ים של שלמה על חולין קעט

גרירה ולא הדחה וכן מטין דברי רש"י ז"ל ומ"מ הרשב"א כ' דקילחא דליפת' דשרי לאו דווקא דהדחה מיהא בעי ומשום דלא אסירי כצונן ולא בעי גרירה לביה פסקיה בקישו' ואבטיח קאמר קליחי דליפת' שרי דהדחה לא חשיב ליה למימני דפשיטא דכל שנחתך בו ואפילו צנון מתוק מידי הדחה לא נפיק ע"כ ויפה כ' דהדחה בעי דאי אפשר שלא ידבק בו מעט:

דסילקי אסירי לפי שנותן טעם בהן אע"פ שאינו הריף טבעו שמושך אליו כ"פ הרשב"א ומסיק ואי פתך בהו ליפתא שפיר דמי פי' שערבן קאמ' מדל"ק חתך ביה ליפת' בריש' ש"ד דהוה משמע דשוב שרי לחתוך בו צונן תדיר אלא פתיך קאמר לשון עירבוב דהיינו שחתך לפת ואח"כ צנון ואחר כך לפת ואחר כך צנון וכ"כ הסמ"ג להדיא וז"ל ואם חתך אחד של לפת ואחד של תרדין וכן תמי' לפי שמתיקו' הלפת מיבטל טעם השמנונית מן הסכין ע"כ ואף שדעת הרשב"א בחידושיו הא דאמרינן אי פתך בה ליפתא קאי דווקא אסילקא ולא אצנון אכן רוב המחברים כתבו דקאי נמי אצנון ורבי יונה כ' הא דשרינן על ידי חתיכת לפת דווקא בדיעבד כדמשנ' לישנא דסמ"ג שכתב ואי חתך בו את הלפת ואח"כ חתך את הצנון כו' אבל לכתחילה אף אם חתך בו את הלפת אסור לחתוך בו את הצנון כדי לאכלו בחלב ול"נ כי הסמ"ג תפס לישנא דתלמוד' דקאמ' ואי חתך בו ליפת' כו' ולישנא דתלמוד' ודאי לאו דווק' קאמ' אלא אפי' לכתחיל' שרי מדקאמ' דליפת' שרי דסילק' אסירא וכי חתך בהוא ליפת' ש"ד ומדקאמר האי לישנ' ש"ד משמע דהוא תיקן טוב והגון לעשות כן אף לכתחיל' ומ"ש ר"י עוד דווק' לעניין סכין של בשר אבל לעניין סכין של גוים אף בדיעבד אסו' ר"ל אף אח' שערבו הצנון עם החלב אסור לאוכלו חומרא יתירה היא אלא נראה שלא להתיר לאכול הצנון בחלב לכתחילה אף אחר שחתך בהו ליפתא ונחתך הצנון כדי לאכלו בחלב אבל אחר שנתערב שרי כ' המרד' בשם ס"ת דוקא לפת אבל אם חתך בו לחם או ירק שאין חריף אסור לחתוך אח"כ צנון או ירק חריף שרוצה לתת עם בשר וכ"כ ש"ד ולעניין שיעור הנאסר פליגי ביה רבוות' הרא"ש אסור כדי קליפה שהוא יותר מגריר לביה פסקיה וכתב דלא דמי לקורט של חילתית שאסרו כולו היכא שחתכו בסכין ש"ג דשאני התם שהקרטי' קטנים ואין יכולין לידע באיזה מקום תחבוהו לפי' אסור כולו והראב"ד ד אוסר עד כדי נטילה דהיינו כעובי האצבע והו' דעת הסמ"ג והס"ת והרשב"א אוסר כולו והר"ן נוטה לדבריו וז"ל צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאע"ג