ים של שלמה על חולין קפו

מדאמרינן ל"ש ה"ה בציר מרוב' דמ"ש האי מהאי והטעם אע"פ שהחתיכות התחתונות בולעות מן העליונו' חוזרות ופולטות מה שבולעות:

ומה שהקל בה משום דדם האיברים דרבנן הא ליתא דקודם שפי' אפילו איסור דרבנן לית ביה כדפרי' בפ"ק גבי ונסבין חבריא למימר ר"י היא ואחר שפירש אסור מדאורייתא כדאיתא בפ' דם שחיטה בכריתות ה' לאוין בדם למה א' לדם האיברים אין למצוא טעם שהדם זה דרבנן אם לא נפרש דהא דאמרי' בפ' הקומץ דם שמלחו אינו עובר עליו אפי' בלאו כמו שאינו עובר עליו בכרת דנפק ליה מתורת דם הנפש ואין ראוי לכפר ומ"ש דחתיכות התחתונו' אע"פ שבולעות מן העליונות חוזרות ופולטות מה שבולעות צריך פירש לפי' היאך נוכל לומר דחוזרות ופולטת כיון שכלתה פליטת התחתונות וי"מ דפליטת צירן נמשך הרב' אחר פליטת דמ' וכל זמן שפולטו' ציר הן פולטות כל הדם שהן בולעות מן העליונות אפילו אחר גמר פליטת דמן אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת הדם העופות נמשך אחר גמר פליטת ציר הדגים הובא בהג"א מא"ז כ' עוד טעם אחר בשם הר"י מאוירליינוש לפי שגומרות פליטת הדגי' קודם התחלת פליטת העופות לכך אין פולטין עוד מה שבלעו מן העופות כי נסתם דרך פליטתן קודם התחלת בליעות' מן העופות ולכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמ' פליט' דם התחתון קודם התחלת בליעת מן העליון אין דרך פליטת' נסתמת לעולם כיון שקודם גמר פליטת מלחו ונתנו עליו הואיל ופותח לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליו ואם אח"כ מלחו חתיכה שלישית ונתנה עליו קודם גמר פליטתו לא תגמור התחתונ' שבכולן את פליטת' עד שתגמו' דם השלישית וכל מה שיתנו עליה תבל' ותפליט כל זמן שפתוח' לפלוט ולא נחתה רגע מלפליט או דם עצמו או דם הנבלע בה משאר חתיכות לא יסתם מלפלוט מה שבל' אבל לפי דבריו אין היתר למלוח עליו שאר בשר אח"כ כשגמרו חתיכו' הראשונות כל פליטתן וכ' עוד שצריך דקדוק על מה שאין אוסרין הבשר מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר הנשאר בגומות אחר פליטת כל הדם והציר הוא נבלע בחתיכה משום דהוי רותח ואינו חוזר ופולט עוד אחרי שכלתה כל פליטתה תחתונה דם וציר בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמ' אין המלח שעלי' אוסרת לפי שמועט הוא ובולע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימינו כי אדרב' המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר אבל הכא שנמחה המלח שעל החתיכ' בציר ונעשה צלול היה לו לאסור החתיכה לפי שהציר המעורב בו מבליע עמו בתוך החתיכה כיון דחשיב הציר כרותח והיה לו לדם לאסו' כדי קליפה וי"ל דלא אמרינן מליח כרותח אלא בשעת פליטתה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח אבל הרא"ש כ' שא"ל כן דהא גבי בר יונה דנפל לכמכא אמרינן מלוח כרותח (אבל בסמ"ג כתב מדברי הס"ת שאין דומה דבר זה לגוזל שנפל בכותח שאמרנו למעל' שהי' נחשב כרותח א"ל היה הכותח נאכל מחמת מלחו אע"פ שהכות' היה מלוח מימים רבים שהרי לשם לא פסק כח המלח שלא הפליט שום דב') וי"ל דהמלח שעל הבשר מעכב את הדם הזה מליכנס בבשר כמו שמעכ' את הדם שעליו ואינו נכנס בבשר ולפי שני הפירושי' הללו שהטעם שהתחתונה בולע' מן העליונה וחוזרת ופולטות צריך ליזהר שימתינו לתחתונה עד גמר פליטת העליונ' עוד י"ל טעם אחר שכל זמן שהבשר טרו' לפלוט ציר אינו בולע דם וזמן גדול שוהה לפלוט ציר אחר שגמר פליטת דמו ומ"מ בשר שבתוך הציר או שבכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה שאין בו כח לפלוט כיון שהוא שקוע בתוך הציר ובולע ע"כ מדברי התו' והרא"ש וטעם זה עיקר ולפי זה מותר למלוח עליו שאר בשר אחר זמן מליחת הראשונות לאחר גמר פליטתן והא לך מ"ש ר"י מ' בשערים בשער ד' וז"ל ר"י מתיר כשמלחו בשר לפני שבוע א' למלוח עליו בשר משו' דדם משרי' שריק כדאמרי' גבי כבדא עלוי בשרא דאפי' מאן דאסר התם משום דאיכא רוב דם בכבדא אבל בשרא שרי דדם מישריק שריק ונופל ועוד שהבשר שנמלח כבר לפני זמן מרובה אע"פ שבלע דמו מ"מ פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם וכ' בעל השערים ובדיעבד מותר אבל אם הבשר הראשון נמלח רק לפני יום א' הגאונים מתירין אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ע"כ וז"ל מהרא"י בשערים שלו אבל אם נמלח הבשר הראשון רק לפני יום א' הגאונים מתיר' אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ובס"ה כתב בשם ר"י שהחתיכה פתוחה לפלוט יום או יומים אבל לאחר יום או יומים אסור הכי נהוג כי כ"כ רוב הגאונים ואפי' בדיעבד יש לנו לאסו' דהא עינינו רואו' שמתיבשות החתיכות שמלחו לפני זמן מרובה וא"ת משריק שריק כיון דאיכא גומות לא שריק כ"כ התו' עכ"ל ולכאורה היה נראה לפרש הא דקאמר (יום או יומים) היינו פירושו לכתחילה יום אחד ובדיעבד אפי' יומים אכן מ"כ במהרא"י בשערי' שלו במקו' אחר וז"ל אבל אם לא עבר יום שלם שנמלח' שרי כיון שכ' הר"י והגאונים שחתיכה פולט ציר יום שלם ע"כ משמע להדיא דלישנא דקרא גבי עבד תפס יום שפי' כיומים דהיינו מעל"ע ויותר מעל"ע אין להתיר שוב ראיתי במר' שכ' בשם ר"י יום שלם או יות' ואף לפ"ז א"ל יות' מיום שלם דהיינו יומים אלא כך הוא משמע יום שלם או מעט יותר לכן אין לנו להתיר יותר מיום שלם לפי שאין לעמוד על השיעור ובפרט מאחר דלאינך שינוייא דתו' לא ס"ל כלל שפולטת אחר זמן פליטת דם כיון שאינה פתוחה לפלוט אין להקל יותר מיום שלם

עה דין בשר שנמלח ואח"כ נפלה בתוך הצי' ושהה בתוכו כשיעור משיתנו מים על האש להרתיח ויתחיל להרתיח אז אותו המקצת שבתוך הצי' אסור כולו ולא סגי בקליפה ומנהג העולם לחתוך מה ששרו בתוך הציר ועוד מעט יותר אבל הנותר שלא נשרה בציר מותר ואפילו אותה המקצת שבתוך הציר היה שומן אפ"ה לא נאסר מה שחוץ לציר ואם לא שהה בציר כשיעור הנ"ל אינו נאסר רק כדי קליפה

פסק כשנותנין בגיגית בשר מלוח הרבה ביחד ונותנין עצים בשולי הגיגית להפסיק בין הבשר ובין הציר הנוטף ממנו ולאחר זמן כשמסירין הבשר מן הגיגית פעמים מוצאי' מקצת החתיכה בתוך הציר אותו מקצת דבתוך הציר פשיטא דאסור אפי' לית בה פילי לא סגי בקליפה דמה שהוא בתו' הציר חשוב כבוש וכבוש הרי הוא כמבוש' ומה שלמעל' מן הציר מותר ומנהג העולם לחתוך מה ששרוי בתוך הציר ומעט יותר כדי שיעור קליפה וכן בא"ז וכל הנותר מותר וכ' לשם אפי' אותה החתיכה שבתוך הציר היא שומן שדרכו לפעפע למעלה מ"מ לא אמרינן שמפעפע הדם למעלה הואיל דם אין דרכו לפעפע א"כ מאחר שהאוסר אינו יכול לילך לשם גם הנאסר ממנו אין בו כח לילך לשם ולאסרו וזהו סברת הצרפתי' בשם ר"י בעל התו' וכבר כתבתי בפג"ה שמהרא"י פסק שסברא זו עיקר בכ"מ ולעניין שיעור כמה ישהה בציר קודם שיאסר בתשו' מהרי"ח נמצא כ' בזה"ל אם גמר כל פליט' מציר ודם ואח"כ נפלה לתוך הציר לפי שעה שלא נשרי' שם יום או לילה אין בידי לאסור רק כדי קליפה:

ז"ל הרא"ש לקמן בדין מליחה בכש"מ כתב ושיעור כבישה הוי כאילו נתנה מים על האור כדי להרתי' ויתחיל לבשל אם נכבשה בתוך הציר כמו שיעור זה אסור כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח ואעפ"י דבהא דלקמ' אנו נוהגין כדברי ר"ת ולא כדברי הרא"ש ואסרינן מיד ואפי' אין בו ציר היינו משום טעם דר"ת שמחלק בין כש"מ לבשר שנפל לתוך הציר וכ"ש לקמן אבל במ"ש הרא"ש שכך הוא שיעור כבישה בקבלה מרבותיו למה לא ניזיל בתריה הלא ברוב דוכתא אזלינן בתריה ופרט להחמיר ומהר"ם בספר ת"ח כבודו במקומו מונ' לא ירד לעומק וכת' לאסו' מיד כהאי עובד' דר"ת ולית' כמ"ש ומ"מ נרא' דווקא לעניין זה שנאסור כל שבתוך הציר בעינן שיעור זה אבל לעניין קליפה אוסר מיד וצריך לקלוף מכל צד המקו' שנפל לציר ואף שכ' הרא"ש הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטל מיד א"א שיאסר לאלתר כיון שהוא צונן דמשמ' דא"צ אלא הדחה בעלמ' נראה בעיני דלא קאמר אלא שלא לאסור כל מה שבתוך הציר אבל קליפה אף מיד בעי שהרי כתב בסוף פחות מזה אינה נאסרת אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח א"כ הלשו' שהוא צונן אאיסור כבושה קאי דאינו אסור כל מה שבתוך הציר משום כבוש דלישנא דכבוש הרי הוא כמבושל לא שייך אלא אדבר צונן מ"ה נופל שפי' הלשון כיון שהוא צונן ולא ה"ל שיעור כבישה שיהא כמבושל אבל לעניין קליפה מיד הוא בולע דהא אפי' חם לתוך צונן דאמרינן תתאה גבר אפ"ה אמרינן אדמיקר ליה הוא בולע בקליפה מיד וכן בי"ד כתב סתם פחות משיעור זה בקליפה ולא מחלק במידי דמשמע אפי' מיד ומעש' היה שנמלחו ב' פרות ליבשן ושמו אותן בגיגית ובעצים והיה דלוף מים יורד עליה עד שהיה הציר והדם ומי גשמים צף ע"ג בשר בשר התחתו' לפי שהיו החתיכות התחתונו' מדובקות יחד ולא יכלו המים לירד למטה ושאלו לריב"ק מה משפט והתי' ריב"ק דבוודאי אם לא היו המי גשמי' היו התחתונות המונחות בדם אסורו' כי דם האברים שיצא לחוץ אסור נמצא החתיכה חוזר ובולע דם ונאסרת אבל הכא דרבו עליה מי גשמים ובטלה דם וציר היוצא ממנה דהיתר הוא ואפי' אם היו המי גשמים מועטין ספיקא דרבנן הוא דהא דאמרינן דם האיברי' דאוריית' ה"מ דלא מלוח אבל מלוח דרבנן הו' דאמר זעירי דם מלוח אינו עובר עליו וטעמא לפי שאינו ראוי לגבי מזבח ומאח' דמה שצף ספק מים ספק דם ספיק' דרבנן לקולא עוד מצאתי בהגה"ה ש"ד שכ' וז"ל נראה אם נתערבה אפי'