ים של שלמה על חולין קעד

וכן ר' אמי שלקי ליה ואכל אלא אמנהג' דשדרו ממתיבת' קאי ולא שרי לכתחילה למיעבד הכי ע"כ וכן כתב הרש"בא בחידושיו בשם הרמב"ן וז"ל ולא החמירו הגאוני' לבשלו בלא צלייה אלא לכתחילה אבל לאסו' אחרים בדיעבד לא וחששת אחרוני' היא שמא לא יקרעוהו יפה וחתוכי' לתחת כדי שיעור זמן מליחתו ובחשש' אחרוני' אין מדקדקי' בה להחמיר בדיעב' אלא להקל דהתורה חסה על ממונן של ישראל ע"כ והר"ן הביא נמי דבריו וכתב ותמיהני לפי דבריו נהי דלא בקיאינן בחליטה בקריעה ומליח' ודאי בקיאינן דהא אומצא דאסמיק בחתיכה ומליחה שרי ולא מצינו שאסרוה הגאוני' ז"ל ואף בכבד נמי לא שדרו ממתיבת' אלא דלא בקיאים בחליטה וא"כ למה כת' הרב אלפסי ז"ל דלא שרי למיכל אלא היכי דטוו מעיקרא ע"כ ובא ליישב דהרי"ף פסק כרבנן דפליגי עליה דר"י בן נורי וכל מ"ש כאן אליבא דר"י בן נורי הוא והלכתא כרבנן דפליגי עליה כמ"ש הרמב"ם בתרומו' להדי' ול"נ כלל שעלה זה על דעת הרי"ף ולא ה"ל לפירושי אלא נרא' מאחר דהבעיי' דתלמוד' לא נפשט אי אוסרת אחר' בקדירה והך בעייא איירי אפילו במליחה וקריעה כדינ' ולא כמ"ש הרשב"א והוא דבלא קריעה איירי אבל במליחה וקריעה שרי אלא אומר אני לא עלה בדעת אביי לשאול אלא אי אוסר' אחרת אפי' עבדי לה כדינ' מליחה וקריעה ואי שרי אפי' בלא מליחה שריא בדיעבד אבל לכתחילה בוודאי עבדינן לה מליחה וקריעה כדלקמן וא"כ מאח' שאין לבשל' כלל עם בשר מאח' דהבעיי' לא נפשט' דאפש' דאוסר' וא"כ אפי' היא בפני עצמה מ"מ אוסר' הרוטב והקדירה א"כ גזרו שלא לבשל כלל כמו שגזרו גבי כחל פן יבא לבשל אחר כך בקדירה ויבא לבשל נמי עם בשר וכמ"ש הסמ"ג על הא דשדרו ממתיבת' שלא לבשל שם כחל ומהשתא אני אומר שאם בשלו הכבד עם בשר אפי' אחר מליחה וקריעה אוסר' הכל מספק עד ס' ולכאורה נראה שאף הכב' נאסרת שהרי שאר הבשר שנאסרה נ"נ ושוב אוסרת כבד כפי מה שפי' הסמ"ג דלצדדי' קתני וכדעת הר"ן שהבאתי לעיל אכן נראה שאפילו נעשית חתיכה האחרת נבילה מ מ"מ אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסו' יכול לילך לשם וא"כ הדם שבתוך הנאסר אין יכול לאסור הכבד משום דם שהרי טרודה היא לפלוט ואין בולע כלל דם אין לומר שיבלע מבש' נבילה ממש ודומה לזה כתבתי לעיל בסוף סי' מ"ח ומ"ש האחרוני' דבדיעבד שרי כר"ת יפה כתב מהררא"י בשערי' שלו וז"ל ואם עשו בדיעבד כר"ת ש"ד פי' שכבר הור' המור' כך לא מהדרינן מהוראתו אבל מורין הלכ' למעשה כפי' רש"י ואע"פ שנעשה המעשה אסרינן כך קבלתי וכן משמע לישנ' דסמ"ג שכתב ואי אשתלי ועבי' כר"ת עב' ע"כ ובימי חורפי הייתי משתומם עליו למה פי' כך לולי קבלתו היה נראה לפרש כפשוטו כי בי"ד משמע דקאי על המעש' שאם בשלו בקדירה אחר מליחה שכשר בדיעבד אכן עתה אני רואה שיפה כ' ויפה קבל שאין להתיר בדיעבד כי פי' ר"ת רחוק הוא כאשר כבר כתבתי ורוב הגדולים חולקי' עליו אבל נתבשלת בפני עצמה שרי בדיעבד כדפיר' דאין חולק בין נמלחה ללא נמלחה וכ"נ שאף לפי' רש"י שרי אפילו לא נמלחה דאפי' מבשר טריפה אמרינן דטרודה לפלוט ואינה בולעת כ"ש מדם