ים של שלמה על חולין קנז

עכו"ם וכ"כ הר"ש בפי' במס' ידים בפ"ק והאידנ' שכל המים טמאים יכול ליטול מים מן הנדה דבל"ה טמאין וא"א בע"א ול"נ נהי דמקילן במי' ששאבו עכו"ם דמדאוריי' אין מטמאין אלא שחכמי' עשאו אותם כזבים לכל דבריה' ואמקום דא"א לתקן מה נעשה אבל נדה שטומאתה ודאי וגם דאורייתא למה לנו להקל גם מצאתי בתשו' מהר"ר מנחם מ"צ שכ' וז"ל אני נזהר לגבי נטילה מן העכ"ום אף כי ר"י התירו והביא ראיי' דנדו' נוטלת ידיהן אף שהן טמאין במש' וכ"ש שכולנו נוטלים ידינו ממים טמאים מ"מ יש לדחות דנידה ויולדת וכן אנו עכשיו א"א בע"א אבל שלא לקבל נטילה מן העכו"ם אפשר וכעין זו תירץ ר"י ע"כ וא ואשר"י מי שיכול להזהר שלא ליטול מן המים אפי' ששאב עכ"ום או נידה וכ"ש שלא יטול ידיו מהם

כו דין אם מקרב ידיו למקום השפיכ' ממש נוטלין ממנו לידי' ואי בזיע דוולא בכונ' משקה אין נוטלין ממנו לידים וגם אין טובלין בו ידים אפי' יש בו מ' סאה וכל כלי שניקב ככונס משקה אפילו אינו רחב כעדשה פסול לנ"י

ואי מקרב לגבי דוולא דקאתו מכח גברא נוטלין ממנו וכ' ר' יונה בפ' א"ד שר"ל שמשי' ידיו קרוב למקום השפיכ' נוטלין ממנו לידים דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים ודמי' להא דאמרי' בחולין השוחט במוכני כו' כאן בשפיכ' הראשונה כאן בשפיכה שניי' וכ"נ מדברי רש"י ע"כ ואי בזע דוולא בכונס משקה כיון דמשקה מיליף לייף מטבילין בה את הידים ואמר רבא כלי שניקב בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים וכן הגי' בספרים שלנו אבל הרי"ף גורס בזע דוולא בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא דאמר רבא כלי שניק' בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים ולפי גרסתו גם אין מטבילין דלא חשיב חיבור גם בכונס משקה והטור פסק כגי' שלנו להקל ולטבול בו לומר דהוי חיבור לעניין טביל' ידים אף דלעניין מקוואות בעינן כשפופרת הנוד בכאן הקילו וא"י למה מאחר שאין הכרע לגי' מנלן להקל דילמא גי' האחרת עיקר ואדרבה נר' גי' הר"יף עיקר דלפי גי' הל"ל נמי ואין נוטלין ממנו לידים דאמר רבא כו' גם לא נר' בעיני לומר דכונס משקה הוי חיבור ואף שפרש"י מאח' שהנקב מכניס משק' גדול הוא קצת וקילוח היוצ' הימנו נר' והשופ' דרך פיו לצינור והצינור מקלח ליאור והוי חיבור אבל מנ"ל לתלמודא להא כי לא מצינו לא במשנה ולא בתו' דכונס משקה הוי חיבור ואם נאמר שקבלה הית' ביד' ה"ל למיפסק תלמודא בשום דוכתא דכונס משק' הוי חיבור לעני' טבילת ידי' ועו' טעמ' דחיבו' שפרש"י לפי שהקילו' נר' מאחוריו לישנא דכונס משק' לא משמע שהו' גדול כ"כ שנרא' הקילוח כדאית' בפ' בא סי' כיצ' בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה עד דמסיק שאם יורד טיף טיף הוי בכ"מ אלמא דלא איירי שהקילוח יוצא מאחוריו ונרא' כמו שעל' על דע' רש"י ואף שכ' הת' לשם פ' בא סי' דף מ"ט ע"א והא דאמרי' בפכ"ה אי בזיע דוולא בכונ' משק' מילף לייף ומטבילין בו הידים דהיו מחוברי' לנה' לאו היינו בכ"מ דהכא דהתם מיירי כשהנקב כ"כ גדול עד שהמי' מקלחין והוי חיבור ע"י ניצוק וכונס משק' דהכ' שיור' טיף טיף כדאמרי' בסמוך וכ"ז דוחק לחל' ביניהן דמייתי הכא כונ' משק' דהת' דאמ' רבא כלי שניק' בכ"מ אין נוטלין לידים א"כ משמ' דשוין ואף שהתו' דוחקים לתרץ דהכ' איירי כי התם ולא כמ"ש רש"י דאיירי בניצוק וקילוח ומ"מ אע"ג דלא הוי ניצוק דבדבר מוע' הוי חיבור לענין טבילת ידים וזהו דוחק גדול לומר שאפי' טיף טיף מחבר אלא גי' הר"יף עיקר דאין טובלין בו הידי' אלא הוי חבור וכ"ד ה"ר יונה ומ"ה אפי' אי הוה בהאי אריתא דדלאי מ' סאה מ"מ אין טובלין בו משום דהוו שאובין דכונס משק' לא הוי חיבו' למקוואו' כשפופר' הנוד ומ"ש ר' ירוחם דכה"ג הוי חיבור להוציא מדין שאובין דהיינו לפי גי' הספרים שלנו אבל לפי גי' הרי"ף שהיא עיקר מנ"ל לחלק והר"אה כתב אהאי ארית' דדלאי ה"מ בדוולא ששופך ונותן לתוך החריץ עצמו אבל בנותן אותו חוץ לחריץ וממשיך אותו לחריץ כשרים דשאובין שהמשיכ' כשרים לנ"י לכ"ע פי' דווק' במ' סאה וכ' מהרי"ק בשורש כ"ה דכונס משקה הוא נקב רחב כמו עדשה א' ע"כ וכתב ב"י ונ"ל דווקא לענין מקוה כ"כ וכדי לחוש למ"ש התו' בפ' בא סי' דהא דאמרי' אי בזיע דוולא בכונס משקה מילף לייפי ומטבילין בו איירי שהנקב גדול עד שהמים מקלחין ע"כ אבל לפסולי כלי לנ"י בכונס משקה הוי ודאי שיעורא בבציר מהכי טובא ע"כ

