ים של שלמה על חולין קס

בא ליד זה כלל אבל הרמב"ם כ' נוטל ידו א' וצק בזו על זו וחזר וצק בראשונה על השנייה ע"כ כלו' שצריך נטילה על זו ועל זו ונראין דבריו עכ"ל משמע להדיא דלא ס"ל דברי ר"ת וכ"כ מהרא"י לעי' בסי' ט"ו שאין לסמוך על התו' שכתבו כך במסכ' סוט' לענין שפשוף יד בחבירת' וכ"כ נמי במר' פ' א"ד שלא תגע ידו שכב' שפך עליהם מים ב"פ על ידו שנית שלא שפך עליה פעם א' ומשמע הא כשנטל ידו א' יכול ליטול מים בחפניו ולשפוך עליה בלא נגיעה ושפשוף אכן מדברי הרשב"א משמע לעיל דלא ס"ל כלל ליתן מים בידו על ידו האחרת אלא כדברי הרמב"ם ששופך בידו מכלי על ידו השנייה ואח"כ בידו השנייה על הראשונה וכן נ"ל עיקר ודיוקא מתו' נר' בעיני דרבות' קאמר אפילו אחרי שנטל ידיו כבר מן הכלי כהלכתו לא יטול בחפניו וליתן על ידו של חבירו מפני שהשני לא נטל תחילה מן הכלי כ"ש שהו' עצמו לא נטל מן הכלי שום נטילה כראוי דנאמר שתחשוב נטילת יד השני כאלו באה מן הכלי וכ"ד המר' בפר' א"ד שהביא אדרבה ראייה לאיסור מן התו' וז"ל תניא הנוטל בחפניו ונותן לחבירו ידיו טמאות שמתחילה לא נטל מן הכלי לפיכך הנותן מידו א' על חבירת' אסור וטוב ליזהר לשפוך על שתיהן בבת אחת ע"כ וז"ל הרא"ש תנן התם נטל ידו ושפשפה בחבירת' טמאה פי' אם שפך מים על ידו א' ושפשפה בחבירת' כדי ליטול ב' ידיו אין נטילה זו מועלת ואפילו שפך את האחרונים על שתי ידיו בבת א' לפי שהמים ששפך על ידו א' נטמאו וכששפשף בחבירת' נטמאת החבירת' ואין האחרונים מטהרי' אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמו ולא המים שבאו מחמת יד אחרת הלכך השופך מן הכלי על ידו אחת ונגע בשנייה צריך לנגב את ידיו ולחזור וליטלם כראוי והנוטל צריך שישפוך אחר על ידיו ואם אין אחר יאחוז הכלי בראש אצבעותיו וישפוך על ב' ידיו או שישפוך על זו רביעית ועל זו רביעי' ואח"כ ישפשפ' זו בזו שהשופ' על ידו רביעי' כא' א"צ מ"א לטהר' כדתנן פ"ב דידים שתי ידו' בשטיפ' אחת ר"מ מטמ' עד שיטו' מרביעי' ע"כ ולפי מ"ש א"כ אפי' אחר שיטול ב"פ ידו אחת לא תיגע בחבירת' כדי של' תיטמ' הימנה בנגיעת' ומ"מ יש חילוק ביניהן שאם לא נטל ידו אלא פעם אחת ונגע בחבירת' צריך לנגב את ידיו שאין השניים מטהרין המים הטמאין שנטמאו מיד אחרת מטעמא שנוסף טומאה על טומאתה אבל היכא שנטל ב"פ א"כ נטהרו אף המים א"כ אפי' נגע בחבירת' ונטמאו המים ממנה מ"מ לא גרע ממים ראשונים שנטמאו מן היד והשניים מטהרים אות' גם אילו יטהרו במים שניי' אף שהטומאה באה מיד האחרת לית קפידא בהא מאחר שהיו טהורים לגמרי והיכא שלא שפך על ידו רק פעם א' וכן על ידו השנייה יכול לשפשפם זו בזו שהרי הידי' נטהרו אלא שהמים טמאים נתערבו ובזה אין חשש וכ"כ הטור בענין היוצ' מבי' הכסא כו' ואביאו לקמן סי' ל"ט אלא שמצוה מן המובחר הוא לשפשף אחר שנטהרו לגמרי וכ"כ הטור להדיא אחר שנטהרו שישפשפם

