ים של שלמה על חולין קפב

תבשילין של בשר וחלב סמוך זה לזה בתיב' אחת שמא יתערבו ולא ידע א"ל שיכסנו בטוב ומיהו בדיעבד אי הניחם שרי דלא מחזקינן איסורא ע"כ ומהרא"י כ' בשערים שלו דהכי נהוג שאין לאסור כו' כדברי התו' ושרי לאנוחי דבשל סופרים הלך אחר המקיל דמדאורייתא ודאי שרי לאנוחי ותו מאחר דכתבו התו' ואשר"י להתיר ליתא לר"י שירלייאן מקמייהו ע"כ וא"י למה בא להקל דלכאורה יראה מ"ש התלמוד דלא לאנחי כדא דכמכא גבי כדא דמילחה כ"ש שלא להניח בשר אצל חלב דחיישינן לתערובות ואין זה קרוי בשל סופרים כי דרר' דאורייתא אית ביה שקרוב לודאי שיבא לידי קלקול ומ"ש דליתא לר"י שירלייאן הלא הא"ז שהיה בעל הוראה מן האחרוני' הביא דבריו א"כ למה לא ניזיל בתריה לחומרא בפרט מאחר שיש להם במה ליתלות שהרי כ"כ בשם רש"י ע"כ יש לחוש להוראתו והעולם נזהרים שלא להניח שום מאכל של שומן עם מאכל של חלב בתיבה אחת א"ל שיש הפרש מחיצה ביניהם ולא זו בפעם אחת אלא אפילו בזא"ז שלא יפול מן המאכל לתוך התיבה ויעמוד בו אח"כ המאכל של חלב ואע"פ שצונן לא בלע אפ"ה החמירו בדבר דלפעמים תהיה הקדירה חמה ולאו אדעתיה

סז דין דאף המליחות שדרך לעשות בבשר שצולין בשפוד נמי מיקרי אינו נאכל מחמת מלחו ובארנו דגוזל שנפל לכותח והכותח והגוזל שניהם אינם מלוחים מותר

מסקינן ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייה ר"ח בר אבא מפשרוניא א"ר מאן חכים למישרי כה"ג אלא ר"ח מפשרוניא דגברא רבה הוא וקסבר כי קאמר שמואל מליח הוא כרותח ה"מ דאינו נאכל מחמת מלחו וכו' פי' רש"י אינו נאכל מחמ' מלחו עד ששורין ומדיחין אותו כעין מליחת בשר להצניע והר"י ז"ל אומר דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אלא א"כ נמלח כעין עיבו' כדאמרינן בפ' כ"ג האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ומוקי לה דבעי לה לאורחא וק' לר"ת דאטו הני אטמהתא דאימלחו בי ריש גלותא בגידא נשיא דמייתי עלה מליח כרותח וכן קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח וכן ההיא פינכא דר' אמי וכן רב מרי אימלח ליה שחוטה בהדי בשר נבילה אטו כל הני מליחות הוי לאורחה או להצניע והיה או' ר"ת דכל מליחה שעושין לקדירה חשיב אינו נאכל מחמת מלחו שהרי פי' בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלייה משום דיוצא הדם ע"י מליחה כמו ע"י צלייה ולכן חשיב מליח כרותח וא"כ מליחה שאנו עושין לקדרה כדי להפליט הדם הוי מליח כרותח ומסקי' נמי בפ' הקומץ טעמא דמעטי' קרא דם ממליחה האל"ה דם לבעי מליחה והא נפקא ליה מתורת דם דאר"י דם שמלחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו אינו עובר עליו אלמא מליחת קדשים קרי להו אינו נאכל מחמת מלחו דהוי כרותח ממש מדפטר דם שמלחו כמו דם שבשלו ומליחת קדשים הוי כעין מליחת קדירה שלנו כדמסיק התם במלח יכול תביננו פירוש מעט מלח להסיר טעם התפל כבינה המיישרת את האדם ת"ל במלח תמלח לרבות שיהא רוב המלח מקלקל הטעם וכיצד יעשה מביא האבר ומולחו והפכו וחוזר ומולחו א"ר וכן לקדירה הרי לך שמליח' הקדירה היינו אינו נאכל מחמת מלחו א"ל שידיחו יפה יפה להסיר המלח שעליו כ"כ התו' והרא"ש לפי גי' ר"ת דג' וכן לקדרה אבל לפי מ"ש לעיל בפ"ק דגירסת ריב"א שג' וכן לצלי עיקר שמעינן דאף המליחות שדרך לעשות בבשר שצולין בשפוד שמולחין הבשר מכל צד קרוי אינו נאכל מחמת מלחו שאם היה בא לאכול עתה באומצא או שהיה כבר מבושל ונמלח כעין מליחת צלי לא היה נאכ' בלא הדחה ומ"ש מרדכי והסמ"ג דמליחה מועטת דלצלי לא הוה הבשר כרותח ע"י כן אבל הציר הנוטף ממנו הוי כרותח דהציר מיהו אינו נאכל מחמת מלחו כדפירש' ר"ב ע"כ וכן השערים היינו משום דס"ל דגרסינן וכן לקדרה התם הוא דאמרינן מולחו והופכו וחוזר ומלחו אבל לא בצלי אבל גירסתנו אף בצלי מולחו והופכו וחו' ומולחו אלא שבמליחה מועטת סגי ולקמן נפרש מה חילוק בין מליחת קדירה למליחת צלי

