ים של שלמה על חולין קפח

גופא שנמלחה בלא הדחה ומתיר' דיעבד ובהכי אפי' מהרר"י טרו"ישין מודה דשרי:

והא דקאמר יחזור וימליחנה נר' דלא צריך להדחה קודם שיחזור וימלחנה היכא שכבר הודח ולא מיבעיא לפי' מהר"ם שמתיר בדיעבד בשר שנמלח ולא הודח והביא ראייה מבשר ע"ג בשר משמע דמות' לכתחלה בלא הדחה והדחה קמייתי דצריך לכתחילה היינו לרכך הבשר וכמ"ש מהרא"י לשם בהדיא א"כ בשר זה שהוד' כבר נתרכך הבשר וא"צ הדחה בודאי אפילו לכתחילה אלא אפילו לאותן דפליגי אמהר"ם וס"ל דאין לו תקנ' לאותו בשר ולא אמרינן משריק שריק גבי דם שבעין ולא דמי לכבדא כו' דהתם הוי דם פליטה כו' א"כ ג"ז משריק שריק מה שיש על החתיכה מציר כו' וא"כ אפילו לכתחילה א"ל הדחה דמשריק שריק כמ"ש מהר"ם ראייה דשרי אף לכתחילה שהרי אף החולקים עליו אינ' סותרים ראייותיו רק שמחלקין בין דם פליטה לדם בעין כ' וה"נ לא הוי אלא דם פליטה ומה שלא אמרינן הציר משריק שריק כשנפל הבשר תוך הציר או שנפל הציר עליו והיינו משום דהציר חשוב כמו כבוש כמ"ש התו' והרא"ש ונבלע בקל בבשר אבל מה שנשאר על החתיכ' ביציאתו מן הרוטב ולא נבלע בבשר לא אמרינן שהמלח מבליע בבשר יותר משאר דם פליטה דמשרי' שריק ומ"ה לא כתבו השערי' שיחזור וידיחנה וימלחנה משום דלפעמים לא בעי הדחה כגון שכבר הודח קודם שנפל לציר דאפי' מי שירצה להחמיר שופך עליו מים ודיו ול"צ להשרו' שעה מועטת כדין שרייה כיון שכבר הודח ומ"ש מהר"ם בת"ח שלו שצריך להדיח ממש לא ירד לעומקו ואולי לא ראה דברי בזה והא שכ' ש"ד או ציר שנפל עליה נראה דאיירי שיש גומא בבשר שלא יכול לשרוק האל"ה אינו אוסר אלא כדי קליפה במקום נפילה שהרי כת' בסי' ע"ה דבעינן שיעור כבישה ולעניין האי פיסקא דק"ל יחזור וימליחנה כ"ד הרבה גאוני' אכן הרבה הם החולקין כאש' כת' המר' בשם ר"ב בעל הס"ת גופ' שכ' בסוף התערובו' על חתיכת טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכלי שהוא מנוק' דאינו יוצ' לא ע"י מלח ולא ע"י שום דבר דכיון דקבלה דם ממקום אחר והביא ראייה מדגים ועופות כו' ומהר"ם רצה לתרץ בת"ח שלו דלא איירי בחתיכה שלא נמלחה אלא כבר נמלחה ופלטה והא דקרי ליה טפל ר"ל שלא נתבשל. חוץ לכבוד לא ירד לעמקו כלל דא"כ איך מדמה לדגים ועופות אלא דעת ר"ב הוא דעת האוסרי' ודעת המתירין הן שמחלקין בין זו לדגים ועופות כאשר נפרש ועוד כ' בשם ר"ב דאפשר לסוחטו בדם מותר דוקא בדיעבד ואין מבטלין איסור לכתחילה ע"כ וכ"ד הר"ן אבל בסוף דבריו כ' דברי ר' יונ' להתיר וז"ל אההיא דדגים ועופות שמלחן זה עם זה וכ' דגים שמלחן עם עופות יחזרו אחר מליחה להיתרן הראשון איכא למימר שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באיברי' מעצמ' אבל דם הבא ממקום אחר אין המל' מפליטו ולפ"ז יש לזהר שלא להניח בשר תפל אצל בשר מלוח בעוד מלחו עליו אעפ"י שדעתו למלוח התפל לאחר מיכן לפי שאינו טרוד לפלוט בולע הדם שפולט המליח וה"ל דם הנבלע הבא ממקום אחר שאינו נפלט ע"י מלח לגמרי אבל הר"י מתיר ואמר דלא דמי לדגים דהתם הוא שאין בהן דם מגופן אלא אותו שבלעו ולפיכך אין כח במלח להפליטו אבל חתיכה זו