ים של שלמה על חולין יט

איירי בתלוש ולבסוף חיברו ולעניין פסק ההלכה כיון דאוקימתא דלעיל הוי לישנא דגמרא ופשוט להו דברייתא דהשוחט במוכני בתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי וסיפא דקתני היה צור יוצא מן הכותל בכותל מערה לא שבקינן מאי דפשיטא לגמרא ותפסי' מאי דאיסתפקא ליה לרבא והילכך בין בתלוש ולבסוף חברו ולא בטלו בין בטלו לכתחילה לא ישחוט דנעץ סכין בכותל שחיטתו כשרה קתני הא לכתחילה לא ישחוט אבל אם שחט אפי' בטלו שחיטתו כשרה עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל כי סתמא דגמרא מוקי בכותל מערה משום דבעיא דרבא לא איפשיטא אי הוה כתלוש אם בטלו או לו ומ"ה בעינן לאוקמי בריית' בכותל מער' ומאח' דבעיא דרבא דאיירי בתלוש ולבסוף חיברו ובטלו לא איפשיט' אזלינן לחומרא במילי דאורייתא ואמרינן אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה היכא דבטליה והיכא דלא בטליה לכתחילה לא ישחוט וכן עיקר

לה דין השוחט בגלגל של יוצר שהשכיב בו הסכין חודו למעלה וגלגל (האדם) בידו בו שחיטתו כשרה דוקא בדיעבד ובגלגל של מים בכח ראשון שחיטתו כשרה בדיעבד אבל בכח שני אפי' בדיעבד פסולה נעץ סכין בכותל ושחט בה אם הסכין למעלה והצואר של בהמה למטה שחיטתו כשרה בדיעבד אבל איפכא אפילו אוסר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה ואם הסכין תלוש בכל ענין כשר

תניא השוחט במוכני שחיטתו כשרה פי' גלגל של יוצרי כלי חרס שהשכיב בו הסכין חודו למעלה וגלגל האדם בידו או ברגלו ושחט בו והא דתני שחיטתו פסולה במיכני דמיא פי' שהמים מגלגלי' אותו ואין שחיטה זו מכח אדם וכתיב וזבחת ואכלת דבעינן כח אדם וא"א הא והא במוכני דמיא ולא קשיא הא בכח ראשון דהיינו מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחילת גלגולו שוחט מכח אדם שנטל הדף שחיטתו כשר' והא בכח שני דהיינו לאחר שפסק כח אדם וכ' הרשב"א דבגלגל של יוצרי' שוחטי' בו אפי' לכתחלה ובגלגל של מים בכח ראשון בדיעבד שחיטתו כשרה והיינו שתפס ל' בתרא עיקר דמוקי הא והא בגלגל של מים וא"כ שחיטתו כשר' דקתני אכח ראשון ומ"מ לכתחילה לא דגזרינן אטו כח שני אבל בגלגל של יוצרים אפי' לכתחילה מותר והטור הסכים עמו ואיני יודע למה דמנ"ל דפליגי הני תרי לישני דילמא תרווייהו קושטא קאמרי דלישנא קמא קמ"ל דאפי' במוכני של יוצרים שחיטתו כשרה בדיעבד ולא לכתחילה ול"ב קמ"ל דמוכני של מיא כשרה בדיעב' בכח ראשון וחשבינן כח אדם ממש וכ"ד הרא"ש שכ' השוחט במוכני של יוצר שחיטתו כשר' ובגלגל של מים בכח ראשון שחיטתו כשרה והיינו כמ"ש וכן עיקר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה אמר רב ענן א"ש ל"ש אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה שחיטתו כשרה בדיעבד אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה דחיישי' שמא ידרוס וכ' התו' וה"לל שמא דרס אלא נקט לישנא דלהבא לאשמועינן דאפילו אי אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסול' שמא ידרוס פעם אחרת וכו' והא דקתני בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה או שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה לצדדין קתני סכין למטה וצואר בהמה למעלה בתלוש' סכין למעלה וצואר בהמה למטה במחוברת ר"פ אמר בעופ' דקליל והני תרי אוקימתי אמ' הן ול"פ אהדדי וכ"ד כל המחברים וכ' הרשב"א דוקא בעוף הקל כתרנגולין אבל הכבד כאווזין לא והטור כתב נ"ל כיון שאינו מחלק בגמ' אלא בין בהמה לעוף דכל עוף שרי אף ע"פ שהוא גדול קל הוא ובכל בו כ' איפכא דיש מתירין בצואר טלאים וגדיים דקלילי כעוף ולפ"ז כל העופות שרי אפי' אווזין וכן נראה בעיני עיקר דאל"כ לא הוי דחק ר"פ כולי האי לאוקמא בעופות ולומ' דבהמה לאו דוק' קתני בפרט היכא דאיכא אוקימת' אחרית' גם לא אישתמיט בכל הש"ס דנקט בהמה במקום עוף אלא בודאי ר"פ ה"ק בעופ' דקליל הוא דשרי וה"ה כל הדומה לו כגון גדיים וטלאי' ומ"מ אף שאני מדמה לא למעשה אני בא