כז דין כלי שניקב בכונס משקה אפילו מחזיק רביעית למטה מן הנקב פסול בכל עניין לנ"י ואם ניקב כמוציא משקה מותר ליטול אפילו דרך פיו

אמר רבא כלי שניק' בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידי' וכ' הרא"ש וכלי שניקב ומחזי' רביעי' למטה מן הנקב מותר ליטול דרך הנקב אבל לא דרך פיו דלמעלה מן הנקב לא חשיב כלי משמע דקאי אניקב בכונ' משקה וכן איתא בטו' א"ח להדיא וכ"כ המר' בפר' א"ד בשם התו' ובס"מג מג ובפ"ק כ' דאם ניקב בכונס משקה שהוא נקב גדול ממוצי' משקה פסול לנטילה לגמרי משום דלאו כלי חשוב אבל אם ניק' כמ"מ אם מחזיק רביעי' למטה מן הנק' שרי ליטול הימנו ודווקא כששופך מן הנקב על ידו אבל שופך מפי הכלי הואיל והמים עוברים למעלה מן הנקב פסול דמה שלמעלה מן הנקב לא חשיב כלי וכ"כ בהג"מי ומדברי הרמב"ם נמי לכאור' משמע דסבר ניקב בכ"מ פסו' לגמרי שכ' וכלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאה פסולין לנ"י שהרי הן כשברי כלים ע"כ וטהרתה מידי טומאה בכלים העשויין למשקין בכונס משק' כדאיתא בתו' פ' המצניע קרוב לסופו אמנם אפשר דהת' איירי דניקב בכ"מ בשוליו שאינה מחזקת רביעית למעלה מן הנקב וכ"כ הרשב"א להדיא ומ"ה הביא הטור דברי הרמב"ם לפסק הלכה וכתב מהר"אי בת"ה והשתא נראה דלדברי התו' ואשיר"י אם ניקב רק כמוציא משקה כשר ליטו' הימנו אפי' דרך פיו דהא על כרחיך אפי' בכונס משקה אינו אסור אלא דרך פיו לדברי התו' ואשיר"י והא דכת' המרדכי לדברי התו' דבין כ"מ ובין מוציא משקה אם ניטל דרך הנקב נטילה טובה היא משמע דאפי' במ"מ בעינן דרך הנקב י"ל דמשום כונס משקה נקט לה וכשם דקאמר קאי על דברי הסמ"ג דלעיל מיניה כי היכי דמודה סמ"ג במוציא משקה דמהני דרך הנקב ה"נ מהני לדברי התו' בכ"מ וכיון דאשכחן פלוגתא דרבוותא בהני חלוקי' נר' דאזלינן בתר דמקילין בנ"י וכן שנינו במס' ידים מים שנסתפקו לו אם נעשה בהן מלאכ' או לאו אם היו טמאין או טהורין אם היה בהן כשיעו' או לא ספק נטל ידיו ספק לא נטל ספיקו טהור שכל ספק' שבטהר' ידים טהור ע"כ ונר' דה"ה דפלוגת' דרבוות' דהתם נמי ספק הוא כמאן ק"ל מדכייל ותנא שכל ספק שבטהר' ידים טהור אך מאי דאשכחן בהדי' בפסקי הגאוני' לאיסור ולא אשכחן בפסקי גאון א' להדיא להתיר אלא דדייקינן מיניה בהוכחה דהכי סבר ק' לסתו' בזה