שדמה בתוכה כשם שהמלח מפליט דם של גופה כך הוא מפליט דם הנבלע בה ממקום אחר ומ"מ אפילו לפי סברא זו כל שנמלח ויוצא מידי דמו והודח אין מניחין אותו אצל בשר אחר בעוד שמלחו עליו ופולט דם לפי שזה בולע דם פליטת האחר ושוב אין לו תקנה במליחה וכן יש לזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו ובין שאין מלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי כל דמו דכיון שכבר פלט כל דם וציר שבו שוב אין טרוד לפלוט ובולע ע"כ וכסברא הזאת קי"ל ואף שכ' המרדכי וז"ל וחתיכה הנאסרת מחמת דם או כלי אין תקנה למלוח אות' להוצי' הדם אע"ג דגבי מוליית' אמרינן כבכ"פ דק"ל מלוח הוי כרותח דצלי ה"מ להחמיר כגון אם נמלחו יחדיו נבלה וכשרה דהוה להו כחם לתוך חם אבל להקל לומר במליח' כבכ"פ לא ובמוליית' נמי לא אמרן אלא דרך צלייתו שמפליט ומבליע וחזר ופולט אבל לאחר שנאסר כבר לא מהני ליה תו אפי' צלייה שנתקש' בו כבר האיסור ע"כ דע מה שאמר דבמליח לא אמרינן כבכ"פ לא ק"ל הכי אלא אף במליחה אמרינן הכי אלא דווקא מיד כשהוא בולע אמרינן כבכ"פ דומיא דצלייה כמ"ש הטור וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו דאף במליחה אמרינן כבכ"פ מיד כשהו' בולע אבל לא לאחר זמן ומ"ה דווקא כגון בשר שנמלח' בכש"מ או בשר שנפל לציר דבשעת בליעה לא היה שייך לומר כבכ"פ דגבי ציר משום שהוא כמבושל וגבי כלי שאינו מנוקב משום שהמקום הוא צר ודחוק ונבלע בו ואינו פולט ואז שוב אין לו תקנה לאות' בשר במליחה אח"כ והוי דומי' דכלי שהכלי שנאסר כבר אין לו תקנה לפי מה שנראה בעיני לפי שהכלי עצמו נאס' מחמת בליע' דם שאין תקנה למלוח ולהוציא דמו ואף שפשיטא הוא ומ"ה איכא הרבה מפרשי' שפי' דה"ק החתיכה שנאסרה מחמת כלי מ"מ נר' דחתיכת בשר כו' לא איירי אלא כמ"ש וה"ה חתיכת בשר שנמלח וכלה אף צירה כגון לאחר יום שלם או אפי' פלטה דמה לחוד והודחה אחר המליחה דליכא למימר פתוחה עוד לפלו' ציר אם הונחה בין חתיכות המלוחות שלא פלטו כל דמן נאסרה ואין לה תקנה אבל בחתיכות טפל מודה שיחזור וימלחנה שהרי המרדכי כתב בההוא פירקא גבי מוליית' ואע"פי שמעשה בכל יום שאנו אוסרין בשר ששהה שיעור מליחה שנפל בציר כו' אלמא היכא דלא שהה שיעור מליחה שרי כדברי התו' והס"ת והרא"ש והשערים דיחזור וימלחנ' וגדול' מזו נראה מ"ש בס"ה חתיכה טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכ"מ לאו דווקא קאמר אלא שתפסו הלשון ההוה שאסור למלוח בכש"מ אבל לעולם אי עביד ומלח בכש"מ ונמצא חתיכה תפל ביניהם שאינו נאסר דוקא חתיכה שנמלח בכש"מ הוא דאסור משום זה דהמקום דחוק ופי' ממקו' למקום כו' כדלקמן אבל החתיכה טפילה אינה נאסרה אלא משום שבלע דם פליט' וא"כ ימליחנ' שניה ואז יצא כל דמה כדעת רוב הגאוני' וכן עיקר

עח דין דציר נבילה דאורייתא ואם יש ספק אם נמלחה עם בשר שחיטה או לא דאזלינן לחומרא וציר דגים הוא דרבנן וספיקא לקולה ואם נמצא דג טמא מלוח מונח על השלחן בין דגים טהורים ונגע בהוא אסור ודווקא אותה שראינו שנגע אבל אם לא ראינו שנגע ספיקא דרבנן לקולא ואם ראינו שמתערב בתוכם בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי ומ"מ תבוא מאירא באיש אשר יראה בעיניו דגים טמאים וטהורים מלוחים מונחים יחד וקונה אותן לכתחילה אם בא ראובן והגיד לשמעון שראה דגים טמאים תוך דגים טהורים אפי' מאמינו בלבו יכול לומר איני מאמינך

