ים של שלמה על חולין קצט

סבר כוותי' וכב' כתבנו בפ' ג"ה סי' ח' דהלכ' כר' אבהו ואף לדע' הרא"ש דס"ל דהלכ' כחזקי' מ"מ הלכ' כר"מ דהא תלמוד' מוקי אף דברי דר"י דלא כחזקיה שהרי אף לר"י יליף כל שאר איסורי' שהן בהנאה מקרא דלכלב תשליכון אותו וזהו דלא כחזקיה כדמוכח התם וא"ל א"כ לחזקיה מאחר דלא ס"ל כר"י א"כ בע"כ האי קרא אתי' לכדר' אבהו כ"מ שנ' לא יאכל כו' די"ל דהוא סבר דקרא אתא להקדים נתינה דגר כו' ולא ס"ל דמכח סברא הוה ידעינן וא"כ שרי לגוי נמי בנתינ' ולפי זה מיושב מ"ש הטור בסי' קי"ז מי שנזדמנו לו נבלות יכול למוכרם לגוים או ליתנום לו במתנ' אלמא אע"ג דהטור ס"ל כדעת אביו שפס' כחזקיה מ"מ פסק בזה כר"מ דדברים אינן ככתבים כדפי' וא"ל איך יכול ליתן לגוי בחנם הא כתיב לא תחנם דאסור ליתן לו מתנת חנם אפשר דאיירי היכא שמחניף לו דשרי כדאית' בע"ז גבי מצא גוים שמחים כו' א"נ שאני הכא דהתורה התיר' כה"ג שהיא בזיון לו שהרי הושווה לכלב והא דבעינן להקדים נתינה לגר תושב קודם מכירת גוי כתבו התו' ודווקא נבלה בא"י שאין גוים מצויין שם ואם בא למוכר' לגוי צריך ליתנה בדמים מועטי' נתינת גר קודמת אבל פשיטא שאם יש חפץ לאדם קודם ימכרנה לגוי ממה שיתנה אפי' לישראל חבירו

קד דין דהמנהג לאסור להעמיד בקיבת נבלה ובקיבת טריפה ומותר להעמיד בקיבת עגלים שאנו לוקחי' מן הגוים ולא חיישי' שמא ינקה מן הטמא

מתני' קבת נכרי ושל נבלה הרי' זו אסור' המעמיד בעור של קבה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסור' פי' הר"ן הא קמ"ל אע"פ שעור הקבה מעמי' החלב לא מיתס' בכל שהו אלא הרי הוא כשאר איסורי' שהן בנ"ט וכ"ד כל המפרשי' ולא כמ"ש רשב"א והמר' הביאו הא דקאמר בנ"ט מפני שהי' דבר היתר המסייע לו להעמידו אבל היכא שיש בעור הקבה לחוד להעמידו אפילו יש יותר מס' כנגדו אסור אלא עיקר כדפי' דלישנ' דבנ"ט משמע כפשוטו ולקמן סי' ק"ו נאריך בזה כשרה שינקה מן הטריפה קיבת' אסורה טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעי' ומסיק תלמודא אטו קבת נכרי לאו נבלה היא אר"ה הכא בלוקח גדי מן הגוי עסקינן וחיישינן שמא ינק' מן הטריפה ומי חיישי' שמא ינק' מן הטריפה והא תנן לוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפ' אלא אימא חיישי' שמא ינק' מן הטמא וכו' ושמואל אמר חדא קתני קבת שחיטת נכרי נבלה ומי א"ש הכי פי' מדמפרש מתני' אלמא דהכי ס"ל והא"ש מפני מה אסרו גבינת הגויים מפני שמעמידין אותה בעיר קבת נבלה הא קיבה גופא של נבלה שרי ל"ק כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה כדתנן שאל ר' ישמעאל את ר"י מפני מה אסרו גבינת הגוים א"ל מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה והלא קיבה עולה חמור' מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה חזר ר"י וא"ל מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי ע"ז וה"פ דאע"ג דלאו מגופא הוא אפ"ה אסורה דאפילו פירשא דבהמת ע"ז אסור כדמפרש התם דניחא ליה בנפחיה אבל קיבת נבלה דלאו מגופא שרי ומ"ה איצטריך שמואל למימר שמעמידין אותה בעיר קיבה של נבלה הא קיבה גופא של נבילה שרי ומתניתין דקתני קבת נכרי ושל נבילה אסורה קדם חזרה נשנית וכיון שנשנית שוב לא חזרה וכה"ג משנינן נמי מה דקתני בסיפא טריפה שינקה מן הכשרה דקיבתה מותרת דמ"ש קיבת טריפה מקיבת נבלה אלא סיפא דמתני' לאחר חזרה נשנית וכ' התו' הא דמשני בתחלת הסוגיא שמא ינק' מן הטמאה לא ק"ל הכי דהלכה כשמואל דמשני מתני' בשינוייא אחרינ' ומ"ה אנו מעמידי' בקיבת עגלים שאנו לוקחים מן הגוים ולא חיישינן שמא ינק' מן הטמאה וכ"ד הרי"ף כשמואל שהרי לא הביא אלא דברי שמואל לחוד ועוד כ' התו' אהא דמשני כאן לאחר חזרה ולפי זה שריא קיבת נבלה אלא עכשיו נהגו העולם הדבר' לאסור ואין להקל ליקח קיבת נכרי ובדיעב' מותר דאפי' לכתחיל' שרי היכי דידעינן שלא נמלח' בעורה אלא שמכוער הדבר הואיל והחזיקו בו איסור וכ"כ הסמ"ג דעכשיו אין להקל וליקח קיבת נכרי וקיבת טריפה דנראה כאוכל נבלות וטריפות וכתב נמי מהרא"י בשערי' שלו שכן המנהג לאסור להעמי' בקבת טריפה וכ"ש בקיבת נבלה