סח דין בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הם לחים ויש בהם ליחלוחית מלח או ציר ולא הורחו אחר המליחה יש לחושבם כרותח לעניין דברי' שיפלו בהם או שיפלו עליהם אבל אם הם יבישי' וניכר לעינים שאין בהם ליחלוחי' כלל אפילו חזרו ונתלחלחו ע"י מים לא נחשב עוד כרותח והא דחשבינן כרותח היכא דלא נתייבש היינו משו' דאמרינן גוף החתיכה חשובה רותח אע"פ שהמלח פסק כחו ותשש כחו לאחר שיעור מליחה מ"מ גוף החתיכה חשיבה רותח כל זמן שהיא לחה אעפ"כ אינה נאסרת מכח ציר שבגומות דלא שייך לומר שהבשר שהוא רותח בולע דבר לח שמוצא אצלו דלא אמרינן הכי אלא בשאר איסורין או בבשר בחלב אבל לא לגבי פליטת דם עצמו

פסק כ' בא"ז בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הן לחין ויש בהן ליחלוחית מלח או ציר שעליהם יש לחושב' כרותח לענין דברים שיפלו בהן או שיפלו עליהן אבל אם הם יבישים וניכר לעינים שאין בהן ליחלוחת כלל אין לחוש ואם חזרו ומתלחלחות ע"י מים יש לחוש וגבינה שנמלחו חושב ר"י אין נאכלין מחמת מליחה אבל לאחר שנרחצו תו לא חשבינן אין נאכלין מחמת מולחן ע"כ וכ"כ בסמ"ג ובשערים דבשר וגבינה שנוגעים כשהם לחין אם שניהם מלוחים ואינם יבישים שניהם אסורים ומהשתא צריך לחלק ולומר אע"פ שהמלח אחר שפסק כחו דהיינו אחר זמן פליטתו לא חשיב כרותח מ"מ גוף הבשר כל זמן שהוא לח לא פסק מרתיחתו וחשוב כרותח ואוסר אפי' הגבינה ואע"פ שכתב הסמ"ג מדברי התו' דעיקר הטעם מה שאנו מתירין בחתיכות המלוחות זו ע"ג זו ותמצא בהן לאחר ימים או יותר גומות מלאות ציר בין חתיכה לחתיכה והמלח נימוח בתוכו וכבר נגמרה כל פליטתו והיה לו לאסו' כדי קליפת בחתיכה אלא משום דאמרינן דלאחר שנתן המלח כחו בבשר והפליט דמו פסק כחו ומחמת אותו המלח לא יחשב כרותח עוד ועל אותו הטעם כ' הסמ"ג שהוא הגון וא"כ משמע דאפי' גוף הבשר לא חשיב כרותח דאל"כ מה מהני שהמיחוי לא חשיב כרותח מה בכך לא יהא אלא בצונן מ"מ הבשר המלוח אם יחשוב כרותח בולע הו' דבר לח שמוצא אצלו כדאיתא להדיא בש"ד דאם היה הגוזל מלוח כל צרכו אפילו לא היה הכותח מלוח הוי אסור מה"ט אלא בע"כ צ"ל דלהך שינוייא גם גוף החתיכ' שנמלח לא חשיב כרותח לאחר שיעור מליחה ומ"ה כ' מהררא"י בת"ה בסי' קנ"ט דלכך נראה שאין למחות ביד המקיל בכה"ג לצורך סעוד' מצוה ששמו בשר הרבה מבקר וצאן בכלי מנוק' אחד ומלחו ג"כ בכלי אחר אווזות ואחר ששהו הכל שיעור מליחה ויותר כמו חצי יום לקחו האווזות ושמו אותו על הבשר והפכו כל הבשר עם האווזות מלמעל' למט' ולמט' למעל' עד