ים של שלמה על חולין קסו

לומר שאינו ידוע שהיה בו רוב במינו אם כן הוי ספיקא דאורייתא (וכב"ר קאמ"ר היכא שידו"ע שהי"ה ב"ו רו"ב) אלא בודאי איירי שידוע שהיה בו רוב ובא לומר דלא תיזל בתר שאינו מינו דלא שייך בהו ביטול ברוב אלא נתינת טעם אלא תסלק אותה וא"כ הוי כאילו הוא מינו ותולין דקאמר ר"ל תולין להקל ולומר שהיה בו ששים מאחר שמינו היה הרוב או ר"ל תולין להקל כאילו מינו היה הרוב ושלא במינו חשבינן כאילו לא היה שם אבל לעולם עיקר ההיתר שאמרינן שמא היה בו ששים והלשון מגומגם ואעיקר דבריו אני חולק כי מה שמדמה דבריו לסלק את מינו כו' נ"ל שאין זה דמיון כלל דבשלמ' התם גבי מין במינו אין בו איסור משום צד נתינת הטעם אלא שגזרת הכתוב שאינו בטל לר' יהודא מין במינו ומ"ה כי איכא נמי בהדי' מין בשאינו מינו אמרינן סלק את מינו כדי שיבטל הטעם בשאינו מינו וממילא יותר הכל אבל הכא שאוסר את שאינו מינו בנ"ט מדאורייתא א"כ היכא שנשפך הרוטב אפילו א"נ מינו בהדי' ס"ס עדיין בספ' עומד' וספיק' דאורייתא לחומר'

החמישי אם בשל דבר בקדירה של איסור כגון של גוי אם היא בת יומא התבשיל כולו אסור שהרי בתבשיל אין בו ס' של קדירה דמשערינן כאילו היתה הקדירה כולה של איסור ולא משערינן במה שבלע דלא ידעינן כמה בלעה ודינא הכי הוא דלעולם אזלינן לחומרא ואם בשר של איסור נפל בקדירה של היתר לא נשערים בס' כ"א ברוטב ובחתיכה ולא במאי דבלע בקדר' של היתר כמו שביארתי בפג"ה סימן ד' ואם בישל היתר בקדירה של איסור לא נשערין במאי דבלע בקדירה של איסור מן האיסור בתחילה אלא רואין אותו כאילו כל הקדרה איסור כמו שביארתי ג"כ לשם בסי' ל"ו אבל אם בישל היתר בקדרה של איסור שלא היתה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם מותר לכתחילה אבל אסור לבשל בקדרה של איסור אע"ג דנ"ט לפגם כדאיתא בשילהי ע"ז דגוזרין שאינו ב"י אטו בת יומא וכת' המרדכי שאם שמו הפלפלין בקדר' של איסור שאין ב"י הכל אסור דחוליי' משויא לשבח וכ"כ האגור בשמו ומ"מ נ"ל דווקא שהקדיר' דהיינו המאכל מתובלת כראוי שניכר ומורגש היטב חריפת הפלפלין אבל בדבר מועט אין לחוש

