ים של שלמה על חולין קעג

בלא הבשר אינה נאסרת משום דם של עצמה דאיידי דטרידא לפלוט לא בלעה גם הר"ן תמה על סברא זו לומר שאינה נאסר' אפי' משמנונית טריפה וז"ל והדבר קשה דנרא' לעין שהכב' בולע שמנונית ביתור אעפ"י שטרודה לפלוט גם הוא פי' בסוף דבריו בע"א דקאי על תרומה שאוסרת ירקות של תרומ' ואינה נאסרת מהן דבהכי איירי מתניתין דהת' והאיך בעיא דכבד' בדמא אי אוסרת או לא פי' ר"ת דבלא מליח' איירי ומסתפק בזה שמאח' שהכבד כולו דם והתירו הקב"ה דאפי' הדם הפורש ממנו מותר מן התורה כדתניא בפ' דם שחיטה דם הטחול ודם הכליות דם האיברים דם הלב הרי אילו בלא תעשה ואינו מונה דם הכבד עמהן ואפי' נאסור מדרבנן דם היוצא ממנה ע"י מליחה לפי שהוא בעין גזירה אטו שאר הדם כמו שאמרו חכמים בדם האדם שאעפ"י שהוא מותר מן התורה מ"מ אמרו דם שבין השניים מוצצו שעל הככר גוררו לפי שהוא בעין מ"מ בבישול הכבד שאין ניכר כלל שום דם בעין יהא מותר אבל בכבד שנמלחה פשיט' שמותרת לבשלה עם בשר שהרי נהגו העולם לבשל עם בשר לאחר צלייה ומסתמ' ה"ה אחר מליחה שיש לנו להתיר שפולט ע"י מליחה כמו ע"י צלייה כי מליח הרי הוא כרותח דצלי ולכך פי' בה"ג דשיעור מליחה לקדירה כשיעור צלייה וצ"ל לפירושו הא דקאמר קריבו ליה קניא בקופיה צ"ל דידע שלא נמלח הכבד אע"ג דלב וריאה נמלחו כך היה מנהג' לעשות מעשים משונים להראות בהם הלכה לתלמידים א"נ היה הכל נמלח אלא דבכה"ג לא הוי מהני ביה מליחה וכדאמרינן בסמוך דלקרעיני' ש"ו וחתוכי' לתחת וכ"ז דוחק ועוד קשה לפי' שבא להקל בכבד מבשאר בשר ולהתירה אפי' בלא מליחה ובסוגיא משמע איפכא דקאמר כחלא עילוי בשרא שרי חלב שחוטה דרבנן כבדא עילוי בשרא אסור דם שחוט' דאורייתא אלמא אע"ג דבשר על גבי בשר שרי מ"מ בכבד שיש בו רוב דם אסור אלמא דלהחמיר באמ' מה שפי' להקל משום דדם כבד דרבנן הכא משמע משום שהוא דאורייתא וכ' בתו' וז"ל אע"ג דאמרינן בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ תחיל' כשנפלט עד שלא נתבשל היה דאוריי' אבל חלב שחוט' תחילתו דרבנן ומיהו ק' לפי מ"ש לעיל דדם כבד לאו דאורייתא מדלא חשיב לה בפ' דם שחיטה בהדי לב טחול וכליות ע"כ ואני אומר מאחר דאשכחן הכא להדי' דדם הכבד הוא דאורייתא הא דלא חשיב בהדי לב טחול וכליות צריכי' לפרוקי דמ"ה לא קחשיב התם דלא בעו התם אלא לאשכוח דם האברי' בפרטן טחול וכליות וה"ה לאינך וכ"ש לדם הכבד שהוא כנוס בסמפונו' ולא קא קחשיב דם הלב אלא משו' שהוא בכרת כגון בבהמ' שיש בדמו כזית מ"מ אשכחן שהוא באזהרה לחוד כשאר דם האיברים וכדמסקינן התם בבריית' מיתבי דם הכליות ודם הטחול ודם הלב דם האברים הרי אילו בלא תעשה ומתרץ ההוא בדם דאתי ללב מעלמ' כי קאמר רב דענוש כרת בדם הלב עצמו ומפרש התלמוד מהיכא אתי דם ללב מעלמא א"ר זירא בשעת יציאת נשמה דם משריף שרף פי' מדם האברי' וכ' בסמ"ג למסקנת גירסא זו דם הלב עצמו בכרת ודם הכנוס בתוכו בלאו ואני קבלתי הגירס' להיפך שדם הלב עצמו בלאו כמו דם הטחול והכליות שמדבר בדם של עצמם ודם הכנוס בתוך הלב בשעת יציאת נשמה משריף שריף מדם הנפרש וכ"כ הרב ר"א ממי"ץ ע"כ ומאחר שאין לנו הכרע בגירס' יש לנו לחוש כשני הפירושי' שבכל גוונא איכא חשש עונש כרת והרשב"א בחידושיו מתוך קושיות אלו פי' בע"א וז"ל א"ו במליחה קא מבעיא ליה וה"ק בעי מנייהו כבדא מלוחה מה אתון ביה בקדירה מינפק כולי דם ממליחה כשאר בשר או לא כיון דאיכא דם טפי לא סגי במליחה אלא בעי קריעה ומליחה והשתא מייתי ראייה שפיר ר' זריקא מדאייתו קמייהו קניא בקיפיה דהא חזו לי' לכבדא דהוה שלים אלמא לא בעי קריעה אלא במליחה סגי כשאר בשר ובקדירה הוי והא דא"ל ר"ז רב אמי שלקי ליה ואכיל במליחה קאמר וא"ל אביי למיס' נפשה ל"מ לי כלומר דכבד פולט הוא בשפע ומתוך טרדתו לפלוט אינו בולע ואפילו אינו נמלח נמי לא אסר נפשיה והא דמקש' עלה ממתני' דתרומות ואמרינן למיסר נפשיה מ"ט לא תיבעי לך דתנן וכו' ופריך דלמא התם כבדא דאיסורא ה"ה דהוי מצי לשנויי ליה דילמא התם בשלא נמלח אלא דלא בעי לאוקמי' בהכי דאי בלא נמל' מאי קמ"ל פשיט' דאוסרת דלא גרוע משאר בשר ומיהו תימא לי דמהא דרבי אמי דשלקי ליה וודאי איכא למישמע דיוצא מידי דמו לגמרי במליחה דודאי ר"ס במליחה בעי מיני' מר' זריקא כדקא"ל אביי למיבעי מינייהו וכי מהדר ליה ר' אמי נפשוט מיניה דיוצא לגמרי מידי דמו במליחה דא"ל אמאי שלקי ליה בקדירה במליחה לבד והא חוזר ובולע הוא דם שנפלט ממנו ואי משו' דאינה נאסר' אמאי מלחי ליה כלל א"ו מדמלחי ליה ושלקי ש"מ דיוצא הוא לגמרי מידי דמו בכך וי"ל דילמא הא דמלחי ליה משום גזירה אטו בשר דעלמא דאי שלק ליה בלא מליחה אתי למישלק שאר בשר בלא מליחה אבל למיגזר משום דאתי לבשולי בהדי בשר לא גזרינן והלכך אע"ג דבהדי בשר אסור בהדי נפשה לא גזרינן דכולי האי לא גזרינן הכי הוה משמע ליה לאביי בעובדא דר' אמי כנ"ל ע"כ גם זה לא נראה בעיני דבגמרא לא אדכר קריעה כלל לא בתחילת הבעיי' ולא בסוף הבעייא וגם מתחילה דאמר אנא שלקי ליה לר' אמי ואכיל לה לא הזכיר אי הוה בלא קריעה או בקריעה ולא אשכחן שום רמז בהאי סוגיא מעניין הקריעה כ"א בסוף הסוגי' דלקמן קרעוה ש"ו כו' גם פשיט' הוא בעיני שצריך קריעה לכתחילה מפני דם הסמפונת שהוא בעין כדלקמן גם ק"ל על דבריו במ"ש דלא אוקי בלא נמלח משום דק"ל פשיטא כו' א"כ איך מוקי ליה כבדא דאיסורה מכ"ש דקשה פשיטא שאוסרת מאי אית לך למימר משום אינה נאסרת קתני ה"נ קתני אוסרת משום אינה נאסרת ורש"י פירש דכל השמועה איירי בנמלחה ואפ"ה מספקא ליה מאחר שיש בו רוב דם שמא אין כח במלח להפליט כל הדם וכשהו' מבשלו חוזר ונבלע בתוכו ומ"מ אף לפי' רש"י יש להקשו' מאי דפריך למיסר חבירתה נמי לא תיבעי לך דתנן אוסרת כו' נוקי לה בלא נמלחה ומ"ה אוסרת ומה שתירצו התו' והרא"ש משום דמשמע ליה דאיירי במליחה כדרך מבשלי בשר וזה התירוץ היה מספיק למי שהיה שואל מנ"ל לאוקמיה בנמלחה ולא בלא נמלחה אבל זה לא יתכן שיקשה לו ויאמר מ"ש למיסר נפשה דלא קא מיבעי' לך כו' שנא ושנא למיסר נפשה איתא להדיא במשנה שאינ' נאסרת ואוס' אינו מוכח כלל דאיירי בנמלחה כסתם מבשלי בשר ועוד דאי מכח סתמא פריך דסתמא דמילתא איירי בנמלח כדרך מבשלי בשר א"כ אמאי דחי ואמר דילמא בכבדא דאיסורא