ים של שלמה על חולין קסז

בצלי איירי וזויקו לה דקאמר היינו שפודו לה כלומר לצלו' בשפוד ופסק הלכה כל"ק דרב דקאמ' אינו עובר עליו ומותר בדיעבד אבל לכתחילה בעינן קריעה במקצ' או שתי או ערב אפילו בצלי כך נמצא בפי' שלנו אבל הרא"ש וא"ז וש"ד כתבו דקריעה במקצת לרש"י הוא ש"ו בלא טחו בכותל וקריעת ש"ו וטחו בכותל בעינן לבישול והיכא דלא קרעו כלל אסור אפי' בדיעבד אף בלא בשר אלא דלא ידעינן עדיין אליבא דרש"י א"ל קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה במקצת אי דינו כלא עביד קריעה כלל או לא והטור כ' לפי' רש"י אפי' קרעו אם לא טחו בכותל ובשלו בקדרה אפי' לבדו אסור אם אין ס' ור"י מדו"רא שכ' דאי לא קרעיה ש"ו אסור אף בדיעב' לרש"י אין להוכי' מיניה דוקא לא קרעו כלל אבל קרעו מקצת דהיינו ש"ו ולא טחו בכותל שרי דאיכא למימר דקאי ארישא שכ' אם קרעו ש"ו וטחו בכותל מותר בלא בשר עמו לכתחילה כו' ואם לא קרעו ש"ו ר"ל כדינו דהיינו קריע' ש"ו וטחו בכותל אסור אפי' בדיעבד מאחר שלא עשה קריעה כדינו ומ"ה לא כתבו סתם ואם לא קרעו וכדי להשוותו עם בעל הטור י"ד נפרש כן והיכא דקרע ש"ו וטחו בכותל לפרש"י נראה דשרי אף בהדי בשר לכתחילה שהרי רש"י לא חילק בעניין בישול בין בפני עצמו בין בהדי בשר וכ"כ התו' לקמן דאף לפ"הק שרי שלא מצינו שחולק על ר"ת בעניין זה וכ"כ בסמ"ג להדיא דלכל הפירו' שרי בקרעו ש"ו וטחו בכותל אפילו בהדי בשר אבל ר"י מדו"רא כתב לכתחילה אסור וכ"כ בהג"מ וראבי"ה הפריז על המדה שאסור אפילו בדיעבד ול"נ אלא עיקר כדברי התו' שהוכיחו לקמן דבקריעה ש"ו וטחו בכותל שרי לכ"ע אפי' לבשל בהדי בשר מהא דשרי לקמן כחל תותי בשרא ואע"פ ששמנונית הבשר נוטף על הכחל וכל זאת דוחק הוא בעיני לפרש סתמא דמתני' בצלי ולא בבישול ועוד דוחק יותר בעיני לומר דאפי' ברייתא דקתני שבשלו איירי דוקא בצלי ולמיפריך מיניה לר"נ ולא הוה מצי למידחי דר"נ ס"ל דאפילו לקדרה בלא בשר שרי בדיעבד בפרט מאחר שהוא מקיל כ"כ דלצלי אפי' לכתחיל' לא בעי קריעה כלל גם דוחק הוא לפי' הא דמסי' כיצד קורעו כו' דמשמ' דאמתני' קאי ולפירושו לא איירי מתניתי' כלל בלקדרה והא דקאמר ר"י קורעו ש"ו וטחו בכותל דוקא בלקדרה איירי גם מה שפי' זויקו לה שפודו לה אמאי לא קאמר שפודו שהוא לישנא דתלמוד' כדלקמן גבי כבד דשפיד כבד' עלוי בישר' ולא אמר דזויק כבדא כו' ור"ת פי' דהא דצריך קריעת ש"ו וטחו בכותל לקדרה היינו קדרה עם בשר דלקדרה משמ' עם בשר כדתנן ואם נ"ט בקדרה אבל לקדרה בלא בשר או לצלי שרי לכתחילה בקריעה קצת וטעמא דהחמירו בה עם הבשר לפי דטעם החלב נכנס בבשר ומשתנה טעם הבשר ויש בו טעם בשר בחלב ולכך גזרו חכמים וכשאין הבשר עם הכחל בקדרה אע"פ שלא קרעו ש"ו כיון שקרעו קצת לכתחילה מותר דאין החלב בעינה עוד בכחל כמו שהיה קודם ואע"פ שנפלט וחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים כיון שאין שם בשר אחר ולא נשתנה טעמו של כחל מפני בליע' זו ולא אתי למיכל בשר בחלב ובדיעב' שרי אפי' לא קרעו כלל ואין חילוק בין צלי לקדרה בלא בשר דאין שום טעם להקל בצלי יותר דבצלי נמי נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע ולא שייך כב"כפ אלא בדם אבל בטיפה חלב שנפלה על חתיכת צלי לא כמו בשמנונית דנבלה דאפי' צלי אינו חוזר ופולט שמנונית שבלע וה"פ הכחל קורעו ומוציא את חלבו פי' ש"ו וטחו בכות' כדמפרש בגמר' דמוקי לה ר"א לקדירה והיינו עם בשר כדפירשנו ומוקי לה הכי משום דמתניתין סתמא קתני משמע שבא להתיר בכל עניין בישול לא קרעו פי' לא עשה דין קריעה שלא קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה קצת אינו עובר עליו אמר רב אינו עובר עליו ומותר כיון דקרעו קצת אבל אם לא קרעו כלל ובשלו בהדי בשר אסור מדרבנן כדאמרינן פג"ה כחל בס' דחלב שחוטה אסו' מדרבנן כיצ' קורעו אמתניתין קאי א"ל ר"א קרע לי ואנא איכו' פי' קרע לי קריע' קצת ואנא איכול בקדר' בלא בשר מאי קמ"ל הא קמ"לן דלא בעי ש"ו אלא בקדיר' בהדי בשר אמר להו ר"נ זויקו לה כחלא פי' בשלו לה בקדרה בלא בשר כחלי נפוחי' כנודות פי' שלא נקרעו ש"ו אלא קריעה קצת מ"מ קרי זויקי לפי שלא נקרעו ש"ו והא אנן תנן קורעו פי' ש"ו אבל קריעה קצת לא מהני ההוא לקדירה פי' בהדי בשר והא קתני כחל שבשלו בחלבו מותר אלמ' אפילו בקדרה בלא בשר אסור לכתחילה לבשל דבלא בשר מיירי מדקתני שבשלו בחלבו דמשמע דליכא איסורא אלא איהו גופיה ור"נ מתיר לכתחילה כו' והוי מצי לשנויי דמיירי בשלא קרעו כלל אלא דעדיפ' משני וא"ת והיכי מייתי סייעת' מהך בריית' לל"ק דרב והא רב איירי אפי' בקדרה בהדי בשר וברייתא איירי בקדרה בלא בשר כדפי' וי"ל משום דל"ב דרב קאמר אינו עובר עליו ואסר בין בהדי בשר בין בלא בשר והך ברייתא שריא מיהא בלא בשר ומשום דפליגא אל"ב קאמר תניא כל"ק והשתא ר"נ כל"ק דת"כ והלכת' כוותי' ע"כ והנה פירושו יפה במה שפירש דלישנ' דקדרה דקאמ' תלמוד' היינו עם בשר גם מה שפירש דלבשלה בפני עצמה לא גרע מצלי אמת כן הוא דמ"ש גם לא מצינו שחולק התלמו' בזה אכן מה שפי' דמתניתי' בתרתי גווני איירי בבישול בפני עצמו ולקדרה בהדי בשר ולצדדין קאמר ואם לא קרעו נמי לצדדין קאמר לקדירה לא קרעו ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה מועטת ובבישול כחל לא קרעו כלל קאמר לא נראה בעיני על דרך האמת לפרש שיטת התלמוד כך דהא משני תלמודא גבי ר"נ ההוא לקדרה משמע דעד עתה לא היינו יודעים דבקדירה איירי והרי"ף תפס לו שיטה אחרת הכחל קורעו ש"ו וטחו בכותל ומוצי' חלבו ומותר לבשלו אף עם בשר כ"ש בלא בש' לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר אינו עובר עליו וקאמ' רב דאין עובר עליו ומותר ותנ"ה כחל שבשלו בחלבו מותר כו' וה"מ שבשלו לכחל בחלבו בפני עצמו אבל אם בשלו עם הבשר אסור דק"ל כחל בס' וכחל מן המניין וכחל עצמו אסור כיצד קורעו אמר רב יהודא קורעו ש"ו וטחו בכותל א"ל ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן ש"ו ופליגא אדר"י לומ' דמתני' דקתני קורעו קריעה כל דהו אמר דבהכי סגי או לקדירה ולא פליג אדרב יהודא אלא קמ"ל דאף לקדרה בהדי בשר שרי דל"ת דרב יהודא דווקא לצלי או לתבשיל בלא בשר קאמ' קמ"ל ר"א דאף לקדיר' בהדי בשר שרי בקריע' ש"ו וטחו בכותל והילכתא היכא דקרעי ש"ו וטחו בכותל שרי לבשולי בקדר' והיכי דלא עביד הכי שרי לאטווי לכתחילה