ים של שלמה על חולין טו

שנתייבש עליו מסתמ' בטל בס' אף עתה בטל בס' אף שהמלח נותן טעם בכולו אבל מ"מ לאכול אותו בלא הדחה הוי כאילו אכיל איסורא בעיניה וממולייתא דשרי אף שלא הודח אחר מליחה ה"ט דאמרינן כבולעו כך פולטו דרך צלייתה והמלח נמוח בתוכו (מה שאין) במלח שבחוץ שנתייבש שהוא אסור משום דם ע"כ מולחין הצלי על השפוד דהשתא אע"פ שג"כ נוהגין להדי' אות' באחרו' מ"מ אינו אלא חומרא בעלמ' שהרי לדעת הרשב"א מות' אפי' לכתחל' לאכלו בלי הדחה ומ"ה אפי' אישתלי ולא עביד הדחה אחרונ' לית ביה מיחש ובעל אגודה כתב בפ' כ"צ שכל בשר שלא שהה כדי מליחה וצולין אותו שצריך להדיחו ג"פ מן הדם כו' לא נהיגין כן אלא בפעם א' סגי בהדחה אחרונה כדפרישי' ואל תשגיח במ"ש מהר"ם בת"ח שלו אבל לכתחילה נזהרים שלא למלוח אותו קודם צלייה ואח"כ מולחין אותו בשפוד כדפרי' ומה שנהגו הנשי' להדיחו אח' שנצלה קצת קודם שנגמ' ונצלה כל צרכו ושוב חוזרין וצולין אותו אפשר לאו משו' איסור נהגו כן אלא שלא יתקלקל הצלי ויפיג טעמו בהדחתו ואפש' נמי אחר שנצלה ממש נדבק המלח ולא יכול להדיחו כ"כ מן המלח שעליו עוד כ' הטי"ד בשם הרשב"א וז"ל והורה א' מן הגדולים שאסור להשהו' הצלי בשפוד לאחר שהוסר מן האש דשמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו אבל מותר לצלות בו ולהשהו' דכל זמן שהבשר פולט הימנו אינו בולע מדם בשפוד וא"א הרא"ש ז"ל כתב דשפוד מותר כו' והנה שמעתי הפרושים נזהרי' בו לכתחילה ומ"מ אי עבר ושהה בו זמן רב לא מורינן שיאסר מן השפוד לפי שאינו בולע מן השפוד אלא בשעת צלייתו כשהוא על האש ואז אמרינן ככ"פ אבל לאחר שהוסר מן האש לא חיישינן דאל"כ יאסר מיד כשמסיר השפוד מן האש ולא היה תקנה בדבר אלא לחתוך הבשר מן השפוד בעודו על האש וא"כ אין שיעור בדבר ומ"מ ראוי ליזהר לכתחילה ומ"ש הרא"ש שהשפוד שרי לא ק"ל הכי אלא צריך ללבן השפוד וכן המנהג כמו שנכתוב לקמן בפרק כל הבשר בסימן נ"ז

כט דין מולייתא היכא שמלאו מולייתא בביצים וקמח שנקרש הכל יחד ומעכב החיצון מלפלוט כראוי בין החיצון נמלח ולא שהה או לא נמלח כלל אסור והיכ' שמלאו הבשר בבשר עם בצים מעורבים יחד ונמלח הפנימי אז נמי הוי דינא הכי. אבל היכא דלא נמלח הפנימי בין היה המילוי בבשר לחוד או בבשר עם ביצים אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה אבל אם שניהם מלוחים אפי' שניהם נמלחו ולא שהו ולא היה במילוי בצים אלא בשר לחוד הכל שרי או אפי' נמלח פנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח אפ"ה שרי החיצון וכל היכא שנאסר פנימי מן החיצון אינו חוזר ואוסר את החיצון

מולייתא דאתא לידן נימא ביה מילתא

