ים של שלמה על חולין קסג

וישמור ידיו עד שיטלו כולן א"ל ר"ג לאלתר קריבו תכא קמיה פי' שלחנו מביאין לפניו מיד ואוכל אלמא דאינו חושש במה שיפסיק מידי בדיבור והפסק אלא דחוששין לכבודו שלא ישב וישמור ידיו וא"כ אף את"ל שהירו' סבר אף במ"ר קאי תלמו' דידן עיקר ועוד אפרש הירו' מ"ש שאינו ניזוק באותו סעודה לחומרא ופרישות בעלמ' קאמר שיתכוף נ"י לברכ' ולא יפסיק בכדי דשמא לא ישמור ידיו ויעסוק בדבר שצריך נטילה אבל היכא שהנוטלין מרובים בוודאי בה"ג לא אמר ולא הזהיר כלל שלא יפסיק בדברים ומ"ה נראה דהאידנא נהי דלא שייכא למימר קריבו תכא לקמיה שמקודם היה השלחן לפני כל א' וא' כמו שפי' רש"י משא"כ עכשיו וגם אין דרך האידנ' שיאכל אחד מקוד' חבירו אפי' הוא הגדול ובפרט בסעודה והוא מן הראוי שיניחו לגדול ליטול ידיו באחרונ' כדי שלא ישב וישמור ידיו ואין שייך לחלק בין היו חמשה או יותר כמו שמחלק תלמוד' לעניין מים אחרונים דהתם איכא טעמא היכא דליכא יותר מה' שהוא נוטל ידיו תחילה כדי לעיין בתוך כך בבה"מ שיש לו לבר' שהרי הגדול הנוט' תחילה הוא המברך וכ"כ רשב"א בחידושיו וז"ל ושיערו חכמים שבשיעור נטילת הארבע יש לעיין בד' ברכות של מזון ע"כ משא"כ טעם לחלק במ"ר ומ"ה דרך הכבו' ראוי הוא שיטול ידיו באחרונה ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונה אבל אם מביאין לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע לקבל עבירה הוא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אח' הכבוד אפי' לסברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג את עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסקו אדרבה היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסו' ואז אחרי' ילמדו ממנו כדפי' וק"ו לפי מ"ש דאין בו חששה הפסק' אלא דרך כבוד שלא יהא עליו למשא שישב וישמור ידיו ומ"מ טו' שישמור ידיו שלא יעסוק בדברים דשמ' יעסוק בדברי' הצריכים נטילה דסתם ידים עסקניות הן ומ"ה מי שעוש' גדר וסייג שאינו מפסיק אפילו בדברים שמתוך כך נזה' שלא יעסו' בדברים אחרים מה טוב וישר ויפה כחו ומ"ה ראוי ונכון לכל י"ש לשמור ידיו אף האזהרה בהפסק' יפה לו לגדר ומ"מ אי שואל לו אדם ד"ת ואינו משיב לו עין הוא בידו אחר שהוכחתי שיכו' להפסיק אלא משום גדר פרישת יכול לעשו' וא"כ אין ראוי שיעשה גדר לבטל ד"ת שכל העולם עומד עליה וצורך הסעודה הוא שכל שלחן שאין אומרי' עליו ד"ת הוא כשלחן של זבחי מתים ובפרט לפי' מה"ר מנחם כשישראל יושבים על השלחן וממתינין זה לזה עד שיטלו ידיהן והן בלא מצות שהשטן מקטרג עליהן לכך הזהיר להביא מלח על השלחן שאז ברית מלח מגין עליהם וא"כ לעסוק בתורה אין לך ברית ומצוה יותר ממנ' ולכך אומר אני שטוב מאוד הוא שירגיל עצמו שלא להפסיק בשיחות בטלות שמתוך כך ישמור את ידיו אבל בד"ת שהיא יעלת חן וראוי שיפסי' רק שירא' שלא יהא בה יוהרא אלא בנחת ולאט עם חבירו והבא לטהר מן השמי' יסייעו ויראו לו דרך הסלולה ע"כ התשוב' תו מסקינן בריש פ' ג' שאכלו מ"א בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול ובזמן שהם ק' מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל ה' חוזרין ומתחילין מן הגדול ולמקו' שמ"א חוזרין לשם ברה"מ חוזרות ופירש"י ובזמן שהם ק' לאו דווקא דה"ה עשר' לכל יותר מה' שגנאי הוא שיסלק השלחן מלפני הגדו' כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם לפיכ' כשהם יותר מה' מתחילין מן הקטן היושב בסוף ואין מסלקין מלפני הגדול עד שיגיעו המים לה' שאצלו וחוזרין ומתחילין מן הגדול ונוטלין שלחן מלפניו למקום שמ"א חוזרין כשמגיעי' להם אם נטל הגדול הוא מברך ואם צוה לאחר ליטול קודם לו הוא מברך וכ"כ הרא"ש הא דאמרינן בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול א"צ לכבד זא"ז וכ"כ הרשב"א הא דמכבדין את הגדול היום ר"ל מי שמברך והכל משו' כבוד הברכה שלא יברך בידי' זוהמי' והאידנ' דליכ' סילוק' דשלחן אפי' נוהגים במ"א אפי' הן מאה מכבדין בתחילה המברך בה"מ:

