ים של שלמה על חולין קפא

שאינו ב"י ודווקא כשהקערות מקונחות שאינן מלוכלכו' ממרק של בשר קודם שהדיחן דאז ליכא רק פליטה של טעם היתר הקערות במים אז שייך היתר של נ"ט בר נ"ט אבל אם האחת מלא שמנונית או שיורי מאכל של בשר או של חלב במחבת או בקערות הכל אסור דטעם ראשון הוא וכן הדין אם הוא איפכא קערה חולבת ב"י והן מקונחות מחלב והדיחו במחבת שלא היתה ב"י מבשר וכ' עליו מהרא"י יראה דהכל אסור דקאמר לאו דווקא הוא דאם אותה שאינה ב"י מקונח' לא תיאס' חבירתה כלל דלעולם טעם הנפלט ממנו פגום הוא אלא לצדדין קאמר דהכל אסור ר"ל היכא דאותה שאינה ב"י אינו מקונח' וכ' עוד ש"ד ואם המחבת חולבת היא ב"י כמו הקערות של בשר שהם ב"י פשיטא שהכל אסור אם הם על האש והיד סולדת במים דטעם הקערות של הבשר נפלט במים וגם של חלב א"כ נאסרו מיד המים משום בשר בחלב וכי חוזר ונבלעו במחבת ובקערות נאסרו הכל עכ"ד והכי נקיטינן כאשר כ' נמי מהרא"י בכתבים וז"ל על דבר הירקות שנתבשלו בקדרה חולבת ב"י והגיסו בה בכף של הבשר ב"י ושניהם מקונחות יפה מספק' לך אי אסרינן כדברי השערים או שרינן כדברי האשר"י דע שאני מורה לאסור כדברי השערי' וכ"כ נמי בס"ה ובתו' פ' כ"ה ואדרבה החמירו יותר עכ"ל והנה מ"ש החמירו יותר היינו שכ' אפי' אין שניהם ב"י אלא רק אח' שאז אותו שהוא ב"י אינה נאס' משמע להדיא אותו שאינה ב"י נאסר לבשל בו עוד ודלא כשערים והיינו משום דמחשבי להו בישול כטעם ראשון ובודאי ס"ל לבעלי התו' דנתבשלו אסור דגבי בישול לא אמרינן נ"ט בר נ"ט והיינו כדעת ריב"ן חתנו של רש"י וכן נמצא בפסקי התו' להדיא דנתבשלו אסור וה"ה בקערות שהודחו ברותחין דהוי כבישול ובולע ומפליט אבל לפי מה דק"ל דעלו שרו וכ"ש נתבשלו דאיכא ג' נ"ט א"כ הכל שרי כדברי הס"ת והשערים וכן עיקר א"ל היכא שאינה מקונחות יפה והי"ד כ' שאין להתיר עד שיאמרו ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בה ע"כ וכ' הרשב"א בת"ה לא הדיח את הקדירה יפה יפה שבשל בה דגים אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בס' בדגים אסור (הובא בב"י סימן נ"ה) לאוכלן בכותח ע"כ ולא נ"ל להקל בזה כי אין לעמוד על הדבר ומשערינן נגד הקדירה כולו וזו א"א שיהא ס' במאכל שבקדרה נגד כל הקדרה ועוד נ"ל מאחר דאיכא ממשות בעין או הטעם שבקדירה שאינה ב"י אינו נ"ט לפגם והוי הכל טעם של ממש ומש"ה נמי לא חילקו כל המחברים גבי קערות שהודחו במחבת אם אינן מקונחות לשער בס' נגד השמנונית שנדבק בו וכן עיקר וכל מ"ש בעניין הקערות היינו שהדיחו במחבבת או ביורה שהוא כלי ראש' אבל הודחו בעריב' שהוא כ"ש שרי וז"ל מהרא"י בשערים שלו מהרי"ח פסק שכלי שני מבליע בכלי חרס לפיכך יראה דיש לדקדק