ים של שלמה על חולין קסח

בלא שתי לא שמי' קריעה כלל וקריעה במקצת היינו ש"ו ולא טחו בכותל כדברי האשיר"י והא"ז ור"י מדורא ואם נאמר דקריע' ש"ו לא הוי קריע' במקצ' דשמ' בלא טחו בכותל לא מהני שום קריעה אלא קריעה שתי וטחו בכותל או קריעת ערב וטחו בכותל דהא המרדכי כתב דאפילו לר"ת דס"ל דקריעה במקצת מהני בדיעבד אפי' בהדי בשר מ"מ אם קרעו שתי וערב ולא טחו בכותל ובשלו בקדירה בהדי בשר אפילו בדיעבד אסור ובסמ"ק כתב הא דבעי קריעה מועטת לצלי לפי' ר"ת לא סגי באותה קריעה שקורעי' אותה כשחולקין הרביעית של אליה לשנים לכתחיל' אבל דיעבד סגי בקריעה שקורעין הכחל לשני' כשחולקין הרביעית לשנים ע"כ נראה מזה שאם חתכוהו שלם מן הבהמ' אפי' בדיעבד אסור ואינו יודע למה הא לא קרעו קתני דמשמע אפי' לא קרעו כלל מותר בדיעבד לצלי ולבישו' בלא בשר וכ"נ בעיני הא שחולקי' אותה לשנים כשחולקי' הרביעי' לא גרע מקריעת שתי ותו א"צ אח"כ אלא עוד קריעה אחת ערב באותה שני חלקי הכחל והאידנ' אין קורעין ש"ו וטחו בכותל אלא אחר שחלקו אותה נוטלין כל חלק בפני עצמו וחותכין בו כמה חתיכו' ש"ו על פני כולו וכת' מהרא"י בשעריו וז"ל ויראה כפי מה שנהגו עתה לחותכו ש"ו כמה חתיכות על פי כולו עדיף מכובשו בכותל דבהכי כל הגומו' שהחלב כנוס בהן נחתכו' ונפתחו' ע"כ תו מסיק כי סליק ר"א אשכחי' לזעירי א"ל איכא תנא דאתניי' לרב כחל אחוי ליה ר"י בר אבדימי א"ל אני לא שניתי לו כחל כל עיקר ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתא ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחל ר"כ מתני הכי ר"י בר אבא מתני אנא כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא שנה לי כחל סתם רבין ור"י בר יוסף איקלעו לבי רב פפי אייתו לקמייהו תבשילא דכח' רי"בי אכיל רבין לא אכיל אמר אביי רבין תכלא אמאי לא אכי' מכדי דביתהו דרב פפי ברתיה דר"י נפחא הואי ור"י בר נפחא מריה דעובדא הוה אי לאו דשמיע לה מבי נשא לא הוה עבדא ע"כ וכ' התו' דאתניי' לרב כחל פי' בקו' יש כאן מי ששנה לרב כחל שבשלו בלא קריע' אסור באכילה ול"ב דרב הוה שמיע לר"א ונראה דלא קאי אהני לישני דלעיל אלא שמע שהיה רב אוס' כחל ואפי' בקריע' ש"ו כדאמרינן בסורא לא אכלי כחלא אע"ג דמתניתין שריה לה בקריעה והיה תמיה ר"א והשיב ליה ר"י בר אבידימי דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ורב יוסף קאמר דכחל מניקה שנה לו דאסור אפי' בקריעה ומתני' כשאינה מניקה ור' חייא שנה לו כחל סתם והיה סבור שיבין רב מעצמו ולא הבין וטעה בדבריו והיה סבור שמכח שום ברייתא היה בא לחלוק על משנתינו לאסור כל כחל אפילו בקריעה ואנן דאכלינ' כחלא אפי' של מניקה בקריעה סמכינן אלישנא דרב בקעה מצא ואין חילוק בין מניק' לשאינו מניק' וגם אעובד' דרבין ור"י בר יוסף דאייתו קמייהו תבשילא דכחל ואכל ר"י ומסתמא של מניקה היה מדלא רצה רבין לאכול ור"י עיקר מדאמר אביי רבין תיכל' אמאי לא אכיל וגם מעובד' דרמי בר תמרי דנקטינהו לכולהו כחלי ואפי' של מניקה ואכל ע"כ וכן מנהג לאכול עתה כחלי בצלי