ים של שלמה על חולין קעב

כסותך אבל השואל טלית מצוייצת אדעת' דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א"א לו לברך אלא א"כ תהיה שלו הוי כאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזי' מידי דהוה אשואל חלוק ומת לו מת אין רשאי לקרוע ואם הודיעו שהוא הולך לבקר את החולה קורע ומשלם לו פחת הקריע' ואעפ"י שלא הרשהו לקרוע כיון דידע שהלך לבקר את החולה הוי כאילו הרשהו ונהגו להתעטף בטליתו של חבירו אפילו בלא ידיעה ומברך וסומכין ע"ז דניח' ליה לאינש דליעב' מצוה בממונו ואם מצאה מקופל' יחזור ויקפלנ' כבראשונה דאי לאו הכי לא ניחא ליה ע"כ ודבר תימא וכי לא ידעו התו' הא דקאמר טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית היינו להטיל בה ציצית דהא בסוגיא מוכח להדיא דבהכי איירי דאמר חזיו' הוא דלא הוי קא רמי חוטי א"ל מ"ט לית לך חוטי א"ל טלית שאולה היא ואמר ר"י טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית וגם מימרא גופא דר"י כאשר היא כתוב בהתכלת לא איירי אלא לענין עשיית ציצית דקאמר שם אמר ר"י טלי' שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית תנ"ה הדר בפונדקי של א"י והשוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה אלמא דבעשייה איירי אלא שדעת התו' אעפ"י שציצית חובת גברא מדמברכינן להתעטף בציצת מ"מ אין מחוייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית אלא כשהו' לובש טלית בת ד' כנפות חייב בציצית ומה שנוהגין לקנות טלית כדי להתחייב בציצית סמך לדבר מדאמר בסוטה שאמר מרע"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטוב' וגו' וכי מרע"ה היה תאב לאכול מפירותיה ולשבוע מטובה אלא כך אמר מרע"ה כמה מצות יש בארץ שאינ' נוהגת בח"ל אכנס לארץ כדי שיתקיימו מצוותיה ע"י כאשר כתב בסמ"ג מפי התו' וא"כ הכא שפטור לעשות בה ציצית איך יברך ברכה שא"צ ולא דמי לסומא ונשים כמו שחלקו בתו' ועוד נראה לחלק בשלמא גבי נשים וסומא אף שהם פטורים מ"מ אינך חייבי' במצווה כמו סוכה והדומה לו שא"א להיות זולתו אבל בציצית דאפשר לכל העולם להיות בלא ציצית אם אין להם טלית בת ד' כנפות וכן מזוזה מי שאין לו בית אינו חייב במזוזה א"כ הפטור ממנה כגון השואל וכל הדומה לו בוודאי לא יברך ומה שדימה זה לשואל חלוק ולעניין קריעה ש"ה דא"א לו בלא קריעה שא"א לו לילך ערום א"כ המשאיל לו הוי כאילו מקנה לו לאותו דבר וכן גם אתרוג דבעינן לכם וא"א לו בלעדו בודאי הקנה לו לאותו דבר כדי שיצא בו ומ"ה אמרו מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה לעניין זה אבל לא לטלית שאינו מחוייב ללבוש אותו משום ציצית ומ"מ אינני חולק על המנהג שנהגו עתה לברך על טלית שאולה לפי שקיימו וקבלו עליהם שלא להיות בלא ציצית כמו בתפילין ואעפ"י שאין חיוב גמור מ"מ מאחר שצוה הב"ה מצות ציצית לזכרון א"כ רצונו בזה שילבש טלית בת ד' כנפות כדי לעורר הזכרון והא ראייה שמענשים עליו בידי שמים כדאשכחן במנחות מלאכא אשכחיה לר' קטינא וא"ל סדין בקיץ סרבל בחורף ציצית מה תהא עליה א"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידין ריתחא ענשינן פי' ר"י ענשיתו