שנגעו הכל זה בזה ונמצא אח"כ שאווזא אחת היתה טריפה ואין ס' בכל הבשר אפילו כנגד אווזא אחת אפ"ה יש להתיר בכה"ג מאחר דלא חשיב כרותח והיו כדבר צונן שנגע בצונן ולא בעי אלא הדחה וק' דלפי דבריו ק' דברי הסמ"ג אדברי עצמו שאוסר בשר וגבינה שנגעו זה בזה כל זמן שהן לחין אפי' אחר זמן פליטת הבשר אלמא דחשיב גוף הבשר כרותח ואף שמהרא"י הרגיש בקושיא וכתב דאין להתיר אלא לצורך גדול דקשה לסתור דברי הא"ז דחשיב להדיא כרות' אפי' לאחר זמן מרובה מ"מ דברי הסמ"ג אינם מיושבים אהדדי דא"א לומר דאיירי קודם שפליט הבשר דמו שהרי לא חילק אלא בין לחין ליבישים אבל כל זמן שהם לחין לא חילק א"כ בודאי ס"ל כדברי א"ז אלא צ"ל דלא אמרינן האי סברא שמוצי' דבר לח אצלו ובולע אלא בבשר וחלב או שאר איסורין אבל דם שדרכו להיות שריק אם אינו בעין נהי דהכא לא שריק לגמרי שהרי הציר מונח בגומא מ"מ מהני סברא זו שאינו נבלע בבשר מאח' שפס' כח המלח שיבלע בבשר וא"כ נהי שהבשר הוא רותח עדיין מחמת מליחה מ"מ אינו בולע דם פליטתו מעצמו היכא דליכא דבר אחר שגורם לכך או מלח או היה חם מחמ' המלח ולא בעניין שהוא רותח בעצמו ומ"ה דברי הסמ"ג ישרים ומה שבנ' עיקר יסודו שאין לחלק בזה דאי ל"ת הכי מאי מקשה לעיל הגאון ששינוי דידהו אההוא בר גוזלא שנפלה לכדא דכמכא דשרי תלמודא משום דהכותח לא היה נמלח כל הצורך הא אם לא היה נאכל מחמת מלחו היה אסור אע"ג דהכותח היה נמלח מימים רבים אלמא אפי' לאחר זמן שיעור מליחה מליח הרי הוא כרותח ומתרצינן דש"ה דהכותח לא פסק כחו שהרי לא פלט כלום ולכך אי הוה מלוח כל צרכו הוי חשובה כרותח לעולם ע"כ ומאי קושיא התם הכותח היה גוף החתיכה שנמלח ולכך אי הוה מליח כל הצורך הוה חשיב כרותח אפי' לאחר ימים רבים אלא בע"כ אין לחלק ולזה הבניין אין לו יסוד כלל דבודאי בתחילת הקושיא דעדיין לא ידעינן בין היכא שפסק כחו כגון שפלט דמו להיכא דלא פליט א"כ כ"ש שאין לחלק בין מלח לבשר אבל לפי התירוץ דמחלקינן בכה"ג בין היכא דפלט להיכא דלא פלי' נוכל לומר נמי ולחלק בין המלח והבשר שהמלח פסק כחו לפי שמפלי' דמו אבל בשר שבלע כח המלח לא נח מרתיחתו ועדיין חשוב כרותח ומה שכתוב התו' שהכותח לא פסק כחו ולא כ' משום שגוף הכותח חשיב כרותח היינו שהאמת תפסו שלא פסק כחו כלל וחשוב ודאי כרותח ועוד יש לומר דאין לחלק בין המלח לגוף הדבר כ"א בבשר שהמלח פסק כחו אחר שהפליט ונבלע כח רתיחתו בבשר אבל בכותח אין לחלק בהכי שאם המלח אינו כרותח אף הכותח אינו כרותח אלא בע"כ חשוב הכל כרותח עוד אני אומר דכי דייקאו