ובפשטי"דא וכמו שנפרש לקמן והיכא שנתיבש הכחל מאוד ונתבשל אפילו בהדי בשר כתב ר"י מדו"רא בשם ר' יחיאל מפרי"ש להתיר אפי' בלא קריע' אף לפי' רש"י ואין מצריך ס' לפי שחלב שחוטה מדרבנן וביבש לא גזרו וכל מ"ש עד עתה הוא מדין התלמו' אבל מתשו' הגאונים כתב דנהיגי בכל ישראל דלא מבשלי כחל כלל אפי' בקדירה בלא בשר ונראה דתשו' הגאוני' קאי אפי' איובש וכן הביא ר"י מדורא הא דתשו' הגאוני' אחר מ"ש לעיל להתי' יובש בשם ר"י מפרי"ש דמשמע דבכל עניין אין לבשלה א"ל בפשטיד"א וכן יראה מדברי מהרא"י שנכתוב לקמן ולא כדעת הא"ז שבא לחלק ואומר דביובש שרי אפי לתשובת הגאונים דגם לפי דעת הסמ"ק שכתב שמ"ה נוהגים איסור דגזרינן שלא יבשל הכחל עם בשר ולא יקרענו כראוי ה"ה נמי דגזרינן יובש אטו אינו יובש אף דמדינ' שרי ומהרא"י כ' בשערים שלו וז"ל הכי נהוגים כתשו' הגאונים דלא מבשלי כחל כלל אפי' בלא בשר אך בפשטי"דא נוהגים רוב העולם היתר רק ת"ח המדקדקים מושכים ידיהם שלא לאכול בפשטי"דא אפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל א"ל ביבש וקבלתי שנמצא בתשובת ישנות בזה הלשון ואין נוהגן לאכול כחל רק בצלי ועיסה ולשון זה מובן דר"ל בפשטי"דא אע"ג דהאידנא רגילים במדינתינו לאפות הפשטי"דא מכל דבר במחבת של ברזל שקורין בעק"ין ואיכא למיחש שמא יאפה אח"כ בה פשטי"דא של בשר ואפי' אם היה הבעק"ין חדש אסור מטעם זה וגם איכא למיחש שמא יחתוך חתיכות קטנות שומן של בשר וישימ' בפשטי"דא עם הכחל והרבה פעמים נשאלתי מן הנשים על כך אי שרו למיעבד הכי אלמא רגילין כך וה"ל כמו בשל קדרה מ"מ לא חזינן בקמאי דהוו מחי בנהיגי היתר בפשטי"דא ע"י קריעה ש"ו כמה פעמים על פני כולו וגם מחתכין אח"כ לחתיכות קטנות אמנם לאפות כך במחבת שקורין בעק"ן אין להקל כלל ע"כ ונרא' בעיני מה שכתב מהרא"י לאסור הפשטי"דא באגן משום דדמו לבישול אף ביבש דינא הכי ואף שהמרא"י איירי באינו יבש כדמוכח מדבריו מ"מ לאו דווקא קאמר ועיקר דבריו להתי' אפי' בלא יבש בפשטי"דא ושלא למחות באותן הנוהגים היתר בדבר אלא שהצנועי' מושכים ידיהם ממנו והאידנא נהגו הכל כצנועים שלא לאכול בפשטי"דא כי אם ביבש ושיעור מתי נקרא יבש כתב מהרא"י וז"ל העולם אומרים דלאחר ל' יום נקרא יבש ויראה קצת סמך לדבריהם דבסמ"ג כתב בהל' פסח דעיסה המדובק בשולי החביות מקרי יבש לאחר שלשים יום אע"ג דס"הת וה"ג בעי התם שני חדשים שאני התם דבעינן שנתייב' כל העיסה לגמרי דכולה חמץ הוא אבל הכא לא בעינן רק שנתייבש החלב שבתוך הכחל לא בעינן כולי האי מצאתי בקיבוץ אשת מהר"ר שלו' שאלתהו אם מות' לעשו' פשטי"דא מכחל של עגל והשיב לה שאסור עד אחר ל' יום ע"כ והיינו שהור' לצנועי' ודווקא בפשטי"דא אבל לאכלו צלי פשיט' דשרי לכ"ע בלא יבש ואף לצנועי' ועוד נראה בעיני דאפי' אחר צלייה אסור לבשלו אע"ג דמדמה להדדי כחל וכבד שכתב בתשובה ונהגו שלא לבשל כחל וכב' וא"כ נימא כיון דכבד מותר אחר צלייה ה"ה נמי כחל לא תימ' הכי כי כבד טעמא משום רוב דם להכי לא התירו אותה בבישול לכתחילה כ"א אחר צלייה אבל כחל דאיסו' משום