של עצמ' ואף לאותן שחולקי' על פי' זה ופי' שהיא שפיר נאסרת מנבילה שעמה דמסרי' סריך וגם עינינו רוא' שבולעת משמנונית אבל מדם של עצמה בוודאי אין בולעת לכ"ע ואף שמהרא"י כ' בשערי' שלו וז"ל ומיהו אין לבשל הכבד כלל כ"א לאחר צלייה גמורה וכבר נהגו לאיסו' אפי' בדיעבד משו' דאין אנו בקיאין במתי שקירין שליקה ואף כי הרמב"ם אסר בדיעבד ע"כ פי' לדבריו מאחר דאיכא תנא דאסר שלוקה כשמבושלת הרבה ואנו אין יודעין מתי קרוי שלוק' ומ"ה אסרינן והוא מדברי הסמ"ק וכל זה אליבא דברי הרמב"ם דס"ל כרבנן דר"י בן נורי ומ"ה אוסר בשלוקה אבל כבר כת' דליתא לדבריו וכל הגדולים קדמאי ובתראי פסקו כר"י ב"נ אבל מ"מ קשה מאחר שאוסר הרוטב אם אין בה ס' כדפרשי' א"כ אמאי לא נאסרה הכבד משמנונית הרוטב שבלעה מכבד לפי דעת רבותינו שכתבתי לעיל דשמנונית שפיר בלעה ולפי מ"ש לקמן בסימן ע"ה דאין הנאסר נאסר במקום שאין האיסור יכול לילך שם אפילו הוא שומן א"כ ה"נ לק"מ אבל מ"מ צריך להדיח אותה מן הרוטב שהרי הרוטב נאסרה ומה"רם פסק בת"ח שלו לאיסור אפילו בדיעבד בלא נמלחה וכך הייתי פוסק בימי חורפי קודם שירדתי לעומק הלכה של כבדא כאשר ת"ל דקדקתי היטב ולפי מה שכתבנו אם נתבשל' עם שאר בשר אוסר אפילו בדיעב' כתב ש"ד וז"ל ואם הכב' נדבק בעוף ונתבשל עם הכבד שלם אסור כל העוף שאי' בעוף ששים כנגד הכבד שלו ונעשה כל העוף חתיכה דאיסורא וצריך ס' מן הרוטב ומן הבשר של היתר לבטל כל העוף ואם אין הכבד שלם אלא חתיכה של כבד דבוק בעוף ובעוף עצמו ס' העוף מבטלו ולא נעשית חתיכת איסור ומותר דהוי כמו טיפת חלב שנפל על חתיכת בשר בקדירה דאמרינן אם יש בה ס' בחתיכה מבטלת ואינה נ"נ אבל כשכבד כולה שלם צריך ס' כנגד כל העוף וראייה מירך שנתבשל בה ג"ה דאי יש בה בנ"ט אסור אבל אם הכבד נפרד מן העוף בכולה קדירה משערינן ובטל בס' ואם מקצת מחובר בחתיכת עוף החתיכה עצמה נ"נ אם אין בה ס' לבטל כל אותה החתיכה ע"כ והא דמסיק בסוגיא דצריך קריעה ש"ו ושיהא חתוכה לתחת פי' רש"י דלצלי איירי שיהא חתוכה למטה כשיתנהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם וכתבו התו' וחתוכה לתחת לבשלו בקדירה אחר צלייתו או מליחה דאי לאוכלו צלי למה לי חתוכה דמה שפולט שריק ונפל ומה שלא נפלט הוי דם האברים שלא פי' ושרי וכו' ובה"ג כתב האי מאן דמצלי כבדא בשלומיא צריך לחתוכיה עד דכבכ"פ ע"ש בתו' (דף קי"א ע"א) ע"כ וכן באשר"י אלא שכתב או לבשל לאחר מליחתו כר"ת ותימא הלא אף לרש"י משכחת וכגון לבשולי בפני עצמה ומה שהקשו הם על פירש"י כן הקשה הרשב"א בשם הרמב"ן גם הר"ז הלוי והראב"ד כולם ס"ל דלצלי לא בעי קריעה כמו אומצא דאסמיק דשרי בכל עניין גם פ' שכ"ד הרי"ף וראייה לדבר שהרי לא הבי' המימר' בהלכותיו וא"כ הוא דאפי' לצלי בעינן קריעת ש"ו וחיתוכ' לתחת ה"ל למיכתבה אלא ש"מ לקדיר' איתמר והשתא תקנו רבנן רבותא דלא לאכלה בקדירה אלא בתר צלייה מ"ה לא אצטריך למיכתב דכל צלי לא בעי חתוכה כלל ש"מ ע"כ אכן בתוך דבריו כ' שהרמב"ן גופא הביא דברי ה"ג דאף לצלי בעי קריעה ומאחר שכולן הביאו דברי