ים של שלמה על חולין קצא

דאסרינן לכתחיל' וכל הדברי' האילו שהתרנו מן הדין יראה בעיני שכל בעל נפש ירחיק מהם לכתחילה למלו' בו בשר כשר בכלי שנמלח בו דבר האיסור אפי' להוציא בו הדם לחוד ואע"פ שממליחת דם לא נאסר הכלי כלל שהרי אחר שהודח הכלי שרי אפי' לאכול בה רותח מן הדין הוא שרי אבל דבר מכוער הוא שהעולם מחזיק' הכלי לאיסור והאמת שאם הוא כלי חרס נאסר כדפיר' לעיל אבל מ"ש התו' והסמ"ג במלח הנתון בקער' של בשר המחמי' שלא ליתן מאותו מלח בחלב וגם איפכא תע"ב איני רואה טעם הרחק' זו גם הרא"ש שהעתיק התו' לא העתיק סיום דבריהם מ"ש והמחמיר תע"ב דמאחר שהכל הוא יבש אין שייך בו דבר איסור כלל א"נ כי מ"ש התו' והסמ"ג והמחמי' תע"ב שב על דפוסי העכו"ם ולא על המלח הנתון בקערה כו' כי הוא היתר גמור שהרי כ' ומעשים בכל יום כו' וע"פ זה יתיישב שפיר שלא כ' הרא"ש והמחמיר כו' כי כבר כ' לעיל על דפוס הגוים בלשון דיעבד שכ' שאם עשה גבינה בדפוס עכ"ום דמשמע לכתחילה אסור ולא כדברי התו' שכ' והמחמיר תע"ב דר"ל שאין בו איסור אלא שירא אלקים יחמיר על עצמו ובא"ח נמי כתב בש' הרא"ה כלים של גוים שהודחו יפה מותר ליתן בהן תבלין וכן בצל וכיוצא בו חריף שאינו מוציא דבר ק' יבש ביבש ומ"מ בזה אני משבח מנהג אשכנ"ז שיש להם כלים עשויי' למלח אחד לבשר ואחד לחלב דלפעמים בתוך האכילה שידיו מלוכלכות במאכל ולוקח מלח לצרכי הסעודה מן הכלי ואח"כ יבוא ליתן מאותו מלח שקבל טעם בשר בעין מידיו תוך המאכל החלב וכן איפכא

פב דין אם נמלח איסור בקערה ואח"כ נשתמשו בה בחמין רותחין צריך ס' נגד כל הקערה אבל לא במליחה שאח"כ

פסק כתב האגור בשם האשר"י מעשה בשפחה גויה שמלחה טומאה בקערה ואחר שהסיר' הטומאה מהקערה הכניסה אותה הקערה במים רותחין שהיו במחבת על האש ומאותן המי' נתנו בקמח ולשו עיס' ולא היה ס' לבטל הקער' שהיתה ב"י ועתה אם נאמר דקמא קמא בטיל מה שנתנו בעיסה בטל גם לר"א דאמר לא אמרינן דחנ"נ אלא בבשר בחלב א"כ לא בעינן לא בעיסה ולא במים אלא כנג' מה שבלוע הטומאה בקערה ואף לפי' ר"ת ור"י אין דומה המליחה בקערה לכבוש וסגי בס' נגד הקליפה שבלעה הקערה דה"ל כרותח דצלי ולא בעי רק כדי קליפה ע"כ ולפי מאי דס"ל דמליח כבישול ואוסר בכולו וגם ס"ל דלא כר"א וא"כ בכולה משערינן ואע"ג דאין מליחה לעץ בציר של נבלה שהוא חזק דרכו למיסרך מבלע הכלי ואעפ"י שאין נפלט במליחה מ"מ בחמי האור פליט ואוסר ופשיטא דליכא ס' נגד כל הקערה והא לך הכלל כל כלי שנאסר במליחה כגון בציר של נבלה אפי' מנוקב וכגון במליחת דם בכלי חרס אפי' מנוקב אוסר אח"כ בחמין ומשערינן כדי כולה ובמליח' שאח"כ אינה נאסרת והיכא שנמלח בכלי דב' איסור כל זמן שלא הודח אחר המליחה חשוב האיסור בעין לפי שהמלח נדבק בדופני הכלי וגבי דבר בעין לא שייך לומר נ"ט לפגם והיכא שהיא בת יומא מן המליחה של דבר איסור אפי' נשתמש בתוך זמן זה מים חמין זו אחר זו כל אחד במעל"ע של חבירו חשבינן הכל כנבלה ולא כמו שמ"כ שהחמין מפליטין הבלוע כי היא סברת הרשב"א כאשר כת' לעיל בשבעה דינים דבשר וחלב וליתא דכל זמן שלא הוגעל כדינה חשובין כל המים כבישול נבלה ועיין לעיל בסימן ס'