לד דין דאסור לכרוך ידיו במפה לאכול אפילו חולין בלא נ"י אבל לאוכלי תרומה דהיינו הכהנים הזריזים התירו לכרוך מפה האוכל מחמת מאכיל צריך נ"י אבל המאכיל א"צ נ"י ובחולין שנעשו על טהרת הקודש אף המאכיל צריך נ"י

איבעיא להו מהו לאכול במפה מי גזרינן דילמא נגע בפת או לא ומסקינן א"ר תחליפי בר אבימי א"ש התירו מפה לאוכלי תרומ' ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ופי' רש"י התירו לאוכלי תרומ' דהכהנים זריזים הם ולא נגעו ולא התירו לאוכלי טהרות לפי שאינן למודין להשמר כמו כהנים ע"כ משמע בפי' דאין חילוק בין חולין שנעשו על טהרת תרומה או חולין גרידא אלא לכהנים התירו לאכול במפה אפילו אוכל חולין כדאית' להדיא בסוגיא ולישראלים לא התירו כלל לאכול אפילו חולין גרידא וכ"כ הרא"ש לקמן שלא התירו מפה לאוכלי טהרות וכ"ש לחולין גרידא וכ"כ ר"י בפ' א"ד וכ"ד הראב"ד ולא כדעת הרמב"ם דס"ל דוקא לאוכלי חולין בטהרה לא התירו אבל לאוכלי חולין גרידא התירו דלא החמירו בחולין ובסוגיא לא מצינו רמז לדבריו לחלק בהכי והקאר"ו כ' שדעת הרמב"ם כדעת רש"י ולא דק תו מסיק איבעיא להו אוכל מחמת מאכיל צריך נ"י או לא ואסיקנא והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נ"י מאכיל גופיה א"צ נ"י ונר' דווקא לאוכלי חולין אבל לאוכלי חוליהן בטהרה צריך ליטול שלא יטמאה המאכל בפרט דבר שטיבולו במשקה שסתם ידים מטמאים אותן

לה דין דאין ליתן פרוסה לשום אדם או לשמש אפילו מן הסתם עד שנודע שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו כן על כל פרוס' ופרוסה אם יש שם אדם חשוב שיודע שיתנו לו כל צרכו אבל אי ליכא אדם חשוב מברך על כל פרוסה ופרוסה