אעשה כזה שאינו מחייב בציצית אלא כשהוא לובש טלית בת ד' כנפות כדקאמר התם דאפי' למ"ד ציצית ח"ג נהי דחייב' רחמנא כי מכסה טלית דבת חיובא הוא לאכסויי מי מחייבא רחמנא אבל אשאר עשה פשיטא דמענשין עליו כו' א"כ המשאילן נמי הקנה לו לאותו ענין שיצא בו ידי חובתו והוי כאילו שלו אבל מ"מ ראוי לכל י"ש שלא ילבש טלית שאינו שלו ואם אין לו טלית אחר ילבישנו בלא ברכה כי הברכות אינן מעכבות כך נ"ל עוד אומר אני אפי' לפי דעת המברכים על טלית שאולה היינו הטלית שלובש בעת התפילה עם הנחת תפילין שהוא ג"כ לזכרון כמו תפילין ואפשר קצת לדמות למה שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו אבל מי שלובש כדי לעלות בה לתורה או לפני התיבה בודאי יראה שאין לברך עליו כלום ומ"ש הרא"ש שמותר ליקח טלית חבירו בלי רשות אלא שאם מצאה מקופל' יחזור ויקפלנ' וכ"כ ר' ירוחם וז"ל ובלב' שיחזרנו שם מקופל כמו שהיה שאם לא החזירו מקופל ודאי לא ניחא ליה למריה והוי שואל שלא מדעת והוי גזלן ועליה אמר הכתוב ובוצע ברך נאץ ה' עכ"ל אכן במר' מסתפק בזה שכתב ולי אני הדיוט נ"ל דאי מקפילו כבתחילה שרי או שמא כיון שהבעל מקפלו גל' דעתו שמקפיד בדבר מלהשאילו ע"כ ובסמ"ק נמי כתב מיהו טלית מקופל ומונח צרי' ליטול רשו' ושוב עיינתי בפ' המוכר את הספינ' אהא דמסיק קא סברי רבנן ששואל שלא מדעת גזלן הוי בפירש הר"ן שכת' שם וכיון דק"ל כרבנן דאמרי גזלן הוי היה נר' שאסור לאדם להניח תפילין של חבירו או להתעטף בטלי' שלא מדעתו אבל מורי הרא"ה אומ' דבדבר מצו' שאני דניח' ליה לאינש דליעבדי' בממונ' עכ"ל הריטב"א ז"ל ותמיהני אני על פסק זה של רבותינו ז"ל דבהדי' אמרי' ס"פ א"מ מצא תפילין שם דמיהן ומניחן וא"ל ששם אותם וקנאם לא הוי מותרין להניח אותם כשאר גוף אבד' שאסו' להשתמש בה ולא התירו משום מצוה גבי ס"ת נמי גבי אין השואל רשאי להשאיל דאמרי סד"א דניחא ליה לאינ' וכו' קמ"ל ואילו הוה לרבותינו ז"ל שום ראייה הייתי דוחק עצמי ליישב זה אבל עכשיו תמיהני ע"כ ונר' בעיני דאינו דומה מה שבא באקראי בעלמא דבודאי ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה אפי' מצאה מקופל רק שיקפלנו כבראשונה אבל באביד' להניחם תמיד ולהשתמש בה כבשלו בודאי מן הסת' לא ניחא ליה ומ"ה שם דמיהן וכה"ג כתב בנימוקי יוסף ובמקו' שנהגו להניח טליתותיהן בב"ה אם בא אדם להתעטף בה לפי שעה ולהחזירה במקומו מותר ולא חשיב שואל שלא מדעת גזלן הוי כיון דליכא הכא חשש כילוי קרנא ניחא ליה לאינש דליעבדו מצוה בממוניה משא"כ בספרים דשמ' יבא לקרו' בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש ע"כ גם נראה שאסור להוציאה מב"ה וללבוש הטלית או להניח התפילין דלא ניחא ליה במאי שיוצי' את שלו מחזקתו דהיינו היכא שהניחו במקום מיוחד

נד דין דלכתחילה אין לבשל הכבד אפי' לבדה כי אם אחר צלייה גמורה וקריעה ש"ו ומ"מ אם בדיעבד בישלו אותה לבדה אפילו בלא מליח' מותר אותה הכבד אבל אם נתבשלה הכבד עם בשר אחר אפילו אחר מליחה וקריעה ש"ו אסרינן אפי' בדיעבד עד ס' וגם הכבד נאסרה ומ"מ אם אירע שהורה להתיר לא מחזירין ההוראה ודין דאפי' לצלות הכבד ולאכלה בצלי צריך מקודם קריעת ש"ו וכבד עוף שחלוק' לשנים צריך קריעה ש"ו בשני החלקים

אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלק' להת' בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה והבין ר"ס דשליקא קא מיבעייא ליה כי סליק אשכחיה לר' זריקא ושאל ליה א"ל אנא שלקי ליה לר' אמי ואכל כי אתא לקמיה והשיב לו דברי ר"ז א"ל למיסר נפשה לא קא מיבעייא לי אפילו בשלוקא כי קא מיבעיא לי למיסר חבירתה א"ל ר"ס מ"ש למיסר נפשה דלא קא מיבעיא לך דתנן אינה נאסרת למיסר חבירתה נמי לא תיבעי לך דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת ודלמא התם בכבד' דאיסורא ומשום שמנונית אבל משום דמא מאי אי אוסרת או לא וכו' ע"ש כל הסוגי' דף ק"י ע"ב וקי"א ע"א עד אתמר כבדא עלה בשרא ופי' רש"י בכבדא דאיסורא של טריפה אוסרת שאר בשר הנתבשל עמה לפי שבלעו מן הטרפה ואינה נאסרת אם היא של כשרה ונתבשל עמה בשר טרפה לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום אבל בסמ"ג כ' דלצדדין קתני אינה נאסרת כשהיא מבושלת לבדה בקדרה אפילו היא שלוקה לגמרי ולא תימ' שלאח' גמר פליטת' תחזור ותבלע אלא פולטת תמיד אבל אוסר' אם היא של טרפה ואפשר משום דק"ל כמו שהקשה הרשב"א בחידושיו על פי' רש"י וז"ל תמיה לי דלא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע אלא בדם ומשום משריק שריק אבל חלב ושמנונית ורוטב ודאי נוח הוא ליבלע ואפילו בדבר שטרוד לפלוט נסרך ונבלע וכדאמר לקמן בעובדא דרב מרי בר רחל דאימלחה ליה בשר נבלה בהדי בשר שחוטה ואוקימנא דאימלח בכלי מנוקב ואפ"ה אסרה רבא דאע"ג דטריד ליפלוט דם ואינו בולע שא' הדם שנפלט בין חתיכ' עצמ' בין שאר החתיכות הציר שהוא רך ונסרך נבלע בה ואסרה וכן נמי בהני אטמהת' דאימלחן בבי' ריש גלות' בגיד' נשיא לכך פי' הוא דלצדדין קאמ' אכן במסקנא תירץ והעל' דברי' כדברי רש"י וז"ל וי"ל שאני כב' שפולט בשפע ואיידי דטרידי למיפלט בשפ' אינו בולע אפי' שמנונית וכדאמ' רבב"ח גבי שוח' בסכין של גוים דאע"ג דאיכא שמנונית מדובק בדופני הסכין אינו נבלע בכותלי בית השחיטה ואמרינן טעמא בריש מכילתין דאיידי דטרידי סימנין לאפוקי דמא כלומר בשפע לא בלעי אפי' שמנונית ואע"ג דרב לא ס"ל הכי ואמר דבעי קליפה אלמא אפילו בשפע אמרינן דבולע שמנונית דילמא התם משום דוחקא דסכינ' הוא דבלע הא לאו דוחק' דסכינא כל שפולט בשפע אינו בולע אפי' שמנונית כך נ"ל ולפ"ז מדקבעי לאביי בכבדא משום דמא ולא קמבעיא ליה בכבדא אי נאסרת כשנתבשלה עם דבר האסור (א"ו ס"ל דפשיט' שאינה נאסרת) והא דקאמר אינה נאסרת איירי משום דמא או איירי לעניין איסור' ואפ"ה אינה נאסר' וא"ל דפשיט' ליה דנאסרת דהא הוא גופא הוי דחי וקאמ' דילמא בכבדא דאיסורה קאמר ואפ"ה קתני אינה נאסרת אלא בע"כ משמע דפשיטא ליה דאינה נאסרת לעולם בין עצמה בין נתבשלה אפילו עם דבר האסור מ"מ אין להקל למעש' מאחר שהסמ"ג פי' דלצדדין קתני וכ"ש לפי' הרא"ה שפי' הכי הכב' דאיסורא אוסרת כבד חבירתה משום שמנונית שהכבד בולעת שמנונית אפי' בשעה שהיא טרודה לפלוט ואינה נאסרת היינו לומר שאעפ"י שאין פליטת' מונעת' מלבלוע שומן אעפ"כ היא מונעת אות' מלבלוע דם ולפיכך כבד דסיתיר' שנתבשלת בפני עצמה