ים של שלמה על חולין קסב

עדיין עובר לעשייתן אבל אחר הניגוב לא יברך ואם שכח לברך עד אחר ניגוב כתבתי בפ"ק דפסחים סי' כ' שיכול לברך עדיין קודם המוציא ולא אחר כך

מ דין מי שיצא מב"ה ורוצ' ליטול ידיו לאכילה אז יטול ידיו אפילו בשטיפה אחת מספקת ויברך אשר יצר וינגב ואח"כ יטול ידיו שנית כדין הנטילה ויברך ברכת נ"י (גם בו כתב שא"צ נטילה לתפילה חוץ מתפילת השחר שהיא בבקר כ"א נקיון ולקטנים לא בעי מידי אכן ברכת א"י צריך בכל פעם שנפתחו נקביו)

פסק שאלו לרש"י מי שיצא מבית הכסא ורצה ליטול ידיו לאכילה אם צריך ליטול ב"פ והשיב שאלתי את ר"י בר יקר ואמר שצריך ליטול ב' נטילות על הראשונים אשר יצר ועל הב' ענ"י אבל אני ס"ל נטילה אחת עולה לכאן ולכאן וכ' הטו' וז"ל ומהר"ם מכ"ב היה נוהג כר"י בר יקר דאי בנטילה א' מברך אשר יצר ואח"כ ענ"י הוי הפסק וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל ור' פרץ כת' דלא הוי הפסק וירא' לי להכריע לאחר ששפך פ"א על ידיו ומשפשף מברך א"י ואח"כ בשעת ניגוב ענ"י מ"ש רבינו בשם הר"ם כ' בהג"מיי בהיפך וז"ל והנפנה ורוצה לסעוד פסק הר"ם דבנטילה אחד עולה לכאן ולכאן אם מובטח לו שנטל נטילה הגונה וברכת א"י לא הוי הפסק בין נ"י לברכת המוציא דכיון דבא נמי לטהרת ידים לא גרע מגביל לתורא דלא הוי הפסק ע"כ וכ"כ בהג"מ פ' א"ד וכ' לשם שלא נוהגין כר"י בר יקר אלא כרש"י ומ"ש הטור לאח' ששפך מים פ"א כו' נראה בעיני דלאו דוקא הוא אלא אפי' אחר שנטהרו לגמרי יכול לברך ואח"כ ישפשפם ויברך שנית קודם ניגוב מאחר שאסור לאכול בלא ניגוב הוי שפי' קודם לעשייתן והראשונים לא הוי הפסק דעיק' הברכ' של נ"י מאחר שאין יכולין לברך ממש עובר לעשייתן מפני שידיו טמאות ע"כ מאחרים אותה קודם הניגוב שיהא עובר לעשייתן בעניין הניגוב שהיא תכלי' הנטילה ומתיקון הנטילה היא כדפי' לעיל ולא קאמר הטור לאח' שנשפך פ"א אלא לרבותא בעלמא אע"פ שעדיין המים לא נטהרו והוה כאילו לא נגמרה הנטילה כלל אפ"ה יכול לברך א"י דהא ס"ס משפיכה הראשונה ידיו טהורות אבל ה"ה שיכול לברך אפי' אחר ששפך ב"פ וכן כתב הרא"ש בתשובה וז"ל העושה צרכיו ורוצה לאכול לאחר ששפך מים על ידיו פ"א או שתים וכבר ידיו נקיות יברך א"י ויגמור הנטילה ויברך ענ"י ע"כ והיינו כמו שפי' וזו ההכרעה נרא' בעיני יותר טוב ממ"ש המר' בשם מהר"ם שמתחילה יברך נ"י ואח"כ א"י משום דלא הוי הפסק בודאי אי עביד כך לית ביה קפידא אבל דרך המחוור במ"ש הרא"ש והטור לקבוע כל ברכה בשעתה כראוי וכדפי' וכבר הייתי נוהג כרא"ש והיה נראה בעיני להכריע כמותו כדי למעט (בנטיל"ה ע"ד שאמרו כל הנוט"ל ידי"ו לפירו"ת הו"א מגס"י הרו"ח לפ"י שהי"א נטיל"ה של"א צריכ"ה לי"ח) אכן לפי מה שראיתי שהרב ר"ש היה נוהג לנגוב ידיו בין שטיפה ראשונה משום שלא יהא דבר הנדבק בו כדפירש לעיל א"כ היכא שיצא מב"ה ראוי לנהוג כמותו יטול ידיו אפילו בשטיפה אחת מספקת ולברך א"י ולנגבה ואח"כ ליטול ידיו בשתי נטילות או ברביעי' ועכשיו נטילה ראשונ' לא תהא נחשב ליוהרא שהרי בהא לחיובא שצריך נ"י לצרכיו הגדולים דא"א שלא יקנח וה"ה לקטנים ושפשף אפילו לא בא ללמו' אח"כ או לברך אפ"ה צריך נטילה אלא שא"צ ראשוני' ושניים או תיקון מנא וכח גברא אלא לאכילה ומשום סרך תרומה אבל שאר כל היום אפילו לתפילה א"צ לדקדק בה אלא שיקח את ידיו וה"ה בכל דבר המנקה כאשר כתב הרא"ש בברכות וכ"ע מודי' בזה אלא שהרשב"א כ' שהנטילה שהוא בבקר צריך כלי וכל דיני נטילה ובפ' הרואה אי"ה נאריך בזה והיכא שהטיל מים ולא שפשף שמצוה לשפשף הניצוצים מעל בגדיו שלא יראה ככרות שפכה מ"מ היכא שהטיל ממקום גבוה או בעפ' תיחוח שאינ' צריך אפילו נטילה אלא יברך א"י לחוד בכל פעם שנפתחו נקביו כאשר כ' הרא"ש בתשובה והיכא שבא לאכול ואף שצריך נטילה בעבור האכילה וברכת א"י בעבור הקטנים לא יעשה שתי נטילות כ"א נטילה אחת כרש"י וכמ"ש

