ים של שלמה על חולין קצ

תניא דג טהור שמלחו עם דג טמא מות' ומוקי לה בגמ' כגון שהיה טהור מלוח וטמא תפל ומ"מ הדחה בעי וכ"כ בהג"ה שמדיח המלוח במים היטיב ולא בעי קליפה ולא גרירה אבל אם היה טמא מלוח וטהור תפל או שניהן מלוחין אסור ואוסר בכולו כאשר כ' הרמב"ן והרמב"ם כמ"ש לעיל גבי דגים וכ' התו' והרא"ש אחריה' היכא שהיה טהור מלוח וטמא תפל דשרי משום דהשתא לא פליט הטמא מידי ולעניין מליח כרותח לא שייך תתאה גבר ולא עילאה ואפילו קליפה לא בעי והא דאמרי' גבי תתאה גבר לעילאה אדמוקרינן ליה בלע היינו דווקא בחום של צלי והסמ"ק כת' בביאו' יפה וז"ל ויש לתמוה כיון דמלוח כרותח א"כ ה"ל להשוות מליחה לחום מחמת האור וי"ל נקט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אא"כ יש כח באיסור עצמו או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק דמחמת האור אותו שהוא גובר מרתיח את חבירו או מצנן את חבירו כי כן הוא דרך תולדות האור אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה וכן אין כח במליחה לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המליחה דאינו יכולה להתבטל כ"א ע"י הדחה והש' ניחא דגבי חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתאה גבר א"כ הוא מרתיח ומחמם את העליון והו"ל חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם העילאה חם הוא האיסור אינו אוסר אלא כדי קליפה משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו וה"ל איסור צונן ולכך אין האיסור יכול ליבלע בהיתר מכדי קליפה וכ"ק מיהא בלע דאדמיקר ליה בלע אבל לעניין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפריש' לא אזלינן בתר תתאה אלא בתר האיסור עכ"ל וכ' הרא"ש וז"ל וא"ת כיון שנמלח הטהור ומונח על הטמא או תחתיו או בצידו הרי נמלח גם הטמא ממלח שעל הטהור וי"ל שנמלח מכל צדדין רק במקום שהוא דבוק לטמא א"נ אחר שנמלח הטהור נגע לטמא ובמה שהוא נוגע בטמא אינו נחשב כרות' להיות פולט דהבשר אינו יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה ותירץ האחרון הוא עיקר וכ"כ הרשב"א בח"ה וז"ל אם היה הטהור מלוח והטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפלט החתיכה שלא נמלחה אע"פ שהחתיכה המלוחה נוגעת בה אלא החתיכה המלוחה מבלעת את החתיכה התפלה מה שהיא פולטת ואינה מפליט הציר של עצמה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליע בחתיכה המלוחה מפני שהחתיכה המלוחה פולטת וכל שהוא פולטת הרבה אינה בולע אותו המיע' ע"כ ומה שנמצא כ' בי"ד סימן ע"ו ז"ל דג טהור וטמא שנמלחו יחד אסור וכ"ש אם הטמא מלוח וטהור תפל אבל אם הטהור מלוח והטמא תפל ונתן הטהור אחר שמלחו על הטמא שרי ואפילו קליפה לא בעי ע"כ לאו דווקא שנתן הטהור על הטמא אלא אפי' נתן הטמא עליו שרי כדמשמע להדיא מדברי האש"רי אלא אדרב' רבותא קמ"ל דאע"פי שנתן המלוח למעלה ונוטף ציר על שלמט' הימנו אפ"ה אינו עושה כרותח א"ל שנמלחה טמא להדיא וכדפרישית לעיל ומ"ש שאין חילוק איזה למעלה היינו בשאר איסורים אבל באיסו' דם אם המלוח שעדיין לא פליט דמו מונח למטה אין אוסר מה שלמעלה