כשמדיחין קערות יחד ולפעמים נמצאי' א' של חלב תוך האחרות של בשר או איפכא ואם א' מלוכלכת בשיורי מאכל אוסרת את האחרות אפילו כ"ש שהיד סולדת בו אבל אם הם נקיים כו' אין לחוש דנהי נמי דכ"ש מבליע בכלי חרס מ"מ אינו מפליט ממנו וק"ל וכמדומה לי שלא ראיתי מורי הוראה מדקדקים בכך ע"כ והנה מ"ש מורה הוראה מדקדק כו' פי' לשאול אם נקיים הן או לא אלא מתירין בסתמא וצריך ליתן טעם לדבריהם דס"ל אין כ"ש מבשל ולא מבליע אף בכלי חרס היכא שהאיסור צונן בשלמא אם היו המים בעצמם אסורים והיו בכלי אפשר שהכלי היה בולע אבל הכא שהמים אין להם איסור אלא מכח שיורי המאכל והרי הם צוננים אלא שנאמר שכ"ש יחמם השיורי מאכל ויבלע אח"כ הכלי ממנו כה"ג לא אמרינן שהכלי שני בולע וראייה מדברי הסמ"ג שכ' אהא דכ"ש אינו מבשל כו' ומה שנהגו לרחוץ צואר התרנגולת פי' אפילו כשמולגים בכ"ש מפני שפעמים נותנ' אותן מים על האש להרתי' אחר המילוג ואם היה ממשות הדם בעין ורוחצות בו קערות אח"כ נמצא שהיה בו דם בכלי ראשון ואמאי לא תירץ דחיישינן שמא דתרנגולת גופא תבלע מן הדם שבעין שעליה דהא כלי חרס בולע אפילו בכ"ש אף לדברי הסמ"ג כאשר הוכחתי לשם בביאורי לסמ"ג וא"כ כ"ש התרנגולת שהיא רכה ביותר אלא ה"ט משום דלא מסתבר לומר שהמים חמין שהם בכ"ש יחממו הדם ויעשו ג"כ כ"ש כדי שתבלע התרנגולת בוודאי אם היו מולגים התרנגולת במים האסורים אף בכ"ש היתה נאסרת בבליעה כמו כלי חרס אבל אין כח בכלי שני להרתיח דבר צונן ולפ"ז קי"ל נמי מ"ש בהג"ה א"ו תרנגולת שנמלגה בקערה חולבת אפילו היא ב"י הקערה והתרנגולת מותרין דכ"ש אינו מבשל ע"כ ואפילו היא של חרס מטעמא דפרי' כי חמים שהם כ"ש לא יחממו התרנגולת לעשות כלי שני שתפליט ויבלע הכלי חרס ומ"ה אין מדקדקים לשאול אם יש שיורי מאכל ומתירין מן הסתם אכן אי בודאי הוי בחד שיורי מאכל אין לנו כח להתיר לכתחילה משום שיש לחלק ולומר דמשיורי מאכל יתמחה בתוך המים ויהיו המים נחשבי' כאילו הן גופה רוטב של בשר שהוא כלי שני ויבלע בכלי מה שאינו דומה לדם הצווא' של תרנגולת שהוא מעט ואם יתמחה בתוך המים יהא בטל בס' והכל שרי אלא שבאנו להחמיר שמא יהיה דם בעין ויאסור אח"כ כמ"ש הסמ"ג א"כ כה"ג שפיר אמרינן דאין כח בכ"ש להרתיחו אכן היכא שעירו מים רותחין על הקערות צריכין לדקדק ולשאול אם היה שם שיורי מאכל לפי שהעירוי מפליט ומבליע עד כדי קליפה ונראה בעיני דאף מן הסתם שאין אנו יודעים אם היה ע"י עירוי או לא צריכין לשאול ע"ז לפי שמן הסתם מערין מן הקדירות העומדות על האש על הקערות כדי להדיחן יפה א"ל שידוע שלא היה ע"י עירוי אז א"צ לדקדק ולשאול אם היה שם שיורי מאכל ועיין בפרק כירה סימן כ"ד עוד תמצא מדיני כלי שני סימן ע"א

