ים של שלמה על חולין קנט

הפרק בשטיפה א' שרי וה"ט משום דאין דרך נטילה בכך כדאיתא בפ"ב דגיט' אמרי דבי ר' ינאי אין ידים טהורות לחצאין עכ"ד והוא נלקח מפי' ר"ש ואף שר"ש הביא עוד מן הירו' שכ' דין זה דשני' אמים אחרוני' וקרי ליה שניים ומ"ה כ' הטור וי"מ שניים מים אחרוני' וראשונים מים ראשוני' ול"נ דתלמוד' דידן דקרי ליה מים האחרונים אי איתא דתנא דידן הוי קרא לי' שניים אף הוא הוה ק"ל שניי' ועוד אפשר דאף לתלמוד הירו' לא בעי למימר דמתני' איירי במ"א דכולה מסכת' לא איירי אלא בטהרת ידים ולא במ"א שהוא משו' מלח סדומית ועוד אני אומר דאפי' תאמר שמים שניים דמתניתין איירי באחרונים מ"מ נר' דא"ל במים שניים שבאים לטהר המים הטמאין שלא להוסיף עליהן בשלמא בראשונים ממש אין נטילה לחצאין אבל בשניים שאינם באין משום נטילה שהרי אם שפך עליהן רביעית כא' תו לא צריך אלא שאם לא נטל בשטיפה א' שצריך לטהר המים הראשונים פשיטא שאין חילוק בין בבת א' בין בב' ג' פעמים והרמב"ם ס"ל דהך משנה כולה לעניין תרומ' נשרי' ולא לחולין ומ"ה לא כתב דינים אילו בהל' נ"י ואזיל לשיטתו דס"ל דלא בעי שניים לחולין וכבר כ' דליתא לדבריו וכל המחברי' חולקים עליו אבל מ"מ לעניין פיר' המשנה שפי' ר"ש סבר נמי כותייהו דקאי דוק' אמי' שנטל ולא הגיעו לפר' שלא יטול אח"כ במקו' שלא הגיע למים אבל אם באו ליטול אח"כ כאחת יכול ליטול ואף בנוטל חצי פרק אם היו עדיין ידיו טופח ע"מ להטפיח חשוב כנטילה א' ושרי ליטול אח"כ במקום שלא נטל בראשונ' וכ"כ הכל בו בשם הראב"ד וז"ל ראשוני' אין נוטלין לחצאין כגון דמשא פלגא ופלגא דידא דליכא משקה טופח ע"מ להטפיח ובודאי ראייתו מהא דמסקינן בריש פ"ב דגיטין בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או לא טהורות לחצאין ה"ד אילימא דקא משו בי תרי מרביעית והא אנן תנן מרביעית נוטלין ידים לאחת ואפי' לשניים ואלא דקא משי חד ידא והדר משא לאידך והתנן הנוטל ידו א' בנטילה וא' בשטיפה ידיו טהורות ואלא דקא משי פלגא פלגא דידא והאמרה דבי ר' ינאי ידים אין טהורות לחצאין ל"צ דאיכא משקה טופח וכי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ל"צ דאיכא טופח ע"מ להטפיח הא נמי תנינא טופח להטפיח חבור דלמא לעניין מקוואות כו' ע"כ ומאחר שבעייא לא נפשטה אזלינן לקולא בכל מידי דמדבריהם וכ"ש בנ"י דכל ספק בנ"י להקל ועוד נר' בעיני דהך בעייא אפשיט' לפי מה דמסקינן לעיל גבי ארית' דדלאי דאי ניקב בכונס משקה דהוי חיבור אע"ג דלגבי חיבר מקוואות בעינן כשפופרת הנוד בנ"י הקילו כ"ש בטופח ע"מ להטפיח דהוי נמי חיבור לנ"י ואפילו לפי מה שהכרעתי לעיל דגי' הרי"ף עיקר דלא הוי' חיבור אף לנ"י בכונס משקה מ"מ ל"פ כולי האי אסברת גי' זו דלכל הפחות חיבור נ"י לא גרע מחיבור מקוואות ומהא דאילפא איכא סייעת' לפי' הרב ר' יונה וסיעותיו דבעי רביעי' לכל א' מדמסקינן ה"ד אי דקא משו בי תרי מרביעית כו' והשתא איך ס"ד הא דקאמר טהורו' לחצאין ואף שפי' רש"י ז"ל וז"ל דקא משו בי תרי מרביעי' והיינו לחצאין דלכל חד פלגא שיעורא אין הלשון דלחצאין משמע הכי דה"לל ידים טהורות בחצי שיעור ועוד דהשת' לא הוה פי' לחצאין דומיא לכל הני בעייות דמסיק אח"כ דכולהו הוי לעניין נטילה דמי שאינה נוטלין בפעם א' אלא עיקר כפי' הר"ר יונה דלכ"ע בעי רביעי' לכל א' וא"כ כששני' נוטלין מרביעית צריכין אח"כ עוד רביעית לשניהן וא"כ נמצא שהנטילה היתה לחצאין וע"ז פשיט דשפיר הוי נטילה בכה"ג

