ים של שלמה על חולין קפט

דהרענג"ש ל"פ אע"ג דבמר' פ' כ"ה כתב דהרינגש מרקולש מותרין מספק וכיון דספק הוא שייך לומר בזה ופושעים יכשלו בם מ"מ נראה דהנהו דגים שמונחים עם הרינגש בכל הארצו' הללו ודאי לא נמלחו עמהן כי מביאין הרינגש ממרחקים בחביות המיוחדות להם לבדם א"כ למה ניחוש לה אך אם רואים אותם נשרין בעריבה עם הטמאין ויש בעריבה ציר הרבה ממי השרייה י"ל שעתה ע"י שרייה בולעין הרינגש מן הציר של טמאין דבמר' פרק כ"ה כתוב דיש ליזהר כשמדיחין בשר אחר מליחה שיתנו מים הרבה שיהא ראויין לשתייה מחמת ציר ונהי דלא ק"ל הכי דכ' בההוא פירקא בשם א"ז דהיכא דאיכא מים הרבה אפי' נטף ציר לתוכה ופלטו טעם הציר אינו חשוב כרותח בשביל כך מ"מ הכא הא עינינו רואות שמי שריית הציר חזקים הם יש לחוש אמנם מספק שמא נשרו בבית עם הטמאי' היכא דלא חזינן לא חיישינן דציר דגים מדרבנן ואפילו אי חזינן לפעמים בבית גוי ששרה כך לא מחמרינן להזהר דאימור אקראי בעלמא הוה כדאמרינן בפ' א"מ ואפ"ה לא חש למילתא אקראי בעלמא הוא ובדגי' יבישים שמעתי שנהגו הגוים כשמוציאין אותן מן המים קורעין אותן ומולחין אותה כ"א לבדו ומשליכן אותו בחוץ בחום מפורדים זה מזה כדי שתשלוט בהם החמה יפה ויתייבשו מכל צד ולפ"ז היה להקל אפי' מונחין ביניהן דגים טמאים אמנם כמדומה שנוהגין לאסור ג"כ ויראה הטעם משום דרגילות הוא דשמנונית הרבה ניכר בהם ואיפשר חוששין לדברי הסמ"ק דכת' דהיכא דיש שמנונית איכא חששא דאורייתא ע"כ ובספרו בת"ה כתב ומ"מ אי אשכחן מדינ' דלא נהגו להחמיר לקנות דגים בכה"ג אין למחות בידם והנה מ"ש מהרא"י להתיר ההרינג"ש אפי' מונחין דגים ביניהן משום דתלינן לומר שלא נמלחו עמהן כדברי המר' והרא"ש נמצא שסבר שאין לחוש לבליע' של עתה והיינו שסובר דאחר שפלטה כל צרכו עירבן ושוב אינו בולע ובדברי הא"ז אשר הביא משמע להדיא דס"ל איפכא היכא דלא נמלחו עמהן דגרע טפי דשמא עתה בלע מהדדי בנגיעתו מאחר שהן מלוחי' דהא טהור מלוח הוא ונר' בעיני דהא"ז אזיל לטעמיה דס"ל כל זמן שהמלח עליו ה"ל כרותח אפי' כבר פלט כל צרכו ופסק כחו וכמ"ש בשר וגבינה כל זמן שהן לחין כו' וכדכתי' לעיל ס' ס"ח ומ"ה אסור אליביה אבל מהרא"י שפסק כדעת המר' והרא"ש ס"ל דאחר שפלטו כל צרכן תו לא חשבינן כרותח לומר שיבלעו מהדדי ובפרט לענין דגי' דצירן מדרבנן שראוי להקל אכן לפי מ"ש לעיל סימן ס"ח דהרא"ש ס"ל נמי דגוף הדב' חשוב כרות' לעולם כל זמן שהו' לח וכ"ד המחברים א"כ מ"ט התיר הרא"ש לעיל הדגי' מלוחים אף שהטמאים מונחות ביניהן לומר שלא נמלחו יחד אלא אח"כ עירבן הא ס"ס בלעי עתה מהדדי אלא בע"כ צ"ל דס"ל מאחר דרפי קרמייהו פלטי כל ליחלוחית שבהן בזמן מועט ושוב אין להם לפלוט אפילו ציר' כדמוכח משמעת' דדגים ועופות ומ"מ ל"נ דנהי דלא פליט ציר ממש מ"מ יהיב טעמא אהדדי ועוד איכא למימר דהרא"ש דס"ל במליחה לא אמרי' דמפעפע ואינו אסור אלא בקליפה א"כ גבי דגים שרי לגמרי אבל אנו דק"ל דבמליחה בס' כמו בישול א"כ כל היכא דנאסרי' בבישול אפילו אחר זמן פליט' ה"ה במליחה וכן עיקר ולפי מ"ש נמצא שאם דג טמא מונח על השלחן ביניהן ונגע בהו