ה"ג אין לסור מדבריהם בפרט מאחר שנתנו טעם לדבריהם משום דם בסמפונות שהו' בעין וכנוס משא"כ באומצא דאסמיק אפי' נצרר הדם מ"מ נתקשה בבשר משא"כ בדם הכנוס ומה שאמרו אבל טחלא שומנא בעלמא אין פירש מותר' בלא מליחה לפי סוגיות ר"ת אלא בעי מליחה לכ"ע כשאר בשר אלא דלא בעי קריעה והקשו בישיבה מאחר דליכא סמפונות בטחול כאשר עינינו רואות וכמ"ש בתו' א"כ למה יצטרך לקריעה ונראה בעיני לפי שהכבד עיקר דם דסמפונות וכבד גופא אעפ"י שהיא כולה דם מ"מ מתלבנת אחר צליית' אבל טחול אפילו אחר צליית' ובישולה לעולם נרגש בה אדמומית וה"א שתבעי קריעה שהרי אין לה סמפונות אלא הכל מיבלע בתוכה ע"כ אמר לא בעי קריעה אפי' לקדירה כי האדמומית שבה שומנא בעלמא הוא ומה שהאידנא אין נוהגין לקרוע ש"ו ושיהא החיתוך למטה לצד האש לא יפה הם עושים אף שכ' הטי"ד בשם העיטור נוהגין בצרפת לנוקבו בסכין ומנהגינו אין לנו אלא נקיבות השפוד ובכבד של עוף בלא שום חיתוך אלא ע"ג גחלים ויפה הוא לנוקבו בסכין לחומרא ע"כ ומהרא"י נמי כתב בשערים שלו וז"ל והנשים בארצנו אין רגילות לקורעה ש"ו אפילו כשרוצים לבשלה אח"כ ואפש' סמכו אמה שרגילין בכל פעם כשרוצין לצלות הכבד חותכין ממנה הגידי' והקנוקנות באותו צד שהמר' תלויה וחותכין מבשר הכבד עמהם ואפשר לדם לצאת דרך אותו החיתוך ומהני הך מילת' כנקיבת קוץ ותחיבת קסם שנהגו בו העולם ויראה דהוי נהגו הכי אפילו לבשלו אח"כ מדקאמר עלה בא"ז וכן נוהג ר"י לקרוע ש"ו ובט"ור כתב בשם ר"י דלאוכלה צלי לא בעי מידי ע"כ:

פי' לדבריו דבא"ז כ' בזה"ל ותימא שנהגו העולם שלא לקורעו אלא תוחבין בו ונוקבין בו נקבים דקים וכתב ר"י שי"ר ליאו"ן שאין לשנו' ממשמעו' הלכה וכן היה נוהג ר"י לקורעו ש"ו ע"כ והשת' מדקד' שפיר דמה שהיו נוהגין שלא לקרעו אלא לתחו' בו איירי בלצלותו כדי לבשלו אח"כ דאי לצלותו לחודא היה נוהג ר"י לקורעו שהרי כ' הטו"ר בסי' ע"ג בשם ר"י שאין קריעה לצלי מ"מ אין זה ראייה להתיר בלא קריעה ומליחה שהרי ר"י הוא בעל התו' שכ' שא"צ קריעה לצלי ומ"מ הביא דברי ה"ג שכתבו דאף לצלי לחוד בעי קריעה ש"ו גם המנהג שנהגו אין לו יסוד כי נתפש' המנהג לאותן שסברו שלצלי א"צ קריעה כדעת כמה רבוותא אלא שחומר' בעלמא עושין כן מ"ה מספיק להם נקיבת הסכין אבל לפי דברי ה"ג שכתב אף לצלי בעי קריעה ש"ו א"כ אין לשנו' ממשמעו' ההלכה וכמ"ש ר"י ש"יר ליאו"ן וכמו שנהג ר"י גם מ"ש העיטור שבכבד של עוף אפילו ע"ג גחלים לחו' שרי הכל לפי מנהגם שלא היה להם אלא נקיבת השפוד ובכבד של עוף אין דרך לצלותו בשפוד ע"כ הקילו בו אבל לפי בה שכתבתי שמנהג זה אינו נכון אלא לקורעו ש"ו אף בעוף בעי וכן נמצא כ' בשם ר' יונה שכתב להדיא דכבד דעוף נמי בעי קריעה ש"ו וכתב דכבד דעוף שהוא חלוק לשנים צריך לחתוך כל חלק מהם ש"ו ע"כ נראה שאין להקל בזה ומה שהנשים עושות בחתיכת המרה אינו דומה כלל לקריעה ש"ו

נה דין כבד אסור לכתחילה לצלות אפי' תותי בשרא ובדיעבד אפי' עילוי בישרא מותר ובארנו שהמנהג הוא שלא למלוח כבד אפי' לבדה כ"א בשכבר תחובה בשפוד ואם אירע כן שמלחו