ים של שלמה על חולין קפד

הרמב"ם היינו משום שאין לבנות יסוד על קושיא ולתרצה ולבנות ממנה היתר חידוש להתיר החלב בלא קליפה ומ"ה הביא הרא"ש דעת ריב"א באחרונה וגם איכא לתרוצי איפכא דהכי ק"ל דדוקא גבי דבר יבש הוא דשייך קליפה אבל בחלב לפעמים הכל אסור אם אין ס' כדי הקליפה והיכא שנשפך חלב רותח על בשר צונן כ' הטור דג"כ הוא דינא כמו בשר רותח בחלב צונן וקולף הבשר והחלב מותר וא"צ ס' נגד קליפת' ואזיל לסברתו דפסק כר"י ולא כריב"א והא דאמרינן תתאה גבר ואדמיקר ליה בלע אין חילוק בין האיסור למעלה או למטה וכ"כ מהרא"י בשערים שלנו וז"ל יראה אפי' כשהאיסור צונן למטה אמרינן אדמיקר ליה לעליון מפליט ובולע וראייה מהגעלה ע"י עירוי ע"כ והא דחם לתוך חם או צונן לתוך חם אין חילוק בין הוא חם מחמת בישול כמו שנפל לקדרה או חם מחמת צלי כאשר כ' השערים ולא כמו שחילק הי"ד כשחם מחמת צלי שאין אוסר אלא כדי נטילה אלא דאמרינן דצלייה כבישול וכן במליחה אלא שאין שייך בו תתאה גבר אלא תלוי הכל בטמא מלוח וכמ"ש לקמן ס' ע"ט ואף לפי סברת הטור דס"ל חם דצלי דיו בכדי נטילה מ"מ יראה להחמיר מאחר שהוא מודה בחתיכה שהיא שמינה שמפעפע בכול' איכא נמי למיחש בכל החתיכות דאין אנו בקיאין איזה היא שמינה או כחושה ופעמים שהיא שמינה בפני' ונר' ככחוש' ומאחר דגבי שמינה בין האיסור שמינ' בין ההיתר שמינה אוסר' בכולו אפי' בצלי היכא שהתחתון חם מ"ה לא מפלגינן ואסרינן הכל בכולו ודומה לזה תמצא בהג"מ פרק ט"ו בשם ר"פ ע"ש והרשב"א נמי פסק דצונן לתוך חם אוסר בכולו אם אין ס' כנגדו אלא שהוא מחמי' ומצריך בכל דבר שמפעפע נמי בכדי נטילה אפי' איכא ס' וראייתו מהא דנטיף מרוטבו של חרס וחזרו אליו יטול את מקומו אכן כל שאר המחברים לא ס"ל הכי אלא כל היכא דבטיל בס' ל"צ לא נטילה ולא קליפה ומהתם אין ראייה דגזירת הכתוב הוא צלי אש ולא מחמת ד"א וא"כ אותה מקום נצלה מד"א ואין שייך ביטול ס' כנגדו ע"כ יטול אותו מקום משא"כ בבליעת איסור וע"ז ראוי לסמוך ולהחמיר ולאסור צונן לתוך חם בכולו כמו חם לתוך חם וכ"מ דעת השערי' וברוב המקומות פסקינן כשערי' ובפרט שהסמ"ק נמי פסק כן וכן מורין ואל תסמוך על בעל ת"ח שהעתיק דברי י"ד להקל ולהתיר בכדי נטילה והיכ' שהאיסור וההית' נוגעים זה בזה דלא הוי שם לא עילאה ולא תתא' נ"ל פשוט דדינו כמו טהור מלוח וטמא תפל בפרט לפי טעם הסמ"ק שמחלק בין חום שע"י אש דאמרי' תתאי גבר ובין חום ע"י מליחה דאמרי' שמא מלוח כו' נמצא היכא שאין אחד גובר על חבירו שדינו כמליחה שוב מ"כ בהג"ה ש"ד בשם ת"ה דאם מונחים זה אצל זה סגי להו בקליפה ע"כ מ"מ סברתי חזקה וישרה בעיני לכל הפחות להחמיר באיסור חם והיתר קר שמונחים זה אצל זה לאסור בכולו אכן אם ההיתר הוא חם והאיסור קר שמונחים זה אצל זה לא סמכתי אסברתי לדמו' לטהור מליח ולטמא תפל ולהתי' אפי' בלא קליפ' אלא מחמיר אני כדברי הרשב"א להצריך קליפה וכ"ז כשאח' חם והשני קר אבל בשניה' חם לכ"ע אין חילוק בין מונחו' זה על זה בין מונחו' זה אצל זה