הששי כאשר כתב ר"ב שהחכם שבא להתיר התבשיל המבושל בכלי של איסור ע"י שהקדיר' אינה בת יומא או פעמים שיש שבוע צריך לחקור אם הוחמו בו חמין היום או תוך מע"ל שנעשה בו האיסור שכך שוין המים לבדן כמו האיסור עצמו שכל המים נעשה נבלה כיון שלא היה ס' לבטל טעם פליטת הכלי שבכל הקדירה וחזרו ונבלעו אבל אין הדין כן בהיתר כגון בשר בקדירה של חלב או חלב בקדירה של בשר דאם הכלי אינו ב"י אז הכל מותר אע"ג שנעשו בהן מים חמין לפי שכל המים אין בהם פליטת איסור מן הכלי שהרי הן היתר בכלי וכי חזרו ונבלעו לא נבלעת מעט מן הבשר שנפלט מן הכלי או מן החוב המעורב במים שהרי י' ידות חזר ונבלע מן המים של היתר יותר ממה שחזר ונבלע מן הפליטה של כלי דדוקא באיסור אומרים חתיכ' עצמה נעשית נבילה שכל המים קרויין איסור וגם יש להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט הראשון בכלי והכלי במים וחזר ונבלע בכלי הרי ג' נותני טעם וכל שכן אם הוחמו בו מים הרבה דאיכ' נ"ט הרבה פעמים דמותר אבל מ"מ אינה מותר אם הוחמו בין בישול השני של חלב לבישל הראשון של בשר בתוך מע"ל אפי' הוחמו כמה פעמים כדפי' לעיל. בצרפת נוהגי' נ"ט לפגם מע"ל מיהו יש נוהגים בזה המלכו' כרש"י דנ"ט לפגם אפי' לילה אחת וכ"כ ריב"ם אחיו של ר"ת דנ"ט לפגם אפי' לילה א' מדאמ' דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דמשמע דוקא ב"י אבל אינה ב"י נפגמה אפילו בלא מע"ל וכ"כ הרא"ש וזהו דעת רש"י וכן הוא דעת ר"ת וז"ל הסמ"ג ושיעור ב"י זהו מע"ל אמנ' השי' ר"ת בתשובה א' כי פירשו כל רבותינו דלינת לילה פוגמות וכן מוכיח הל' דקאמר לא אסר' תורה אלא קדירה בת יומא ואינו אומר מעת לעת אמנם מאחר שאין ידוע לנו מי גורם פגימ' הטע' אי תחילת הלילה או סופ' או כולה צריך שתעמו' כל הלילה בלא בישו' ועל דא אנא סמיך והמחמיר תע"ב ויש לחוש מפני החסרון ע"כ ור"י אומר כי לדברי המחמיר ומצרי' מעת לעת יתיישב יות' מה שמצריך שביר' ומריקה ושטיפ' אחר בישול חטאת כי כל שעה שבשלוה בכלי חרס או נחשת אפי' שחרית בתחילת היום בעמוד השחר דלמחר יהיו בלועים הכלים מאיסו' יותר כי אין כאן נ"ט לפג' שהרי הוא בתוך מע"ל וכיון שחל עליהם איסור מריקה ושטיפה תו לא פקע ואין תקנה להשהותו עד יום השני כדי שלא יהא בני יומא ע"כ וכ"ד הרא"ש נוטה, וכ"כ בהג"ה בשם רשב"ם ז"ל וז"ל מהרא"י בשערים שלו ודין בן יומא נהגו העם להצריך מע"ל סמ"ק והמנהג פשוט הוא

דין השביעי אם שמו כיסוי חולבת על קדירה של בשר או איפכ' צריך ס' נגד הכיסוי ומצאתי בהג' ש"ד הועתק מן הקובץ וז"ל כיסוי מקדירות של בשר ושמו אותה על קדירה חולבת אסור הכל ואין שייך נ"ט לפגם שהרתיחה עולה ונוגע בכיסוי תמיד ונעשית בת יומא ע"כ ונראה לפרש טעמ' דחשבינן כאיסור בעין וגבי איסור בעין אין שייך לומר נ"ט לפגם וכן קבלתי ונראה בעיני דווקא באותן כיסוי שהן קצרים מלמעלה ויש בהם כעין חלל כמו שיש בהרב' כיסוי יין ואז א"א לקנח יפה שיהא נקי מן הרתיחה והזיעה שעולה שם אבל בכיסוי מים שהם רחבי' למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנח יפה אין לומר שהוא איסור בעין ומות' וי"ר לפרש שהוא אסור בלא טעמא נעשית ב"י אלא משום שמחלי' לי' כעין צנון משום שהרתיח' עולה תדי' ולפי זה כל הכסוי נאסרים אבל מ"מ קשה דלא אשתמיט שום גאון או מחבר לחלק בין כיסוי לעניין ב"י מדין שאר הקדירות אלא כדפי' שיש חילוק בין כיסוי לכיסוי ובימיה' לא היו הכיסויים נעשים בענין שיהיו קצרים כ"כ למעלה והיה דינו כמו שא' ולפי זה כיסוי שהוא נקוב למעלה ואינה ב"י מותרת אבל אם היא ב"י אסורה אפי' נקובה מלמעלה וכן נמצא בהג"ה עוד נמצא כתוב בהג"ה חדשה ואם לקח כיסוי מקדירה של בשר שמתבשלת אצל האש וכסהו על הקדירה חולבת צוננת אר"י הכל אסור וגם הקדיר' דכיון דרותח הואי א"א שלא בלע הקדרה חולבות מן הבשר מידי דהוה אטיפה רותח' שנפלה על קדירה שבלעה אעפ"י שצוננת עכ"ל ואל תשגיח בהכי דאפי' שתי קדירות חמות שנוגעות זה בזה מותרת כמו שכתבנו לעיל בפג"ה דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע ולא דמי לכיסוי דלעיל דאסרינן היינו כשהקדירה היא רותחת ועולה רתיחתה למעלה וחשבינן כאילו נגעה המאכל בגוף הכיסוי אבל בלא כיסוי בנגיעה בעלמא ליכא למיחש ואפי' למאן דבעי למיסר שתי קדירו' הנוגעים חמין זו בזו אבל הכא שהקדירה צוננת מאי איכא למיחש ולא דמי לטיפה רותחת שאוסרת הקדירה עד קליפה דאמרינן אדמיקר ליה בלע בקליפה וכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואפ"ה אין המאכל נאסר כלל אבל הכיסוי של חרס שהיא יבשה אין אוסר בנגיעה בעלמ' הקדרה הצוננת והמאכל פשיטא דפשיטא דלית ביה בית מיחוש כלל עוד כתב באותה הג"ה אם נפל טיפה על הכיסוי ושהה אח"כ על התבשיל אז אפ"ה התבשיל מותר אם הוא ברוטב ששים כנגד הטיפה (כנגד הרוטב) ולא אמרינן שצריך ששים כנגד כל הכיסוי ואל תשגי' בה בשלמ' מה שמסייע הרוטב שבקדיר' לבטל הטיפ' שבלוע בקדירה ואינה אוסרת היתר בלוע כמ"ש ראב"ן אבל הכא נהי דהרתיח' עולה עד הכיסוי מ"מ הרוטב אינה מצטרפ' עמה וא"כ אם אין ס' בכיסוי נגד האיסור שנפל עליה נעשי' הכיסוי נבילה כאשר כתבתי לעיל בפ' ג"ה ס' ל"ו

