ים של שלמה על חולין קסה

בישל כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זה עם זה לפי שאין מצטרפין מכלל התירן לקרות איסור עד שיהא בכל א' לעשות איסור לעצמו ולוי אמר אף לוקה על בישולו וכן תנא לוי במתני' כשם שלוקה על אכילתו כך לוקה על בישולו ובאיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלין אותו מחמת בישולו והלכה כלוי דתנא דמתני' מסייע ליה וכ"פ הרמב"ם ז"ל

קודם שנתחיל מתני' דכחל נסיי' דיני תערובות בשר בחלב וחילוק הה' דינים שכ' הסמ"ג ור"י מדורא הוסיף על ה' וכ' ו' דינים ואעתיק אותם ואפרש אותם ואוסיף עליהם לתקנן כפי הצורך לפסק הלכה ואח"כ אוסיף דין שביעי וז"ל דין בישול בשר בחלב או איפכא אם הכניסו כף חולב' בקדיר' של בשר רותח או איפכא כל מה שנכנס מן הכף בקדירה יש לשער שאין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא מהן אבל מה שלא נכנס לקדירה א"צ לבטל אפי' אם הוא של מתכת דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא אמרי' דהולך בליעתו בכולו וכבר בארתי זה בכל הצורך בפג"ה סי' מ"א והר"י י"ש ל"ך שש"ה דינים

