ים של שלמה על חולין קצב

אפילו אחר שהעבירו הרותחין מן האש אפי' הוא בשרא דתורא שאינו מתבשל בכ"ר מ"מ דם והלחלוחת שעליה נתבשל ונכנס בבשר אבל לא נמלח כלל אינו נאסר ולא תשגיח במ"ש מהר"ם בת"ח שלו דאפילו לא נמלח אסור לא דק כאשר כתבתי בפ' כירה סי' כ"ה וא"כ אפי' בשר שנמלח והודח אלא שלא שהה שיעור מליחה ונתנו בקדירה רותחת שהעבירו מן האש ונזכר והוציא אות' ממנ' שאינו נאסר והיכא שהדיחו ברותחין שהן בכלי שני והיד סולדות בו כתב רשב"א לא ידענא מה אדון בזה ואל תשיבני ממה שמולגין תרנגולת בכלי שני דהתם לא נמלח' ואם פלט הדם וחזרה ובלע' מאחר שלא נתבשלה חזר ויוצא הדם ע"י מליחה או ע"י צלייה אבל בש' זה שכבר נמלח ושהה כדי מליחה שוב אין מליחה וצלייה מועילין להפליט ע"כ והמרדכי כ"כ בשם מהר"ם וקצת בלשון אחר ובשר שנמלח' ושהה כדי מליח' וקודם הדחה נתנוהו בכ"ש ברותחין לא ידענא מה אדון ביה משום דא' בירו' פרק כירה תמן תנינן כלי חרס בלוע תבלין אין מתבשל פי' דעירוי כלי ואל תשיבני שמולגין תרנגול בכלי שני שהיד סולדות בו דהתם לא נמלח ואם פלטה דם וחזרה ובולע מאחר שלא נסתלקה הנוצה חוזר ויוצא הדם או ע"י מליח' או ע"י צלייה אבל בשר זה שכבר נמלח ושהה כדי מליחה אין שוב מליחה וצלייה מועילים להפליטה ע"כ והוא נבך וצריך להולמו אם אין כאן טעות סופר כי בסמ"ג ג"כ הביא דבר זה ודייק מיניה דעירוי ככלי ראשון וכ' נמי שמעינן מן הירו' דדווקא ע"י עירוי הוא דאמרי' מתבשל ובולע אבל כלי שני אינו בולע ואינו מבשל כו' וזהו היפך מדברי מהר"ם ונ"ל שדעת מהר"ם מאחר דבעי תלמודא לומר מתחילה דכלי חרס בולע ותבלין אין מבשלין א"כ ס"ל דעירוי ככ"ש שאינו מבשל ואפ"ה היא בולע א"כ ה"ה נמי כ"ש אף שאינו מבשל מ"מ בולע וא"כ ה"נ נימא כלי שני מבליע הדם שבתוך המלח כגון תרנגולים ונאסר' ודו"ק וא"כ לכתחילה ראוי להזהר אבל בדיעבד אינו נאסר לפי מה שכתב לעיל בס"ס ס"ג שכלי שני אינו מבשל וגם אינו מפליט ומבליע הדם שבתוך המלח בבשר דהא המלח לאחר שפסק כחו לא חשוב עוד כרותח ואל תשגיח במ"ש מהר"ם בת"ח שלו לאסור אף בכלי שני בשם או"ה גם דעת מהרא"י שכלי שני אינו מבשל כלל ולא מפליט ומבליע כאחת ולפי מ"ש שצריך למלוח מבחוץ ומבפנים א"כ אם לא נמלח אלא צד אחד או לא מלחו בו במלח הרבה כדפרי' אסור לקדרה דהא שמואל קאמר שאינו יוצא מידי דמו דמשמע דאפי' דיעבד וכן הוא דעת מהרא"י ולא הבאתי את דבריו לפי שהוא תופס שיטה אחרת דגרסינן וכן לקדרה ואני כבר כתבתי דגירסא הנכונה הוא וכן לצלי ומ"ש המר' וז"ל שיש מי שאסר תרנגולת שנמלחה מבחוץ ולא מבפנים וכתב שבא מעשה ליד ר"י שנמלח ראש כבש שנמלח מבחוץ ולא מבפנים והורה שלא למלחו פעם ב' ולא יבשל אותה אלא יצלה אותה דנורא משאיב שאיב וכתב בשם הרוק"ח שהר' שמואל והר' שמרי' מכשירין בעוף שנמלח מבפנים ולא מבחוץ כי מה לי מליחת עוף מבחו' למליחתו מבפנים ובשם הר"ר אביגדור כתב שאם נמלח' מבפנים ולא מבחוץ אם יחזור וימלח מבחוץ למה לא יהא מותר לבשל ומיהו כל שלא מלח אלא מצד אחד משמע דאסור לקדרה ע"כ והנה דעת הר' אביגדור היא עיקר בעיני לאיסור והתיר לאיסור כמו שפירשתי ובהיתר נמי דלא עדיף מחתיכות בשר שלא נמלח' שקבלה דם מבשר שנמלח ולא פלט כל דמו שיחזור וימלחנה כמו שכתבו לעיל בסי' ע"ז ומ"מ דוקא שלא עבר יום שלם שנמלח שעדיין פתוח לפלוט ציר דידיה פולט מה שבולע מצד השני אבל אחר יום א' אסור וכ"כ מהרא"י שכך הדין בראש כבש שנמלח מבפנים ולא מבחוץ וכן איפכא ומכל מקום אפילו אם עבר יום שלם שרי בצלייה ולא דמי לבשר שנפל בציר שאם לא שהה כבר שיעור מליחה שיחזור וימלחנה אבל שהה שיעור מליחה לא מהני ליה אפילו צלייה וכן חתי' שלא נמלחה שקבלה דם מחתיכה שנמלח למאן דלא ס"ל דיחזור וימלחנה לא שרי ליה בצלייה שאני התם שקבל דם ממקום אחר דחיישינן שלא יצא ע"י צלייה והוי דם שפירש ממקום אחר ונאסר משא"כ בחתיכה עצמה שאף אם לא יצא ע"י צלייה הוי דם שלא פירש ושרי

פד דין בשר שנתבשל בלא מליחה צריך ס' לבטל כל החתיכה ואפילו אם יש ס' אותה החתיכה אסורה שנתבשלה בדמה

פסק כ' הרא"ש ובשר שנתבשל בלא מליחה צריך ס' לבט' כל החתיכ' דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ואם יש ס' בתבשיל אז התבשיל מותר וי"א הבשר כיון שנתבשל בדמו ויש מתירין לפי שהדם שנפלט נתבטל בס' ואם נשאר בו מקצת דם הוי דם האיברים שלא פירש וכן מסתברא דלא שייך הכא איפשר לסוחטו אסור דלא נאסר הבשר לעולם ודמי לצלי בלא מליחה דמה שנפלט האור שואבו ומה שנשאר בתוכו הוי דם האיברי' שלא פירש ועוד ראוי להתיר יותר במבושל שהרי בצלי שמהפכין בשפוד אצל האש הדם הפורש ממנו מתגלגל סביב הבשר אפ"ה שרי כ"ש במבושל דמה שנפלט ממנו מתבטל מיד במים ומה שנשאר הוי דם האיברים שלא פירש ע"כ אבל ש"ד כ' וז"ל ויש שהיו רוצין להתיר אותן חתיכות אחר שנתבטלה בס' שהדם שיצא נתבטל ברובו בס' ואם נשאר מן הדם בחתיכה שלא יצא לא נאסר בכך דדם האיברים שלא פירש מותר אמנם אנו נוהגין לאסור אותה חתיכה אפילו כשיש ס' לבטלה ע"כ וכתב עליו מהרא"י בשעריו וז"ל הכי נהוג ואע"ג דבאשר"י שדי בזה נרגא והביא ראייה גדולה מצלי דאע"ג דיהיב טעמא ע"י צלייה שרי יש לחלק דהתם גבי צלי מה שהוא נסחט נופל לארץ אבל כאן הנסחט נשאר בקדרה אלא שהוא נתבטל ולא עדיף כמי שאינו לגמרי וחילק זה איתא להדיא בתו' שנ"ץ בפג"ה גבי כחל בסי' ע"ב

פה דין בשר ששהה ג' ימים מע"ל בלי מליחה ובלי ניקור אותו בשר אסור לבשלו ומותר לצלייה ואפי' בשר שצריך ניקור הרבה כגון הירך והאליה שיש בהם חלב אפ"ה מותר לנקרו אף אחר ג' ימים ולצלותו ובארנו דאף שמותר לצלייה מ"מ אסור לבשל אותו בשר אחר צלייה ואפי' בדיעבד אסור ועוד בארנו דאף אם הודח הבשר תוך ג' ימים אסור לבשלו וכן אם רוצה אחר ג' ימים לשרותו בפושרין ולמלחו אינו מועיל ואסו' לבשלו

