר"ע דהעור מבטלו ואלא קשי' אי' כזית שלם בטל לעולם ואפילו כתרטא בתמיה והא ליכא למימר דכולי האי מבטל אינש כדאמר ר"פ במרודד ה"נ במרודד פירש דק וקלוש וארוך ורוחב דכי מצטרפ' ליה הוי כזית ומיהו לא טרח איניש ומצטרף ליה ומיהו פלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל ותו אר"פ אהא דמסקינן אמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפי' מוליך ומביא כל היום כולו טהור מ"ט כתיב ונשא וקרינן נושא בעינן נושא והוא דנישא בבת אחת פי' שיהיה כזית מחובר הניטל כולו כאחד בלא בית יד אחר תנן ומודה ר"ע בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ואמאי והא לאו ניש' הוא אר"פ במרודד פי' שיש כאן חצי זית ורחו' ממנו חצי זית ורצועו' בשר במרודד מזה לזה ומחברתו וכן הלכה וז"ל הרמב"ם עור שיש עליו כשני חצאי זתים בשר נבלה מבטלן ואינם מטמא לא במגע ולא במשא שכל שאינו מטמא מן הנבלה במגע אינו מטמא במשא אבל שני חצאי זיתים שתחבן בקיס' הנושאן טמא שהרי נשא כזית והנוגע טהור שאין חיבורי אדם חיבור והוא שיהיו שניהם מרודדין ודבוקים זה בזה עד שיטלו כאח' אם היה חצי זית בפני עצמו וזה בפני עצמו בקיס' אחד אפי' הוליך והביא כל היום כולו טהור ע"כ ומ"ש שאינו נטמא בנגיעה היינו בנוגע בחצי זית דאז לא נטמא כולו אבל אי נגע וחזר ונגע נטמא בנגיעה אפי' לא נתחב בקיס' דר"ע ס"ל דנוגע וחוז' ונוגע לא הוי נטמא בנגיעה אפי' בנוגע וחוזר ונוגע לא הוי נטמא כלל במשא אפי' תחבן והסיטן כו' דכל שאינו בא לכלל מגע לא בא לכלל משא כך פירשו התו' ועוד פי' דאיירי במרודד כשהוא אוחז בקטן ואין הגדול עולה עמו אבל עולה עמו הוי חיבור ממש אפילו לנגיעה

ז דין קולית המת וקולית המוקדשים בין סתומים בין נקובים טמאים וגבי מת מטמא, באוהל אפי' אין בהם אלא מוח מעט ראוי להעלות ארוכה לכשר שבחוץ ואם המוח מקשקש בו אינו מטמא אלא כשיש בו כזית מוח וקולית שנסרה לרחבה במגל דתו לא מעלה ארוכה טהורה אם אין בו כזית מוח ונוגע ואהל חד שמא הוא ומצטרפין וקולית הנבלה או השרץ הנוגע בהן סתומין טהורין והיינו במוח המקשקש או שנסרה לרחבו דאל"כ הוי כאבר שלם שמטמא אפי' סתום ניקבה אפילו בכל שהוא שיכול להכניס בה שער טמאים במגע ובמשא ואם חישב לנוקבה כנקובים דמי ודין דכל למטה טפח חשי' נגיע'

מתני' קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין סתומין בין נקובי' טמא פירו' שגזרו טומאה על הפיגול והנותר משום חשדי כהונה ועצילי כהונה כדאיתא בפסחים וגזרו טומא' אף על העצמו' ששמשו נותר קולית נבלה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומין טהורין דכתיב בנבלתה ולא בעצמות אבל נקובי' כל שהוא מטמא במגע שהרי יכול להכניס בה שער מניין שאף מטמא במש' ת"ל והנוש' את שבא לכלל מגע בא לכל' משא ופריך בגמרא נוגע אין אבל מאהיל לא ה"ד אי דאיכא כזית בשר באוהל נמי ליטמא ומשני דליכא כזית בשר ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה באוהל נמי ליטמא דליכא כזית מוח מבפנים ואי מוח מבפנים מעלה ארוכ' לבשר מבחוץ אבר מעלי' הוא