ל דין אם נוטל ב' ידיו בשטיפה א' צריך שיהא רביעי' שלם במקו' א' אבל כשנוטל בב' שטיפו' א"ע רביעית במקום א' אם בא משיירי טהרה ובלבד שיוסיף אח"כ להשלים שיעור רביעית

פסק כתבו התו' בהאי סוגי' דאילפא וז"ל הנוטל ידו א' בנטילה וא' בשטיפה כו' פ"ה שנטל ידו א' מן הכלי בתיקון חכמים וא' בשטיפה בנהר במ' סאה וא"ת והיכי פשיט מהכא כי משי חדא ידא והדר משי לאידך דלמ' הכא מיירי שעש' בבת א' שטיפה לזו ונטילה לזו וי"ל דקסבר תלמוד' דאין חילוק דמסתבר' דאי בזא"ז לא מהני ה"ה דבבת אחת נמי לא מהני אפי' שתיהן בנטילה יד זו מכלי זה ויד זו מכלי אחר ור"ת גרי' ע"פ המשניות נט' ידו א' בשטיפה א' ידו טהור' ש"מ בחד' חד' מהני וה"פ משטיפה א' שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו ב' פעמים כדמוכח בכמ' דוכתי' במס' ידים דצריך מים הראשונים ושניו' וע"ז קאמר ואם נטל על ידו א' משטיפה אח' גדולה שהיא כשתים ידו טהורה כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים הראשונים ושניים וקא מסיי' בסיפא ב' ידיו בשטיפא א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית פי' אע"ג דכשנוטל בב' שטיפות לא בעי רביעית היכי דאתו משירי טהרה השתא דליכא אלא שטיפה א' צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו א' א"צ רביעית כי אתו משיירי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים ע"כ דבריו וכן פירש התו' בפ' כ"ה וכ"כ בסמ"ג וכ"ד הרא"ש ולפי מ"ש דלעולם בעי רביעית וא"כ אפי' בשתי שטיפו' בעי רביעית ואין חילוק ביניהן אלא לעניין שיהיה רביעית בפעם א' דבב' שטיפות אפילו לא הוה רביעית במקום א' מאחר דאתו משירי טהרה יכול ליטול ידיו ולהוסיף עליהן אח"כ למלאות השיעור מה שאין בשטיפה א' ודעת הרשב"א שאפילו נטל רביעית בפעם א' אפ"ה צריך מים שניים ודעתו בטלה נגד כל המחברים וגדולי צרפת וכ"ש נגד דעת הרמב"ם דס"ל לעולם א"צ מים שניים כ"א לתרומה ולא לחולין וא"כ דעתו רחוקה ע"כ לא הבאתי אותו

לא דין אם אין ידיו נקיות צריך לשפוך עליהם ג"פ אחד להסי' הלכלוך וב"פ לטהרה

כתב בסמ"ג והביאו הטור מה שמזכיר מ"ר ושניים היינו דוקא במים שבאו לטהר אבל מלבד אילו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה לכך צריך ליתן עליהם ג"פ א' להסיר מהן הלכלוך וב"פ לטהרם ע"כ וכ"כ תו' פרק כ"ה ומ"ש המר' בפ' א"ד שחרית נוטל ידיו משום רוח רעה כר' יוסי דפ' שרצים תניא אר"י בת חורין היא ומקפדת על ג"פ לכן בנטילה שחרית צריך ג"פ אבל באותה שהיא משום סעודה א"צ רק ב"פ ואותה נטילה שלאחר סעודה א"ב כ"א פעם א' וסי' לחשוף מים מגב"א כמ"ש ע"כ ומזה לק"מ דאיירי בידיו נקיות ובידיו נקיות כ"ע מודו דלא בעינן אלא ב"פ גם מ"ש דבשחרית בעינן ג"פ משו' רוח רעה האידנא אין רוח רעה מצויה בינינו מ"מ צריכי' טהרה משום זוהמא כמו לסעוד' אלא מאחר שידים נקיות די בב"פ