פסק כתבו הגאונים שכל הבשר ששהה ג' ימים מע"ל בלי מליחה שוב אינו יוצא ע"י מליחה ואסור ומהר"ם כ' אמנם בתלמוד לא מצאנו חומרא זו מה בכך שלא יפלוט הא הוי דם האיברים שלא פירש ומ"ה פסק כל בשר ששהה ג' ימים שלימים בלי מליחה בין בקיץ בין בחורף היה מצוה לאוכלה בצליה ואז יצא הדם דנורא משאיב שאיב אבל לא לבשלו אחרי שיצא הדבר מפי הגאונים וז"ל המר' ור' יואל הלוי קיבל מדורות הראשונים שכל בשר ששהה ג' ימים מע"ל שלא ניקר ולא נמלח ששוב אינו פולט את דמו ומהר"ם כ' שמותר בצלייה ע"כ ומדהזכי' בדבריו שלא ניקר משמע דבשר שצריך ניקור הרבה קאמר כגון האליה והירך ומ"ה אוסרו לגמרי אבל מהר"ם התיר הכל וא"כ מאח' שאנו תופסין דברי מהר"ם א"כ מותר הכל לצלי וכ"כ מהרא"י בשעריו ויש שהיו רוצין להחמיר היכא ששהה הירך והאליה עם כל החלב הכליות ג' ימים בלא ניקור אסור לנקר ולצלותו משום דאיכא רוב חלב חיישינן שנבלע בו ונתקשה בתוכו ויראה כיון דכ' האשר"י החלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר והך סברא אשכחן בתו' פ"ק דחולין אהא דלא ליסחף אינש כפלי עילוי בשר' ומפר' התו' דווקא מיד אחר נתוח בעוד שהוא חם אבל לאחר שיצטנן שרי כדכתיב קרא וישימו החלבים על החזות עכ"ל תו' אלמא אפילו בחלב הרבה לא חיישינן שמא נבלע אחר שיצטנן והמחמיר יחמיר והמקיל אל יפסיד ע"כ ומנהג פשוט עתה להקל ולהתיר בצלייה למה לנו להחמיר כ"כ מאחר שלא נזכר בתלמוד עוד כתב מהרא"י קבלתי שאין לבשלו אחר צלייה וכן נמצא בתשובת מהר"ח א"ז ואני מצאתיו בשם גדול שנקרא רא"מ שמתיר ויראה לנהוג איסור כקבלתי וכ"מ לשון הרא"ש שכתב שהרי אין מתירין אלא משום דאף אם לא יצא הדם הוי דם האיברים שלא פיר' משמע דלא ברירה ליה שיצא כל דם ע"י צלייה וא"כ אסור לבשלו דאפשר ע"י בישול הרוטב יוצא הדם ואסור ע"כ וצ"ל דאסור אפי' דיעבד אם בשלו אחר צלייתו ובפ"ק דשבת הארכתי בזה סי' ס"ג והא דאסרינן בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה כתב הג"ה בש"ד וז"ל אמר לנו הרא"ש בשם רבי יצחק חוזה שאם הודח בתוך ג' ימים אפילו לא נמלח שרי אף לקדירה והטעם כששוהי' ג' ימים בלא הדחה אז מתקשה הדם ואינו יוצא ע"י מליחה אבל אם הודח תוך ג' ימים מתרכך הבשר ויצא ע"י מליחה אפי' לא נמלח שרי אף לקדירה כמדומה לי שקבלתי דלא נהגינן הכי וכ"נ קצת דמהני סברא דפרישית בשם מרדכי דמים מטרשא ליה לסמוך עליה שלא להתיר בכה"ג ע"כ עוד כ' בהג"ה ש"ד שמעתי במקום הגאונים נהגו כששהה הבשר בלא מליחה ג' ימים לשרותו במים פושרין כדי שיתעורר הדם ויפליט ע"י מלח ע"כ וקבלתי מזקן מורה הוראה שקבל כך מזקנים שלפניו שאין לנהוג כך

פו דין בשר שלא נמלח ג' ימים שלימו' ונתערבה בשאר החתיכות בטלה ברוב ולא מקרי דשיל"מ וכן חתיכה טפל שנתערבה בחתיכות מלוחות בטלה ברו' וא"צ לחזור ולמלוח כולן וכן כלי שנא' בבליעת איסור ונתערב בין כלים אחרים בטל ברוב ולא מקרי דשיל"ם וא"צ להגעיל כולם

פסק כתב מהרא"י בת"ה סי' ק"ע וכן בשערים שלו בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ונתערבת אותו חתיכה בחתיכות אחרות