ים של שלמה על חולין קצד

פסק כתב במקנת ש"ד אם שכח בשר בשריית מים כל הלילה יש מפטפטין לאוסרו כי אמרינן שחוזר ובולע דם שפירש ודווקא בבשר בחלב שרו אי תרו ליה כו' דחידוש הוא אך לא שמעתי מרבותינו שהיו אוסרי' וגם אני אין נוהג בה איסור בדיעבד אפילו אם שהה כל הלילה וגם מע"ל אינו אוסרו ע"כ במקצ' ש"ד מצאתי בנוסחא אחרת וז"ל בשר ששרה במים ונשתהא מע"ל רבותינו אוסרי' אותו לפי שהדם חוזר ונבלע בבשר דלא שייך חידוש כ"א גבי בשר בחלב דאי תרו ליה כולא יומא בחלבה שרי כו' אבל גבי דם לא אך אם לא שהה במים רק לינה אחת ומקצת היום אין אוסרין ויש שמתירין לצלייה אפי' שהה מעת לעת שלם עד כאן והנה מה שכתב דאי תרו ליה כולא יומא כו' היינו מדאורייתא משום דדרך בישול אסרה תורה אבל מדרבנן אסור לכולי עלמא וא"כ גבי דם אסור אפי' מדאורייתא דכבוש הרי הוא כמבושל ומשום הכי אין להתיר בצלייה ואף שנמצא כתוב שמהר"ם התיר אפילו לקדירה וכ' שיוצא שפיר ע"י מליחה ממה שאנו מתירין הבשר שנקרש בקרח לשרותו בחמין בכלי שני והאי שרייה לא עדיפא אומר אני עדיפא דכבוש חשיב כמבושל אפי' בשריית מים לחוד כמ"ש לקמן וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו וכתב דווקא כששרה מע"ל כ"ד שעות ובפחות לא קפדינן עכ"ל עוד מ"כ בהג"ה חדשה בשם מהר"ם וז"ל מה שנהגו רבותינו לאסור הבשר ששהה במים היינו בבשר הרבה שאין במים ס' כנגד כל החתיכות אבל אם יש ס' במים נגד כל החתיכות אז הדם שיצא בטל במים כבר ואם חוזר ונבלע בבשר אינו מזיק ומה שנשאר בחתיכה יצא ע"י מלח ע"כ ואומר אני שאל תשגיח בזה מאחר דשרייתא הוא כבישול א"כ הוה כנתבשלה בדמה ואין חילוק בין זה לחתיכ' שנתבשלה בלא מליחה שוב מצא' שמהר"ר משה ז"ל כ' בת"ח שלו שהמקיל לא הפסיד וסמך על הג"ה זו ורצה לחלק בין שרייה לבישול דלא ממש כבישול דמי בלי ראייה אל תסמוך עליו להתיר אף שמהר"ם כתב להיתר לא משגחינן ביה כי אפשר מהר"ם היה סובר אף בבשר שנתבשל בלי מליחה החתיכה עצמה מותרת כמ"ש הרא"ש תלמידו ובודאי ממנו קבל אבל אנו דק"ל דאסור בבישול ה"ה הכא בשרייה ובפרט שכתב המרדכי וז"ל דכבוש כמבושל וחמור יותר מרותח דצלי כי הטעם מתפשט בכולו כבישול אלמא שאין לחלק ביניהם

צא דין דכבוש כשהוא מע"ל חשוב כמו מבושל ואפי' אינו כבוש בחומץ אלא בכל דבר חשיב כמבושל