הימנו משום דם כמ"ש גבי דגים ועופות וכ"ה דעת כל המחברי' ומ"ש דטהור מלוח וטמא תפל מותר אפי' בנוגעים זה בזה וכ"ה עיקר ולא כדעת הר"ן שכת' דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר לאו בנוגעין זה בזה עסקינן אלא שעומד' בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגע' בזה וכ' עוד טמא מלוח וטהור תפל אסור משום דטמא מליח פולט ציר וציר זה שהוא רותח מחמת מלח נבלע בטהור ואוסרו ואעפ"י שהטהור אינו מליח כ"כ מחמת בליעתו שלא יהא נאכל מחמת מלחו ולעיל אמרינן דלא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשאינו נאכל מחמת מלחו היינו לומר שאין הבשר רותח אבל מ"מ ציר זה הנופל עליו רותח הוא ונבלע בו ומיהו הבשר צונן חשבינן ליה דמ"ה אמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר שאע"פ שנבלעין טיפת רותחו' מן הטהו' אעפ"כ אין מתחמ' כ"כ עד שיפלוט ובהא דאוסר הר"ן בטמא מלוח טהור תפל אע"פ שאין נוגעין זה בזה כל שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעות בזה הדין דין אמת וכ"כ בת"ה וכבר נמי כתבנו דציר הנוטף מן הבשר אפילו לא היה מלוח כ"כ שאינו נאכל אפ"ה הציר חשוב כאינו נאכל מחמת מלוח ואוסר והא דאמרינן טהור מלוח וטמא תפל שרי ה"מ בחתיכות שנוגעות זה בזה אבל אם הטהור מלוח מצא דבר לח אצלו בלעז ואסור וההוא גוזל שנפל לכותח דשרי היינו שהגוזל ג"כ לא היה מלוח כל צרכו שאם היה מלוח כל צרכו היה נאסר מן החלב שהיה מוצא אצלו כ"פ הסמ"ג ור"י מדור"א וכ"פ מהרא"י מ"מ דוק' דב' לח כגון חלב או דם והדומ' אבל חלב שאינו מהותך אפי' הוא רך ולח לא קרי דבר צלול שיאסר המלח ממנו וכן מצאתי בהג"ה ש"ד מעשה היה שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר ר"י מפני שהוא מלוח וטמא תפל ואני מסופק דכיון שהחלב לח ורך כ"כ א"א שלא בלע פורת' אבל ר' משולם כ' שגם החלב מותר ע"כ

פא דין לכתחילה נכון ליזהר שלא לעשות גבינות בדפוסי העכו"ם ומ"מ אם עשה כן בדיעבד ומלחן בתוך דפוסי עכו"ם אפי' ב"י מותר רק שיהיה הדפום נקי וכן אם בדיעבד עשה גבינות בכלי מנוקב שמלחו בו בשר מותר וגם מותר בדיעבד מלחו בשר בכלי שמכניסין בו גוים יין לקיום ומלח הנתון בקערה של בשר והכלי יבש מותר לכתחילה ליקח אותו מלח ולתת אותו בתבשיל של חלב או איפכא

פסק כתבו התו' ויש ללמוד מכאן דטהור מלוח וטמא טפל שא"צ להגעיל דפוסי גבינות הגוים ומותר לעשות גבינות הישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו טהור מלוח וטמא תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה העץ רותח ע"י מליחה ומעש' בכל יום דמלח הנתון בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים ממנה לתת בתוך חלב ולא חיישי' שמא בלע מן הקערה והמחמי' תע"ב וכן בסמ"ג ע"כ וכתב המרדכי שראבי"ה פליג עליה ואומר דאין הדפוס נקרא טמא תפל כי הדפוס ברוב המלח של גבינות העכ"ום קבל טעם היינו טמא מליח ומשמכניס בו שוב גבינות כשרות מלוחין נאסרו דבכה"ג לא מהני כלי מנוקב כדמוכח בהך דר"מ בר רחל דדרך הציר למיסרך ולהבלע ואסור אפי' בדיעבד אם הדפוס ב"י ודמי לקערה שנמלח בה בשר דאסור לאכול בה