לו דין היכא שרצו ב"ד לאסור איזה דבר ונשאר מאותו דבר ביד איזה איש מותר אותו המותר אבל אם גזרו בחרמות ובארור אז גם המותר אסור

בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לא"י מהו וקאי בתיקו כ' הרא"ש פירש"י דרוש וקבל שכר הוא דצריכין אנו לעמוד על האמת אף ע"פ שכבר עבר ול"נ לי דדוקא למיסבר קראי דרשי' אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעי' בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן והכי אמר בפ"ק דיומ' כיצד הלבישן כו' כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישינן לעתיד לבא כשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהן אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי בצואה כתיב כו' ונ"ל דנ"מ בבעיא זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המיני' בזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מות' לאכול מה שנתות' בידו א"נ כגון שרצו ב"ד לאסור דבר א' כמו שאסרו גבינות הנכרים ושלקות וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל ע"כ ואומר אני דלפי דבריו יראה מי שאוסר על עצמו איזה דבר שאומ' הרי דבר זה אסור עלי או שהזכי' בנדרו קרבן או אונס דהוי נדר גמור מדאוריית' או בהזכרת השם דהיינו שבועה א"כ אסו' לאכול מאותו מין שנתותר בידו דספיקא דאורייתא לחומרא שהרי הבעי' לא נפשטה אבל בסתם נדרים שלנו שאינו מתפיס בשום דבר ואין אוסר עליו המין אלא אומר הריני נודר שלא אוכל או שלא אשתה ממין זה דהוי נדר מדרבנן א"כ מותר לאכול מאותו המין שנתות' בידו דספיקא דרבנן לקולא אבל אין אני מוד' לדבריו בזה דאין לדמות נדרי' דהולכין (בהם) אחר לשון ב"א לענין שאר איסורים דלפי לשון ב"א אסו' לאכול מאותו המין כשהגיע הזמן ע"כ נראה עיקר שינוייא בתרא דאיכא נפקותא היכא שרצו ב"ד לאסור (איזה דבר כמו) גבינות כו' ומאחר דהבעיא לא נפשטה א"כ כה"ג מותר דספיקא באיסורא דרבנן כי האי לקולא ומ"מ דוקא כשרצו הב"ד לאסור אבל אם גזרו ב"ד במקום בית דינם בחרס וארור שלא לאכול דבר זה א"כ הוי דאורייתא דיש כח ביד ב"ד להחרי' ולנדות אפי' שלא מן הדין אם דעתן למיגדר מילתא וא"כ בכה"ג הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ולפ"ז מה שנעשה בימי שגזרו חכמי מדינת רוסיא בקיבוץ רוב עם שלא לשתות סתם יינם של ישראל כ"א שיש לו עדים חשובים שהעידו על כשרותו והגבילו זמן לגזירת' כל מה שנתותר כבר בידו ג"כ אסור דספיקא דאורייתא הוא