כבוש הרי כמבושל שבא לידנו נימא בה מילתא: כתב הרא"ש בפ"ב דע"ז גבי עכברא בשכרא תימא דהאי שכרא והלא צונן הם למה נאסרו בנפילת העכבר וי"ל ששהא בו זמן מרובה וה"ל כמין כבוש ונפלט טעמו בשכר ובחומ' ולא פירשה התורה כמה יעמוד בחומץ ובשכר דנחשביה כבוש כמבושל ושמעתי בשם ריצב"א דאם שהה בתוכו יום שלם מע"ל נקרא כבוש ובולע ופולט כמבושל וראייה מדאמרינן בחולין בשר בחלב חדוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא בחלב שרי ואי בישול ליה אסור ומה חידוש הוא כל איסור שבתורה נמי דינם כך דצונן בצונ' לא מיתסר ולא בלע אלא ודאי זהו חידשו דכל איסורין שבתורה אע"ג דצונן בצונן לא בלע אם שראו יום שלם נאסרו מטעם כבוש ובשר בחלב חידוש הוא דאינו נאסר אלא דרך בישול ע"כ וז"ל מהרא"י בשערים שלו בשר ששרוי במים כו' כתב מהר"ם בשם ריצב"א דיום ולילה חשוב כמבושל כן המנהג ובפחות לא קפדינן והך יום ולילה ר"ל מע"ל כ"ד שעות ע"כ וכ' המרדכי עוד שם בכל מקום פירש רש"י כבוש בחומץ אבל בלא חומץ אינו כמבושל וא"א לומר כן דתנן פ"ז דשביעית ורד ישן שכבשו בשמן חדש חייב בביעור אלמא בלא חומץ הוא נותן טעם כמבושל ע"כ וכתב עליו מהר"י קאר"ו וזה שלא כדברי הגהמ"י שכתבו בפ' ט"ו בשם הרא"ש דכי אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל ה"מ כבוש בחומץ וציר כדפריש' ע"כ וא"י האיך אפשר שהרא"ש כתב כן שהרי הוא מביא ראייה לומר דכבוש הרי הוא כמבושל בשהיית יום מבשר בחלב והא התם אעפ"י דלא הוה חומץ וציר הוה מיתסר אי לאו דחידוש הוא ע"כ ולעניין פסק הלכה ק"ל דבכל דבר שייך לומר כבוש הרי הוא כמבושל וכ"פ מהרא"י לעיל בשריית בשר אבל בשר בציר א"ל כ"א שיעור כדי שתעמוד על האור ותרתיח כמ"ש הרא"ש והבאתי לעיל גבי בשר שנפל בציר מ"מ בחומץ לא מצינו שאוסר פחות משיעור כבישה

צב דין שיעור שהיית מליחה נהגו העולם להשהות שעה ומ"מ לכבוד ששבת או לכבוד אורחים דיו בשיעור מיל שהוא שליש שעה פחות חלק ל'

פסק שיעור שהיית מליחה כתב ש"ד וז"ל כתב בה"ג שיעור שהיות מליחה כשיעור צלייה דמליחה מוציא דם כמו צלייה ורמב"ן פירש כמו כן הטעם משום דצלייה בלא מליחה מוציא דם ומלח בלא צלייה מוציא דם הלכך שיעור שהיית מליחה קודם שידיחנו לבשל בקדירה כשיעור צלייה כלומר אותה חתיכה עצמה לפי עוביה וגודלה וכ"פ בא"ז אבל ז"ל המרדכי בהגהות שיעור מליחה כשיעור צלייה וכ"כ בה"ג וכתב ראבי"ה דל"כ דא"כ נתת דבריך לשיעורין דלפעמי' שהמדורה גדולה ונמצאת שנצלה במהרה ונראה כמו שמצאתי בשם רש"י דשיעור מליחה כשיעור מיל והרי"ף פסק בס"פ כל הבשר כמה שיעור שרייה שיצטרך להשהות הבשר במלח אמרו רבנן בכדי שישחוט הבהמה ותהיה נפשטת ותיבדק הבשר מן החלב ומכל איסורין שיש בה בציר מהכי אסור ע"כ ונראה שאינו מלשון הרי"ף שהרי הרא"ש לא הביאו ושוב ראיתי באלפסי מדויק ראיתי שאינו ומהרא"י כתב בת"ה ובשערי' דמרגלא בפומייהו דאינשי שצריך לשהות הבשר במלח שעה אחת וי"ל שנהגו העולם כדברי הא"ז וש"ד דשיעור מליחה כשיעור צלייה אותה חתיכה עצמה לפי עוביה וגודלה והואיל ואין שיעור זה שוה בכל החתיכות קבעו העולם להם שיעור מוגבל ותפסו שעה לשיעור זה וסמך לזה מדאמרינן בפ' תמיד נשחט דאפי' גוף שלם כמו הפסח סגי בשעה אחד לצלייתו אכן נראה בשעת הדחק כגון לכבוד שבת ולכבו' אורחי' יש לסמוך אדברי הרמב"ם שכתב בסתם דשיעור מליחה היא כמהלך מיל דהיינו חלק שלישי' שעה פחות חלק ל' מן השעה כמו שהוכחנו ממהלך אדם בינונית י' פרסאות ביום שהוא י"ב שעות ע"כ ומ"ש מהרא"י שלישית שעה פחות חלק ל' כו' ובתו' פ"ק דפסחים כתבו רביעית השעה וחלק א' מכ' בשעה וכן דרש מהרר"י ווייל והיא היא וחשבון א' הוא ותמה אני על הולכי דרכי' שבע"ש שאין להם שהות כ"כ צולין התרנגולי' חצי צלייתן ואח"כ מבשלין וז"א מן הראוי כאש' כתבתי לעיל בסימן ע"ב וטוב היה להשהו' במלח רביעית שעה ומעט יותר