קה דין חלב הנמצא בעור הקיבה אפי' היא קרוש ומלחו אותה בעוד' אסור כבשר בחלב ואוסר הגבינה עד ס' וכן אם עמד יום שלם תוך הקיבה חשו' כמו בישול ואסור

פסק כתב רש"י חלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שימלחי' אותה בעיר' בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותו עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר משום דחלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהן איסור כדק"ל חנ"נ וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה וכשמערב חלב זה עם חלב הגבינה ה"ל מין במינו חלב נבילה בחלב היתר וכבר פסקנו דחנ"נ ואוסרים כל החתיכות כולן ולא אמרינן בר נ"ט הוא מפני שאף טעם החלב שבו שהיה מתחילה נעשה כולה נבילה וכך הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים דמין במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי' קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנן במתניתן כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה ש"מ חלב הוא ותניא נמי קיבה שבשלה בחלבה אסורה וקבת עולה דשרי משום דלאו גופא הוא אלא שינקתו מאמו וה"ל כנוס במעי' כנתון בקער' ומותר' כדתניא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעי' וכו' ע"ש ברש"י דף קי"ו ע"ב עד כך מצאתי בנימוקי ר' שלמה ב"ר מאיר ע"כ והרא"ש הביא דבריו והא דמין במינו לא הביא והיינו משום דס"ל דמין במינו נמי בס' כדברי ר"ת ולא כרש"י וכמ"ש לעיל בפרקי' ובפרק ג"ה וג"כ לא כתב בדבריו חלב הנמצא קרוש אלא חלב לבד והיינו טעמא דס"ל כר"ת שמחלק בין קרוש לצלול ולקמ' נכתוב דאין נראה לחלק בזה וכ"ש שאין סברא לדברי הרי"ף דחשיב כל החלב שבתוך הקיבה כפירשא בעלמא אלא דין חלב עליו לכל דבר כדברי רש"י ולאו דוקא מלחו אלא ה"ה אם עמד בו יום שלם דחשוב כמבושל אפילו בבשר בחלב מדרבנן ור' ירוחם כתב ה"ה אם תלו בעשן ליבשו דאסור כל היכא דהוי ביה יום שלם ומ"ש מהר"י טרוי"שין וז"ל וכן קבלתי מר"א הקבה ששהה במים עם העור דאין לאסור משם חלב רק במ"ל ע"כ דמשמע בלא מים לא נאסר נראה בעיני דלאו דוקא קאמר כי החלב עם העיר מקבלי טעמא מהדדי ואוסר כל אחד חבירו וכן איתא בהדיא בסמ"ג ולא נקט במים אלא משום דמעשה כך היה אי נמי משום שדרך הוא לעשות וכמ"ש השערים וז"ל ומיהו אסור להניח החלב ולהשים במים יום או ימים כדי שיקרוש היטב החלב שבתוכו לפי שהחלב קולט טעם עור של קיבה דהוי בשר אעפ"י בצונן הוי מ"מ בולעים זה מזה ע"י שהיית זמן גדול