רוחח ור"י מדורא כתב בסוף השערים (סי' פג) וז"ל נוהגין העולם להגעיל דפוסות גבינות של עכו"ם לתקן בהם גבינות של ישראל ולא דמי לטהור מלוח וטמא טפל לפי שהנקבי' של הדפוס נסתמים וה"ל כמו קערה שמלח בה בשר דאסור לאכול בה רותח ועוד דאין כאן טמא תפל כ"א הדפוס ומרוב המלח קבל הטעם של גבינות העכו"ם והוי כמו טמא מלוח וכשמניסין בהן הגבינות של ישראל ה"ל שניהם מלוחים וגבי האי לא מהני כלי מנוקב ואפי' דיעבד אסור וה"מ אם הדפוס של עכו"ם היא ב"י אבל אם אינה ב"י שרי ור"י כתב דמותרין דמלח אינו מפליט מה שבלע העץ עכ"ל וכתב עליו מהרא"י בשערים שלו ה"ל וגבי האי לא מהני כ"מ ואפילו דיעבד אסור יראה דבדיעבד יש לסמוך על דברי תו' פרק כ"ה המתירין דאמר אין הדפוס פולט אלא איסור דרבנן דחלב בהמה טמאה לא שכיחא כלל כו' ומ"ש מהרא"י דמ"מ אין הדפוס פולט כו' אינה מן התו' כי התו' כתבו טעם טהור מלוח וטמא תפל כי אין מליחה לעץ כו' אלא הוא מדברי מהרא"י וק' קצת בעיני איך לא הזכיר נמי דברי הרא"ש עם התו' דיותר יש לסמוך עליו ויש מיישבי' דמ"ה מביא דברי התו' שכתבו להתיר אפילו לכתחילה מה שאין כן בדברי הרא"ש שכתב שאם עשה גבינות בדפוסי העכו"ם שאינו נאסר ומ"מ ק' מאחר שמהרא"י לא בא להית' אלא דיעבד היה לו לומר שיש לסמוך אדברי האשר"י שמתיר בדיעבד ונר' בעיני דמ"ה הזכיר התו' ולא הרא"ש כי בדברי הרא"ש כתב דלא נאסר העץ ע"י מליחה כרותחוא"כ לפי ראבי"ה דפליג ואמר דשפיר הדפוס נקרא טמא מלוח כו' ונותן טעם לדבריו מחמת הצי' שדרך למיסרך כו' א"כ נוטה דברי הראבי"ה לאסור אפילו בדיעבד לכן כ' שיש לסמוך על התו' שכ' בסתם ולא נעשה העץ רותח ע"י מליחה דנוכל לפרש דעת' שאפי' בלע כבר אינו מפליט מה שבלע כבר מן האיסור כמ"ש ש"ד בשם ר"י בהדיא ואינו מפלי' מה שבלע בעץ וכ"כ בסמ"ג ואין כח במלח להפליט מה שבלע בעץ כו' א"כ לפי אילו הדברים יש טעם נכון לסמוך להתיר ואין דברי ראבי"ה שום ראייה לאסור נהי דבלע הדפוס מחמת הציר כמ"ש מ"מ אין כח במלח להפליט האיסור כמו רותח ולא כלשון השערי' שכ' לעיל (שער ט') ואינו מפליט האיסור שהרי אינו נבלע בה ע"כ והיינו דלא ס"ל סברת ראבי"ה כלל וס"ל אפילו ציר אינו נבלע בה אבל מהרא"י כ' להתיר אף לפי סברת ראבי"ה א"נ ה"ק לשם אינו מפליט לענין צור שהרי לענין דם אינו נבלע בו כלל אלא דבציר אמרינן מסרך סריך ולא שריק ונכנס בו ס"ס אין כח במל' להפליטו ומאחר שפירש שהמלח אין בו כח להבליע כ"א ציר ולא דם מ"ה כתב ר"י מדור"א מותר למלוח בכלי מנוקב זא"ז כמה פעמים אפי' לכתחיל' ול"נ אפי' מותר לאכול בה רותח דהא קערה שמלח בה דאסור לאכול בה רותח אוקמי' באינו מנוק' או בכלי חרם וכ"ש דמותר לעשות גבינות לכתחילה בכלי מנוק' שמלחו בו בה בשר וכ"פ נמי רשב"א שמות' לימל' דגים בכלי שמלחו בו בשר עוד נמצא כתוב בשם הרשב"א מותר למלוח בשר בכלי שמכניסין בו העכו"ם יין לקיום מכמה טעמים חדא שאין זה מפליט ועוד שא"א שיפליט כ"כ שיבא לידי נתינת טעם ועוד אגב דטריד לפלוט דמה לא בלע ועוד דלא מבליע אלא דבר המסתרך בשמן או ציר אבל דם דשריק לא וא"כ פליטת יין נמי לא עכ"ל ואני אומר דמ"מ לכתחילה אסור דלא עדיף מדפוסי העכו"ם