ים של שלמה על חולין קסא

את הידים עכ"ל הרי לך שסובר כמותם אלא שחולק עליה' בזה שסובר שאפילו חוץ לפרק יכול לטהר מים הנטמאי' מבפנים משא"כ לגי' הספרים וא"כ בודאי מ"ש לפי גי' זו קאי אמ"ש אח"כ וכן אין המים שניים מטהרים כו' וכ' ב"י בסי' קס"ב ויש לשאול לדעת המפרשים שהחששא אינה אלא מפני המים שנטמאו ביד ויצאו חוץ לה שיחזרו ליד ויטמאו אות' למה אמרו צריך שיגביה ידיו טפי הוה עדיף שישפיל ידיו מתחילה ועד סוף דהשתא א"א להמצא חוץ ליד מים שנטמאו' בה ותירץ ר"ה מהר"י אבוה"ב ז"ל דהא דאמרינן שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים זה הפרק אינו הפרק העליון במקום חיבו' היד והזרוע אבל הוא בפרק התחתון כלומר מקום חיבור האצבעות לכף ומזה הפרק עד הפ' האחר הוא מקום טומאה כלומר ממקו' חיבור האצבעו' לכף למקום חיבור הכף לזרוע אע"פ שא"צ נטילה לחולין מ"מ מים הנוגעים שם נטמאו וא"כ אם היה משפיל ידיו לצד מטה בשעת נטילה יצאו המים מכף היד ויטמאו את האצבעות ולכך א"א להשפיל ידיו לצד מטה בשעת נטילה כך הבנתי מתוך דבריו אע"פ שלשונו אינו מבורר יפה וסבר שתירץ ז"א אלא לדעת הסוברים דלחולין א"צ ליטול אלא עד מקום חיבור האצבעו' אבל לדע' הרי"ף שצריך ליטול עד מקום חיבור היד לזרוע אכתי ק' וצ"ע ע"כ ודבריו הן דברי הרשב"א שכ' בתשו' שהוא לא כ' בשער הקדושה שהנוטל צריך שיגביה ידיו מפני שהוא פרק דלחולין עד לפרק העליון שהוא סוף הכף המחובר לזרוע וכל שנוטל עד שם וחוזר ונותן שניי' עד אותו הפרק עצמו למה ניחוש שהרי למקום שנתן הראשונים יתן השניים וליוצאין למעלה מן הפרק ההוא על קנה הזרוע אין לחוש שאותן אין לה שום טומאה דלא גזרו אלא על הידים וההי' דפ"ק דסוטה בשלא נטל אלא עד פיצול האצבעו' ולפיכך צריך להגביה שמא מ"ר יצאו חוץ לפרק ואע"פ שנתן מים בשניי' עד הפיצול יחזרו אותן בשניי' שיצאו חוץ לפרק ויטמאו את הידים וא"ת א"כ נלמוד משם שא"צ ליטול עד סוף הכף ויקשה למה שפסקתי אני לא היא דההיא דסוטה דרב היא ורב לקולא כדאיתא בפ' כ"ה אמר רב ע"כ לחולין וכו' עכ"ל ולדבריו שוינן להגדול רי"ף טועה שהרי הוא סב' להחמיר וליטול כל היד והביא נמי הא דסוטה שצריך שיגביה ידיו וחלילה לנו לומר שתפס שתי חומרות דסתרי אהדדי ודוחק לומר שהיה מסופק בדין א"כ לא ה"ל להחמיר דכל ספיקא בנ"י לקולא ובפרט כל היד שהיא חומרא יתירא כאשר כ' הרא"ש ז"ל ומהר"י קאר"ו כ' וז"ל ולע"ד נראה דא"ל דאה"נ שאם בא להשפיל ידיו לצד מטה ש"ד ומ"ש צריך שיגבי' ידיו למעל' לאו למימר' שאם רצה להשפילם מתחילת הנטילה אינו רשאי אלא היינו לומר שאם בא שלא להשפיל ידיו צריך להגביהם למעלה ולא ישפילם אחר שיגביה עד שינגבם משו' דחיישינן שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אלא שק' בעיני דלא אשתמיט שום מפרש או פוסק שיכתו' כן וגם כי לשון צריך שיגביה ידיו לא משמע הכי ולכן נ"ל דאע"ג דכשישפיל ידיו היה ג"כ תיקון לעניין זה כמו בהגבהתם רצו חכמים לתקן שיגביהם ולא ישפילם משום אסמכת' דקרא דוינטלם וינשאם. ותימא הוא בעיני וכי משום אסמכתא דקרא וינטלם וינשאם היו מצריכין להגביה את ידיו וגם לפי התירוץ הראשון דלאו דוקא קאמר אלא שאם הגביהם יזהר שלא ישפילם אין הלשון מובן כלל כמותו אלא עיקר נר' בעיני נהי שאין המים אשר באו חוץ לפר' שאין מטמאין כלל לפי שלא נקראו טמאים מ"מ אם באו אח"כ לתוך הפרק מטמאין היד ופוסלין יותר ממים שלא יצאו דהיינו שאף המים השניי' אין יכולין לטהר אותם אלא דוקא אותם שלא יצאו חוץ לגדרן אבל אותן שבאו ממקו' שלא היתה שום נטילה ורחיצה נהי דלא גזרינן עליהם טומאה מ"מ כשיטמאו בתוך הפרק קשה לטהרן אם לא תנטל אף שנייה חוץ לפרק שאז נטהרו כל המים הראשונים כא' ולכל הדיעות והפירושים היכא ששופך רביעית בפעם א' א"ל להגביה דליכא למיחש למידי וכ"כ רוב המחברי' וכ"ש הטוב' ידיו שא"צ להגביהן