סה דין דלא שרינן נ"ט בר נ"ט אלא בשל היתר אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא אסור עד סוף כל העולם ודין דסתם כלים של גוים אינ' ב"י וא"צ לשאול מהם אם הם ב"י או לא ומ"מ אם שאל ואמר שהוא ב"י נאמן

פסק כתב הר"ן בשם הרמב"ם פ"ט מהמ"א קערה שבשל בה בשר ובשלו בה דגים מותרין לאכלן בכותח והוו יודע דלא שרינן נ"ט אלא בשל היתר בבשר בחלב דכיון דטעם שני אכתי היתרא כיון דאקליש כולי האי לא חשיב למיסר אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם וזהו פשוט ור"י מדורא נמי כתב בד"א דשרי ללוש עם אותה מים שהוחמו בכלי של בשר ולאכול עם החלב וכולי היתירא אבל במחבת או ביורה ש"ג שיש בה נ"ט של איסור ונכנס טעמו של איסור במים אסור לכתחילה ללוש במים שנתחממו בהן אע"ג דסתם כלי גוים אינה ב"י מ"מ אסור ללוש פת בבתינו מן המים שחממו בהן דאין להתיר נ"ט לפגם לכתחילה אבל לאכול מפת ש"ג דמותר היינו בדיעבד וכתב מהרא"י על זה דאין להתיר נ"ט לפגם לכתחילה שעדיין לא התחיל הנאת' שהרי לא הוחמו לשתיה אלא לאפייה ולעניין זה הוי לכתחילה ע"כ והטי"ד בסי' קכ"ב כתב וז"ל והטעם שמחזיקים כלי הגוים אינן ב"י כת' א"א הרא"ש ז"ל משום דהוי ס"ס ספק אם נשתמשו בו היום ואפילו אם נשתמשו בו היום שמא נשתמש בדבר הפוגם בעין וכיון דס"ס הוא תלינן להקל ולפ"ז ה"ה נמי כלים שלנו תלינן להקל ע"כ ונ"ל אעפ"י דסתם כליהם אינו ב"י וגם מסתמא א"ב לשאול אם הוא ב"י או בישול בו דבר שאינו פגום אבל מ"מ אם שאל מן הגוים ואמרו לו שהוא ב"י ישאל נמי מהם מה שבישלו בו ואם הוא דבר שאינו פגום או הוא בעניין שלא יכול לידע מהם מה שבישלו בו אינו ראוי להתיר מאחר שאין כאן ס"ס ואעפ"י שאין אנו חשין לדבריהם ש"ג לא לאיסור ולא להיתר היינו לאותו דבר שהיה כבר בחזקת כשרות אבל הכא שכבר הורע חזקה שסתם כלי גוים בלועים באיסור רק מכח ס"ס באתה להתיר הלכך סמכינן אדיבורא ועוד הא דלא סמכינן אדבריו של גוי היינו היכא שבא להשביח מקחו שאמר של ערלה הם כדאיתא בגמרא

סו דין דאסור להניח כד של כותח אצל כד של מלח אבל אצל כד של חומץ מותר ובארנו דאסור ג"כ לכתחילה להניח כד של בשר אצל כד של חלב בתיב' א'

בעא מיניה רב דימי בר יוסי מר"ט מהו לאנוחי כדא דכמכא גבי כדא דמילחא א"ל אסור דחלא מאי א"ל שפי' דמי ומ"ש האי איתא לאיסורא בעינ' פירו' שהו עב ולא בטיל והאי ליתא לאיסורא בעינא פי' ובטל בס' והרמב"ם בפ"ט מהמ"א מפר' דלאנוחי כדא דכמכא גבי כדא דמילחא בסמוך ממש קאמר משום דמשאיב שאיב ליה מילחא לכותחא אבל חלא שרי משום דלא שאיב ומ"ש בספרו אין מניחין כד של מלח בצד כד של קמח מפני ששואב ממנו ונמצא מבשל הבשר במלח זה שיש בו טעם החלב אבל מניח כד החומץ בצד כד הקמח שאין החומץ שואב ממנו וכ' הר"ן שכן פי' ר"ח ובוודאי דלהאי פירושא לא שייך מאי דאמרינן האי איתא לאיסורא בעינא אלא גי' אחרת היתה להם וככר כתבתי כל היכא שאין הכרע לגירסא אזלינן לחומרא שאין להניח כדא דכמכא גבי כדא דמילחא בתיבה אחת אפילו אינם נוגעים ממש מטעם גירסא שלנו שמעינן מדברי הרמב"ם דכדא דחלא אצל כדא דכמכא מותר אפילו נוגעים הכלים ממש להדדי דהא לא בלעי וכ' התו' והרא"ש ואין לאסור מטעם זה לתת בתוך תיבה אחת כד של בשר אצל כד של חלב דמזהיר זהירי שלא יפול מזה לזה אבל הכא לא מסקי אדעתייהו ליזהר שלא יפול מן הכותח במלח ויתן ממנו לתבשיל אבל הא"ז כ' וז"ל שריב"י כתב בשם רש"י שיש להחמיר שלא להניח ב'