הראשון כף חולבת בת יומא שתחבו בקדיר' של בשר אם יש ס' ממה שתחב מן הכף בקדירה הקדר' והתבשיל מותרין והכף אסור מפני שבלעה מן בשר בחלב ואפי' בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבו בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא ב"י ואם אין ס' אז הכל אסור אפי' בהנאה ומיהו כלי שנאסרו מחמת בשר בחלב מותר להשתמש בהן דבר צונן או כל דבר שאינו צורך אכילה כגון מים לרחוץ ראשו שקי' לאויגא כדאמרינן גבי חביות של י"נ דאסו' בהנאה ואמרינן בפ' א"מ רמא ביה גוי חמרא מותר לישראל למירמא ביה שיכרא ובפ' אלו מציאות דף ל"ג מצא חביות של יין פי' מקום שרוב גוים שמותר משום מציאה היין אסור בהנאה והחביות מותר וסתם חביות של חרס הן דלא שייך הגעלה והא דחרס הדריוני אסורה בהנאה משום דרוצ' בקיומו בדבר אחר פי' שורי' חרסים חדשים ביין ומיבשין אותם וכשהן רוצים שורים אותן חרסים במים ויצא היין הנבלע בו ושותין אותו ומסיק התם דאסור לסמוך בו כרעי המטה באותו חרס כו' וז"ל הסמ"ג חל"ת סי' קמ"א דף נ"ב ע"ב אעפ"י שחרס הדריוני שהוא שברי חרס חדשים הבלועי' מיין נסך ואומר שם דאפילו לסמך בה כרעי המטה אסור זהו לפי שרוצה בקיומו מפני היין הבלוע שמפליטין אותו במים ע"י שרייה עכ"ל א"כ לפי דבריו ה"פ אעפ"י שמשתמשין בו שימוש אחר מ"מ ניחא ליה לעולם שיהיה בו יין כדי להפליטו וכו' אבל רש"י שמפרש שרוצים בקיומו של יין מפני חרס וכו' א"כ מ"ש משאר קדירות של בשר בחלב שניח' ליה ג"כ באותו איסור בשביל הקדרה לשימוש ד"א ונ"ל אפשר שדעת רש"י ה"פ ניחא ליה בקיומו של יין בשביל החרס שיהיה חזק לסמוך בו כשהוא ממולא ביין ונ"ל עוד לפרש עיקר שדעת רש"י כר"ת שפסק שם כיון דליכא איסורא בעיניה כמו חרסים כו' דהוי איסורא בעיניה פירש משום רוב יין הבולע וכולי ומ"ה אסור אבל שאר קנקנים וכל הדומה לו לא ומ"ה פסק ר"ת דקדרו' של בשר בחלב מות' להשתמש בהן בצונן ומסתמ' רש"י ל"פ על זה כי חילוק זה איתא שם בגמרא ולכך נראה שאף רש"י מודה בקדירות של בשר בחלב וסובר כחילוק של ר"ת ופי' סמ"ג אינו מיוש' שהרי מקש' שם למאן דמתי' רוצ' בקיומו והא רשב"ג אסר לעשות מנוד שלהן שטוחין לחמור והא הכא דרוצה בקיומו ע"י דבר אחר והיינו כפי' רש"י ואפשר לדחוק שהמקשן סובר שם כיון שהיין בלוע בתוך הנוד ג"כ ניחא ליה בשביל להשרות הנוד במים כשיצטרך כמו שמתרץ שם על אותו קושי' גזירה שמא יבקע הנוד ויטלנו ויתפרנו על נאדו ופי' רש"י ויתן יינו של גוי טעם ביינו של ישראל ע"כ א"כ משמע דנוד ג"כ הוא בולע מאוד וא"ל למה לא יהא מותר להשתמש בקדירה אפילו כל שאר משקים כמו שמותר לתת בתוך החביות של יין נסך שכר וה"ה כל שאר משקין חוץ מיין ל"ק דמש"ה מותר לשם שאר משקין משום דכולן מבטלין לטעם יין אבל הכא אין מבטלין טעם בשר בחלב שבו ויהא לפעמים בולע אפי' ע"י צונן אם יעמוד המשקה או דבר לח יום שלם דהוה כבוש והוה כמבושל וכ"כ ר"ת להדי' דקדירו' הבולעים מבש' בחלב או האסורים משום חמץ בפסח מותר לתת לתוכן דבר יבש אבל לא דבר לח וא"כ מ"ש לעיל שמותר לתת לתוכן דבר צונן היינו יבש קאמר וכ"כ המר' בפ' א"מ דדבר לח אסור וכ' בא"ז קדרה שבשל בה בשר בחל' נאסר' אם שוב בשלו בו היתר אסור באכילה אעפ"י שאינו ב"י דבאיסו' הנאה אין לחלק בין ב"י לשאין ב"י ואם ב"י היא כל המאכל אסור ולית ליה תקנתא ואם אינו ב"י ישליך דמי קדירה לנהר והמאכל מותר אבל המאכל הנאס' משום בשר בחלב אסור בהנאה ל"מ דאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה מהם אלא אפילו ליתן לכלב דעלמא או לנכרי דעלמא אסור ליתן וכן הביא מהרא"י בשערי' ורב גובריה דמהר"ם בת"ח שלו שחולק על שניהן וז"ל ול"נ דלפי מה שנהגו לחום בו חמין אין לחוש גם לזה וכמ"ש הרא"ש לעניין סכין של ע"ז ששחט בו וכמ"ש בי"ד סי' י' וכ"פ בא"ו הארוך כלל כ"א בהדיא עכ"ל ולא דבר נכונה כי לא נהגו לחום אלא לאוגא בעלמא לחוף ראש אבל לא מים הראויי' לשום מאכל ומשתה והא ראייה שמות' שם לכתחילה גם מה שמדמ' לסכין ששחט בה אינו דמיון גמור דשמ' הנאת בישו' אינו חשוב דבר מועט כמו שחיט' ועו' הלא בפ"ק סימן י"א שדיתי נרגא בדברי הרא"ש ופסקתי כדברי הרשב"א שצריך להשליך כדי הנאת החיתוך לים המלח