לז דין שצריך ליזהר כששופך מים הראשונים שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר שהיו בתוך המים שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל היד ולא המים שעל הצרור ומי שיש בידו מכה ורטיה עליה יטול שאר היד שלא במקום הרטיה וצריך שישפוך על ידו רביעית כאחת

פסק הא דאמרינן דמים השניים באים לטהר את הראשוני' ה"מ שלא היה עליהן צרור או קיס' כדתנן בפ' ב' נוטלו' הראשונים ונמצ' על ידו צרור או קיס' ידיו טמאו' שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד וכ' המר' בפרק א"ד ושמעתי שר"ש משנ"ץ נוהג בעצמו לנגב ידיו בין שטיפה ראשונה לשנייה משום האי חששא וחומרא יתירה היא והרא"ש נמי כ' שצריך להזה' כשנטל מים הראשוני' שלא נשאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר שהיה בתוך המים כדתנן בפ"ב נטל את הראשונים וכו' ומי שיש בידו מכה ורטיה עליה יטול שאר היד שלא במקום הרטיה ואע"ג דאמרינן בריש פ"ב דגיטין דאין ידים טהורות לחצאין ה"מ דמשא פלגא דידה והדר משא לאידך פלגא דבה"ג לא איקרי נטילה והכא דלא מצי למימשא אידך פלגא לא מקרי נטילה לחצאין אלא כמו שנקטע לו אצבע שנוטל שאר היד ואעפ"י שלא התירו מפה לאוכלי טהרות כ"ש לחולין גרידי דלא זהיר ואתי למינגע שאני הכא דליכ' למיחש שמע יגע באוכלין בבשרו שתחת הרטיה שאין מסירו מחמת כאב המכה אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד כי ההיא דצרור או קיסם דאייתינן לעיל או שישפוך רביעי' כאח' על היד דאז לא נטמאו המים כלל ע"כ ומ"ש שצריך ליזהר א"א להזהר אא"כ ירחיק הנטילה מהם וזה ג"כ אינו ראוי דא"כ הוה נטילה לחצאין דלא שייך למימ' דחשבינן כאילו נקטע כו' אלא מה שתחת הרטיה ולא מה שהוא בגלוי אלא ישפוך עליהם רביעית כאח' ומ"מ ראוי שיכרוך על הרטיה צלצול קטן רך ולבן משום זוהמא לנקיות והיכא שיש טבעת באצבעו כת' לעיל בסי' כ"א

לח דין דאחר נטילה שניי' צריך לשפשף ידיו זו בזו

תניא בתוספתא הנוטל את ידיו צריך לשפשף את ידיו שפשפה בחבירת' טמא' שפשפה בראשו או בכותל טהורה חזר ונגע בהן טמאה כו' ופי' ר"ש בסדר טהרות צריך לשפשף כלומר לקנח מים שעל ידיו במפה או בשאר דברים כדאמרינן פ"ק דסוטה כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא ושפשוף לשון קנוח הוא כי ההיא דבריש א"ל הממונה זאת אומרת מצוה לשפשף כו' וכה"ג כת' התו' דמ"ה שפשפה בחבירת' טמאה כדפי' לעיל והא דתני בראשו או בכותל טהור' פי' ר"ש בראשה או בכותל שפשפה לנגבה טהורה חזר ונגע בהן לאחר ששפשף ידו בראשו או בכותל חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמאה שאותן מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם אע"ג דכל כמה דלא שפשף מיטהרי בשפשף השתא דחזר ונגע גרע וצריך ליטול לכתחילה ידו ע"כ והיכא דנטל רביעית ושפשפה בראש או בכותל וחזר ונגע בהן טהורה ולישנא דשפשוף אינו מורה כפיר' שהוא לשון ניגוב ידים שלשון קינוח לחוד ולשון שיפשוף לחוד וגם לשון דצריך לשפש' את ידיו לא משמע דא"כ הל"ל הנוטל את ידיו צריך לשפשפ' ותו לא ומדקאמ' הנוטל את ידיו צריך לשפש' את ידיו משמע דבנטילה איירי דאחר מים שניים צריך לשפשף את ידיו פי' לשפשף זו בזו כדי לרחצם היטב אף שכבר נטהרו מ"מ צריך לנקותן היטב משום נקיות וכ"כ הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג והרא"ש והטור והיינו שפירשו נמי התוספת' כמ"ש ומ"ש אח"כ שפשפה בחבירת' טמאה ה"ק לא שפשף שתי ידים כאחת אחר שנטל השניי' אלא אחר שנטל ידו א' משפשפה בחבירת' טמאה עד שינגב אבל בראשו טהורה והעיקר נר' בעיני לפרש התו' דקאי על נטילה ראשונה שלא חשיב התנא והוא להעבי' הליכלוך והזוהמא וע"ז קאמר שצריך לשפשף היטב במים כל יד ויד מן הלכלוך ולשון שפשוף נופל ברוב מים כלומר כדי שיעביר כל הלכלוך והזוהמא ומ"ה קאמר שפשפה מקודם שנטהרו אחת מחברת' טמאה עד שינגב כמ"ש רוב המחברים אלא כלו' ישפשף כל אחת לבדה ברוב מים או בראשו או בכותל הנראה בעיני כתבתי

לט דין דאסור לאכול עד שינגב את ידיו וצריך לברך ברכת נט"י קודם הניגוב ואם שכח לברך עד אחר הניגוב יכול לברך קוד' המוציא אבל אחר המוצי' לא יברך והטובל ידיו א"ע לנגב אבל השופך רביעית בפ"א צריך ניגוב

גרסינן במסכת סוטה אמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנ' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגומ' ופי' רש"י ככה יאכלו ב"י לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה והטור כ' לחמם טמא בגימט' בלא ניגוב ידים וכ' המר' בפ' א"ד וכן הסמ"ג בשם התו' שהמטביל ידיו א"צ לנגב ידיו וכ' מהר"י קאר"ו נ"ל שהטעם מפני שאין שם מים טמאים כלל ומטעם זה נראה דה"ה השופך על שתי ידיו רביעי' בב"א שא"צ ניגוב כיון שלא נטמאו המים כלל כמ"ש רבי' בסי' קס"ב ואם נטל כל יד בפני עצמו צריך שישפוך על כל יד רביעית בב"א כדי שלא יהיה שם מים טמאים כלל ולא יצטרך ניגוב ע"כ ולא דיבר נכונה, כי הניגוב הוא מתיקון חכמי' ומשו' מיאוס כמו שפי' רש"י ולא תיקנו אלא בנ"י כמו שתיקנו דצריך מנא וכח גברא אבל בטבילת ידים שבא מצד טבילת גופו שהי' דאורייתא לא תיקנו ביה מידי ומאחר שהניגוב צורך הנטילה היא ומתיקון חכמים א"כ קודם הניגוב יברך שקרוי