ים של שלמה על חולין טז

אחר המליח' כי האור שורף הציר עכ"ל משמע מדבריו שתלוי הכל במלח כי הוא אומר שהוא גורם שיקרוש המילוי כו' לפ"ז היכא שהפנימי נמלח בין נמלח ושהה או לא שהה והחיצון בין נמל' ולא שהה או לא נמלח כלל אסור שהרי הפנימי יקרש ומעכב דם החיצון שלא יפלוט מצד פנימתו לתוך החלל כדרכו ומ"ש ויש נשים כו' שאין משהין התרנגולת כשיעור מליחה כו' לאו דוקא קאמר אלא ה"ה אף אם לא נמלח התרנגול' כלל אלא שכך עושי' הנשים וק"ל ולפ"ז מה דקאמר לא שרינן מולייתא רק ששניהם מלוחים כו' היינו מליחים ושהו קאמר אבל נמלח ולא שהו נאס' אף החיצון מפני הפנימי שנקרש וכ"מ מדבריו מדל"ק נמלחו ולא שהו אלא נמלחו סתמא קאמר משמע כראוי דהיינו נמלחו ושהו וא"ל א"כ פשיטא דשרי ומה צריך רבא לומר מולייתא שרי אה"נ אלא עיקר החידוש דרבא אלא נמלחו קאתי ומהרי"ט אגב לא נמלחו קאמר נמי נמלחו א"נ להשמיע לנו אף שלא הודחו מן הציר שרי כמו שמסיק אח"כ באותה הג"ה אך אין לחוש כו' והטע' מפני שהאור שורף את הציר ולפ"ז הו' מחובר יפה מ"ש אח"כ באותה הג"ה אך אין לחוש כו' ומ"מ כדי שלא יחלוק מהרי"ט על דברי המרדכי שכ' בשם ר"י להדיא דאפי' שניהם נמלחו ולא שהו מותרין צ"ל דמהררי"ט לא איירי אלא במלאו בשר וביצי' יחד כמו שעושי' ושם שייך קירוש מפני הביצים שבו וזהו סתם מולייתא ובסמ"ג נמי כ' בז"הל עופות שהניחן שלימין ומלא חללן בשר וביצים כו' ומ"ש בהגהתי דלא שרינן מוליית' פי' כשממלאי' תרנגולת עם בשר כו' בס"א ליתא האי פי' אף לפי נוסח האמיתי אשר מצאתי ואף אם נאמר שכתב כך צ"ל דה"פ שמלאו התרנגול' כלומר בביצים עם בשר ומסייע לנו קצת לישנ' דמלאות עם בשר דמשמע שהמילוי היה עם הבשר ועו' לא מסתבר' לומר ששייך קירוש בבשר בלא ביצים דאין שייך קירוש אלא בביצי' וכ"מ בליקיטים וא"ל א"כ בלא מלח נמי יאסר החיצון אה"נ דבמילוי הביצי' לחוד אוסר החיצון ובס"א בהג"הת מהרי"ט אינו תולה כלל במלח אלא בביצים לחוד שהם נקרשי' כו' ומה שתלה מהררי"ט בהג"ה שהעתקתי הכל במלח שגורם הקירוש היינו דוקא היכא שמלאו בשר עם ביצים יחד הוא דבעינן לתלות טעם הקרישה במלח וטעם לדבר שכח המלח מוציא לחלוחי' הציר מן הבשר ומתערב עם הביצים עד שיהיו נקרשי' יחד אבל בלא מלח פולט שפיר החיצון מצד פנימתו דרך פליטתו בפנים תוך מילוי הבשר ומ"ה היכא דליכא מילוי כלל בביצים אלא בבשר לחוד אפי' הוא נמלח מודה מהררי"ט דשרי כדברי ר"י וכמ"ש והשתא מה שמצאתי בביאורי מהררא"ש בסמ"ג שכת' שהג"ה זו של מהררי"ט היינו לפי נ"א שכ' הביצים הנקרשים מעכבים הדם כו' פליג על דברי סמ"ג במולייתא כו' או יש ליישבו דבהג"ה מודה דבדיעבד שרי והספר שהתיר היינו בדיעבד אכן לישנא דלא שרינן מולייתא לא משמע כן עכ"ל אומר אני דבודאי לשון הג"הת מהרי"ט משמע לאיסו' אפי' בדיעבד מדכתב הביצים הנקרשים מעכבים הדם כו' ולא הזכיר שום לשון שמור' על הספק או בלשון אזהרה שלא יעשו לכתחילה אלא כלומר בודאי הם נקרשים ומעכבי' הדם מלפלוט כו' ואפ"ה נ"ל שאינו קשה מדברי הסמ"ג עליו לפי מ"ש דהמלח גורם שיקרוש היכא שמלאו הבשר עם ביצי' ובלא נמלח הבשר שבתוכו אז אינו נקרש מאחר שלא מלאו הכל בביצי' ודומה למלאו כולו בבש' א"כ לק"מ דהסמ"ג איירי במלאו בשר עם ביצים ביחד ולא מלחו א"נ הסמ"ג איירי במלחו העופות כבר ושהו במולחן ובזה יתיישב נמ' מה שמקשי' על הסמ"ג שהרי הוא גופ' כ' לעיל מיניה שאסור לצלות עוף שלם א"ל שימלחנו וישהה שיעור מליח' ואח"כ ידיחנו כאשר הבאתיו לעיל והשת' לק"מ דאיירי שמלחו העופות ושהו שיעור מליח' והדיחו ואח"כ מלאן בבשר וביצים אע"פ שהפנימי לא נמלח שרי הכל משום דאמרי' כבכ"פ ומאחר דלא מצינו בהדיא בדברי הקדמוני' דאזלינן בתרייהו דלא כוותיה ראוי לחוש לדבריו שהרי מהררי"ט בתראי הוא ובעל הוראה וכבר כתב מהרא"י בשערי' שלו שראוי ליזל בתרי' לחומרא אף כנגד מהר"ם לעניין בשר שנמלח ולא הודח אכן מ"ש אח"כ בסוף הג"ה התרנגולת שנשרתה במים דהוי כמו לא נמלחה כל צרכה כלומר שדינו כמו נמלחה ולא שהה כל צרכו שהרי עדיין יש בו דם מדאס' לבשלו יפה כת' לפי סברתו דשרי בצלייה אכן אנו לא ק"ל הכי אלא היכא שנשרתה במים מע"ל חשוב כמבושל ואסור אפי' לצלי אבל כששהתה ג' ימים בלי מליחה שפיר ת"ל כוותיה מסקנא דמילתא היכא שמלאו המולייתא בביצים וקמח שנקרש הכל יחד ומעכב החיצון מלפלוט דרך פליטתו כראוי בין החיצון נמלח ולא שהה או לא נמלח כלל אסור והיכא שמלאו הבשר בבשר עם ביצים מעורבים יחד ונמלח הפנימי אז נמי הוי דינא הכי כדפרי' אבל היכא דלא נמלח הפנימי בין היה המילוי בבשר לחו' או בבשר עם ביצי' אז אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה משום דנאסר הפנימי מן החיצון אבל אם שניהם מלוחים אפי' שניהם נמלחו ולא שהו ולא היה במילוי ביצים אלא בשר לחוד הכל שרי או אפי' נמלח הפנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח אפ"ה שרי החיצון מטעם שהאו' שואב כו' כדפרי' ולכאורה היה נראה כל היכא שנאסר הפנימי מן החיצון ה"ה נמי שנאסר אח"כ החיצון ממנו משום דנעשי' נבלה ויהיב טעמא אהדדי ואע"ג דק"ל גבי עופות ודגים בפ' כ"ה דלא כרשב"ם שאוסר העופות אלא ס"ל שאין הדגים חוזרים ואוסרי' העופות היינו מטעמא שכ' התו' לפי שאין הנאסר יכול לאסור היכא שאין האיסור עצמו הולך שם וא"כ מאחר דדגי' רפו קרמייהו כבר בלעו ואינ' פולטים ואף שהרא"ש דחק ליישב דברי הרשב"ם מ"מ לא ק"ל הכי כמ"ש מהרא"י בשערי' אבל הכא שהאיסור שפיר יכול לילך משם ע"י צלייה ויהבי טעמא אהדדי אוסר ולא שייך לומר הכא שהאור שואב אלא בעיק' דם פליטה בדרך פליטתו וכב"כפ אבל מה שכבר בלע הפנימי אלא שחזר ויוצא ממנו מעט ע"י צלייה והולך עם הטעם שבולע ממנו אז נאסרה כדין כל חתיכה שנעשית נבילה שאוסרת חברתה מאחר דק"ל דאף בדם אמרינן חנ"נ ונ"ל מ"ש התו' לעיל בשם ר"י שמא הפנימי אסור כו' אינו ר"ל שהפנימי יאסר ולא החיצון כדפרי' דהא ר"י ור"ת ס"ל דבכ"מ אמרי' חנ"נ אלא ה"ק שמא הפנימי נאסר מכח איסו' דם (וא"כ) ממילא אוסר אח"כ החיצון מכח בליעת נבלה אכן כי דבקת שפיר תמצ' מ"ש ר"י שמא הפנימי יהא אסור דוקא קאמר ולא שיאסר אף החיצון שהרי אפי' יהבי טעמא אהדדי לא שייך למימר חנ"נ בענין שיאסר את חבירו דלא גרע מאילו כולו דם הלא אמרי' כב"כפ או משר' שריק בשע' צלייה ומניין לנו לחלק ולומר דוקא בדם פליטה הבא מחבירו הוא דאמרינן הכי אבל לא בדם שכבר פלט ממנו ונכנס בחבירו