אסורים ומ"מ דוקא אותה שראינו שנגע בו אבל אם לא ראינו ספיקא דרבנן לקולא אבל אם ראינו שמתערב בתוכן בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי לחומרא כמ"ש בכמ' דוכתין וא"כ יפה כ' תבא מאירה באיש אשר רוא' בעיניו כו' וקונה מהן ואל תסמוך אשריותא דמהרא"י כאשר כתבתי אכן אם בא ראובן והגיד לפני שמעון שראה דגים טמאים בתוך דגים טהורים אם מאמינו שמעון לראובן אסור לקנות אבל אם אמר שמעון איני מאמינך ואינו בידו מותר לקנות כ"פ הרר"ל מאיר פודנא ונ"ל אפי' מאמין בלבו לא יחוש ויאמר איני מאמינך בפרט בציר דגים שהוא מדרבנן ואפי' אם היה מונח ביניהן יכול להיות שהיה ס' כנגדו ולא אמרו תבא מאירה באיש אלא אשר עיניו רואות שהוא דבר מכוער ועל זו ועל כיוצא אמרו הרחק מן הכיעו' ומן הדומה אבל מה שלא ראה אם ירצה לא יחוש

עט דין אם נמלח דג טהור עם דגים טמאים אעפ"י שציר דגים דרבנן מ"מ בעי ס' וציר גופא שנתערב עם ציר היתר בטל בי"ו

עתה אעתיק לך לשון הא"ז הגדול ובו תראה איך דעתו באם נמצא דג טמא ביניהן וגם נמצא איך דינו של ציר דגים ואליבא דפסק הלכה וז"ל ואפי' היכא שנמצא דג טמא ביניהן אם הוא מונח באמצע הדגים נר' בעיני שהם מותרין כולן אפי' אי ליכא ס' ואותו דג משליכו נחוץ ואוכל כל שאר הדגים שכבר נהגו כדברי ר"ת דכל איסורין בס' ואפי' לאותן דסברי דמין במינו לא בטיל לא קאי בציר דגים ובטל א"כ לדידן נמי דאמרי' אפי' מין במינו בס' בציר דגים דרבנן ובטל ברוב ואם יש ס' והו' באמצ' הדגים מות' לדברי הכל הלכה למעש' עכ"ל ויראה להדיא מדבריו דוקא אם מונח באמצע דאז שייך לומר בטל ברוב או בס' אבל אם אינו מונח באמצע חיישינן שמא עתה בלע הטהור מן הטמא ונאסר כדין טמא מלוח ומ"ש לא קאי בציר דגים ובטל והיינו דבטל במאתיי' לר"י אף דס"ל מין במינו לא בטל וכדאיתא בפ' ג"ה להדיא דשאני ציר דגים דזיעא בעלמא הוא כו' ומ"ש לדידן בטל ברוב וכהאי לישנ' אית' במר' פג"ה בתשו' מהר"ם וז"ל וק"ל כר' יוסי לגבי ר"י ובטל ציר דגים ברובו ואומר אני אם אינו ט"ס בע"כ לאו דוקא קאמר דהא פליגי ר"י ור' יוסי בפרק י' דתרומה בציר דג טמא ורי"א עד שיהא רביעית מסאתיי' דהיינו אחד מר' פחות דבר מועט ר' יוסי אומ' אחד מי"ו כו' וא"כ אי לא ק"ל כר"י בע"כ צריכה לן למקיימא אליבא דר"י דבעינן לכ"ה ט"ז לגבי האיסור ובמר' מדוייק מצאתי במקום רובי י"ו ומ"מ רובו אפשר ליישב מאחר דאפילו בגוף הציר סגי בי"ו וא"כ בשלא באת' להתיר גוף הציר כלל אלא שלא יאס' הדג בבליע' א"כ בוודאי בטיל אפי' חד בתרי דמדאוריי' מין במינו בטיל חד בתרי בין ביבש ובין בלח וציר דגים שהכל מדרבנן אוקמיה אדאורייתא אבל להתיר הציר גופא שהיא אסורה לא הקילו כ"כ ואסרו עד י"ו כנגדה ושיעור י"ו נ"ל סמך וסעד לעניין מהא דירו' פ"ק דתרומה גבי דג טמא שכבשו עם דג טהור דסב' חד תנא דבעינן תתק"ס ויש שפוסקים כן דכל בריה בטלה בתתק"ס לפי שמצאו כן בירו' הורה ר"י בר און בעכברא כו' כמ"ש הסמ"ג ושיעור תתק"ס הוא י"ו ס' וכה"ג כ' המ"מ אלמא ששיעורי י"ו היה מצוי בשיעור החכמי' לחומרא וה"ה לקולו' מ"מ נ"ל דוק' במינו הוא דאמרינן אבל אם נתער' שלא במינו בין בבישו' ובין במליחה אפילו אם אתה משליך הדג טמא מ"מ בעינן ס' נגד פליטת צירו דבכולה משערינן ולא סמכינן אהא דציר דגים דמדרבנן דהיינו דוקא מין במינו דלא יהיב טעמ' כלל אלא גזרי אטו שלא במינו דבעינן ס' כמ"ש לעיל בפ' ג"ה א"כ הקילו גביה מאחר דהוא מדרבנן וזיעא בעלמא חשבינן ליה אבל היכא דיהיב טעמא לא חילקו חכמים באיסור דכל האיסורי' כשנותנין טעם בהיתר שיעירו בס' בין באיסור דרבנן ואין שייך לומר כאן הואיל ואין לו שורש מן התורה כו' כדאיתא בא"ז והבאתי לעיל פ"ג בסימן מ"ג דהכא יש לו שורש התורה שהרי הדגים אסורים מדאורייתא ומן הראוי שאף הציר תאסר שהרי כתיב הטמאים לאסור צירן ורוטבו ועוד אף לשם נר' דלא מבטלין ברובא אלא במינו כדפרי' וא"ל על מ"ש היכא שלא נבא להתיר הציר גופא אלא הדג דמקילינן לגבה ושרי כו' א"כ מאי פריך בפר' כ"ה ממליח' דגים כו' דשרי אמליחת בשר נבלה עם שחוט' בעובדא דר"מ בר רחל כו' י"ל דהתם פריך מדקתני דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר דמשמע אפי' בשו' לשוה דליכא רובה ומ"ה דייק שפיר אלמא אע"פ שהציר אסור לכ"ה מדרבנן ומ"מ הציר אינו אוסר במליחה כלל משום דלא בלע ציר ע"י מליחה ה"ה נמי גבי ציר של בשר נבלה כו' וכדפרי' לעיל ולעניין פסק הלכה תמה אני על הרמב"ם שפסק בציר כר' והיינו כר"י ולא כר' יוסי ובכל דוכתא ק"ל כר"י ע"כ יותר נר' בעיני דברי מהר"ם שכ' דק"ל כר' יוסי ואף הרשב"א כ' בתשו' סי' תמ"ד שראוי לפסוק כר' יוסי וכ"נ בעיני אלא שכבר הורה הזקן הרמב"ם כר' יודא ואני אומר כבר הורה הזקן רבינו מאיר שהי' אב לכל האחרונים ועוד מאחר דאנו ק"ל דלא כר"י ומין במינו בטל בס' וכ"ד הרמב"ם גופא א"כ ממילא גבי ציר דגים דקילי סגי בי"ו כנגדו כר' יוסי ולענין מליחה בלא התיר ציר גופא דפרישנ' דברובא סגי לא מלאני לבי להקל דרוב האחרונים לא חלקו בזה כלל היכא דנמלח האיסור עם ההיתר בין הוא איסור דאורייתא בין הוא דרבנן א"ל גבי ספיקא דאז אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אבל לא בע"א ובפרט לפי מה דק"ל מליחה בס' וחשבינן כבישול א"כ לעולם בעינן ס' דאף מין במינו בעי ס' כבישול ולא דמי לציר גופא דבטל בי"ו משום דחשבינן כל מה שנוטף הימינה כזיעה בעלמא וכשנתערב בציר אחר בטיל בי"ו אבל כשנמלח הטמא והטהור יחדיו אפשר שבולע אף האיסור ויהיב טעמא ואוסר עד ס' וזהו בודאי טעם האוסרין עד ס' שהרי כ' בא"ז ואם יש שם ס' מותר לד"ה הלכה למעש' משמע שיש שחולקים על דברי ר"ת ומצריכין ס' אפי' לגבי דגים אף דק"ל כרבי יוסי דלא בעי בציר אלא י"ו אלא בודאי היכא שנמלח גרע טפי וכן עיקר

פ דין טהור מלוח וטמא תפל מותר ואפי' הטהור מלוח מכל צד ונוגעין זה בזה ולא בעי לא קליפה ולא גרירה ומיהו הדחה בעי ואם הטמא מלוח והטהו תפל אסור אפילו אינן נוגעין זה בזה אלא שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה ובארנו דלענין מליחה לא שייך לא תתאה גבר ולא עילאה גבר ועוד בארנו דאפילו הטהור והטמא תפל אם הטמא דבר לח הוא אוסר כי הטהור מצאו אצלו ובולע ומ"מ חלב שאינו מהותך לא חשיב דבר לח: