ים של שלמה על חולין קפה

הרוטב דהא אין מבטלין איסור לכתחילה הא אם אין מבשלין אותה הוי דם שלא פי' וליכא איסו' כלל א"ו כל דמו קאמר והנה מ"ש רש"י והרא"ש דבחצי צלייתו סגי ס"ל כדעת הר"ן דאפילו לא נצלה אלא כמאכל בן דורסאי סגי ול"נ אלא כמ"ש הא"ז עד שנצלה כל צרכו דאין סברא שיזוב כל דמו קודם שנצלה כל צרכו ועוד מאחר שאמר בה"ג שיעור צלייה מסתמ' כדי צלייה הראויי' קאמר ולא חצי צלייה ובא"ח כ' בשם הר"ן כשצולין יונים וכיוצא בהן שרגילין לטגן במחב' אח"כ קודם שיצלו כל צרכן שצריך למלוח ולהשהות כדי מליחה לקדירה לפי שמטגנים אותם קודם גמר צלייתן עכ"ל

עג דין דגים ועופות שמלחן זה עם זה הדגים אסורין כולן אבל העופות מותרין וכ"ש אם הדגים לא נמלחו והעופות נמלח דנאסרו הדגים אבל אם הדגים נמלחו והעופות לא נמלחו לא נאסרו כלל והא דאסרינן הדגים היינו דוקא כשמונחים זה אצל זה וכ"ש אם העופות למעלה אבל אם הדגים למעלה והעופות למטה וידוע בבירור שלא נשרקו למטה אין הדגים אסורים ואם אין ידוע בבירור אם נשרקו אם לא אסורין

אמר ר"נ א"ש דגים ועופות שמלח זה עם זה אסורים ואפי' בכלי מנוקב מ"ט דדגים רפו קרמייהו קדמי ופלטי ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו והא דקאמר דגים ועופות לרבותא קאמר וכ"ש דגים ושאר בשר אבל גבי בשר אין חילוק אפי' בשר שור עם בשר גדיים טלאים ועופות כאשר כ' הרשב"א והטור שא"א לגמור כל פליטת צירן עד שיגמו' הבשר שור פליטת דמו משא"כ בבשר ודגים ופי' רש"י הדגים לבדן אסורים והקשה הרשב"ם א"כ הל"ל דגים שנמלחו עם עופות אסורין וי"ל דא"כ הוה משמע דאף אם לא נמלאו העופות אלא שנמלחו הדגים אסורין וכו' אבל רשב"ם לא חש להאי שינוי' ופי' שגם העופות אסורין וכו' עיין באורך באשר"י עד ונ"ל (דף קע"ד ע"ד) ומ"ה כ' התו' דאין נראה כלל לאסור בעופות אבל הרא"ש כ' וז"ל ונ"ל היכא שהדם מרובה על הציר המעורב בו שייך למימר משריק שריק אבל הכא שרוב הדם נשאר בדגים ומעט ממנו נבלע עם ציר הרבה נבלע עם הציר בעופות ולא שיי' למימר משריק שריק ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה דרותח דמליחה אינו נאסר אל' כדי קליפה וגם נראה דמיירי בחתיכו' של דגים או דגים של ימים שנטלו קשקשיהן אבל בעוד הקשקשים עליהם נראה לעינים דקמוטי יותר מעופות ע"כ והנה בט"יד כ' שמסקנ' א"א הרא"ש ז"ל כרשב"ם ואני לא הבנתי כן דהרא"ש לא בא ליישב אלא לפי סברה זו דאקשינן עליה והלא אין החתיכו' נעשה נבלה אלא במקום שהאיסור יכול לילך שם כו' אבל מכל מקום הוכחנו בתחילה דבעל כרחך לא סבירא ליה כר' אפרים וא"כ מאחר שהרא"ש והטור פסקי כר"א א"כ לא מקיימה אליביה הך פיסקא כלל והא"ז כתב לעניין פסק הלכה דגים ועופות שנמלחו יחד כו' פי' רשב"ם דאף העופות אסורין ואין נראה לר"י וכ' מהרא"י עליו בשערים והכי נהוג דאשר"י דחוק ליישב דבריו כדמוכח מתוך דבריו ובתו' מסיק להדיא דלא כרשב"ם ע"כ והנה מ"ש מהרא"י והכי נהוג יש טועי' ומפרשי' הכי נהוג כרשב"ם והיינו משום שראו בי"ד שמביא דברי רשב"ם וכ' לסוף וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אכן נ"ל דה"פ ה"נ כא"ז שכ' דאין נראה לר"י פי' רשב"ם משום שבאשר"י נדחק ליישב דבריו ואשינוייא דחיק' לא סמכין ובתוס' נמי מסיק להדי' דלא כרשב"ם וכן עיקר לא הוצרך מהרא"י לפסק דלא נהיגי' כרשב"ם אלא משום דאנו ק"ל דלא כר"א וס"ל בכל דוכתא חנ"נ אפ"ה העופות מותרין מטעם שכ' התו' ודברי הרא"ש דחוקים וכתבתי נמי מזה בפ"ק בסוף שמעת' דמוליית' והא דאמרינן שדגים ועופות שמלחן וכ"ש אם הדגים לא נמלחו והעופות נמלחו שנאסרו הדגי' מן העופות אבל אם הדגי' נמלחו והעופות לא נמלחו אין כאן איסור וכ"כ הטור להדיא בד"א כשנמלחו שניהן יחד אבל אם לא נמלחו יחד אלא לאחר שמלח הדג נתנו עם העוף מותר כאשר כ' התו' והרא"ש לעיל דהוי כמו טהור מלוח וטמא תפל והא דאסרינן כשהעופות מלוחים כו' היינו שמונחים זה אצל זה וכ"ש כשהעופות מונחים למעלה אבל אם נמלחו העופות ואח"כ שם הדגים עליה' ובידוע שלא נשרקו הדגי' מלמעלה אזי אין הדגים נאסרין דדם אינו מפעפע למעלה כמו בשר שנפל לציר וא"צ קליפה אלא במקום הנחתן אכן אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ובולע מן העליון ונאסר וכ' הר"ן הא דקאמר דגים ועופות שמלחן כו' שמלחן בשיעו' מליחתן לקדרה ע"כ אין לפרש לעניין שיעור מליחה הוא דקא קפיד דס"ל כל זמן שלא שהה שיעור זה לא חשיב כרותח שהרי כ' גבי ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא וז"ל על מ"ש הרב אלברגילונ"י דכל ששה' במולחו שיע' שהיי' דקדר' רותח ומקמי הכי לא וא"ת והא אמרינן בסמוך דדגי' ועופות שמלחן זה עם זה אסורין דבעידנא דפלטי' עופות בלעו דגים מינייהו אלמא אע"ג דלא שלימא פליטת עופות חושבין להו רותחין י"ל כיון דבשהייה דקדרה מקרי רותח בעוד שמלחו עליו לגבי דגים דרפו קרמייהו מקרי רותח מקמי הכי עכ"ל א"ו לענין שיעור המלח קאמר דבעינן שימלחם מליחת בשר לקדרה וכדמשמע מדבריו שכ' גבי בר יונה כו' דלעיל ומ"מ משמע דבלא דגים בעינן שיעור שהייה מליח' להיות מקרי רותח ובמר' נמי כ' בשר טרפה שמלח עם בשר כשרה אם מלחן יחד וקדם וסילקן קודם גמר פליטתן כ' ראב"ן שמותר ואין נ"ל לראבי"ה דציר נבלה חזק הוא ומבליעו אפי' קודם גמר פליטתו ע"כ ומשמע דגבי דם אינו בולע בפחות משיעו' ול"נ דלא מצינו שנתנו חכמים שיעו' למליח' כדי צלייה אלא כדי להתירו אח"כ והיינו דקים להו דבשיעור זה יצא כל דמו אבל מיד כשנמלח מליחה הגונה שאינו נאכל מחמ' מלחו חשוב כרותח לעניין שמבליע ומפלי' דהא כשמולחין בשר עינינו רואות שמיד מתחי' להפליט משום דהוי כרותח וממילא לעניין בליעה נמי כן ודומה לזה כת' לעיל פרק ב' סימן י"ח ועיין לקמן ס' פ"ג ולעניין איסור הדגים שכתב הרא"ש לעיל דאין נאסרות אלא כדי קליפה וכ"ד הרבה מחברים אכן לפי מ"ש לעיל בפרק ג"ה סי' כ"ח דמליחה נמי דינו בס' לפי שמפעפע בכולהו נאסרו כל הדגים א"ל שיש ס' בדגים נגד העופות ואפ"ה לחומרא נמי בעינן קליפה כדפרישית לשם וכ"כ הרמב"ן להדיא שהדגים נאסרו כולן וכ"כ הרמב"ם גבי דג טמא שנמצא עם דג טהור שנאסרו בכולן ומ"מ מודה אני בזה לדברי הרא"ש שאם הם בקשקשים שלא נאסרו ולא כמו שהבין הטור משום דלא נאסרו אלא כ"ק כתב הכי שכ' וז"ל והא דאסרינן לדגים לא כולו אלא כד"ק מהם לפיכך אם היו שלימים ולא ניטלו קשקשותיהן שרי ע"כ וא"כ לפי דבריו לדידן דאוסר בכולו אין חילוק וליתא אלא עיקר הטעם כמ"ש דבעוד הקשקשים עלייהו קמיטי כמו עופות וא"כ שרי אף לדידן כ' הרשב"א שאלה מהו למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר מי נימא בתר דנייחו דגים שאוב' תשו' ומאן לימא לן שהמל' מפליט כלי שאם אתה אומר כן נמצאת אוסר להניח מלח בכלי אסור וכמדומה שכן הסכימו התו' ומ"מ בין כך וב"כ מסתברא דמותר שלא אמרו אלא בבשר ודגים אבל הכלי אינו פולט דם ממש אלא טעם לבדו וכדאמרינן בנ"ט בר נ"ט ואין אומרים בכי האי שפולט הכלי דם ובולעין הדגים אע"פ שאפשר שאם מלחו הדגים בכלי איסור ממש ממליח' שאר האיסורי' שיהיו הדגים אסורים לפי שפליטת שאר איסורים מסתרכת יותר עכ"ל וכתוב בש"ל מעשה שנמלחו דגים בקערה שאכלו בה השפחות נבלה ואסר הר"ק ואח"כ הגידו שקודם שמלחו בה הדגים היו משמשים בה תדיר מים חמין והורה מותר שהמים שמחמים בה פולט האיסור והדגים מותרים בלח קליפה ע"כ ול"נ האי פיסקא כלל דהא המים שהוחמו תוך מע"ל נ"נ וא"כ כל יום ויום חוזר ונעשה הכלי ב"י וכמ"ש לעיל בסי' מ"ה ומ"מ לעניין עיקר הדין אני אומר שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפילו בבליעה בכלי איסור דאורייתא וכמ"ש סי' פ"א ופ"ב