קו דין דגבינות הגוים אסורים ובארנו דבאיסור הגוים אין הולכין בהם אח' נ"ט ובבשר בחלב וכן בשאר איסורים אין הולכין בהם אחר המעמיד לאסור ביות' בס' אלא מותר בס' חוץ מחמץ בפסח ומשום חומרא דחמץ וגבינה שהעמידו בעור הקיבה אסור בנ"ט עד ס'

פסק כתב הר"ן בפ' אין מעמידין אהא דאמר שמואל מפני מה אסרו גבינת הגוים כו' והקשה הרב ר' יוסף הלוי ז"ל ל"ל למימ' מפני שמעמידין אותה בעיר קיבת נבילה אפילו כשרה נמי ליתסר משום בשר בהל' ותו היכי מיתסר' בכל דהוא דליטעמי' קפילא ולהוי בנ"ט וניחא ליה דאי בש' בחלב לא מיתסר אלא בנ"ט כדתנן במסכת חולין המעמיד בעיר קיבה אם יש בה בנ"ט אסורה ומשום קיבת נבלה נאסר' בכל שהוא דכיון דאוקמי קא מוקים לא בטיל דומיא דהא דאמרינן לעיל בגמרא אבל משום בשר בחלב ליכ' למימר הכי דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי ולזה הסכים הרמב"ם ז"ל תלמידו בפ' ג' מהלכות מ"א מכלל דס"ל ז"ל דבאיסורים הללו הולכין אחר נ"ט אלא דהכא האסור משום דאוקמי קא מוקים אב' הראב"ד ז"ל כתב דבלאו הכי לא אזלינן בה אחר נ"ט דבכל דבר של גוים לא הלכו בו חכמים אחר נ"ט ואין מטעימי' אות' לקפילא אלא כיון דשכיח בה טעמא אוסרי' אותה לעולם כדי שלא יפרצו שהרי למ"ד מפני שמחליקי' פניה בשומן חזיר אין הולכין בה אח' נ"ט וכן בשמן של גוים למ"ד דפליטתן של כלים אסורין וכן בקורט של חלתית אלמא בכל דבר של גוים אין הולכים אחר נ"ט ע"כ והמ"מ כ' בפ' ג' דהלכו' מ"א על מה שכ' הרמב"ם שם שגבינות הגוים אסורות משום שמעמידן אותה בעור נבלה וז"ל טעם זה נזכר בהלכות ולא חשש רבינו לטעמים אחרים שהאחד הוא לפי שא"א בלא ציחצוחי חלב כו' ואפשר שהוא טמא והאחד הוא לפי שמחליק' פניה בשומן חזיר לפי שלשני הטעמים האלו יש להקשו' יבטל במיעוטו וכן הקשה הרב רבינו ז"ל לטעמי דשמואל ותירץ דכיון דאוקמי קא מוקים אינן בטל וכיוצא בזה נזכר בגמ' שם למעלה מזה וזה שכתב רבינו וא"ת והלא עור הקיבה כו' ומ"מ יש מן המפרשים ז"ל שפי' שאין הולכין באיסורן אילו של גוים אחר נ"ט שהחכמים רצו להרחיק מאכליהם ולא אמרו שיהא חשש בנ"ט בדווקא והבי' ראייה לזה וזה דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ולדבריהם