ים של שלמה על חולין קנו

ודין דקוף פסול לשפוך מים לנטילה וכן הקטן פסול עד שיהא בן ו' או ז' חביות שיש בה מים מניחה על ברכיו ומטה ונוטל ממנו לידים היתה מוטה בארץ על צדה והמים מקלחין ממנו אין נוטלין ממנו ואם הוא ברזא בנקב והסירו וקבל המ' חשיב שפיר כ"ג וב"ש גבי קוף וקטן וחביות מוטה שאין נוטלין ממנו אם נטל מהם אעפ"י שצריך ליטול פעם אחרת מ"מ א"צ לחזור ולברך

אמר רבא האי ארית' דדלאי פי' צנור ששופכין בו מים מן היאור שדולין בדליין והצינור מוליך המים לשדות אין נוטלין ממנו לידים ואין מטבילין בהן את הידים אין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא ואין מטבילין בהן את הידים דהוו להו מים שאובים והוא גי' הרי"ף והרא"ש אחריו וכ' עוד ז"ל כת' בה"ג דמותר להטבי' ידיו בתוך הכלי והביא ראייה מפ"ב דזבחים דאיבעי' להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמ' רחמנא ולא בתוכו משמע דווקא בקידוש ידים ורגלים מבעיא להו משום דכתיב ממנו אבל בנ"י אפילו בכלי נמי מות' וק' מהא דאמרי' הכא אין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכ"ג ואין מטבילין בהן את הידים דהוו להו שאובין ומיהו י"ל דבעינן נטילה מן הכלי ובין נוטל ידיו בתוך הכלי ובין שופך מן הכלי על ידיו יש כאן נטילה מן הכלי אבל הכא ידיו חוץ לכלי הן וכבר פסק כח הכלי כשהמים באים על ידיו הילכך אין נטילה מן הכלי שצינור אינו כלי והרשב"א כ' בחידושיו שהרמ"בן תירץ דהכ' כיון שהיא בקרקע כעין הטבילה היא וטבילה בשאובין ליכא ע"כ והא דנקט הכא דלא אתו מכ"ג לאו דווקא מכח גברא אלא משום דלא אתי מכח כלי א"נ משום דתנן בפ"ק דידי' הכל כשרים ליתן לידים אפי' חש"ו מניח חביות בין ברכים ונוטל מטה חביות על צד ונוטל והקוף נותן לידים ור' יוסי פוסל בשני אלו פי' בקוף ובחביות המטה על צידה ובמים נשפכין מאליהם דבעי כ"ג ות"ק לא חיי' לכ"ג אלא דאתי מכ' מנא והשת' שמעתין דנקט כח גבר' כר"י וה"ג א"א להעמיד אלא כרבנן וצריך להחמיר כיון דסוגין דשמעתי' כר"י ע"כ דברי הרא"ש בפי' דברי בה"ג ואף שלא החליטו הדין להדיא כר"י וגם הרמב"ם פסק כת"ק מ"מ נראה מאחר דר"פ פסק הכא להדיא דבעינן כח גברא אלמא דס"ל הלכה כר' יוסי להחמיר דאף כ"ג בעינן וכ"פ הסמ"ג להדיא וכ"כ הר' יונה בשם הראב"ד וכ"ד כל האחרוני' ע"כ נר' דאפי' בשעת הדחק אין ליטול בתוך הכלי ואם נטל צריך לחזור וליטול ולברך ואל תשגיח בדברי הקא"רו. עוד כ' הרא"ש וז"ל מים שבחביות ויש בו ברזא יסיר הברזא ויחזירנ' בכל שפיכה ושפיכה וקרי ביה שפיר כ"ג כיון דע"י הסרת הברזא באים המים ולא דמי לחביות שמוטה על צדה אבל לא החזיר הברזא בין שפיכה לשפיכה דמי לחביות שמוטה על צדה ע"כ ודומה לזה כ' הסמ"ג וז"ל מ"מ צריך כח כלי שני שאנו למדין מרחיצת ידים דכיור ואפשר להיות שגם בכיור היה כח אדם כגון שהיה נקוב מצדדין כעין דידן וברזות קבועים בה וכשרוצ' לקדש ידיו מוש' הברז' וקילוח ראשון היוצא ע"י משיכת הברזא קרוי כח אדם ותוחב הברזא מיד בנקב וחוזר ומושכה ויש ללמוד מאחר שרבא תופס שיטתו כר"י דהלכה כר"י ע"כ ותמיהני בזה נהי דפליגי ר"י בחביות שכבר מוטה קודם נטילה אפי' הוא מטה מ"מ בשעת נטילה כבר נסתלקה מעשיו וידיו ממנו לגמרי אבל בהוצאת ברזא שעומדת להחזיר מאחר שהוא הוציאה הכל נקרא כחו וכ"ג קרינן ביה ועוד מאחר שהתחיל מיד לערות על ידו א' בשעת הוצאות ברזא א"כ בזה כ"ע מודו שכ"ג אית ביה וא"כ מאח' שתחילת הנטילה היתה בכח גברא תו לא חיישינן והכל נקרא כ"ג וכמו שמוכיח מהא דתוספות הנותן מים לחבירו בחפנו ידיו טמאות מפני שתחילת נטילה לא הית' מן הכלי תו לא חיישינן כמ"ש לעיל סי' ט"ו גם תימ' שלא אישתמיט בשום דוכתא שקידוש ידים בכיור היה צריך להוציא ולחזור ותלמודא נמי לא קא בעיא אלא לקדש בו בכיור ממנו אמ' רחמנא ולא בתוכו אבל בקידו' ידיו גופא בהוצאת ברזא כל היכא שמקדש ממנו הוי קידוש וכ"ש לנטילה ולולי דמסתפינ' לחלק על כל המפרשים הייתי אומר דאף ר"י מודה במוטת חביות דנקרא כ"ג והא דפליגי על שתי אלו היינו קוף וקטן שאין בו דעת ואף אם נחמיר דר"י פוסל במוטה חביות מ"מ בהוצאו' ברזא ובשעת הוצאו' התחיל ליטול כל השפיפה הנטילה הבאה אח"כ לידיו כ"ג קרינן אכן אחר שבא ליטול ידיו צריך לחזור הברזא משום דהוי לגבי אחר כמו חביות המוטה הנראה בעיני כ' ומאחר דהלכה כר"י דקוף פסול לנטילה ה"ה קטן לגמרי שאין בו דעת דפסול ומ"ה כ' הג"א בפ"ק דברכות דבקטן דכשר לנטילה כבר שית' ובר ז' לאפוקי פחות מכאן מעשה קוף הוא ובמר' ארוך נמי כ' וז"ל ראיתי בתשו' רש"י דאין מקבלין מים מן הקטן בן ד' או ה' שני' דבעינן כ"ג וליכא ע"כ היינו דבעינן כבר שית כבר ז' ובכל מה שפסקינן כר"י היינו להצריכו נטילה אחרת אבל לברך פעם שנית אינו נכון מאחר שרבנן פליגי וברוב דוכתיה פסקינן כרבים ולא כיחידאי וכ"ש הכא שהרב רבינו משה ב"ר מיימון וסיעתו פסקו כת"ק