עד דין בשר שנמלח כבר ועבר יום שלם שנמלח מותר למלח עליו בשר אחר אבל אם כבר עבר יותר מיום שלם אסור אפילו בדיעבד אם מלחו עליו בשר אחר

פסק כתב רש"י אבל בשר ובשר שמולחין יחד כל מה שזה שוהה לפלוט ג"ז שוהה לפלוט וכל זמן שטרודי' לפלוט אין בולעים זה מזה וכשנח זה גם זה נח ולדבריו קשה היאך נהגו העולם למלוח הרבה חתיכו' זה ע"ג זה והדבר ידוע שאותה שנמלחת תחלה גומרת פליטתה תחלה ואח"כ בולעת ולקמן נמי דקאמר ל"ש משמע ל"ש ואין חילוק בין חתיכה אחת לחתיכות הרבה ומותר בכל עניין אפי' מולחין חתיכה אחר חתיכה וכ"פ ר"ת להדיא אלא ל"ש ומותר בכל עניין אע"פ שהתחתון גמר פליטת' תחלה אינו נאסר ונר' דה"ט דאמרינן דמא משריק שריק במליחה כמו בצלייה וכמו שבצלי מותר לכתחילה בשרא עילוי בשרא אע"פ שנצלה תחלה התחתון של צד האור ולא אמרינן שבלע מן העליון אלא אמרינן דמא משריק שרי' ואפילו למאן דלית ליה כבכ"פ כדפריש' לעי' ה"ה במליחה בשרא עילוי בשרא שרי כה"ג ובדגים דרפו קרמייהו ונוח הדם ליבלע בתוכו ולא שריק מעילווה אסו' ומיהו עדיין צריך לדקדק דלפעמי' נמצא' גומות מליאות דם על החתיכו' התחתונות וחזינן דלא שריק דם מינייהו כיון שנשאר בגומות ואמאי שרי והרא"ש כ' וז"ל והרשב"ם נשאל על דבר זה והשיב כיון דדם האיברים דרבנן אין להטריח יותר מדאי וכיון שעש' כתיקון חכמים למלוח כתיקון חכמים מותר דא"א שלא ישאר ציר מועט בין חתיכה לחתיכה וכיון שבציר מועט מותר