ים של שלמה על חולין קעה

מליחת קדירה שוב מותרת לכתחילה לצלותה אפי' עילוי בישרא שלא נמלח ואם נצלה העוף והיה הכבד מונח או מחובר בתוכו הכל מותר ונהגו לקלוף מעט סביב הכבד וכן הדין במליחת הכבד עם בשר וכחל אפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל אסור לכתחילה אפי' תותי בישרא ובדיעבד מותר אפי' עילוי בישרא ובארנו דמותר לחתוך כחל רותח שקרעו ש"ו וטחו בכותל בסכין של בשר

אתמר כבדא עלוי בשר' שרי דמא משריק שריק כחלא עלוי בשר' אסור מ"ט חלב סרוכיה מסריך רב דימי מנהרדע' מתני איפכא כחלא עילוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא דרש מרימר הלכת' בין כבדא ובין כחלא תותי בשרא שרי עילוי בשרא דיעבד אין לכתחילה לא וכתב רש"י בשפודי' שלנו שצולין אצל האש אסור לכתחילה ולא שייך לחלוק בין תותי בשרא לעילוי בשרא שפעמים שמגביהין אותו צד השפוד שאצל האש ופעמים שמשפילין אותו ע"כ וכן הביאו הרא"ש לפסק הלכ' ורוב המחברים וז"ל מהרא"י בשערי' שלו אבל רש"י כתב דלכתחילה לא שרי בצלייה אפי' תותי בשרא הכי נהוג אבל במליחה לא נהיגים בה לכתחילה ואפי' לחודי' לא מלחינן כ"א כאש' היא תחובה בשפו' כשרוצין לעשות אותו על האש אבל אירע כך שהייתה נמלחה במליחה לקדירה שוב מותרת לכתחילה לצלותו עם בשר שלא נמלחה אפילו עילוי בשרא והכא אית' בהדיא בתו' בפרק כ"צ ע"כ והנה מה שכתב מהרא"י אבל רש"י כתב כו' היינו שמחלק בין שפודים שלנו כו' ומ"ש דמליחה לא נהיגינן בה לכתחילה כלומר אף שלא מצינו שום איסור אפילו לכתחילה כ"א כבדא עילוי בשרא אבל תותי בשרא שרי רק שלא מלחינן הכבד עם בשר לכתחילה אלא אפילו אם היא לבדה שאין בה שום חשש אפ"ה לא מלחינן אותה כלל ומה שכתב שאם אירע כך דשרי עם בשר שלא נמלח אפילו עילוי בשרא כדאיתא בתו' היינו משום שכתבו התו' בפ' כ"צ וז"ל אפילו למנהג העולם שאין מבשלין הכבד אחר מליחה מ"מ כיון דנמלח מליחת קדירה נתמעטה דמו ולא אסור טפי משאר בשר שלא נמלחו ובשרא ע"ג בשרא שרי לכתחילה ומאחר שכבד נמלח לא עדיף משאר בשר שלא נמלח א"כ אסור לחתכו בסכין בשעת צלייתו ודינו כבשר שלא נמלח כדלקמן והיכא שצלו בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח נ"ל פשוט דדינו ככבד עם הבשר דשרי בדיעבד מטעמא דמשריק שריק ומאחר דשרי כבדא עילוי בשרא בדיעבד ה"ה נצלה הכבד בתוך העוף אעפ"י שאין בו ס' שרי דאמרינן משריק שריק גבי דם פליטה וה"ה גבי לב נמי אף שהוא דם בעין מ"מ אמרינן שנתייבש הדם בתוכו ודווקא בצלייה כדפי' לעיל ור"י מדורא כתב בשער י"ב ואם צלו העוף והיה הכבד מחובר או נפרד ותחוב בתוך העוף אז העוף עצמו מותר מבחוץ יריכיו וגפיו ועל פני כולו רק שקולף מעט סביב הכבד וזורק לחוץ והשאר הכל מותר דדמא מדאיב דאיב כדאמר גבי כבד' עילוי בשרא דיעבד אין לכתחילה לא וי"מ דאף קליפה לא בעי כשנצלה בתוך העוף ע"כ וכתב מהרא"י בשערי' שלו דהכי נהוג לחומרא לקלוף מעט סביב הכבד ע"כ וכן איתא להדיא במרדכי שחומרא בעלמא הוא ונ"ל גם לעניין