אמר ריז א"ר לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא א"כ יודע בו שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שאין קבע לשתיי' ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה דיודע שיתנו לו כל צרכו ור"י אמר אף מברך על כל פרוס' ופרוסה ול"פ הא דאיכא אדם חשוב שבטוח השמש שיתן לו לחם כל צרכו והא דליכא אדם חשוב תו מסקינן לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס ביד בעה"ב שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ופי' רש"י בא' מן האורחין קאמר שלא יכעוס ב"ה כשהוא שות' חונקו לו יין ומזיק לו ובלאו הכעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו לעיל בפרק ג"ה סי' ב' כ' דוקא לשמש יכול ליתן אחד מן האורחין אבל לא לאחר לפי שאין אורח מכניס אורח וכ' הר"י בפ' א"ד דוקא לשמש אבל שאר בני הסעודה יכולים לתת זה לזה כשהכוס ביד ב"ה שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד במה שהם נותנים אלו לאלו ולא חיישינן לקלקלה ע"כ ודברים של טעם ומסיק והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה לתוך פיו פי' אפילו לא נגע בו בידים כלל ולאו דוקא שלא נטל ידיו אלא אפילו מן הסתם אסור עד שיודע שנטל ידיו כדאי' בברייתא קמייתא ואפילו ליתן לידיו אסור רבותא קמ"לן כדפ' ומהא שמעינן דאסור לשום אדם ליתן לאכול אם לא ידענו שנטל ידיו ולא תימא דוקא שמש שטריד כדאי' בגמ' האי שינוייא דיחוי הוא ולפי האמת לכ"א אסור עד שיודעין בו שהוא נוטל ידיו ומ"מ לא בעינן שרואה שנוטל ידיו אלא אם מוחזק לאדם חשוב סומך עליו שנטל כדאיתא בסוגיא ר"ה בר סחורה הוה קאי קמיה דרב המנונא בלע ליה אומצ' ואכיל א"ל אי לאו דר"ה את פי' שיודע אני בך בודאי נטלת ידיך לא הוה ספינא לך וכ' הרר"י בס"פ א"ד יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ונר' שכיון שמתכוין לעשו' מצוה שנותן בתור' צדקה מותר ע"כ והקאר"ו כ' ואין דבריו נראין דהא ליתן לשמש נמי מצוה הוא ואפ"ה לא יתן לו אא"כ יודע שנוטל ידיו ויפה כתב

לו דין מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה ומ"א צריך שישפיל ידיו למטה ואם שפך רביעית בפעם אי' א"צ להגביה ידיו במ"ר וכן אם הטבילם במ' סאה א"צ להגביה

גרסינן בפ"ק דסוטה אמר רב חייא בר אשי א"ר מים הראשונים צריך שיגבי' ידיו למעלה אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שתרד הזוהמא של תבשיל כי עיקרן להעביר הזוהמא הן תנ"ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק כו' ויש חילוק בגירסאו' ואעתיק לך דברי הסמ"ג אמרינן במס' סוטה שמ"ר צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזירו ויטמאו את הידים פי' בערוך שמא יצאו מים לזרוע שלא רחץ אותו במים והוא חוץ לפרקו ויטמאו את הידים ומים אחרונים צריך שישפיל למט' כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו ותנן במסכ' ידים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניי' עד לפרק וחזרו ליד טמא זהו גי' רש"י במס' סוטה וכן הביא בס"ה אבל בסדר המשנה גר' המים מטמאין ומטהרין עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשוני' ואת השניי' חוץ לפר' וחזרו ליד טמא' פי' לפי גי' זו אין הידים מטמאו' משקין אלא עד הפרק אבל משקין שנגעו חוץ לפרק טהורין וכן אין מים שניים מטהרין את הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק אבל אם נפלו עליהן חוץ לפר' אין מטהרין אותן וחוץ לפרק דרישא וסיפא הוא שהיה תחילתן תוך הפרק ויצאו אחר כך חוץ לפרק לפיכך ברישא טהורה שמים השניים הטהורין הן לבדן יצאו לפרק ושם לא קבלו שום טומאה אבל בסיפא שמים הראשונים הטמאים יצאו חוץ לפרק והשניים שיצאו אחריה לא טהרו שם כאשר בארתי לפיכך כשחזרו ליד טמאה ובשיטה זו פי' ר"ש בפי' טהרות עכ"ד והנה מ"ש פי' לפי גי' זו אין הידים מטמאו' משקין אלא עד הפרק לאו דווקא קאמר לפי גי' זו שהרי אף רש"י סבר כן שהרי פי' לשם וז"ל הידים מטהרו' ומטמאות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהם להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרו' בנטילה עד הפרק שע' הפרק צריך נטילה נטל הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורו' שהכי טיהרו השניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניי' עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלו' יוצאין הראשוני' חוץ לפרק ואת השניים לא הקפיד ליטול עד המקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחילה מחמת הידים השניי' לא טיהרו את היוצאי' הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעל' שמא יצאו מים הראשונים ויטמאו