כד דין דבנ"י לחולין לאכול צריך כוונה ומ"מ בכוונת נוטל או בכוונת נותן לחוד סגי

תו' והרב ר"ש הביא' במס' ידים פ"ק הנוטל מתכוון והנותן אין מתכוון הנותן מתכוון והנוטל אין מתכוון ידיו טהורות ר' יוסי אמר ידיו טמאו' וז"ל הרשב"א שכתב בת"ה ולענין נטילה מסתברא דבעינן כוונה לנטילה המכשרת לאכילה דגרסי' בתו' הנוטל מתכווין והנותן אין מתכווין וכו' ידיו טהורות ר"י אמר ידיו טמאו' אלמא אף לרבנן כוונ' נותן בעינן וה"נ משמע מדאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליה' כל היום וההי' ודאי כששמר ידיו וכדפי' רש"י והרמב"ם ואפ"ה מתנה אין לא מתנ' לא אלמא כוונה בעינן ואם נתכוון נותן או נוטל שפיר דמי לרבנן הר"י וק"ל כוותייהו דרבים. ננהו ואי ק' הא דתנן במס' מכשירין ומייתי לה בפ"הש פירו' שנפלו לתוך אמת המי' ופשט מי שידיו טמאו' ונטלן ידיו טהורו' והפירו' טהורי' כו' ודייקינן מינה התם דלא בעי כוונה לחולין נ"ל דההי' לאו לאכיל' דחולין קאמר אלא לנגיע' דחולין שנעשו על טהרת תרומה ולעולם לאכיל' בעינן כוונה וטעמא דמשום סרך תרומה הוא והצריכוהו כוונה קצת כתרומ' עכ"ל ולפ"ז צ"ל הא דגר' בפ' ב' דחגיגה ת"ר הנוט' ידיו נתכוין ידיו טהורות לא נתכוון ידיו טמאות וכן המטביל ידיו נתכוון טהורות לא נתכוון טמאות והתניא בין נתכוון ובין לא נתכוון ידיו טהורות איירי נמי בנגיעה דחולין אבל לא לאכילה כמו שחילק הוא והא ראייה שמייתי עליה ראייה דלחולין לא בעי כוונה מהא מתניתן דמכשירין דלעיל פירות שנפלו לאמת המים כו' ואמת דסוגי' דחגיגה משמע דאיירי לעניין נגיעה ועוד נרא' בעיני לחלק הא דקאמר התם דלחולין לא בעי כוונה דהיינו היכא שטובל ידיו דטבילה במ' סאה סגי לידיו מכח דין דכל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש ולטבילת כל גופו דהוי דאורייתא סברא דלא בעי כוונה דאפילו מצות לא בעי כוונה לכמה גאוני' כ"ש הכש' טומאה דלא בעי כוונה לכ"ע אלא שהחמירו בתרומה ועשו בה מעל' מדבריהם אבל בנטיל' שתקנו חכמי' טהרה לידי' משום סרך תרומ' ומשו' נקיותו ותקנו נמי דבעי נטילה דאתי' מכח גבר' ובעי נמי כח מנא תקנו נמי שלא תועיל הנטילה בלתי מתכוון כלל וכן עיק'