עא דין שכלי שני אינו מבשל אפי' היד סולדת בו וגם אינו מפליט ומבליע באחד כגון דבר אסור ודבר היתר שבאו בכ"ש אין נאסרים זה מזה אבל בדבר האסור שנפל להיתר וההיתר הוא חם מכ"ש או היתר לאיסור חם בכ"ש שפיר בולע ואוס' עד כולו אם היד סולד' בו וכ"ש בערוי ולא שייך תתאה גבר אלא בחתיכה ולא ברוט' ובדבר צלול המתערב ומסבב אותה מכל צד והיכא שהוא כ"ש ואין היד סולדת בו לא בעי רק הדחה

פסק כ' הטור כתב הרשב"א י"א שאין מפליט אלא חום של כ"ר שהוא מבשל אבל כלי שני וכן עירוי שהוא ככ"ש אינו מפליט ול"נ שהרי חום של בה"ש וחום חלב הכסלים מפליט שהן פחותים מכ"ש אלא כל חום שע"י האש מפליט אפי' אין היד סולדות בו ע"כ ונ"ל שאין הנדון דומה לראייה שאין חום בה"ש וחום חלב הכסלים מפליט אלא כדי קליפה אבל להבליע בכל ההיתר לא חשיב חום אלא א"כ היד סולדת בו אפשר שר"ל דחום לתוך חום אינו אוסר ג"כ אלא כ"ק וכן ראיתי למקצת מהמחברים ואינו כן אלא אוסר כולו אם היד סולדת בו לפיכך נפל איסור חם לתוך היתר חם או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור ותימא מאי השיג עליו דלמא הרשב"א נמי ה"ק דע"י כלי ראשון אוסר הכל וע"י כלי שני אוסר בקליפה וכת' רק נגד החולקים שאומרי' שכלי שני אינו מפליט וי"ל דדייק מלשונו מדכתב י"א שאין מפליט אלא חום כלי ראשון כו' כי לא היה לו לומר אלא י"א שאין כ"ש מפליט כלל א"ו ה"ק יש שמחלקין בין כ"ר לכלי שני לעניין פליטתה ול"נ אלא כל חום שע"י האש מפליט ר"ל בשוה ולא חלקו חכמים בין כ"ר לכ"ש אלא לעניין בישול כו' כך הבין הטור מדעת הרשב"א אבל ב"י ראה בת"ה שמוכח שם להדיא שלא עלה על דעתו להצריך יותר מקליפה ולא כ' זאת אלא כנגד אותם שלא הצריכו אלא הדחה בלחוד ולעניין פסק הלכה כתבתי בפ' כירה סי' כ"ד נהי דכלי שני אינו מבשל אפי' יד סולדת בו וגם אינו מפליט ומבליע כאחת כגון דבר איסור שנאסר כבר ודבר היתר שבאו בכ"ש אין נאסרין זה מזה (וכ"כ לעיל סי' ס"ד) אבל בדבר איסור שנפל לכלי שני של היתר או היתר לאיסור שפיר בולע ואוסר עד כולו מאחר שהיד סולדת בו כמו בכ"ר וכ"ש בעירוי ולא שייך לומר תתאי גבר להקיר מה שלמעלה כ"א בחתיכה אבל לא ברוטב ודבר צלול המתער' עליו מכל צד ומסבבו ואסרו כדפי' לשם אבל היכא שאין הי"ס בו נראה בעיני דלא בעי אלא הדחה ולא דמי לחום בה"ש שהוא חום הטבעי אפי' אין הי"ס בו טבעו חזק ובולע ומבליע בכדי קליפה דומיא דמלח דמרתיח אף שאין הי"ס בו אבל חום האש כל זמן שאין הי"ס אפילו בכ"ר ועומד על האש אין בו כח להבליע כלל וגם אינו בולע אלא דמסתפינ' להקל בכ"ר שעומד על האש כל זמן שהוא חם אפי' אין הי"ס בו ראוי לאסור דעשו הרחקה לכ"ר כדאיתא בירו' ס"ד דברי הגדולים שחולקים על הרשב"א עיקר וכן המנהג להתיר כ"ש היכא שאין הי"ס בו ודע שאין שייך כ"ש אלא בדבר המתערב אבל חתיכת בשר או דג או אורז או דוחן שמערין חם מן הקדירה אם הי"ס בו דינו ככ"ר עיין לעיל בפ' ג"ה סימן מ"ד