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוט' בהדי בשר טריפה פי' בכלי מנוקב אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפ' שלהן ואע"ג דטרי' לפלוט ולא בלע דם הציר מיהא בלע ולאו דוקא בשר טריפ' דציר נבלה דאורייתא אלא אפי' עם דגים טמאים דצירן מדרבנן כדאמרי' בפר' ג"ה דציר זיעה בעלמא הוא ועוד ראיי' מפרק א"מ דקאמר ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורי מדקא מפליג בין צירן לגופן ש"מ דציר דגים מדרבנן אפ"ה אם נמלחו אסורי' אפילו בכלי מנוקב דלא אמרי' גבי שום ציר כבכ"פ או משריק שריק כ"א גבי דם ומאחר שציר דגים דרבנן וציר נבלה דאורייתא ולא ק"ל כמהר"ם שכ' בתשו' דאף ציר נבלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא אלא כדברי התו' וכל הצרפתי' דציר נבלה דאורייתא וציר דגים דרבנן ואף מהר"ם גופא כת' המר' בשמו בפ' ג"ה ומה שאני רגיל לומר דציר נבלה מדרבנן כו' עד מ"מ לא היינו עושים מעשים בזה ומ"ה היכא דאיכא ספיקא גבי נבלה ספיקא דאורייתא לחומרא אבל דגים הוא לקולא וכ"כ הרא"ש בפ' א"מ וז"ל ציר דגים אינו אלא מדרבנן וע"ז סמכי' כשמביאין בקרון אחד או בחביו' אחד דגי' טמאי' וטהור' דמותרי' דספיק' דרבנן הוא שמא לא נמלחו בתחל' יחד ואחר שפל' כל צרכן עירבן ע"כ וש"ד כ' וז"ל אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי איסור דרבנן ואם יש ספיקא בדבר יש להקל ולפיכך קונין דגים מלוחים מן הגוים דספק הוא אם נמלחו עם דג טמא וספיק' דרבנן לקולא ועוד ראייה דציר דגים מדרבנן מפ' א"מ דקאמ' ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורין מדקא מפליג בין גופן לצירן ש"מ דציר דגים מדרבנן תבא מאירה באיש אשר רואה בעיניו דג טמא וטהו' מלוחים יחד וקונ' אותם לכתחילה ועליהם הכתוב אומר ופושעי' יכשלו בם ואי איכא ספיקא אם מלח בשר נבלה עם בשר שחוטה הוי ספיקא דאורייתא ולחומר' וז"ל מהרא"י בשערים שלו תבוא מאירא באיש אשר רואה כו' כן המנהג שנמנעים מלקנות דגים מלוחים אם רואים דגים טמאים אצלו ואפי' אינם נשרים עמהם בעריבה רק שמונחים עמהם וביניהם על השלחן כשמוכרין אותם עליו וכן משמע בא"ז שכתב כל זמן שאין אנו רואין דגים טמאים ביניהן מותרין ועוד יראה מדברי הא"ז לשם שא"צ להחמיר לשפשף ולחפש תוך הדגים אם יש בתוכו דגים טמאים דאחזוקי איסור' לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברור אמנם הרינג"ש אם אנו רואים דגים טמאים מונחים ביניהן כתב המר' בפרק א"מ דסתם דגים מלוחים אסורין דשמא נמלחים עמהם הטמאין חוץ מהרינג"ש ומרקולש שאין דגים טמאים נמלחים עמהן וביניהן וכיון שידוע שאין נמלחין הטמאין מה בכך אי חזינן דמונחין ביניהן דנהי נמי דלא ק"ל כפיסקא דמר' בהא דאסרינן סתם דגים מלוחים משום דרוב הגאונים פליגי ומתירין בספ' אבל בדרך שריותא