מז דין דנוהגין בכל ישראל שלא לבשל הכחל אפי' בלא בשר אפילו בקריעה שתי וערב וטחו בכותל ואפילו ביבש ואם עבר ובישל אסור אבל יבש מותר בדיעבד ואין היתר לכחל בלא בשר אם לא בצלייה ע"י קריעת ש"ו וטחו בכותל וכן אסור לבשל אף אחר צלייה לכתחיל' עבר ובישל אחר צלייה מותר ובפשט"ידא ידא נוהגין אנו לאסור שלא לאכול כ"א ביבש ל' יום אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל ולאפו' באנן אסור אפי' ביבש ואין לאפות כחל בפשטיד"א עם בשר בתנו' אחד א"ל בפי תנור

מתני' הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו גמ': אמר ר"ז א"ר אינו עובר עליו ומותר והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא וכו' לימא' מסייע ליה הכחל קורעו ומוציא את חלבו וכו' עד ואיכא דאמרי אינו עובר עליו ואסור כו' תניא כל"ק דרב כחל שבשלו בחלבו מותר קבה שבשלה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו ודין קבה נפרש לקמן סי' ק"ד כיצד קורעו אמר ר"י שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר"א לשמעי' קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"לן דלא בעי ש"ו וטחו בכות' אלא לקדיר' וכן הוא באשיר"י א"ל ילתא לר"נ מכדי כל דאס' לן רחמנ' שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא וכו' בעינה למיכל בשרא בחלבא אמר להו ר"נ לטבחי זויק' לה כחלא והאנן תנן קורעו ההי' לקדירה והא קתני שבשלו דיעבד אין לכתחלה לא ה"ה דאפי' לכתחילה ואיידי דקבעי למיתני סיפא קבה שבשלה בחלבה אסורה דאפי' דיעב' נמי לא תנא נמי רישא שבשלה רבו המפרשים בהאי סוגיא רש"י פי' דכל הסוגי' איירי בצלי ומ"ה שרי מאחר דחלב שחוטה מדרבנן א"כ בצלי דמבלע ולא פריש אפי' איסור ליכא וברייתא דקתני כחל שבשלו נמי בצלי איירי וכמו ויבשלו את הפסח אבל בבישול בכל עניין אסור אפילו בפני עצמו מאחר שיצא החלב ונאסר וחזר ונבלע ור"נ שהתיר לכתחילה בלא קריעה כלל