עב דין בשר שנצלה כל צרכו הראוי לאכול וחתכו אותו בשר ע"ג ככר הבשר ודאי מותר לאכול וגם הככר מותר אפילו אסמיק ואפילו ניכר שעבר המוהל משני צדי הככר ודוקא מוהל הקלוש אבל אם הוא עב אסור ודוקא כשנצלה כל צרכו אבל אם לא נצלה כל צרכו אסור הככר וכ"ז איירי כשלא שהה במלחו שיעור מליחה המוכשר לקדירה אבל אם שהה שיעור מליחה קודם צלייה מותר הככר בכל עניין ובמקום שאין מלח מצוי ורוצה לצלות הבשר כדי לבשלו אח"כ צריך לצלותה מקודם צלייה הראויה לאכול לרוב בני אדם דהיינו כל צרכו באופן שיזוב כל דמו ועופות שרוצין לטגן במחבת קודם שיצלו כל צרכן צריך למלוח תחילה ולשהו' שיעור מליחה קודם הצלייה

אמר ר"נ א"ש ככ' שחתך עלי' בש' אסור לאוכלה פי' הככר אבל הבש' שרי בכל עניין כמ"ש הסמ"ג וכ"כ מהרא"י להדי' וה"מ היכ' דאסמיק וה"מ דאבריה פי' שנראה משני צידיו וה"מ דאסמכיה אבל קלישתא לית לן בה שמואל שדיא לה לכלבא ר"ה יהיב לה לשמעיה ממ"נ אי שרי לכ"ע שרי אי אסיר לכ"ע אסיר שאני ר"ה דאנינא דעתיה רבא אכיל ליה וקרו ליה חמר בשר ופסקו כל המחברים דהלכה כרבא לכאורה משמע דבכל הני גוונא דאסור שמואל דהיינו דאסמי' ודאבריה ודאסמכיה שרי ר"ה ורב' דאל"כ מאי בינייהו וכ"כ הרשב"א בהדיא בת"ה וכ' הר"ן הא דשרי דוקא בשנתבשל הבשר כמאכל בן דרוסאי אבל הרשב"א כ' בחידושים דאיירי דוקא בצלי הראויה לאכילה לרוב ב"א והמ"מ הביא שני הדעות ולא הכריע ונ"ל דברי הרשב"א בזה עיקר דבעינן צלי הראוי לאכול לרוב ב"א ופחו' מזה לא שרינן אפי' הוא כמוהל בעלמא שהרי בהג"א כתב בשם א"ז וז"ל וכן המנהג בכל ישראל כל המוהל היוצא מן הבשר פיר' שלא נמלח במליחת קדרה קודם שנצלה כל צרכו אסור לכ"ע ורבא דאכיל לה איירי בבשר שנצלה כל צרכו ואעפ"כ כשחותך בסכין יוצא ממנו מוהל אדום כדם ומותר ע"כ ומדקאמר מוהל אדום כדם משמע דקלישתא דוקא ולא דאסמכיה שהוא עב שהרי רבא קרי ליה חמר בשר דהיינו קלישתא ולא הבי' רבא לאפלוגי אל' רבא אכיל ליה בכה"ג ולא בע"א והיינו דס"ל כר"נ רביה דרבא וכ"נ עיקר דבספק דאורייתא אין להקל א"ל בראייה והכא אדרבא משמעות דחמר בשר מסייע לנו דהחמיר כדפי' וכ"ז איירי בלא שהה כדי מליחה שהותר לקדירה אבל היכא ששהה כבר שיעור מליחה עד שהיא ראויה לקדרה שרי בכל עניין ועל הציר אין לחוש שהאור שורף את הציר כדפי' בפ"ק סי' כ"ז אלא שמ"מ לכתחילה צריך עתה להדיח וה"ה דשרי בכה"ג להניח בי דוגי והאי דבי דוגי כו' כבר כ' לעיל בסי' נ"ז ולעניין לצלות כדי לבשל אח"כ בלא שהה שיעו' מליחה כתב הרא"ש בפג"ה בשם הגאונים שדרו ממתיבת' באתרא דלית להו מילחה לטוי טויה דשייב ליה נור' וכתב דמטוי פלגא אי בעי לבשולי בקדירה שפיר דמי והטור כ' נמי בשם רש"י שהורה במקום שאין מלח מצוי יצלו הבש' עד חצי צלייתו ואח"כ יבשלוהו והיינו דס"ל דבחצי צלייתו זב כל דמו דלא מסתבר לבשל קודם שזב כל דמו וכ"כ בא"ז כן הוא בשערים שלו שער ה' דאסור לבשל עד שיזוב כל דמו ואף שהשערים לא כ' כל דמו אלא עד שיזוב דמו בודאי כל דמו קאמר דאל"כ איך יבשלנו דשמא יפליט דמו דלא מסתב' לסמוך ע"ז לכתחיל' שיתבטל מעט דם הנשא' בתוכו בתוך