וחזר אליו ואין זו אלא דברי נביאות להשח' ממון של ישראל גם בעניין הדגי' הק' הרא"ש נמי כה"ג איך יאסרו העופות דלמ' לא נאמר דם משרק שריק במליחה כמו בצלייה אע"פ שדגי' אין אומרים דשריק דם העופות מינייהו היינו משום דרכוכי ורפי קרמייהו ותי' היכא שהדם מרובה על הציר המעורב בו שייך לומר משרק שריק ונרא' דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה דרותח דמליחה אינו אוסר אלא כ"ק ע"כ מ"מ כ' דלא ק"ל כדבריו אלא כדברי התו' דלא ס"ל לחלק בהכי ושרי העופות ה"נ שרי החיצון וכן עיקר. אחרי הדברים אילו הוגד לי איך שמהר"ם השיג עלי בספר ת"ח שלו שכת' שם וז"ל כ' מהרא"י בשערי' בשם מהר"י טרוי"שין יש נשים שממלאין תרנגולים בביצים ואין שוהין הבשר תחילה שיעור מליחה ואין זה נכון אלא צריך למולחו תחילה כמו לקדרה דמאח' שממלאי' אותם הוי כבישול עכ"ל שמעי' בהדי' דכ"ש אם לא נמלח כלל דאסור דהרי כ' דצריך מליחה כמו לקדרה ואע"פ שפשוט הוא כ' להוצי' מלבו של חכם א' שהתיר בלא נמלח כלל ועיקר יסודו שבנה עליו סברתו הוא לשון הג"ה שהבי' בש"ד סי' ח' שכ' שם בשם מהר"י טרוי"שין וז"ל יש נשים שממלאין כו' עד דלא שרינן מולייתא רק כששניהם מלוחים או שניהן אינן מלוחים כי המליחה הוא גור' שהמילוי הוא נקר' כו' הוא סבר שכולה חדא מילת' היא והמוליית' דשרי כששניה' אינם מלוחי' מיירי ג"כ כמילוי ביצים וע"ז קאמר כי המליח' הוא גור' ר"ל לפי דעתו כשנמלח ולא שהה שיעור מליחה גורם שהמילוי נקרש ומעכב הדם יותר מאילו לא היו שניהם מלוחים ואינו כן דהמולייתא שמדברים בו והתירו כששניהם אינם מלוחים ה"ה אם נמלחו שניהם ולא שהו שיעור מליחה נמי שרי דהתם אינו מדבר במילוי דביצי' והוא סתם מוליית' האמורה בפ' כ"צ והא דקאמר אבל המלח הוא גורם שהמילוי נקרש התם קאי דאם היה א' מלוח והשני אינו מליח אז הוא אסור כמ"ש המרדכי והג"מ בהדי' בדיני מוליית' ומזה מביא מהרי"ט ראייה כמו דלעניין מוליית' הנאמרת בגמ' כשהאחד מלוח הוא אסו' מטעם דהמליחה שנמלח אחד כדינו הוא גורם שהמילוי נקרש ואינו מפליט הדם שבולע מבשר השני ה"ה במילוי של ביצים הנקרשים דאסור כשהבשר אינו נמלח כדינו וכ"ש אם לא נמלח כלל ולכן קאמ' בסוף הג"ה ומעתה בנדון זה הביצים נקרשים כו' וכ"כ האחרונים ז"ל שכל מילוי ביצים דינו כבשול וכמו שיתבאר לך לקמן ס"ס כ"ו ואע"ג דמלשון הרמב"ם והסמ"ג משמע דמילוי ביצי' דינו כשאר מוליית' מ"מ האחרונים החמירו בדבר והוא כוונת הג"ה הנזכרת ולא כדעת החכם הנזכ' כן נ"ל ודוק עכ"ל מהר"ם מקראקא ואמרתי אם בן חכמי' וגדולים אני מ"מ אין אני חכם לא בעיני ולא בעיניו ובודאי על חכם אחר מאן דהוא כיון להשיג והנה אמרו לי תלמידיו להדיא שעלי היה השגתו ונתגלגל הדבר בראות פנים והוד' לי ושאלתי את פיו איך עלה על דעתך להשיג עלי ולא עיינת בהגהת"י בא"ו שלי גם לא ראית בספרי הגדול בפ"ק דחולין ולא ידעת שורש דברי גם אני אסרתי המולייתא דביצים בלא נמלח אלא שחלקתי בין מילוי בשר עם ביצים לביצים לחו' כדי שלא יהיו דברי מהרי"ט נגד המחברים והשיב אמת שכך שמעתי שאתה ג"כ אסרת בשלא נמלח ומה לך בכך הלא לא הזכרתי שמך להדיא אלא כ"א להוציא מלבו של חכם א' וגבא טורא בינינו