גרסינן בפ' כ"צ אמר רבה האי מולייתא שרי א"ל אביי והא קא בלעא דמא א"ל ככ"פ ובעי לאתויי סיעתא לרבה מהא דרבין סבא טפלה האי בר גוזלא לרב וא"ל אי מעלי טפליה הב לי דאכיל ודחי ההוא בסמיד' דמיפריך פרש"י בעיסה של סולת ואינה נדבקת כל כך ונפרקת מאיליה והדם יוצאה ממנה ופריך והא רבא איקלע לבי ר"ג וטפלו ליה בר אווז' אמר אי לאו דחזיתי' דזיגי כזוזא חיורתה לא אכלי מיניה ואי אמרינן כבכ"פ אפי' כי לא זיג נמי התם בחיוורת' דשריר פירש"י קמח נקייה שאינו סולת שק' הוא ואין הדם יוצאת וכ' התו' בקו' פי' טפליה דהיינו פשטי"דא בעיסה ור"ת ור"יבא אומרי' דלשון טפל לא משמע הכי אלא משמע דהיינו טיחה כמו בנות עשירים טופלות אותן בסולת ועוד דבפשטיד' לא אמרינן כבכ"פ דחזינן דלא פלטי שמקום מושבם יבש בתנור ע"כ נראה דהיינו מה שרגילין לטוח בעיסה שבלילתה רכה ורגילין לעשו' בקורקבונין ובני מעים שמשימי' אותה בשפוד וטחין סביבות' עיסה רכה כעין קרפי"יש ע"כ וכ"כ הסמ"ג וכן יראה מלשו' הרמב"ם שכתב עופות שטפלן בבצק וצלאן ומסיק והלכתא דסאידא בין אסמיק ובין לא אסמיק שריא דחיורתא אי זיג כזוזא חיורא שרי ואי לא אסור והטי"ד שכ' אפי' אין בו מראה אודם אלא זך ככסף אסור ושאר קמחין אסמיק אסו' לא אסמיק שרי וכ' בש"הל אנו דלא ק"ל השת' במיני קמחים הי סמיד' והי חיורת' אי לא מלח לבישרא שיעור מליח' לקדרה אסור ע"כ ומ"ה השמיטו הרי"ף והרא"ש ואף שלכל החומרות והספיקות אי זיג כזוזא חיורתא שרי מ"מ אין ראוי לסמוך ע"ז כי אין אנו בקיאים במראית אי זיג כזוזא או לא וגם שלא יבאו להקל יותר ולדעת הרמב"ם כל טפילות אסורות אם לא שהה שיעור מליחה והוכשר לקדרה לפי שתפס שיטת הגאוני' דסברי כל שאינו נותן הבשר לתוך מים רותחי' אסור משום דפירש הדם מהבשר ומתערב בתבשיל והדר בשר ובלע מיני' וא"כ בפשטי"דא דליכא מים רותחי' שיחליטו דייב דמא מהעוף ונבלע בעיס' והדר בלע וחומר' זו לא פשטה בכל ארצינו וכל הצרפתי' וכל שאר המחברי' לא תפסוה גם אינו מדין התלמוד אלא נגד דין התלמוד דא"ש אין הבשר יוצא מידי דמו אלא עד שימלחנו יפה יפה וידיחנו יפה יפה ותו ל"מ בעינן ומסיק והלכתא מולייתא שרי אפי' פומא לעיל וכ' הרא"ש בפ' ג"ה לקמן והוא מדברי התו' וז"ל אמר רבא מולייתא שרי פי' עוף או גדי ממולא בשר דק כתוש בלי מליחה וצלאו בשפוד משום דאמרינן כב"כפ ואפי' נמלח בשר החיצון ושהה כדי מליח' דהשתא אין טרוד לפלוט דמו שנאמר אגב פליטת דמו הוא פולט מה שבלוע מן הפנימי אפ"ה שרי מדמייתי עלה ראייה מטיפולא דבר אווז אפילו לפירושו מאחר שרוצה התלמוד להבי' ראייה משם דלא אמרי' כבולעו כך פולטו ומאי קשה התם לא אמרינן כבולעו כך פולטו משום (דהאי) טיפולא אינו טרוד לפלוט היא מ"ה אסור אי לא דזיג כזוזא אלא ש"מ כל היכא דאמרי' כבכ"פ שרי אפי' בכה"ג דליכא למימר מאחר שהוא טרוד לפלוט כו' וכה"ג כ' נמי במרדכי ועוד מסיק המרדכי שם במקום אחר מעניין המולייתא וז"ל ואור"י דפי' ר"ת דשניה' נמלחו מליחת קדרה ולא שהו שיעור מליח' אבל אם נמלח החיצון ולא שהה כשיעור מליחה והפנימי לא נמלח שמא הפנימי אסור כיון דלא טרוד לפלוט והנה לכאור' היה נר' דה"ה אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון לא נמלח כלל דשמא החיצון אסור מה"ט אבל בליקוטי מהרא"ש בביאורי' על הסמ"ג מצאתי שכתב ושמא יש לחלק בין פנימי לחיצון וכשיגעתי בעניין מצאתי אח' היגיע' שיפה כת' שיש לחלק דע"כ צריכין ליתן טעם אמאי אסור הפנימי מאח' שאמרי' כב"כפ מיד א"כ הפנימי למה תיאסר וא"ל מאח' דאינו טרוד לפלוט כמו החיצון מ"ה לא אמרי' כב"כפ א"כ כשהחיצון נמלח ושהה והפנימי לא נמלח כלל דודאי החיצון אינו טרוד לפלוט כמו פנימי ואפ"ה כת' האש"ירי דשרי משום דכב"כפ מאחר שהוא מיד וא"ל שאני היכ' שנמלח אף ששהה כל צרכו מ"מ מאחר שפולט ציר לא חשבינן כאינו טרוד לפלוט לגבי פנימי בפרט מאחר שפנימי לא נמלח ז"א שהרי התלמוד מביא עליו ראייה מטיפול דאווזא כו' שאינו טרוד לפלוט כלל א"ו מ"ש ר"י דשמא הפנימי אסור היינו דמספקא ליה דשמא לא אמרינן ככ"פ אלא בבשר שהוא פולט לחוץ והאור שואבו משא"כ בפנימי ואף פרש"י משמע כן בפ' כ"צ שכ' ככ"פ לחוץ והאור שואבו ע"כ א"כ היכא שהפנימי נמלח ולא שהה והחיצון לא נמלח או נמלח ושהה שרי משום כב"כפ לפי מ"ש דבחיצון לעולם אמרינן כב"כפ ומ"ש ר"י והפנימי לא נמלח כ"ש נמלח ושהה דאסור ואפשר דפשיטא ליה בזה מה שאין לו מה לפלוט והוא בפנים בודאי יבלע מן החיצון בין נמלח ולא שהה או לא נמלח כלל הפנימי אסור וכלל הדבר שהחיצון לעולם שרי ופנימי אם שוה לחיצון שרי אבל היכא שאינו טרוד לפלוט כמו החיצון או שפלט כל דמה והחיצון לא פלט אסור שוב שמעתי שיש משכילי' שאומרים דלעולם אין חילוק בין פנימי לחיצון וכשם שהפנימי נאסר מן החיצון שנמלח ולא שהה כך נאסר החיצון שנמלח ושהה מן הפנימי שנמלח ולא שהה ומה שהבאתי ראיי' מהא דנאסר הפנימי ולא אמרי' כב"כפ כו' מחלקי' בע"א דלעולם כשנמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח שאסור הפנימי משו' שבלע מן החיצון מקודם שנצלה ומה שבלע כבר לא אמרי' כב"כפ אלא מיד כדפרי' אבל נמלח החיצון ושהה והפנימי לא נמלח שא"א שיבלע אלא בשעת צלייה דהא טהור מלוח וטמא תפל הוא אז שפיר אמרי' כב"כפ ולפ"ז נמי היכא דהחיצון לא נמלח והפנימי נמלח ושהה שלא בלע הפנימי מקוד' הצליי' שרי וז"א דנהי דבלע כבר ס"ס מאחר שהוא תפל אמרי' דפולט עתה מה שכבר בלע אפי' אינו מיד דהא בשר תפל שימצא בציר או חתיכה תפלה שנתערב' בין חתיכו' מלוחות ק"ל דיחזור וימלחנה ושרי אף לקדרה כ"ש דמהני ליה צליי' דלא גרע ממליחה כדפרישי' לעיל אלא מאי אית לך למימ' דוקא כשהוא נצלה על האש והאור סמוך לו שייך למימר כב"כפ עתה אבל לא אמרי' הכי לגבי פנימי שאין האור סמוך לו א"כ מאחר דבע"כ צריכי' לחלק בין פנימי לחיצון א"כ נחלק כפשוטו וכדפרי' ועוד לשון המרדכי שכ' בשם ר"י לא משמע הכי שהרי כתב כיון דלא טרוד לפלוט הרי הוא בולע ואינו פולט ואם עיקר האיסור תלוי במה שכבר בלע כו' א"כ הל"ל הרי בלע ואינו פולט אלא עיקר כדפרי' אכן מצא' הג"ה אחת ממהר"י טרוישי"ן וזו נוסח' האמיתי ויש נשי' שממלאי' התרנגולים בביצי' ואין משהין כשיעור מליחה ואין נכון דלא שרינן מוליית' פי' כשממלאים תרנגולים עם בשר אלא כששניהם מלוחי' או שניהם אינן מלוחים כי המלח גורם שהמילוי נקרש ומעכב את הדם שלא יפול לארץ מן התרנגולת היכא שלא שהתה כל צרכה במלח ומעתה בנדון זה נמי הביצי' הנקרשי' מעכבי' את הדם מליפול לאור וגם התרנגולת שנשרתה במי' מע"ל או ששהתה ג' ימים כו' ודינן לצלו' ולא לבשל שאין למלאות בביצים ולצלות כי דינו כמו לא נמלח כ"צ אך אין לחוש לעופו' ובשר שנמלחו ושהו כדי מליחה אם לא הודח הדחה אחרונה