פג דין דמלוח הבשר צריך לפזר עליו מלח הרבה עד שלא ישאר בו מקום בלי מלח ואוזא ותרנגולת צריך למלחם גם מבפני' ולשפשף במלח בידו מבפני' היטב בכל צדדיו ואחר ששהה שיעור מליח' צריך להדיח ג"פ ומיהו אם לא הדיחו בדיעבד רק פעם א' היטב מותר וכשמדיחין חין הבשר בקער' לאחר מליחה צריך לתת מים בכלי תחילה ואח"כ הבשר ומיהו אם נתן הבשר בקערה תחילה מותר בזמן מועט ואם הודח הבשר בכלי חולבת והוא מלוכלכ' קצת צריך שיהא בבשר ס' נגד הלכלו' והכלי צריך הגעלה ודווקא שהיה בו לכלוך חלב ממש אבל לא היה רק ליכלוכי מאכל חלב א"צ ס' ומותר והיכא שהדיחו הבשר בכלי שני והמים רותחים שהיד סולדת בו לא נאסור בדיעבד ומ"מ ראוי להזהר לכתחלה ועוד בארנו דאם לא מלחו העופו' גם מבפנים או שלא מלחו חתיכת בשר מב' צדדין או לא מלחו הרבה אסור לקדרה ומ"מ אם לא עבר יום שלם שנמלח מצד אחד יחזור וימלח מצד השני אבל אם עבר יום שלם אסור ומ"מ לצלי מותר

אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מלחו יפה יפה וכ' הרא"ש שצריך לפזר עליו מלח הרב' שלא ישאר בו מקום בלי מלח ואווזא ותרנגולת צריך למלחם גם מבפנים ובימי חורפי הייתי משתומ' עליו מאין לו חומר' זו הלא מסקינן בזבחי' דתמלח בא לרבות ואמרינן כיצד מולחו הופכו וחזר ומלחו וכן לקדרה אלמא דלא בעינן טפי וזו היא מ"ש יפה ר"ל משני צדדין והרשב"א הפריז על המדה והקיל טפי שאמ' אפילו מצד א' סגי בדיעבד והא דאמר התם מולחו והופכו ומלחו וכן לקדרה לכתחילה עושין כן לקדרה אבל לא שהוא מעכב וכמו שצריכן לפרש לפי מאי דגרסי' וכן לצלי כמ"ש לעיל בפ"ק בסי' כ"ו ול"נ כלל דהא שמואל קאמר אין הבשר יוצא מידי דמו דמשמע דאפי' דיעבד ומה שהקשה הרשב"א א"כ חתיכה עבה ליבעי לחותכה לשני' וזה לא מצינו או אם חתך אח"כ ממנה ליבעי מלח במקום החתך ובעיני לק"מ כי דרך המלח להפליט הדם ומתפשט לחוצ' בכל צדדיו ומ"ה צריך למלוח כנגד כל היכא שהוא פתוח וק"ל לרבנן שאפילו היא עבה ביותר מפליט כל דמו אבל אי לא מכל צדדים אז אותו הצד שלא נמלח עומד הדם על שפתיו לצאת ואין שם מלח שיפליט אותו בכח לחוצה ובמרדכי חדש מ"כ שאם היא חתיכה עבה צריך לבקעה קודם מליחה ושיבוש הוא גם מקצת גדולים ס"ל שצריך לשפשף כדרך שמולחין הבשר לזמן מרובה גם זו ליתא דא"כ הל"ל אין בשר יוצא מידי דמו עד שישפשפנו במלחו ומ"ה נמי חוזרני מסברתי שהייתי סובר שחומרא יתירא הוא דברי הרא"ש במ"ש שצריך לפזר עליו מלח הרבה כו' אין זו חומרא ודינ' הכי דאל"כ הל"ל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו ויהכדרו ויחזור וימלחנו כלישנא דבריית' דזבחי' אלא יפה יפה ר"ל יותר ממה שצריך במליחת קדשים דהיינו שיפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר מקום בלי מלח ומה שאומר התם וכן לקדר' קאי אמה שצריך להפכו משתי צדדין והטע' דבקדשים מליחה אינה להוציא את הדם אלא משום ברית מלח די בזה שהוא נמלח משני צדדין אבל להוצאת הדם א"א להוציא הדם אלא שהוא נמלח מכל צד כדמשמע שלא יהא בו מקום ריקן כ"ש לפי גירסתנו שגרסינן וכן לצלי רווחא שמעתא טפי דבצלי הוא הדרך למלוח ולהפכו ולחזור ולמלחו מצד השני אבל בקדרה שהיא להוצאת דם לא איירי התם כלל דמה לו לאביי להזכיר הא שמואל כבר השמיע לנו דין מליחות קדרה כדפרישי' ומ"ה נראה מי שירצה למלוח אווזות או תרנגולים לקדרה שיבקענ' לשניים כדי שיכול למלוח מצד הפני' ג"כ היטב באופן שביארתי ואם לא יעשה זאת צריך לשפשף במלח בידו בפנים היטב מכל צידי הפנימית חוץ כנגד העצם עד שלא ישאר מקום שלא נשתפשף במלח ומה שאמר צריך להדיח יפה יפה היינו לאחר ששהה כדי צלייה צריך לרחצו ב"פ ראשון להעביר המלח והדם ושניי' להעביר לחלוחי' המים הראשונים שנשארו מהדחה הראשונה והג"א כתב בשם הא"ז דמדיחין אותו ג"פ שניים כמו שמפור' בפנים ושלישים לטהר מים השניי' שנגעו בראשוני' וכה"ג אומר ריב"א גבי נ"י מיהו בדיעבד אם לא הדיח הבשר אלא ב"פ שפיר דמי ע"כ אבל בסמ"ק כתב אם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפיד' וכתב מהרא"י בשערים וכן הורו רבותי והארכתי בזה בפר' ג"ה סי' ל' וגם לשם כתבתי שאם לא הודח כלל שאין לו היתר ואינו בטל בס' דחשבינן כאלו נתבשל בדמה ומ"מ לכתחילה נוהגין להדיח ג"פ כדברי הא"ז ואותן שדרין אצל הנהר רוחצין אותו מתחל' היטב ואח"כ תוחבין אותו במים ב"פ כדי לקיי' המנהג שנהגו להדיח ג"פ ומתחלה שורין שמדיחין בו הבשר ורוחצין אותו היטב מן המלח והדם ואח"כ מערין עליו מים עוד ב"פ ואם אינם רוצי' לערות עליו כגון במקומו' שהמים דחוקי' ואינם מצויים לרוב רוחצים הכל בכלי של מים וצריך להדיח הכלי בין רחיצה לרחיצה ובש"ד כתב וכשמדיחין הבשר בקערה לאחר מליחה צריך לתת מים תחילה בכלי ואח"כ נותן הבשר במים להדיחו ומיהו אם נתן הבשר בקערה רגילין להתיר בזמן מועט כזה וגם שהה כבר שיעור מליחה בכלי מנוקב או על הדף ע"כ ונמצא כתוב בהג"ה דאפילו לפ"ז אם הדיח בשר בכלי חולב' מלוכלכת קצת מן החלב אפשר לאסור ולהצריך ס' נגד הלכלוך והכלי צריך הגעלה ע"כ ויש טעם לדבר מאח' דחשוב הבשר כרותח א"כ מצא הלכלוך של החלב אצלו ובולע וכ"ש הכלי שנאס' אם הוא כלי חרס דבקל הוא בולע משום טמא מלוח וטהור תפל אפי' לא היה בו שום שיור מאכל אלא שהיא חולבת נאסרה מכח טעם בשר שבלעה אבל אם היא הקערה של בש' לא נאסר מכח הדם שבמלח לפי שהמל' אחר שהפליט דמו פסק כחו ולא חשוב עוד כרותח א"ל שהה הרבה עד שהי' בו ציר כעין מעשה דרש"י שכבר כתבנו לאיסור ומה שנאסר הבשר כשהוד' בכלי חולבת שאינה נקיי' דווקא שנשתייר בה מליכלוכי חלב ממש אבל מליכלוכי פירורי מאכל חלב אפי' הוא לח לא אמרינן שמוציא לח אצלו ובולע כ"א דבר לח וצלול כמו חלב דלא עדיף מחלב רך ולח שכתבתי לעיל גבי טהור מלוח וטמא תפל שמותר וזהו סיוע לדברינו מ"ש גבי דגים שנמלחו כו' בסי' ע"ג שנאסרים מיד בלי שיעור מליחה שחום המלח דהוי כרותח פולט ומבליע מיד ומה שאינו נאסר מיד קודם נתינת המים משום שכבר שהה ופלט כל צרכו ומ"ה התיר רש"י אפילו נמצא אח"כ בציר שלו והיכא שהדיחו ברותחים בכלי ראשון נאסר