אבל לבישול לכתחילה לא ע"כ והנה הר"ן פירש את דבריו דס"ל דלצלי לא בעי קריע' כלל וכ"כ הטו' אכן בוודאי סמך אד"רנ והוא לא הביא ר"נ כל עיקר ע"כ נ"ל מ"ש הרי"ף היכא דלא עביד הכי ר"ל ש"ו וטחו בכותל אלא קריעה קצת וכ"פ הרמב"ם מ"מ לא נהירא שאף הוא בא לחלק בין בישול לצלי אפי' בלא בשר ובין בישו' בלא בשר לבישול בהדי בשר וגם לא מצינו בתלמוד ע"כ נראה פי' המחוור בעיני דמתניתין איירי בין בצלי ובין בבישול רק הכחל לבדו כי סתמה דמתני' משמע דמיירי בהיתר כחל בפני עצמה ועלה קאמר דאינו עובר עליו ומותר וכיצד קורעו דרב יהודה כו' נמי עלה קאי ור"נ התיר לאשתו אפי' בלא קריעה כלל ומ"ה פריך ליה מתני' דקתני קורעו ומשני דר"נ הוא דמוקי למתני' בקדירה עם בשר וס"ל לא קרעו אינו עובר עליו ואסור וס"ל כל"ב דרב ומ"מ סתמא דתלמודא דקאמר תניא כל"ק דרב ס"ל דמתניתין איירי בלא קדירה דהיינו בהדי בשר ואפ"ה בעי קריעה ובריית' נמי דתניא כחל שבשלו בחלבו להדיא בבישלו בפני עצמו כמו שפיר' ואף שר"נ משני הברייתי' אליביה דה"ה לכתחילה נמי שרי מ"מ סתמא דתלמודא עיקר דמוקי מתניתין בלא קדירה וס"ל כל"ק וא"ל אף תלמודא לא מוכח דפליג על ר"נ ומה שאמר תניא כל"ק היינו דלכל הפחות שרי בדיעבד דל"ת כל"ב ואסור אף בדיעבד אפילו בלא קדירה בהדי בשר וכמ"ש ר"ת זה לא יתכן כלל דא"כ ה"ל למימר תניא דלא כלישנא בתרא בשלמא לפי' ר"ת הא דקאמר ת"כ הוא אמת ואליבא דפסק הלכה אלא שאין ראייה מן הברייתא אלא בנתבשל לחוד' אבל בנתבשל בהדי בשר לא שמעינן מ"מ אמר ת"כ משום דלא אתי כלישנא בתרא וא"כ ממילא אמרינן דל"ק עיקר אבל זה לא יתכן לומר ת"כ כל"ק ולא יהיה אמת לפי המסקנא דבריית' ס"ל אפילו לכתחיל' שרי ורב סבר לכתחילה אסור אלא בוודאי תלמודא ס"ל כל"ק דרב וברייתא דוקא קתני שבישלו דיעבד ולא לכתחילה כמו שפי' בעל התרומה אלא שהוא פסק כר"נ כדעת ר"ת וכן ר"א דאמר קרע לי ואנא איכול פליג אדר"י דס"ל בעי' קריעה ש"ו והלכה כר"י דסתמא דתלמודא מסיק כיצד קורעו אמתניתן דהכא לפי דין קריעה ולפי גירסת הרא"ש נמי דס"ל דלא בעי קריעה ש"ו וטחו בכותל אלא לקדירה ותלמודא ס"ל דמתניתין לא איירי לקדירה דהיינו בהדי בשר אלא בבישול לחודא או בצלייה ועלה קאי ר"י לפרושי דבעינן קריעה ש"ו וטחו בכותל ולפי מה שכתבנו יהיה פסק הלכה דלכתחילה בעי קריעה ש"ו וטחו בכותל אפילו בבישול בפני עצמו או בצלייה וה"ה היכא שבאו למלחו אות' קודם צליית' שצריך לקרעה ש"ו וטחו בכותל קודם מליחתו והיכ' דקרעו ש"ו וטחו בכותל שרי לבשולי אפי' בקדירה בהדי בישרא והיכא דלא קרעו אפי' קריעה מועטת מ"מ שרי בצלייה ובבישל בפני עצמו וא"צ לקרוע אח"כ אבל בהדי בשר אסור אפילו בדיעבד אם לא קרעו כלל ויכול להיות היכא דקרעו במקצת שרי בדיעבד בהדי בשרא כדברי ר"ת אלא דמתניתין לא איירי ביה או נימא מאחר דבריית' דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר בדיעבד דהיינו בפני עצמו משמע דבהדי בשר לא תמצא שום היתר בדיעבד וא"כ כל היכא דלא קרעו ש"ו וטחו בכותל דינו אסור אפי' בדיעבד גם לא ידענ' מהו קריעה במקצת אם נאמר שתי או ערב כמו שנמצא בפירושי' שלנו או שמא קריעת שתי בלא ערב וכן ערב