השני כשאין הכף בן יומו הכל מותר הקדירה והתבשיל ואפי' אין בו ס' לבט' הכף אבל הכף אסורה שהרי בלוע מטעם בשר בחלב ואסור להשתמש בו בין בבשר בין בחלב אך בדיעבד אינו אוס' מחמ' בליע' ראשונ' שהרי אינה ב"י מבליעה ראשונה פי' אם תחבו אותו הכף חולבת בקדירה של בשר שלא היה הכף ב"י ואח"כ תחבוהו בדיעבד בקדירה בשר על זה אמר בעל השערים שאינה אוסרת בדיעבד וכו' אבל אם תחב אח"כ בקדירה חול' אסורה שהרי היא ב"י מחמת בליעת בשר וכן ראיתי בסמ"ג להדי' באילו ה' דינים וכמו שהדין עם כף שאסור להשתמ' בו בין בבש' בין בחלב כן הדין בקדיר' כאשר פסק הטור בשם הר' פרץ וז"ל קדרה אפילו אינה ב"י ובשל בה חלב אסור אח"כ לבשל בה מתחילה לא בשר ולא חלב לפי שהוא בלוע בבשר בחלב אלא אם היא של מתכת יגעילנה לאחר מע"ל של בישול שני ואם היא של חרס אין לה תקנה אלא שבירה ודעת העיטור הוא רחוק מן הדעת ע"כ לא הזכרתי אותו שוב כתב הטור בשם הרשב"א וז"ל שאם בשל ירקו' מותר לבשל בה אח"כ גבינה שנתמעט בליע' הבש' ונקלש עד שאין שם ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב בד"א כשבלע היתר כמו שאמרנו אבל בלע דבר האסור לעולם הוא באיסורו עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן ע"כ ובוודאי מיירי בכלי שטף ומכח הגעלה בא להכשירו מאחר שעדיין איסור לא הגיע ולקח דין זה ממה שאמרו בפר' חטאת שמותר לבשל שלמי' של האידנא בקדירה שבשלו בה שלמי' של אתמול ולא אמרי' שממעט באכילתן אם נחשיב משלמים של אתמול לפי שכל יום נעשה גיעול לחבירו ה"נ בכה"ג אכן התו' כתבו דליכא ראייה מהת' דהא אפי' בשל חטאת שרי לבשל באות' קדיר' שלמי' והרי ממעט באכילתן דמיתסרי לזרים ולנשי' דאינ' נאכלת אלא לזכרי כהונה וגם מיפסלי ביוצא דהוי טעם שני באיסור וע"כ התם הוי טעמ' משו' דמין במי' מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא וכ"כ ס"ת והסמ"ג ואם באת לחלק דשאני התם דמ"מ ליכא איסור גמור אלא מיעוט אכילה ומ"ה אמרינן נעשה גיעול א"כ נוכל נמי לומר דלעולם לא אמרינן שיעשה גיעול אלא בדבר שאף לחבירו אין בו איסור ממש אבל לעשות גיעול להתיר בו אח"כ חלב שהיה איסור גמור עם ראשון לא מהני אלא הגעלה ממש כמו לכלי איסור וכן הוא גם הוראתו דבר תמוה כי רוב המחברים הצריכו להשמיע לנו שאם חממו מים בנתיי' שלא נחשב מע"ל מעת החימום של מים כי אם מתחילת בישול הבשר כמ"ש לקמן ולמה צריך כל זה שהרי אפילו מספיק להגעילה ושרי לבשל אח"כ לתוך מע"ל של בישול הבש' אלא עיקר כדפרישי' דאין שייך לומר נעשה גיעול להכשיר האסור ממש וכן עיקר

השלישי כשבא החכם להתיר האיסור שנפל בקדיר' או הכף בס' צריך לחקור אם לאחר שתחבו בקדיר' נתנו מים בקדירה כי שמא מתחילה לא היה שם ס' ונאסר הכל ומים שנתנו אח"כ אין מצטרפין ואף שהטור השיג ע"ז כב' כתבתי בפג"ה בסי' נ"ט שלא כדין השיג עליו

הרביעי אם נשפכו מים שבתוך הקדירה וספק אם היה ס' או לא לדברי רש"י שמפרש טעם כעיקר דרבנן דנין להקל בספק ולפי' ר"ת שאמר הטעם כעיקר דאורייתא דנין להחמיר והיכא שספק לאדם שאינו יודע לשער לפי שאינו בקי לשער אבל אחרים הבקיאים יודעים אינו קרוי ספיקא ואין להתיר אפי' לפי' רש"י דטעם כעיקר דרבנן אכן כבר כתבתי בשמעתא דזרוע בשלה דדברי ר"ת עיקר ומין במינו דאורייתא בטל ברוב אלא מדרבנן בעינן ס' אזלינן להקל וכ"כ הטור וז"ל ואם נתערב מין במינו ונשפך בעניין שאין יכולין לעמו' עליו לשערו אם נתברר שהיו רובו היתר מותר דספיקא דרבנן דנין להקל וא"ל התבאר שרובו היה היתר אסור ואם נתער' בשאינו מינו ונשפך אסור דספיקא דאורייתא לחומר' וכת' הרשב"א שאם נתער' במינו ובשאינו מינו ונשפך רואין את שאינו מינו כאלו שאינו ותולין להקל לומר שמינו היה רוב ותיבטל כי היכי דאמרי' רואין את מינו כאילו שאינו להקל ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל וצריך פירש לדבריו דהאי תולין דקאמר אינו רצה