מא דין ז' דברים הם הצריכים נטילה ההולך בין המתים ההולך מבית המרחץ והנוטל צפרניו החולץ מנעליו הנוגע ברגליו והחופף את ראשו היוצא מב"ה ובארנו דמי שעומד באמצע הסעוד' ונזכר שנגע במקום מטונף דהיינו בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או מחכך ראשו צריך נטילה אחרת אבל ברכה א"צ ואם נוגע במקום מגולה כגון בפניו או מקומות מגולים שבזרועותיו לא נקרא מקום טנופות ואם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים ש"ד

כתב המר' בפ' א"ד ועל הדברי' הצריכים נטילה אשר שאלת אי סגי בנקיון בעלמא בלא מים דבר שא"א להתברר בראייה ברורה אין לעשות פרוקא לסכנת וטוב להחמיר ליטול במים ואילו ז' צריכין נטילה אחריהם ההולך בין המתים ההולך מבית המרחץ הנוטל צפרניו החולץ מנעליו הנוגע ברגליו והחופף את ראשו ההולך מב"ה ה מהרי"ף כ' בתשוב' להרמב"ן ונמצא בתשובות הרשב"א מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע במקו' מטונף ודאי צריך נטילה ולברך באמצע סעוד' כתחילת' וכך אנו עושין בלילי פסחים נוטלין ומברכין לטבול ראשון חוזרין ונוטלין ומברכין לטבול שני וכל שנגע שלא במקום מטונפות א"צ כלום ואיזה מקום המטונפות לדבר זה מסתברא שלא במקום הטנופת ממש אלא אפילו שוק וירך ומקומו' המכוסים באדם לפי שיש מלמולי זיעה וכן מחכך בראש אבל מקומו' מגולים בפניו ומקומו' מגולי' שבזרועתיו אין זה מקום הטנופת שאין שם מלמולי זיעה וצואה וכך אנו נוהגין ע"כ ונראה דבריו להצריך נטילה אבל לברך לא מצינו בד"ר שתקנו נ"י על זה גם לפי דעתי רחיצה בעלמא מספק' דהא כל זיעת הגוף סם המות חוץ מזיעת הפנים וחיכוך הראש או משום זיעה או משו' מיאוס בל תשקצו וכ"ז והדומ' לו לא תיקנו נטילה אלא דחמירא סכנתא מאיסורא וחייב לרחצם אבל אין אני רואה חיוב ברכה ולא מצינו שתיקנו חכמים ברכה באמצע הסעודה כי אם הלך והיפליג גם מ"ש שנוטלין ומברכין ליטבולי' כו' לא שמעתי ולא מצאתי כ"א לפני סעוד' אבל לא בתוך הסעוד' איירי וגם לשם מצינו שחייבו חכמים בכך משום כל שטיבולו במשקה שצריך נטילה ומ"מ אנו אין מברכין האידנא לכל דבר שטיבולו במשקה כמ"ש לעיל בהל' נ"י עוד מצאתי שכ' הכל בו שאם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים שפיר דמי ע"כ