מליחה אם נמצא שכבד דבוק בו שקולף מעט סביביו לחומרא כיון דמליח' כרותח דצלי וכן מ"כ הכי נהוג וכן במליח' ע"כ ודווק' כבד דאין בו ס' כנגדה הוא דקולפין אבל נמלח הלב עמה ואין בו ס' הכל אסור כמ"ש לעיל סי' מ"ט ואם יש בו ס' פשיטא דא"ל קליפה דבטל בס' לפי מה דמשערינן מליחה בס' דבשלמ' גבי כבד ה"ט משום דאמרינן דמא משריק שריק וכבכ"פ כבד' עילוי בשרא כמו גבי דם פליטה משא"כ בלב שהוא דם בעין אבל מ"מ לא גרע מבישול דבטל בס' ושרי הכל וא"צ קליפה לדידן נמי דמליח' בס' וכן צלייה כבישול שרי הכל וא"צ קליפה אכן לפי מ"ש לעיל פג"ה סי' כ"ח שאין לומר מליחה כבישול באיסור שאינו מפעפע כ"א לחומרא אבל לא לקולא להתי' בלא קליפה א"כ מן הדין צריך קליפ' וכתבו התו' והרא"ש אחריהם וא"ת כחל האיך מותר תותי בשרא והלא שמנוני' הבשר נוטף על הכחל ואי בקרעו ש"ו וטחו בכותל א"כ עילוי בשרא נמי לשתרי דהא מותר לבשלו בקדירה וי"ל דהכא גרע טפי דאע"פ שקרעו עדיין נוטף החלב מן הכחל וניכר שהוא בעין ויש ללמוד מכאן היתר פשוט דהיכא דקרעו ש"ו וטחו בכותל דמותר לבשלו עם בשר בקדירה כו' כבר כתבתי זאת בשמעתא דכחל סימן מ"ז וכתבו עוד ומה שנזהרין שלא לחתוך כחל רותח בסכין של בשר מנהג של הבל הוא דאפי' בשפו' אחד שרינן הכא לכתחילה כשהכחל למטה ואפילו עלוי בשרא לכתחילה הוא דאסור מטעם דפרישית אבל בדיעבד שרי ע"כ וא"כ ש"מ דאם לא קרעו ש"ו וטחו בכותל לכתחילה אסור אפילו תותי בשר' ולא כהרשב"א שכת' דאי איירי בקרעו ש"ו בהלכותיו אפי' עילוי בשר' שרי ומוקי בקרעו קצת וכ"ד הר"ן ומ"ה כ' שאין ללמוד היתר לחותכו בסכין של בשר שיש עליו טיפת בשר מאחר שלא נקרע וכ"ד הס"ת דבלא קריעה איירי ור"י מדורא נמי כ' בסתמא וז"ל והכחל שנצלה או שנתבשלה מותר לחתכה בסכין של בשר ואפילו שהכחל רותח ויכול לחתוך אפילו לכתחילה אח"כ בשר וגם מותר לתת הכתל רותח בקערה שהיה בה בשר שהרי פסקינן הלכתא בין כחלא ובין כבדא עילוי בשר' לכתחילה אסור לצלות ובדיעבד שרי והתם נוגעים זה בזה כשהן רותחין ע"כ ולא חילק דאיירי בקרעו ש"ו אכן דברי התו' עיקר ובפרט מאחר שהרא"ש תפס דבריהם וכ"כ הסמ"ג והמרדכי דאיירי בקורעו ש"ו וכן בסמ"ק וז"ל מהרא"י בשערים שלו מותר לחותכו לכתחילה בסכין של בשר אפילו כשהכחל רותח בדקרעו ש"ו וטחו בכותל איירי נמי הכא כדמסיק בסמ"ק וכן פשט היתר גם התו' והאשי"רי בפ' כ"ה כ' דמנהג הבל הוא הנמנעים מזה מ"מ יש גדולי' המחמירי' על עצמ' ותמי' אני שהרי עתה אין (בקעו') מצויין דכ"ע זהירי וידעי שפיר באיסור בשר בחלב ולמה נחמיר כולי האי ע"כ ומ"מ אין נראה לומר דמ"ה אסור עילוי בשרא משום שנשאר שם חלב אפי' אחר קריעת ש"ו וטחו בכותל וכמ"ש ר' ירוחם שכך נראה מדברי התו' והרא"ש דא"כ לא הוי שרי אף תותי בשרא לפי דבריהם אלא עיקר הפירוש לפי שיוצא ממנו לבנונית כעין חלב ונסרך על הבשר ונראה כעין בשר בחלב וכ"כ הסמ"ג מדברי התו' ונראה בעיני אף שאנו תופסים להחמיר כדברי התו' ולאסור עילוי בשרא אפי' בקרעו ש"ו וממילא