לז דין פגימה דעולה ויורד שוחט בה לכתחילה ומסוכסכת נוהגין אנו להטריף אפילו אומר ברי לי שלא עשיתי רק הולכה לחוד וסכין הדומה לסאסאה נוהגין שלא לשחוט בו

תנו רבנן סכין שיש בה פגימות הרבה נידן כמגיר' פירש"י ואפילו כולה מסוכסכת שאין בה אלא עוקץ אחת אוגרת פסולה מסיכסכת כשרה עולה ויורד מותר לשחוט בה לכתחילה ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת אוגרות מב' רוחות מסוכסכת מרוח אחת שאין לפגימה אלא עוקץ אח' והשני הוחלק במשחזת ופריך תלמודא מ"ש מב' רוחות דמורשא קמא מחליש פירש"י חותך עור ובשר ומורש' בתרא בזע דכל עוקצי הפגם קורעי' הן ואין חותכין בין בפוגעו בו בין כשהו' יורד ממנו שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה נידון כמגירה ואפילו כולן מסוכסכת מדקמפליג בחדא בין אוגר' ובטוב' לא מפליג משמע דאפי' כל עוקציהן לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הבי' אלמ' בירידתו נמי קורע ומשני דקאי ארישא דסכינא ס"ס כי אזלא מחלשא וכי אתיא בזע כגון שהוליך ולא הבי' אמר רבא ג' מדות בסכין אוגרת לא ישחוט בה ואם שחט בה שחיטתו פסולה מסוכסכת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו כשרה עולה ויורד מותר לשחוט בה לכתחילה א"ל ר"ה בריה דרב נחומי לרב אשי א"ל משמיה דרב' מסוכסכת פסולה והאמר רבא מסוכסכת כשרה ל"ק כאן שהוליך והביא כאן שהוליך ולא הביא וה"ה נמי דאיירי בדקיימא ארישא דסכין כדשני תלמודא לעיל וכ"ד רש"י והתו' ורב אלפס כתב מסוכסכת דקאמ' רבא שחיטתו כשרה כשהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא שחיטתו פסולה ולא הזכיר כלל הא דקיימא ארישא דסכינא וכתב הרא"ש וז"ל ומשמע שאין ר"ל שהעוקץ קורע כשהוא יורד ממנו וכך הוא מפרש מרוח אחת נמי חורפ' דסכינא מחליש ומורשא בזע דקאי ארישא דסכינא כלומר שהעוקץ עומ' כלפי הראש ואז אינו קורע בירידתו לתוכו ס"ס כי אזלא מחלשא וכי אתי בזע כגון שהוליך ולא הביא ואפי' עומדת באמצע כגון שהעוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא כשר וכן אם העוקץ לצד הקתא והביא ולא הוליך כשרה ומיהו אף לפ"ז היה צריך שיבי' בהלכותיו דקיימ' ארישא דסכינא כיון שאם היה העוקץ לצד הקתא צריך שיביא ולא יוליך ופי' רש"י עיקר דמוכחא סוגיא דשמעתא שהעוקץ קורע דרך ירידתו ע"כ וא"י ממה ידע הרא"ש שכך הוא דעתו של הרי"ף מה שאומר התלמוד והוא דקאי ארישא דסכינא אחודו של עוקץ קאמר רחוק מן הל' דא"כ הוה ל"ל דקאי עוקץ ארישא דסכינא מאחר שעכ"פ לא נמלט הרי"ף מהשגה זו שהיה לו להביא הא דקיימא ארישא דסכינא אלא נר' בעיני עיקר כמ"ש הר"ן דדעת הרי"ף היא נהי דבתחילת הסוגי' אוקי דוקא דקאי ארישא דסכינ' והיא סוגי' ר"א דאמר אוגר' משתי רוחו' כו' ובני דורו הקשו עליו מ"ש כו' והוא ס"ל דאיירי שעומד' המסוכסכ' שקורעה בפגיעתו ואפ"ה כשרה משום דמורשא חדא לא עביד אלא דמחליש ואינו קורע הסימנים ומ"ה