ים של שלמה על חולין ר

הטעמים האחרים קיימים הם ע"כ ונראה כדברי החולקי' עליו שאל"כ א"כ הני אמוראי נשתבשו לפי דעת ר' יוסף הלוי ור' משה וכי לבם לא ראה מה שראו הם אם לבם של הראשונים כפחתו של אולם לבינו כמחט סדקית אלא בודאי אף הם ידעו זה ואפ"ה אסרו לפי שאין הולכין באיסורי גוים דרך הכלל להקל לפי שפעמים יש יותר מס' כנגד האיסור ולפעמים פחות גם מה שהם ר"ל דבעור נבלה הולכין אחר המעמיד אפי' ביותר מס' ל"נ כלל דמאח' שחזינן בבשר בחלב שאין הולכין אחד המעמיד ה"ה בשאר איסורים נהי דבשר בחלב דרך בישול אסרה תורה מ"מ מדרבנן אסור בכל ענין כמו שאר איסורים ואם איתה דהוי אזלינן בשאר איסורים אחר העמדה ה"ה בבשר בחלב באיסור דידה שהוא מדרבנן ומה שהביא ר"י הלוי ראייה מהא דאמרינן לעיל בגמר' כדומה לזה דקאמר כיון דאוקמי קא מוקים חשוב כאיסור בעיניה היינו לעניין איסור דע"ז דאסור במשהו אלא דבהנא' לא קאסרו תערובות היכא דליכא איסו' בעיניה א"כ היכא דקא מוקי' ליה חשיב כאיסור בעיניה לאסור אבל בשאר איסורי' דתלו בנ"ט אין חילוק בין הוא קא מוקים ליה או לא מוקי' כל שס' כנגדו שרי כדברי ר"ת דלא אזיל בתר העמדה וראייה משאור דפריך תלמוד' בפ' ג"ה אם אין בה כדי נ"ט כי יש בה כדי להחמיץ מאי הוה (וא"כ מאי פריך) כיון דאפשר לה להעמיד ולהחמיץ אפי' בלא יהיב טעם והיינו שהוא בא מחמת כח וחוזק הקיוהא כדאיתא בא"ז שלהי ג"ה ואף אותם דחשו לאות' כח וחוזק הקיוהא גבי מדוכה לא להכשיר בפסח כ"א בליבון מ"מ נראה דווקא באיסור חמץ הוא דס"ל הכי לפי שהוא במשהו אבל בשאר איסורים שהן בנ"ט כ"ע מודו וכן עיקר והשתא תמיהני מ"ש הטור מעשה בשם ראב"ן שפסק על גבינ' שהעמידו בחלא דשיכרא שאסור להשהות' בפסח משום דאוקי' חשוב בעיניה גם יש לתמוה על הטור ביות' שהבי' דבריו לפסק הלכה וגבי בשר בחלב פסק הוא גבינות שהעמידו בקיבה דמשערינן בס' ולא אזלינן בתר אוקומי ואף שחילקתי בין חמץ בפסח לשא' איסורין היינו לעניין איסור אכילה שהוא במשהו אבל להשהות בביתו שהוא משום בל יראה דאינו אלא בחמץ גמור שיש בו לכל הפחות כזית בכדי אכילת פרס ולא בתערובת חמץ כמ"ש ר"ת וכל המחברי' פשיטא דלא אזלינן בתר אוקומי ופשוט הוא בעיני להתיר ולפי מה שפירשתי ניחא לי נמי מה שהשיב ר"י על מה ששאלוהו על גבינות הרבה שעשו בבית הגוי והניח שם ליבש והי' חתומין בדפוס של עץ כמו שרגילין ושכחו הדפוס בבית הגוי ויריאי' שמא זייף הגוי ויחתו' אח"כ והשיב מאחר שאין גבינות של גוים אסורים אלא משום גלוי כריב"ל שדבריו עיקר ואין אנו נוהגין טעמא דגלוי יש להתיר הגבינות כי התורה חסה אממונ' של ישראל ועוד הגוי ירא לזייף משמע דעיקר הטעם משום דאין גילוי נוהג האידנא וטעם דירא הגוי כו' אינו אלא לצירוף בעלמא עם הטעם דאין גילוי נוהג האידנא וכדי שלא תאמר מאחר דגבינות הגוים נאסרו במניין לא מהני ליה הא דאין גילוי נוהג האידנא ובביאורי לסמ"ג הארכתי בזה וא"כ נימא מנ"ל לסברתו דעיקר הטעם דגבינות הגוים משום גילוי הוא נימא היכא דאיכא למיחש שמא מעמידין בעור נבלה או טחין פניה בשומן חזיר דאיכא למיחש אף האידנ' וכמו שכתב הרמב"ם וא"כ הי' לנו לאסור אף האידנא אבל השתא שכתבו דהרי טעמי לית בהו איסו' ודאי דמסתמא רובא שבהן אין בהן כדי נ"ט אלא שהחמירו בהן לפי שאין הולכין באיסור של גוים אחר נ"ט א"כ בצירוף טעם כל שהוא הולכין להקל כמו כאן דאיכא למימר ירא הגוי לזייף