וקודם שנסלק הלכות נ"י נספר ברוב ענשה ורוב שכרה

גרסינן במסכת סוטה א"ר זריקא אמר ר"א כל המזלזל בנ"י נעקר מן העולם ולא מצינו שהקילו חכמים כ"א במחנה ההולכי' למלחמה שפטורין מנ"י הראשונים כדאיתא בספ"ק דעירובין ואמרינן במס' עדיות את מי נדו את ר"א בן חנוך שזלזל בנ"י וגם אמרינן בפ' במה אשה כל המקיל בנ"י בא לידי עניות וכל המוסיף בה שנוטל יותר משיעור רביעית מתעשר כדאמר ר"ח אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא

מג דין צורר אדם גבינה ובשר בממפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה ודין שני אכסנאים שאין מכירין זה את זה אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין אבל אם מכירין זא"ז שני אחי' אפי' מקפידין זה על זה אסורים עד שיעשו היכירא ביניהן כגון להפסיק בקנקן ויזהרו שלא ישתו מאותו הקנקן הנעשה להיכר להפסיק וכן ע"י הפסק לחם מותרין ובלבד שלא יאכלו מאות' הלחם וצריך לזה מפה אחרת ולזה מפה אחרת ומידת חסידות הוא כששנים אוכלין זה בשר וזה גבינה שלא ישתו מכוס אחד ואפילו שנים המכירין זה א אם מקפידין זה על זה מותרין מה שאין כן באחים המקפידין וכו'