דברים המפורשים בהדיא ע"כ ויפה כ' לפי סברתו מאחר שאין הכרע ראוי להקל אבל לבי אומר שצדקו דברי הסמ"ג דלא תלוי דין הכלי שצריך לנ"י בדין הטומאה דווקא כי אפי' היכא שלעניין טומאה חשיב כלי גבי נ"י שתקנו חכמים כח גברא כח מנא בעינ' כלי ממש וחשוב אבל כל היכ' שניקב בכונס משקה נאבד שם חשיבות הכלי ואינו ראוי לנ"י ותדע דהא שיעור כונס משקה דווקא לכלי חרס נאמר והמיוחד למשקה ורבא סתמא אמר כלי שניקב בכונס משקה שפסול לנטילה וכמ"ש הסמ"ג וז"ל וכ' מורי שהיה נוהג ר"י כן אפי' כלי שטף אע"פ ששיעור זה לא הוזכר בפ' המצניע אלא בכלי חרס וא"כ מאחר שאינו תלוי בדיני טומאה דוקא א"כ אפי' מחזיק רביעית למטה מן הנקב אסור ליטול הימנו בכל עניין ורבא נמי סתמא קאמר אין נוטלין ממנו דמשמע אין נוטלין הימנו כלל וא"ל א"כ כשנחת' מה שלמעל' מן הנקב יהא כשר דהא מחזיק רביעי' ועתה למה פסו' אין זו ק' לפי שאין עתה ראוי להשתמ' דרך פיו כ"ש מפני הנק' שבו משא"כ בניטל העליון שחוזר להכשירו ראוי להשתמש דרך פיו ומ"מ יראה ג"כ דברי הרמב"ם דכלי שנשבר שבירה מטהרתו שאין כלי דאפי' היכא דניקב פחות מכונס משק' וכגון שהו' גיסטרא וכדאמרי' בס"פ המצני' שהו' עולה מטומאתו בנק' כמוצי' משקה כמ"ש הרמב"ם בפר' ט' מה' כלים וכ"נ עיקר אע"פי שאין דין נ"י תלוי בטומאה דווקא מ"מ מה שלעניין טומאה לא חשי' כלי כ"ש דאינו ראוי לנ"י והיכ' שניק' במוציא משקה שיוכשר לדעת התו' והרא"ש ואפי' למעלה מן הנקב ולדעת הסמ"ג דווקא דרך הנקב אין לי הכרע בזה כי מזה לא דיבר התלמוד כלום יראה להקל כמ"ש מהרא"י לעיל והשתא ניקב ככונס משקה בכל עניין פסול פחות מכונס משקה בכ"ע כשר חוץ מגיסטר' ומהשתא ליתא נמי למ"ש הסמ"ק שאם יחדו לזיתים תורת כלי עליו ומותר ליטול הימנ' אם יחזיק רביעי' עד שינקוב כמוציא זית וז"א שאינו תלוי דין נ"י בטומאה דווקא דכל היכא שניקב בכונס משקה בטל חשיבות דכלי ופסו' לנ"י והט"ור נמי השיגו שכ' ואפש' לחלק דווק' לעניין טומא' מועיל יחוד זיתי' אבל לעניין נטיל' ששיעור' בכונ' משק' כיון שניקב בזה השיעור אינו חשוב ורבים חשבו שהטו"ר הבין דעת הסמ"ק שכשר ליטול אפילו דרך פיו ומ"ה השיג דאל"כ הא איהו גופא כ' אפילו ניקב בכונס משקה אם מחזיק רביעית למטה נוטלין הימנו דרך הנקב וק' בעיני לומר כדברי' אלו שהרי בהדי' כ'