גזירה היא כדפריש' אין חילו' ועוד כתב מהר"אי גם שלא לאפו' כחל בפשטי"דא עם בשר בתנור אחד א"ל בפי התנור אבל בשר עם כבד מותר ולית כאן בית מיחש ע"כ והיכא שעבר וביש' הכחל בין עם בשר בין בפני עצמה אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל נראה דאסור אף בדיעבד ואף שאינו מן הדין כלל מ"מ מאחר שכתבו הגאוני' דנהיגי בכל ישראל דלא מבשלי כחל כלל הוי כדבר שאסר במניין וקיימו וקבלו עליהם לאסור ומ"מ ביבש לא נ"ל להחמי' ואף לפי מ"ש הא דנהיגי שלא לבשל כחל כלל איירי אפי' ביבש מ"מ עיקר הגזירה לא נעשה כ"א כחל שלא נתייבש אלא משום לא פלוג אסרינן לכתחילה הכל לא דמי לכבד שדעתי נוטה שאם עבר ובישלה דמותרת כמ"ש לקמן בסי' נ"ד ואף ע"ג דכ' הרי"ף דשדרו ממתיבת' דהאידנ' לא בקיאין בחליטה ולא שרי למיכל שלוק' אלא היכי דטוו לה מעיקרא ואי שלקי לה מעיקרא אסור וכן המנהג בכל ישראל ע"כ שאני התם דלא פשטה דבריהם שהרי בעל השערים לא הביאו אלא אדרבה כ' ואי עביד כר"ת עביד וגם מה ששדרו ממתיבת' שדי ביה הרמב"ן נרגא וז"ל ה"מ לכתחילה אבל דיעבד היכא דקרעוה ומלחו וחתוכיה לתחת לא אסרינן ליה לכבדא ולמאי דבשיל בהדה שכיון שגזירת אחרוני' אין מדקדקים בה להחמיר בדיעבד שהתור' חסה על ממונם של ישראל גם תמיהני לפי דבריהם נהי דלא בקיאי' בחליטה בקריעה ומליח' וודאי בקיאינן כהא אומצא דאסמיק בחתיכה ומליחה שרי ולא מצינו שאסרוהו גאונים ז"ל ואף בכבד נמי לא שדרו ממתיבת' אלא דלא בקיאינן בחליטה ע"כ ויפה כתב שאין להחמיר כ"כ ולאסו' בדיעבד מאחר דלא יהבי טעמ' ברור למילתייהו ומ"מ נראה דאי בשלו הכחל אחר הצלייה דשרי בדיעבד שזו דבר שאינו בנמצא כ"כ ולא שכיחא וגם הוא דבר רחוק לאיסור

מח דין הלב קורעו ומוציא את דמו ואם לא קרעו ונצלה קורעו לאחר צלייתו ומותר דאמרינן שיע ואפילו נצלה הלב עם דבר האסור אין הלב נאסר אבל בבישול לא אמרינן שיע ואם נתבשל בלא קריעה אסור הלב והיכא שנמלח הלב בלא קריעה אסור ואם נמלח הלב והוא בתוך האווזא והופשט העורה באופן שאין בה ס' נגד דם הלב אותה האווזא אסור' ונעשית נביל' ומ"מ שאר בשר ואווזת שנמלחו עמה לא נאסרו

פיסקא הלב קורעו ומוציא את דמו הא דאמרינן דאם לא קרעו אינו עובר עליו ואסור פירש"י דמוקי בכריתות בלב עוף דווקא שאין בו כזית כו' כ' התו' דאפי' בלב בהמה אינו עובר עליו מאחר שבשלו דק"ל בפ' הקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר והא דמוקי בכריתות בלב עוף כדי לאוקמי' אפי' באוכלו חי וכ"כ כל הצרפתי' ואף הרשב"א והר"ן ותניא בברייתא הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומפרש תלמודא לפי ל"ק דרב דהלכת' כוותיה דווקא גבי לב הוא דבעי' קריעה לאחר בישולו אבל כחל אפי' קריעה לא וכמו שהבאתי לעיל בסי' הקודם נמצא הא דקתני גבי לב אינו עובר עליו מפורש לעיל מיעבר הוא דלא עבר אבל איסור איכא היינו לדם שבו אבל הבשר מותר אם קרעו אחר בשולו ופירש"י משום דלב דשיע ולא בלע ושרי אפי' בשלו בקדירה משום דאמרינן בפ' כ"צ שאני לב דשיע וכ"ד הרמב"ם אלא שמודה בזה