כה דין מי שיוכל להזהר שלא יטול ממים ששאב עכו"ם או נידה וכ"ש שלא יטול ידיו מהם ה"ז משובה

עוד תניא בתו' בפ"ק דמסכת ידים והרב ר"ש הביאו הכל כשרים ליתן לידים אפילו טמא מת אפי' בועל נידה כל שאינו מטמ' במשא כשר ליתן לידים וכ' ר"ש ולפ"ז אסור ליטול מים מן הנדה ומן עכ"ום שגזרו על העכ"ום שיהו כזבים לכל דבריהם כדאמרינן בפרק בנות כותי' ואפי' מטמא מת נמי אסור דע"כ לא שרי הכא ליטול מטמא מת אלא בכלי אבנים דלא מקבלי טומא' דאי בכלי המקבל טומאה קא מטמא ליה טומאת מת לכלי ונמצא כלי מטמא את המים ומיפסלי לנטילה כמו מכל המטמא במשא ולקמ' נמי בפ"ב משמע בהדי' דמים טמאי' פסולים לנטיל' ולפ"ז אין תקנה בזמן הזה דאם דלה עכ"ום מים אסור ליטול מהם שהכל טמאים ונוגעים בכלי ובמים וי"מ דהכא בנוטל ידיו לתרומה איירי ולא בנוטל ידיו לחולין דאל"תה נידה ויולדת היאך נוטלת עצמה הא מטמאות במש' ואין זה דיוקא הא דאמרי' בחולין ב"פ כ"ה נוטלין ידיהם לחולין משום סרך תרומה וכיון דמשום סרך תרומה הוא אין חילו' בין תרומה לחולין ואפי' נדה דלא בת אכילת תרומה היא ומים שעל ידיה טמאין תיקון רבנן נ"י ע"כ והנה דברי טעם הם ואע"פ שכ' התו' בסוף נדה שאין לחוש לההיא תו' נדה ויולדות נוטלות ידיהם וכבר הקדים הרב וכ' שאין זה דיוק דמאחר שתיקנו נטילה אף היא צריכה ליטול אבל מ"מ כ' בסוף וכ"ש עכשיו שאנו נוטלין כולנו ממים טמאים ונראה דהתם מיירי לעניין תרומה או חולין שנעשו על טהרת תרומה ע"כ ול"נ דתוספת' סתמא קתני במסכת ידים ומיירי נמי לאכילה דאל"כ מה דדייקינן מיניה דפסול לנ"י נימא דהתם איירי לעניין תרומה או חולין שנערו על טהרת תרומה אלא ש"מ דאין לחלק וכן כל כמה דקתני התם במסכת ידים במשנה ובתו' מן הסתם אין לחלק וכ"כ הרא"ש לקמן גבי הא דא"ל רב אשי לאמימר קפדיתו אמנא קפדיתו אשיעורא קפדיתו אחזות' א"ל אין אע"ג דמתני' היא נפל לתוכן דיו וקומוס וקנקנתום ושינוי מראיהן פסולין מספקא ליה לר"א דילמא מתני' לתרומה דוקא וקאמ' לה דאין חילוק בין הא נטילה לחולין ובין נטילה דתרומ' ובין לכל דיני נטילה אלא העיקר שהוא דבר שא"א לתקן ברוב המקוואת שכל המים נשאבין ע"י