דק"ל כשמואל דנ"ט בר נ"ט מותר סכין שאני שלפעמים השמנוני' קריש עליה דאינו ניכר כשחתך בו הצנון הוה נותן טעם הבא מן הממש דמשו' חורפיה דצנון בלע וכתב הראב"ד ז"ל מדקאמר אסור סתמ' משמע דלא סגי בקליפ' דמשום חריפותו ולחותו בלע ונאסר יותר מכ"ק וצריך נטילת מקום ומיהא משמע דבנטילת מקום שהוא יותר מקליפ' סגי דלא חמיר צנון משום חורפיה מחם לתוך חם דכשהן מסולקי' מן האור אמרי' לקמן דסגי בנטיל' מקום מיהת וכ"ד הרא"ה ז"ל אבל הרשב"א כתב דמדלא יהיב שיעורא כדיהיב בקישו' ואבטיח גריר לביה פסקיה משמע דאגב חורפיה בלע טובא ואסר את כולו דומיא דמאי דאמרינן בע"ז גבי קורט של חלתית דאסור משום דמפסקי ליה בסכינה דארמאי ולא הלכו בשיעור קליפה ונטילת מקום אלא אסור כולו ע"כ וכ"נ עיקר מאחר דנחת לש לשיעורא דאמר גריר לביה פסקיה אי הוה נמי שיעורא הכא בקליפה או בנטילה הוה נמי קאמר אלא בכולו ומ"ש גבי' חם לתוך חם דאינו אסור אלא עד כדי נטיל' ג"כ לא ס"ל הכי אם חם הוא שהיד סולד' בו כמ"ש לקמן ומ"מ היה נ"ל היכא שאין ב"י דבלא"ה כמה גדולי' מתירין אותה לגמרי כמ"ש לקמן א"כ דיו לנו במה שנוטלין מקום החתך בעובי אצבע וכן בסתם כלים שלהם שאינ' ב"י דינא הכי דלא בעי אלא כדי נטילה אלא מה אעשה שמהרא"י כתב בשעריו שנהגו איסור בתמכא שקורין קרין היכא שנחתך בסכין של גוים כמ"ש לקמן ומ"מ יראה בעיני דווקא בסכין ש"ג נהגו להחמיר אבל בסכין של בשר וגבינה אינו ב"י לא מסתבר להחמיר ולומר שנ"ט בנ"ט גרע מטעם הבא מדבר שאין ב"י ניחא דלעניין איסורא אמרינן שאפילו אינה ב"י חריפת מחליא ליה מ"מ לעניין היתירא לא אמרינן הכי כדאשכחן בנ"ט בר נ"ט דגבי איסורא אסור וגבי בשר דהיתרא שרי ואף שהס"ת כתב אף לעניין בשר בחלב אמרינן שחריפות משוה אותה ב"י נגד סברתי וחלילה לי להקל מ"מ אני אומר עליו דיו שאתה מחמיר כמותו והוא אינו יותר מכדי נטילה וא"כ צנון או תמכא שחתכו בסכין של בשר אם באתה לאכול בחלב דיו בנטילת מקום בעומק דהיינו כדי עובי האצבע מ"כ בש"ל בשם הר' ישעיה לימוני של גוים מן הדין לאוסר' שחותכין אותם בסכין שלהם ואגב חורפייהו בלעי אלא מפני שחותכין רבים בסכין אחד וממלאי' מהם חבית י"ל שבטל טעם הסכין בהם ובוודאי ראשון ושני היה ראוי לאסרם אלא מפני שאין ניכרים הם בטלים ברוב הילכך שרי וה"ה לחביות של טינינא שרוב החתיכות מבטלות טעם הסכין ע"כ