מב דין האידנא על הסעודה מוטל לכבד את הגדול להביא לו מים לנ"י באחרונה אחר שרחצו כולם אבל אם מביאים לגדול מים תחילה לא ימנע מליטול ואם מונע עבירה היא בידו ומ"מ טוב הוא שישמור ידיו ולא יפסיק בדיבור ובדברים אחרים ומ"מ אם שואלין ד"ת צריך להשיב

פסק כתב הטור ואם רבים מסובים בסעוד' הגדול מתחיל דתניא מים ראשונים מתחילים מן הגדול וכ' עליו מהר"י קאר"ו וז"ל ואע"ג דמקשה בגמרא ר"ש לריש גלות' ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן וא"ל לאלתר מייתי תכא קמיה ופי' רש"י שלחן שלו מביאין מיד לפניו ואוכל ולפני כל אחד היו מביאין שלחן קטן וכי מסיק ר"ש אנא מתני' ידענא מים הראשונים מתחילין מן הגדול פי' רש"י לאלתר מעיילי תכא קמיה ולפי זה עכשיו שאין אנו נוהגין בשלחנו' קטנות לא ה"ל לגדול ליטול ראשון כדי שלא ישב וישמור ידיו עד שיטלו כולם מ"מ כיון דברייתא סתמא קתני דמתחילי' מן הגדול משמע דבכ"מ ובכל זמן צריך לחלו' כבוד לגדול ליטול תחילה ואעפ"י שכולם אוכלי' בשולחן גדול ואין אחד מהם מתחיל לאכול עד שיטלו כולם וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם שכ' בפ"ז מהל' ברכו' דגדול נוטל ידיו תחילה ולא חילק כלל ע"כ והיינו שדחק לתרץ דעת המחברי' שכתבו הדין סתמא ואמ' שעדיין מנהג כך הוא אפי' בסעודה גדולה לכבד הגדולים שנוטלים ידיהם תחילה והם מוחלים על כבודם שממתיני' על האחרי' עד שיגמרו כולן גם אפשר לומר בימים הראשונים שהיה דרך להביא שלחן לפני כל אחד או להביא קערה לפני כל א' וא' א"כ הוי קפידא וזילות' אם היה הגדול יושב ומצפה א"ל שמביאין לפניו השלחן והקערה מיד אבל האידנא שאוכלין כולן בקערה אחת א"כ א"א בלא זה ואין קפיד' בדבר וכ' הטור שאביו הרא"ש היה נוהג כשמיסב בסעודה עם אחרים היה נוטל באחרונה שלא להפסי' ושלא לדבר ועכשיו ראיתי שועלי' קטני' אשר לא הגיעו לפרקן אלא זכו לקריא' שם אם מביאים לפניה' ליטו' אומרי' אנו נוטלין באחרונ' כמו שעשה הרא"ש וקראתי תגר עליהם והא לך תשובה אשר כתבתי

שאלה מ"ש הטו"ר שאביו הרא"ש היה נזהר מליטול כ"א באחרונ' כשהיה יושב בסעודה כו' אי ראוי למיעבד הכי

תשובה אף שאין משיבין את הארי לאחר מותו מ"מ תורה היא וללמוד כו' כי נרא' בעיני דלא מסתבר דבריו כלל דאף לפי טעמו דחשש משום חשש היסח דעת והפסק מ"מ לא היה לו למנוע את עצמו מליטול בראשונ' כי הוא יכול ליזהר שלא לפסוק בדברים בטלים ועדיף טפי ממה שאחרי' יטלו תחילה ולא ידעו להזהר ועוד אדרבא אם הוא היה נוטל ידיו והיה נזהר מלהפסיק בשיחות בטילו' אולי היה אחרים רואין ולומדין ממנו ואף הם היו נזהרי' דסמוך לנטילה ברכה ועוד מן התלמוד מוכח להדיא דהא דבעינן תכף לנטילה ברכה אמים אחרוני' קאי כמ"ש רוב הגאוני' וקדמאי ובתראי אבל לא מים הראשונים מדמסיק בפ"ג שאכלו גבי מ"ר דמתחילין מן הגדול דאמר רב ששת לריש גלות' ישב גדול