מכ"ש דנימא דסתמ' דמילתא איירי בכבד הכשרה כדרך שאר מבשלי בשר ומשום דמא וא"ל דרש"י ס"ל דבע"כ לא איירי בלא נמלחה דאי לא נמלחה לא עדיף משאר בשר שנאסר אם נתבשל בלא מליח' ז"א דהכ' כשדח' ואוקי בכבדא דאסורא אפ"ה אינה נאסרת אם נתבש' טרפה עמה לפי שפולטת ואינה בולעת כ"ש לעניין מליחה והפי' המחוור בעיני דאביי דקאמר כבדא מה אתין ביה סתמא קא מבעי ליה בין נמלחה ובין לא נמלחה כי בכבד שיש בה רוב דם מליחה לא מעלה ולא מוריד גם טבע הכבד אינ' במליחה כמ"ש האגודה שטבע הכבד שנרקב כשמשהין במליח' ומ"ה קא מיבעי ליה אי שרי לבשולי עם בשר ולומר שדם כבד התיר לנו והא דאמרינן דם כבד דאורייתא כשהו' בעין אבל היכא דליכא בעין אפילו מדרבנן שרי שהרי בלא"ה כולי דם ומ"ה אינו אוס' כלל או נימא שאוס' מדרבנן אפי' במליח' לפי שפולט' לעולם דם ומ"מ בפני עצמו שרי בין נמלחה בין לא נמלחה לפי שפולטת ואינה בולעת ורב ספרא הבין מתחילה בעיי' זו בכב' שנתבשל' בפני עצמה אי שרי אי אסור בין נמלחה בין לא נמלחה כדפרישי' ומאחר דלא נפשטא הבעי' א"כ בין נמלחה ובין לא נמלחה בפני עצמה שרי אבל אוסרת המתבשל עמה אפילו נמלחה והיכא שחולטת ברותחין או בחומץ שרי ואפילו שלוקה נמי שרי כר"י ב"נ דאמר הכבד אוסרת ואינה נאסרת כמתניתין דתרומה והלכה כוותיה דהא תלמודא מייתי לדבריו בל' סתמא דתנן הכבד אוסר' ואינה נאסרת ור"נ נמי אמר גאמו לשבא ואי לאו דקים ליה בלי ספיקא דכך הלכ' לא היה מצוה להיות כופה אותו לאכול דבר הנראה בעיניו לאיסור בפרט מאחר דפליגי בו תנאי ואפי' מתובלת נראה דשרי ולא כמ"ש הר"ן וז"ל ר"י בנו של ר"י ב"ב אמר מתובלת אוסר' ונאסר' שלוקה אוסר' ונאסר' כלו' מתובל' מפני שהתבלין מרככין אותה ובולע ושלוקה הרבה לפי שאחר שנגמר' פליטת' חוזרת ובולעת וה"ק ליה ר"י לת"ק כשם שמתובל' אוסרת ונאסרת דהא ודאי את גופך מודית כך שלוקה אוסרת ונאסרת ומ"ה פלגינהו ר' ישמעאל בתרתי ולא ערבינהו למיתני מתובלת או שלוק' אוסרת ונאס' ומשמ' דק"ל דשלוקה אינה נאסרת דהא ר"נ הכי ס"ל ועביד עובדא ולרב בר שבא דלא אכיל לא חיישינן ור"י ב"נ נמי סתמא קתני אוסרת ואינה נאסר' ומשמע אפילו בשלוקה ומיהו במתובלת לכ"ע נאסרת וכדכתיבנא ע"כ ותמיהני לבנות יסוד על דקדוק זה דא"ל מאחר שהתנא שלפניו לא הזכיר מתובלת ושלוקה אלא דרך כלל אמר אינה נאסרת לעולם ועל זה השיב לו ר"י דרך משא ומתן מתובלת שהתבלין מרככין אותה מדוע אינה נאסרת אלא בוודאי אוסרת ונאסרת וכן שלוקה כה"ג אוסרת ונאסרת והלכה כת"ק וכר"י ב"נ שאמ' סתמא לעולם אינה נאסרת וכת' הר"יף וסוגיא דשמעת' דאי חלטא ליה בחלא או ברותחי' שרי ואפילו קופיה לגיו אלא מיהו שדרו ממתיבת' דהאידנ' לא בקיאינן בחליטה וספק איסור' לחומר' ולא שרי למיכל כבדא שליקא אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקו ליה בתר הכי אבל אי שלקי ליה מעיקרא אסור וכן המנהג בכל ישראל וכ' הרא"ש ומ"ש רי"ף ז"ל זה הלשון דלא שרי למיכל כבדא שליקא לא שבא לאסרו אם נעשה כך דמסתמ' הלכ' כמתניתין דתרומו' וכר"י בן נורי דכבד אוסרת ואינה נאסר' ולא מפליג בין שלקו למבושלת