סב דין צנון וכרישין ובצלי' ושומים שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלם בחלב ואפילו אין הסכין ב"י ואם עבר ובשלם בחלב צריך ס' נגד הבלוע בו דהיינו כנגד כל הסכין וא"צ ס' כנגד כל הצנון או הבצלים כו' ואם חתך בסכין של גוים צריך ס' כנגד כל הצנון או הבצלים כו' וכן תמכא שקורין קרין שחתכו ראשו בסכין ש"נ אסור ואם נחתך ראשו ויכול לתלות במרא וחצינא מות' ובארנו דצנון או שום בצל ושאר מיני תבלין אסור לשחקם במכתש ש של גוים אפי' אחר הדחה

פסק כתב הרא"ש בס"פ א"מ שאלתי את, ר"מ על צנון שנחתך בסכין של גוים שאין ב"י וז"ל תשו' ועל הצנון שנחתך בסכין ש"ג שאין ב"י לא ידענא אם יש לדמותו לקורט של חלתית דאסרינן ליה בפ"ב דע"ז ואפילו בסכין שאין ב"י אגב חורפיה מחליא ליה ומה שאוסר בס"ה צנו' וכרישים ובצלים ודימה אותה לקורט של חלתית שמעתי גדולים שחולקים עליו אומרים דלא דמי לקורט של חלתית דהוא חריף ביותר ואין בעולם חריף כמותו והוא בלזורי ומדלא נקט אלא הוא אלמא מידי אחרינה לא דאלת"ה אלא אפילו כרישין ובצלים לנקטינהו וכל שכן קורט של חלתית והא דאמר בפרק כ"ה צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח ופירש רש"י בחד לישנא אפילו בסכין שקנחו היטב משמנונית שעליו ה"מ בן יומא דחשיב כנותן טעם ראשון ולא כנ"ט בר נ"ט אבל כשאינה ב"י ולאסרו כקורט של חלתית לא ולבי נוטה אחר דבריה' ואעפ"י שאני מורה כס"ה לאסור אין לי לימחות ביד הנוהג' היתר ובפ' א"ט אמר הלעיטה חלתית טרפה מ"ט דמנקבא לה למיעיה אבל כרישין וצנון ובצלי' אכלה לה בעינייהו ולא מינקבי למיעיה הילכך לא דמי כלל עכ"ל אבל עכשיו נהגו כ"ע לאסור וז"ל מהרא"י בשערים העולם נהגו איסור בתמכא שקו' קרין אם נחתך ראשו בסכין ש"ג אמנ' כמדומ' פעמי' ניכר בו שנעקר כך מן הארץ במרא וחצינא ואז נוהגין בו היתר ויראה שאם יש לחלוח במרא וחצינא אע"פ שהוא ספק אין להחמיר כי סברות והוכחות גדולות כ' מהר"ם דוקא בקורט של חלתית אמרינן דחורפי' משוי' ליה לשבח ולא בשום דבר אחר חריף כלל וכן רבי יחיאל והרבה גדולים שוים להתיר ע"כ והוא סברת ר"ב שמדמ' כרישין ובצלים ושומי' לצנון וקורט של חלתית ואסור אפי' אינו ב"י וכן הסמ"ג אחריו ולא כר"י מפרי"ש שאמ' אין לך אלא מה שאמרו חכמים דוקא צנון וחלתית וכ"ד הרמב"ם שלאו דוקא צנון וחלתית שכתב סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפין אסור לאוכלן בכותח ע"כ והרשב"א כתב שהדברים החריפין כשום בצל וצנון ושאר מיני תבלין פעמים שהן מפליטין את הבלוע ולפיכך אסור לשחקם במכתש של גוים ואפי' אחר הדחה דאגב דוחקא דכתישה בלע עוד כתב בס"ת ובסמ"ג אחריו וז"ל וכן הדין בשומים ובצלים וכרישין שחתכו בסכין של בשר שאין לאוכלן בחלב שגם הם חריפים כמו צנון ואם עבר ובשלם בחלב צריך ס' לבטלו ומיהו א"צ ס' אלא כדי הבלוע בו היינו כדי כל הסכין אבל חתכו בסכין ש"ג צריך ס' כנגד כל הצנון פי' לפי שהצנון נ"נ לפי מה דק"ל דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ והיכא שא"צ ס' אלא כנגד הסכין כגון סכין של בשר או איפכא אין להקל לשער נגד מקום שחתך אלא נגד כל הסכין חוץ מן הקתא כמ"ש לעיל בפג"ה סימן מ"ב

סג דין דגים שנתבשלו בקדירה של בשר נקיה אפילו ב"י מותר לאכלן בכותח מן הדין אלא שהאידנ' נהגו לאסור לכתחילה לאכול בכותח כל מה שנתבשל בקדרה של בשר וכן איפכ' ואין להקל ואפילו אם נתבשל בקדרה שאינו ב"י ודווקא כשנתבשל של בקדרה הוא דמחמירין אבל אם תחבו כף של בשר ב"י לקדרה של חלב שאינו ב"י ובתוכו דגים בעניין שיש ג' נותני טעם מות' לאכול הדגים בכותח ולא משגיח' בכף שהוא אקראי בעלמא ודווקא כשהיה הכף נקייה אבל אם אין הכף נקי אין לאכול התבשיל אלא במין הכף ומ"מ אין נוהגין לתת בו שומן ואף לערות חמין לתוך קערה של בשר לא שרינן אלא לתוך קערה חדשה או לאכול מן הקדרה בכף הדשה או בלפת בלחם ובארנו דאם נצלו הדגים בקדרה של בשר אסור מן הדין לאכלם בכותח ודבש שבשלו בקדרה של בשר ב"י אפי' עירו הדבש תוך חלב מותר ובצים שכתשו במכתש של בשר אפי' ב"י ושמו בחלב או איפכא מותר

אתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח ר"א אסור נ"ט הוא ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט הוא וכתבו התו' מותר לאכלן בכותח אם הקערה