קז בארנו דחלב הנמצא בקיבה בין קרוש בין צלול חשוב כחלב ממש לעניין בשר בחלב

מסקינן בסוגיא והלכתא אין מעמידן בעור קיבת נבלה אבל בקיבת נבלה וכשרה שינקה מן הטריפה מעמידין וכ"ש בקיבת טריפ' שינקה מן הכשרה מ"ט פירשא בעלמ' הוא כך גירסת הרי"ף וכל הספרי' ורש"י לא גריס ליה הא דכשר' שינקה מן הטריפה שמעמידין בה משום דקתני לההיא במתני' כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וכן ברייתא דלעיל בפרקין קבה שבשלה בחלבה אסורה וג"כ לא גרס מ"ט פירשא בעלמא אלא אומר שהוג"ה אח"כ בספרים ואינו מלשון התלמוד אלא עיקר טעמא משום דמכונס הוא ובא ממקום אחר והרא"ש כתב לתרץ דברי הרי"ף וגירסתו וז"ל הרי"ף פי' לעיל בשמעת' דכחל דההיא דקיבה שבישלה בחלב' אסור' קודם חזרה נישנית וכן צ"ל לגירסתו דכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית ולא משמע כן דכשרה שינקה מן הטריפה וטריפה שינקה מן הכשרה משמע שנשנו כאחת ועל שניהם מפרש הטעם מפני שכנוס במיע' ור"ת היה או' דלגירסא זו יש לחלק דהא דקאמר הכא פירשא בעלמא הוא היינו חלב הקרוש הנמצא בקיבה ומתני' כשרה שינק' מן הטריפה קיבתה אסורה וקבה שבשלה בחלבה מיירי בחלב צלול הנמצא בקבה דההוא חלב גמו' הוי ע"כ והטו' כת' שמסקנ' אביו הרא"ש כר"ת ואיני יודע למה א"ל שקבל ממנו פה אל פה דהא אדרבה משמע מדקאמר ור"ת היה אומר דלפי גירסא זו כו' משמע דשינוייא בעלמא הוא וכ"נ בעיני עיקר גירסת רש"י דלפי פי' ר"ת א"א דתלמוד' לא הוי מקשה לה ומשני או ה"ל לפרש מתני' דקתני כשרה שינקה מן הטריפה קבתה אסורה לא שנו אלא בחלב צלול אבל בקרוש פירשא בעלמא הוא גם בלא זה קולא גדולה להקל ולהתיר קרוש כי מי יודע מהו שיעור הקרישה אפשר אפילו לסברתו דוקא כשהוא קרוש ואין בו שום ליחלוחי' חלב היא דחשביה כפירשא והעיקר כרש"י

קח דין קיבה שהעמידו בה חלב הרבה ועשו בה גבינות ואח"כ נמצא תוך השק שהקבה בתוכה מעט הדקין אז אמרינן מספק שהיה בה ס' אבל אם הוא לפי הנראה שלא היה בו ס' א"כ נ"נ וצריך ס' כנגד כולה ובארנו דגבינה לא מיקרי חה"ל

פסק כתב המרדכי על קיבה שהעמידו בה חלב הרבה ועשו בה גבינה ונמצא לאחר זמן בתוך השק שהקיבה נתונ' בו מעט מן הדקים והתיר רשב"א את הגבינות והאריך בטעמו של דבר ור"ב התי' מטעם אחר דמסתמא לא העמיד כל החלב מן הצלול אלא גם מן הקרוש וה"ל זה וזה גורם ומותר ולפי מ"ש שאין לחלק בין קרוש לצלול אין להתיר אלא מכח שמא היה בו ס' מתחילה דבדבר דרבנן ספיקא לקול' דמדאוריית' דרך בישול אסרה תורה אבל אם הוא לפי הנראה שלא היה בו ס' א"כ נעשה הכל נבלה ובעי ס' נגד כולה עוד כתב המרדכי בשם רשב"א מי יודע אם גבינות חשובו' כחה"ל ואם ידוע שיש א' שנעשי' מקבה האסור' אוסרת כל האחרים ע"כ ול"נ דבודאי אין שם חה"ל נופל על הגבינו' דאם היא לחה אינ' חשובה ואף יבש' שחשובה בזמנינו מ"מ אינה חשובה כ"כ לאכול בה כדי שביעה שהיא קשה לגוף ובפרט מאח' שכמה וכמה בני אדם שאין אוכלין אותה אפי' ע"י הדחק

קט דין חלב מועילין בו אפי' בקדשים קלים וחייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא מש"כ בדם והדם נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאי' בין טהורי' וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה

מתניתין חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב שהחלב מועילין בו אפילו בקדשים קלים וחייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא מש"כ בדם וחומר בדם שהדם נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין ובין טהורי' וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ובגמרא יליף מקראי ששנה ר' כל חלב לה' לרבות חלב קדשים קלים ולאו דוקא חלב אלא אפי' שאר איסורים יותרת ושתי הכליות מדכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים ה"ז בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משוח מה התם יש בו מעילה אף הכא יש בו מעילה ומה שאין מועילין בדם אמר עולא אמר קרא לכם שלכם יהא דבי ר' ישמעאל תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעיל' ור"י אמר קרא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה בשיריים דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועילין בו אף לפני כפרה אין בו מעילה ומפרש בגמרא וצריכא חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומא' אבל מפיגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם ובין למזבח חייבין עליו משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא

הדרן עלך כל הבשר

פרק העור והרוטב

א דין עור שיש בו בשר פחות מכביצה מצטרף לשיעור טומאת אוכלין מפני שהוא שומר וכל השומרים מצטרפים וכן הרוטב מצטרף והקיפה והן התבלין ג"כ מצטרפין אבל הדק דק שצולל הקדרה מטמאה אף בפני עצמו

העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא לטומאת נבילות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריב' לטמא טומאת נבילות רי"א האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו והנה מ"ש העור מצטרף ה"פ שאם היה שם בשר פחות מכביצה