צג דין בשר תפל שמלא קרח וכפור ואין ראוי למולחו עד שיפילו תחילה הקרח ממנו אז מותר לשרותו במים חמים בכלי שני אע"פ שהיד סולדת בו זו היא דין האמת אלא שאין נוהגין כן לכתחילה ובארנו דבשר שנקרש אסור למולחו עד שירפה כמו שהיה מתחילה ואם נמלח ואח"כ נקרש מיד קודם ששהה שיעור מליחה אם נפשר אח"כ טוב למולחו פעם אחרת ואם לא מלחו פעם אחרת ושהה שעור מליחה אחר ההפשר ונתבשל מותר בדיעבד

פסק בשר תפל שמלא קרח וכפור ואין ראוי למולחו עד שיפילו תחלה הקרח ממנו השיב רשב"א שמותר לשרותו במים חמין בכלי שני אע"פ שהי"ס בו דכיון דכ"ש אינו מבשל אפי' יהא לו כח להפליט ולהבליע כמ"ש ר"ת מאחר שלא נתבש' הדם יוצא הדם ממנו ע"י מליחה או צלייה ע"כ ונמצא בתשו' הרשב"א והדין אמת אלא שאין נוהגין כן לכתחילה ולכאורה יראה דוקא בבשר תפל שעומד למלוח או לצלות ובו יצא דמו אבל בבשר ששהה במלחו ולא הודח הוה אסור שהרי אינו עומד למלוח והוי כבשר שקבל דם בעין אחר ששהה שיעור מליחה דלא מהני ליה שוב מליחה וצלייה וליתא דאנו לא ק"ל כר"ת אלא כלי שני אינו מפליט ומבליע כא' כדלעיל סי' ע"א ומ"מ בכ"ר אסור אף בדיעבד אפי' לאחר שהעבירו מן האש כדלעיל סי' פ"ג ומ"כ בהג"ה ש"ד בשר שנקרש אסור ל' למלוח כי אין ראוי לקבל המלח ולהוציא הדם כיון שנתקשה אלא עד שירפ' כמו שהיה מתחילה אם נמלח קודם שנקרש ואח"כ נקרש מיד קודם ששהה שיעור מליחה ואם נפשר אח"כ טוב למולחו פעם אחרת עכ"ל ר"א וכ"פ במר' והנה מ"ש טוב למולחו משמע מדבריו שאין חיוב גמור א"כ אי בדיעבד נתנוה לקדרה ש"ד וק' הא נראה לעינים מיד כשנקרש שקשה כמו ברזל ואין פולט שום דבר לכנ"ל דה"ק טוב למולחו פעם אחרת אף כשיפש' ולא יועיל מליחה הראשונ' ולשהותה בה כשיפשר וכה"ג בדיעבד ש"ד אבל אם נקרש קודם ששהה שיעור מליחה ובתוך כך שהה שיעור מליחתו תכף אחר שיפשר מקרישתו מדיח ונותנה לקדירה אסורה דודאי מיד כשנקר' אז לא פלט וא"כ לא שהה כשיעור מליחה ואסור

צד דין גוי או שפחה שבבית ישראל מלגה תרנגולת ולא ידע הישראל אם בכלי שני ומותר או בכ"ר ואסור או הדיחו בשר מן המלח ולא ראה אם הדיחו כראוי או כל כה"ג אז אם הגוי יודע מנהג הישראל ויש ישראל נער קטן יוצא ונכנס בבית הכל מותר ואם אין הגוי יודע מנהג הישראל הכל אסור אפילו ישראל יוצא ונכנס ובארנו היכא שהישראל הזהיר את הגוי שלא ידיח הבשר שלא בפני ישראל והחציף ולא נטל רשות מישראל אפי' יוצא ונכנס כ' אסור וכל דבר שהוא בחזקת היתר ובא הגוי ואמר שנפל בו דבר איסור אין להאמין לו אפי' מסל"ת וכן קטן: