ים של שלמה על חולין קנה

הציפורן שלא כנגד הבשר ובצק שתחת הצפורין אפי' כנגד הבשר ורטייה שעל בשרו וטיט היון וטיט היוצרים אבל במיעוטן שאינו מקפיד אין לחוש כדאיתא פ"ק דערובין ואע"פ שפי' רש"י שם דהיינו דוקא בשיע' ולא בבשר א"א לומר כן כמ"ש ר"ת מההי' דמעובר' שנתגיירה א"צ בנה טבילה בפ' הערל ותנא נמי רבב על בשרו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וכ"כ בסמ"ג ואל תשגיח בדברי הרשב"א שהקיל בדיני צואה גבי נ"י ואמר שלא כ' בתו' הצוא' שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר ואף שכתב כך בשם התו' שלנו וכל הצרפתים תפסו עיקר הך גי' אכן בהל' נדה אחר שהביא האי תוספת' כ' וז"ל פי' ר"ת בתשו' אחת שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאוד כגון טיט של יוצרים אבל לא בטיט אחר וצוא' תדע שהרי תנן במסכ' מקוואות אלו חוצצין לכלוכי צואה שעל בשרו וצוא' שתח' הציפורין עוד אמר ר"י דאפי' בטיט ובצק אם יש ממנו כ"כ מעט שאינו מקפיד מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ ע"כ משמע קצת כדברי הרשב"א דס"ל לדברי ר"ת דצואה אינו חוצץ אכן לישנא ופי' ר"ת כו' לא משמע הכי דהל"ל אכן ר"ת פי' בתשו' דהוי משמע דפליג על הא דלעיל ואעתיק לך מ"ש בביאור הסמ"ג וזה הנוסח אבל לא בטיט אחר וצואה זה הלשון מגומגם מאוד דאי בעי לומר שאינו חוצץ כדמשמע סתמא דמתני' דמקוואות אלו שאין חוצצין הצואה שתחת הציפורן הלא לעיל הביאו התו' שחוצץ שלא כנגד הבשר ואי איירי הכא כנגד הבשר פשיטא שאינו חוצץ דהא דוקא גבי צואה קתני בתוספת' שלא כנגד הבש' וגבי טיט ובצק קתני אפי' בכנג' הבשר וא"כ מאי חידש ר"ת במה שאמר אבל לא טיט אחר וצואה וכן התדע שהביא בכדי הוא ונ"ל לפרש דה"ק אבל לא טיט אחר וכן צואה אחרת שאינה נדבקת היטיב כמו צואה לח דאפילו שלא כנגד הבשר אינו חוצץ כמו שמביא ראייה דתנן צואה שתחת הציפורן אינו חוצץ סתמא ומשמע בכל עניין דומיא לכלוכי צואה על בשרו אלא ע"כ בלח איירי והא דקתני בתוספו' דחוצץ ביבש וה"נ מחלקינן בין טיט זה לטיט אחר דלאו בכל טיט איירי אלא בטיט הנדבק היטיב שוב מצאתי בתו' פ' התינוקות להדיא כפי' וז"ל וצואה שתחת הציפורן יבשה חוצצות והא דתנן במסכת מקוואות ואילו שאין חוצצין לכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הציפורן מיירי בצואה לחה וכתב עוד בסמ"ג וז"ל תניא בתוספת' דמקוואות צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר והטיט והבצק שתחת הציפורן אפי' כנגד הבשר הרי אילו חוצצין ומפרש ר"י שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאוד כגון טיט של יוצרי' וזהו מה ששנינו במס' מקוואות ואילו שאין חוצצין וכו' וקא חשיב צואה מתחת הצפורין ואפי' בטיט ובצק אם יש כ"כ מעט שאין מקפיד אינו חוצץ וכ' בס"ה או גלד המכה שהוא יבש ואינו מקפיד או גלד שמצטער עליו אינו חוצץ אעפ"י שבטבילת כל גופו רגילין להסיר הכל משום חומרא ע"כ מ"ש מצטער עליו דמשמע בלא מצטער צריך להסירו וכ"כ הסמ"ג נ"ל כל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון רובו אפי' אינו מקפיד ומיעוטו המקפי' וגרב יבש וגלד יבש שאינו מצטע' בנטילתו בין ביד בין תחת הציפורן חוצץ וכ' עוד הג"ה חדשה ע"כ נכון לנקר צפורניו בשעת נטילה ויש מקילין דחשיבה ליה מיעוטא שאינו מקפיד ע"כ ושיבוש הוא דפשיטא דא"צ מן הסתם לנקר ואינו דומה לטבילת נדה שהרי החמירו אפילו לגלח הצפרניים ולא די להו לכתחילה בניקר ובה"גא פ"ב דברכות נמי כ' בשם הא"ז וז"ל צריך ליזהר מגלד שעל המכה ומגלדי צוא' דהיינו שחין שנתרפ' ועשה עור למעלה ויש עליה גלדי מלמעלה וכ"ז איירי באינו מצטער דלא החמירו כ"כ בנטילת עור כ' באותה הגה"ה שצריך להסיר הטבעות מעל ידו בשעת נ"י וראייתו מהא דתניא בתוספתא דמקוואות השירים והנזמים והטבעות רפין אין חוצצין אווץ פירש מהודקים חוצצין והביא נמי הרא"ש בפ' התינוקת וכ' שם ואם טבעת מהודקת אמאי חייצא הרי מיעוטו שאינו מקפיד עליו הוא ותי' בשם הראב"ד דמקפדת היא להסירו בשעת לישה וכיון שהיא מקפדת בשום פעם אעפ"י שאינה מקפדת בשעת טבילה היא חייצא ע"כ ובשם ראבי"ה מ"כ שא"צ להסיר הטבעת בשעת נטילה וראיי' מפ' ב"א דקתני לא תצא אשה בטבע' שאין עליה חותם פי' משום דמשלפ' ומחוה משום חציצה דשמא יזדמן לה טבילה של מצוה וצריכא להסיר ושמא תאמר א' ה"נ דאסור מה"ט א"כ אמאי לא תני ברישא גבי חוטי של צמר דאסירי מה"ט ומ"מ אין ראייה משם דמתניתין איירי ברפויה דאין בו משום חציצה ואסור משום משלפיא ומחוויא וכה"ג תירצו בתו' גבי קטלא ומ"מ אפשר לומר דלא בא להביא ראייה אלא לרפוין וא"ל הלא להדיא בתוספתא כך היא אווצא חוצצין רפוין אין חוצצין י"ל דשמא בדיעב' אין חוצצין אבל לכתחילה צריכה להסיר לכך דייק מפ' ב"א שא"צ להסיר אפי' לכתחילה כשהיא רפויה אכן האידנא נהיגין הנשים להסיר טבעתן בשעת טבילה אפי' רפויה משום דלא בקיאין מתי קרוי רפוי אבל בנטילה אין להחמיר כ"כ גם נראה בעיני האנשים א"ל כלל להסיר טבעת בשעת נטילה ממ"נ אם רפוי אינו חוצץ דליכ' לשנוי דקפי' עליו בשעת לישה כמו גבי אשה כי אין דרכו של איש לקפוד אכן בטבעת שיש בו אבן טוב בוודאי מקפיד עליו וחוצץ אם אינו רפוי עוד כ' הרשב"א בת"ה כל דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפי' עליו למי שדרכו להקפיד חוצץ למי שאינו דרכו להקפיד אינו חוצץ כיצד היה אחד צבע והוי ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידיו ואע"ג שיש על ידו ממשו של צבעי' לא היה צבע אם היו ידיו צבועות ויש ממשו של צבע על ידיו ה"ז חוצץ שהדיו היבש חוצץ אבל הלח אינו חוצץ וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ ובדיני הטבילה כ' ואם אין אחרים בכיוצא מקפידין והוא מקפיד נראה דאזלינן אבתריה וחצץ דכל שהוא מקפיד אין לך חציצה גדולה מזו מיהו אפשר דבהא נמי אמרינן דבטלה עתו אצל שאר אנשים שהם כיוצא בו וצ"ע ע"כ ואני אומר דלית דין צריכ' פנים פשיט' כשהוא מקפיד חוצץ מדאורייתא ומה בכך שבטלה דעתו אצל שאר אנשים מ"מ לגביה לא בטלה אלא בהא נראה שצ"ע היכא שאין מקפיד בדברים שדרכן להקפיד אי אזלינן בתריה או נימא בטלה דעתו ודהוי חציצה וכן נר' שנאמר בטלה דעתו אצל רוב ב"א להחמיר