לדידן בכל עניין אסור כמו שחילק רש"י בשפודים שלנו מ"מ אין לומר שדבריהם מוכרע דלא איירי אלא דוקא בה"ג אבל לא קרעו ש"ו וטחו בכותל אסור לכתחילה אפי' תותי בישרא דלעולם שרי תותי בישרא כמו דשרי בצלייתו לחוד ולא אמרינן דנוטף שמנונית הבשר עליו ואוסרו מאחר דאינו חלב ממש אלא מדרבנן ומ"ה לא אוסרו אלא בבישול אבל לא בצלי שהחלב נסחט ממנו יכופל על האש וכ"ש לפי סברת הרשב"א דפי' בחידושיו דאף גבי כחל אמרי' כבכ"פ ומאחר דרוב המפרשים כגון הרשב"א והר"ן והס"ת כולהו כ' דלא איירי בקרעוהו ש"ו ואפי' הכי שרי תותי בשרא כ"ש היכא דקרעוהו ש"ו אלא דלא טחו בכות' וכ"ז לאותם דמפרשו דבצלי בקריע' מועט' סגי אבל לפי מ"ש לעיל בהלכות כחל בעי קריעה ש"ו וטחו בכותל אפי' בפני עצמו ובדיעבד שרי אפי' לא קרעו כלל אין נפקותא בכל זה מ"כ בהג"ה ש"ד מעשה אירע בהל"א שצלאו כחל של עגל עם בשר בשפו' ותחבו חתיכות כחל בנתיים כמו שאנו צולין את הריאה ושאלו את פי מהר"ר חיים פלטיאל ז"ל והורה לאיסור שאין חילוק בין כחל מניק' לשאינ' מניק' ע"כ ואו' אני שרי ליה מרי' כי נרא' שלא כדין הורה דהא אפילו תותי בישרא לכתחילה מותר ועילוי בישר' מותר לכ"ע בדיעבד ועוד אפילו לקדירה עם בשר מותר למקצת גאונים כיון שחתכו לחתיכות קטנות ולרוב גאונים שרי בדיעבד ולצלי ליכא מאן דפליג

נו דין דלכתחילה אסור למלוח כחלא אפילו תותי בשרא ומ"מ אם בדיעבד מלחו אפילו בלא שום קריעה אפילו עלוי בשרא מותר

פסק כתב הרא"ש דמות' למלוח הכחל עם הבשר בכל עניין לפי דמלח אין מפליט החלב וגם אין נבלע בדופני הכחל אלא כנוס במעיו ע"כ וכל שאר המחברים לא חילקו בין צלייה למליחה וכמו שאמרינן עילוי בשרא אסור לכתחילה ותותי בשרא שרי אלא שראוי להחמיר ולאסור לכתחילה אף תותי בשרא כמו שאנו מחמירין בשפודים שלנו שפעמים באה התחתון ונעשה העליון ג"כ איכא למיחש בהכי שמשריק הבשר במליח' ונעשה העליון תחתון ואסור לכתחילה בכל עניין אבל מה שבא הוא להתיר לכתחילה בכל עניין שאין מלח מפליט החלב א"כ בשר תפל וגבינה מלוח שנאסר הבשר מכח טמא מלוח וטהור תפל הלא המלח אפי' החלב הלא שדרכו לפלוט אינו מפליט וכ"ש שלא יפליט הגבינ' והטעם האחר שכתב שאינו נבלע בדופני הכחל כו' א"כ בקריעה מועטת תאסר ואדרבה איכא למיחש לאסור אפי' בדיעבד שהרי כ' המרדכי וז"ל מעשה בא לפני ר"ת בנתח בשר שהיה דבוק בו הכחל ונמלח עמו ולא היה קרוע ש"ו כמשפטו אלא שהיו נקבים מעבר לעבר של הכחל ואותו נתח נמלח עם הרבה נתחים אחרים ולא היה בגוף הנתח שהיה הכחל דבוק בו ס' בכחל והתיר מ"ו גם הנתח והביא לו ראייה מן אמימר דפסק פרק כ"ה הלכתא בין כחלא ובין כבדא תותי בשרא שרי עלוי בשרא דיעבד אין לכתחילה לא ומליח לא עדיף מצלי דאיירי בה אמימר ול"נ דאין ראייה דלמא שאני התם דשרי בדיעבד דאיירי בקרוע ש"ו כי גם לפי' ר"ת יש להעמיד כן כיון דלא טחו בכוחל לצלי אף גם דאי עבד לקדירה היה אסור ע"כ וצריך פי' לדבריו דס"ל להמחבר דקריעה מועטת דמהני לפי' ר"ת בדיעבד אפילו בקדירה עם