מתניתין צורר אדם גבינה ובשר במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעים זה בזה רשב"ג אומר ב' אכסנאי' אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין וכי נוגעים זה בזה מאי הוי צונן בצונן הוא אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי: פיסקא שני אכסנאים וכו' אמר ר"נ בר אמי ל"ש אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זא"ז אסורין תנ"ה רשב"ג אומר שנים שנכנסו לפונדק אחד זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרו' זה בא בחתיכתו של בשר וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד ואין חוששין ולא אסרו אלא בתפיסה אחת תפיסה אחת סלקא דעתך אלא כעין תפיסה אחת וכתבו התו' והרא"ש אחריהם ואם יש דבר מפסיק בינתיים לא הוי כעין תפיסה אחת ומותר וכו' וי"מ תפיסה א' בהוצאה א' וכו' ולפי זה לא מצינו היתר בהפסק בנתיי' וכ"ד הרי"ף והרמב"ם שכ' מכירין זא"ז לאיסו' ולא כ' ההית' בהפסק' דבר משמע להדי' דס"ל דכעין תפיסה אחת מכירין זה את זה קאמר אכן רשב"א פסק בת"ה כפי' הראשון והטור נמי בי"ד סי' פ"ח הביא שתי הפי' ובא"ח סי' קע"ג הביא פי' הראשון וכ"נ שהוא עיקר דאם מפרש בתחילה המקשה תפיסה אחת הוצאה אחת וא"כ איך משיב לו אח"כ כעין תפיסה אחת כלומר מכירין זא"ז שהוא פי' א' לגמרי א"כ ה"ל לפרש אבל לפי' קמא דקאי אהפסקה והשתא פריך תפיסה אחת ס"ד פשיטא אם הם מותפסים זה בזה בקרוב ממש פשיטא שאסור אלא כעין תפיסה א' כלו' ואין היכר ביניהם ניכר כתפיסה אחת והנה מה שכ' התו' דלחם או קנקן הוי הפסק כ' בהגהות דלחם לא הוי הפסק אלא כגון שאינן אוכלין מזה הלחם ויש להם לחם אחר ונ"ל ה"ה בקנקן דוק' קנקן שאין שותין בו הוי הפסק ולא בע"א והטור פסק דאפי' מפה הוי הפסק כגון שאכל כל אחד על מפה שלו וכ"פ הרשב"א והא"ז כ' שצריך שיהא מפה בפני זה ובפני זה פי' ס"ל אם יש הפסק ביניהם צריך כל א' למפה שלא יאכלו על מפה אחד אפי' במפ' חדש' דחיישינן שמא יבואו לאכול אח"כ באותה מפה ואין ראוי לאכול עליו שוב לא בש' ולא גבינ' שהרי יש עלה פירורי מאכל מבשר וגבינ' וכדפי' לעיל סי' ח' וכל מ"ש הוא אינו מן החיו' אבל מידת חסידו' ופריש' הוא וכמ"ש הא"ז שכ' בתשוב' מנהג של ר"ק ור"י שלא היו שותין כשאוכלין בש' וגבינ' מכוס אחד ואפי' מחולקים על השלחן אבל איסור' ליכא אלא משום הרחקה ותו מסקינן א"ל רב יימר בר שלמיא לאביי אחין ומקפידין זה על זה מהו ומסי' דאסורין ודוקא אחין אבל שאר בני אדם כל היכא דמקפידין שרו ולא כמ"ש ר' יעקב בטור י"ד והא שאסור להעלותו על השלחן דוקא בשני ב"א המכירין זא"ז ואז אסור אפי' מקפידין זע"ז ול"נ דא"כ ה"ל לר' יימר למבעי במכירין ומקפיד' זה על זה מהו דבהא איירי מתני' וברייתא אלא כל היכא שהן מקפידין לא נקרא מכירין משמע אוהבים בלא הקפד' ע"ד יהא מכירך ברוך ובטור א"ח נשמר ר"י מזה וכ' כהוגן וז"ל ואם היו מכירין זא"ז או ב' אחין אפילו מקפידים זה על זה אסורין ע"כ

מד דין כל מידי דבעי הדח' כגון צונן בצונן אסור לכתחילה דלמא אכיל בלא הדחה ודווקא בשר מבושל צונן אסור להניח בכלי של איסור צונן אבל בשר חי מותר וכן אסור להניח הרינגש וקשאים על כלי הגוים

פסק כתב בע"ה שמעינן מהא דא' מתני' ובלבד שלא יהו נוגעים כו' ומפרש תלמודא שאפי' נוגעי' לא בעי אלא הדח' א"כ ש"מ כל מידי דבעי הדחה כגון בשר היתר צונן בקער' של איסור צונן אסור לכתחילה דילמא אכיל בלא הדחה ודווק' בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה אבל מידי דאורחיה בהדחה כגון בשר חי וכיוצא בו שרי לכתחיל' וכ"כ הרשב"א בת"ה בשמו ובשם הראב"ד ולפי זה לא יפה עושין הבחורים הולכי דרכים שאוכלין הרינגש מלוחים על כלי הגוים שהרי הוא צריך הדחה אחר שהונח עליהם ומ"מ היכא שהונח על כליהם סגי במה שקולפים הקליפה שדרך להשליכו דלא גרע מהדחה ואח"כ יזהרו שלא יניחו אחר הקליפ' על כלי הגוים וכ"ש שלא יפה עושין אותן הקונים מיני קשואים מלוחים עם מי המלח ואוכלים בקערה שלהם שהרי אפי' הקישואין צריכין הדחה אם הושמו בקערה שלהם וא"כ האי מלח דלא שייך בהו הדחה נאסרה כולה תו גרסי' בפר' כל שעה אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסור' כיוצא בו אין טשין התנור באפיה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ומסיק ואם לש בהו ושני