לב דין מגופת חביות שתקן דהיינו שעשה לה בית מושב וכן חמת וכפישה שתיקנן שעשה להם בית מושב נוטלין מהם לידים אבל שק וקופ' אע"פ שתקנן ומקבלין מים אין נוטלין מהן לידים וכן כובע של לבדין אע"פ שמקבלים מים ואפילו הן קשין אין נוטלין מהן לידים ואפילו בשעת הדחק ודין דלא יתן אדם מים לחבירו בחפניו לפי שאין נוטלין אלא מן הכלי

נחזור לסוגיא אמר רבא מגופת חביות שתקנה נוטלין הימנה לידים וכ' הרא"ש מדברי התו' מגופת] חביות יש לה בית קבול וכופי' אותה על החביות והיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב ולכך אין נוטלין ממנו לידים כדתנן בכל הכלים נוטלין ממנו לידים אף בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין נוטלין ממנו לידים לא בדפנות הכלי ולא בשולי המחץ ולא במגופי' החביות ולא יתן לחבירו בחפניו ותיקין דקאמר הכא היינו שעש' לה בית מושב תנ"ה מגופ' החביו' שתקנה נוטלין לידים ממנה חמת וכפישה מיני נודות של עור שתקנן נוטלין מהן לידי' ותיקון שלהן שעשה להן בית מושב כאשר כ' הסמ"ג שק וקופות אע"פ שמקבלין מים אין נוטלין מהן לידים שאין עשוי לקבלת מים ע"כ פי' אפילו הן מקבלים מים מאחר דרובן אין מקבלין משקין ואינן עשויין לכך אין שם כלי עליהן וכ"כ הרשב"א בת"ה שהתקינן לשב' בלא סמוכ' וזפתן בזפת עד שהן מקבלין משקין ואפ"ה אין נוטלין מהן לפי שאינן עשויין לקבל משקין וכ' סמ"ק וכן י"ל באותן כובעים של לבדים אפילו כשהן קשין כ"כ שמקבלין מים שאין המים זב מהם מ"מ אין עשויין לקבל מים כגון שק וקופה ומ"מ ע"י הדחק מותרי' שעוברי דרכים רגילים לשתות בהן עכ"ל ול"נ כלל להתיר אפי' ע"י הדחק דלא עדיף משק וקופה שיכול לקבל מים אלא שאינו עשוי לכך כ"ש כובע שאינו עשוי כלל לקבלה וכ"ש לפי מ"ש לעיל דבעינן כלי חשוב ולא תלוי במה שיכול לקבל רביעית ונקרא כלי לעניין טומאה אלא חכמים תקנו כלי חשוב הראוי לנטילה

לג דין אפילו אם נטל ידו א' מן הכלי לא ישפוך באותו היד ליד השנייה אלא ישפוך בכלי על ידו א' ואח"כ ישפוך מן הכלי על ידו השנית

פסק מהאי משנה דלא יתן מים לחבירו בחפניו פסק ר"ת דמותר ליטול ידו א' מן הכלי ולשפוך לידו האחרת דכיון שתחילת נטילה היה מן הכלי באחת מידיו תו ל"צ והכי משמע בתו' דקתני אבל הנוטל ונותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמתחילה לא נטל מן הכלי משמע הא נטל תחילה מן הכלי שפיר דמי עכ"ל וכן הביאר הרשב"א אבל בת"ה כתב וז"ל אמרו משמו של ר"ת שאם נטל בידו א' מן הכלי ונתן על ידה השני לפי שכיון שבא לידו א' מן הכלי כח הכלי קרי ביה ואינו דומה לנוטל מחפניו של חבירו שלא מכח כלי