באוהל נמי ליטמ' פי' אע"ג דליכ' מוח בכזית הואיל וגבי חי פעמים שכלה הרבה מוח וחוזר מאיליו ועל ידיה מתרפא הבשר מבחוץ א"כ שם אבר עליו ותנן האיברים אין להם שיעור אפי' פחות מן הכזית במת ופחות מכעדשה בשרץ אמר רב יהוד' זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ כו' אביי אמר לעולם מבפני' מעלה ארוכה מבחוץ ומתניתין איירי בששפה דנסרה במגל או בסכין דתו לא מעלה ארוכה וכר"א דאר"א קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה ורי"א לעולם דאיכא כזית ואי נמי ליכא כזית מוח מבפנים מעלה ארוכ' מבחוץ ומאי נוגע דקתני במתני' מאהיל ואי מוח מבפני' מעלה ארוכה מבחוץ קולית נבלה וקולית השרץ כי לא ניקבו אמאי טהורין אמר ר' בנימין בר גדל אר"י הכא במאי עסקינן כגון דאיכא כזית מוח המתקשקש דשוב לא מעלה ארוכה לבשר מבחוץ גבי מת טומאה בוקעת ועולה מוקדשים נמי כיון דשמשו כזית נותר נטמא כדפי' אבל קולית נבלה כיון דמתקשקש הוא ניקב' אין לא ניקב' לא א"ר אבין אף אנן נמי תנינא דנוגע הוא מאהיל וחד שמא אית לה הנוגע בכחצי זית ומאהיל על חצי זית או חצי זית מאהיל עליו טמא אא"ב חד שמא הוא מ"ה מצטרף אא"א תרי שמא נינהו מי מצטרף והא תנן זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא משני שמות טהור ופריך אלא מאי חד שמא הוא אימא סיפא אבל הנוגע בכחצי זית וד"א מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור אלא קשיא רישא אר"ז בטומאה רצוצה בין שני מגדלי' של עץ עסקינן ואין ביניהם פותח טפח דכולה נגיעה היא אבל בעלמ' לא תסייע לר"י דנוגע ומאהיל לא מצטרף דלא חד שמא הוא ופריך ומאן תנא דקרי לאוהל נוגע רבי יוסי היא דתניא רי"א מלא תרוד רקב מטמא במגע ובמשא ובאוהל בשלמא במשא ובאוהל הא קטעין ליה לכולה והא קא מאהיל אכוליה אלא נוגע הא לא נגע בכוליה אלא לאו ש"מ מאי נוגע מאהיל והא קתני נוגע והא קתני מאהיל אמר אביי למטה מטפח סמוך לטומאה אפי' מאהיל עליה חשבי' אוהל נגיעה למעלה מטפח אוהל גרידא רבא אמר אפי' למעלה מטפח נמי אוהל נגיעה הוא וה"ד אוהל גרידא פירש שאינו מצטרף בהמשכה פירש ד"א מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא מינו מאהיל על הטומאה ולא טומאה מאהלת עליו אלא ד"א ממשיך את הטומאה עליו כה"ג הוא דאינו מצטרף ופירש רש"י דלאביי לא מיתוקמא מתניתין כר"י דלא קרי למאהיל נוגע אלא למטה מטפח הוא דהוי נגיעה וא"כ קשה לן דיוקא קמא נוגע אין דהיינו למטה מטפח אבל מאהל גרידה דהיינו למעלה מטפח לא ואי לדאיכא כזית באהל נמי ליטמא ואביי לא מהדר לאוקמי הא דר"י דהא הוא אוקמיה למתניתין בשאין בו כזית ובששפה כו' והכא קמהדר לתרוצי דר"י דקתני גבי רקב מגע ואהל וק"ל והא לא נגע וכ' התו' מאן תנא דקרי לאהל נגיעה ר' יוסי היא פי' בקו' דלא מייתי ראייה אלא אליבא דרבא וכן עיקר וכו' ע"ש כל הדבור בסוגי' (דף קכ"ה ע"ב) ולעניין פסק הלכה פסק הרמב"ם כר"י וז"ל בהלכו' טומאת מת פ"ב מוח שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ ולפיכך קולית המת והעצם הסתום משני קצותיו אם יש בתוכם