כב דין בשעת הדחק כגון הולכי דרכים נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום והתנאי מועיל אם לא ימצא תוך פרסה מים אבל אם ימצא מים תוך פרסה אינו מועיל וכ"ש שאינו מועיל שלא בשעת הדחק וגם בשעת הדחק שמועיל היינו כשישמרם ויזהר מלטנפם ואותן העוברי דרכים עם הגוים מהני תנאים אפי' בתוך פרסה ואותן הנוטלין בעשבים הם בכלל מזלזלים בנ"י ואינו מועיל

אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום פי' רש"י בלבד שיזהר מלטנפם ולטמאם א"ל רבינא לבני פקת' דערבות כגון אתון דלא נפישין לכון מיא משו' ידיכון מצפרא ואתנו עלייהו כולי יומא איכא דאמרי דווק' בשעת הדחק ופליגא אדרב וא"ד אפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב וכ' הרא"ש ועבדינן כי האי לישנא דל"פ אדרב ע"כ ויראה בעיני כר"ח שפסק כל' המחמיר דלא שרו אלא ע"י הדחק ואף שר' יונה תמה עליו בפ' א"ד על מה החמיר במילתא דרבנן ורצה ליישבו בשינויי דחיקי שהחמיר משום שאמרינן מים ראשונים האכילו בשר חזיר ונראה דל"צ לכ"ז אלא סמך אמה שאמרינן בפסחים בפרק אלו עוברין לתפילה ולנ"י ד' מילין והרא"ש הביאו נמי בברכו' בפ' ה"ק ויש לתמוה על מה הקילו חכמים בנ"י שא"צ להמתין אלא עד פרסה ויותר מעט מפרסה א"צ להמתין ויאכל בלא נ"י ויעבור על מצוה על דבריהם בעבור מעט צער שיתאפק וימתין יותר או ילך לאחריו ולא יעבור על דבריה' הלא עשו בכמה מקומות חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולא מצינו שהותר לאכול שום דבר האסור אלא משום פיקוח נפש וכבר אמרו כל המזלזל בנ"י חייב נידוי וגם שלמה המלך ע"ה תיקנה ומצינו שר"ע היה מוסר נפשו עליה ולא מצינו שהקילו בזה חכמי תורתינו א"ל הפוחזים א"ו צ"ל דאיירי התם שנטל ידיו שחרית והתנ' עליהן וסברי דלא מהני תנאו אלא בשעת הדחק וכן הוא במר' פ' א"ד הלכך בתו' ד' מילין לא חשיב דחק ולא מהני תנאי יותר מד' מילין חשיב בשעת הדחק ומהני תנאי וכן נראה עיקר ולפ"ז מ"ש הסמ"ג והולכי דרכים שעת הדחק הוא אינו ר"ל דשרי מן הסתם אלא באופן שחילקתי בין תוך ד' מילין כו' ומ"מ נראה דוקא הולכי דרכים שכולן בני ישראל והולכי רגל שיכולין לעמוד בכ"מ שירצו אבל האידנא מי שהולך בעגלה בין גוים שהולכים בחבורה ומתירא לילך ביחידי ומוכרח לעמוד בכ"מ שיעמדו הם א"כ אפי' תוך ד' מילין חשוב בשעת הדחק ומהני התנאי שהתנה עליהם ומ"מ כבר כ' בשם רש"י שצריך לשמור ידיו מכל טינוף והמחמיר שלא יאכל עד אשר יבא למי' ויטול ויאכל על העגלה כהלכתה תע"ב ואותן שנוטלין ידיהם בעשבי' עבירה היא בידן ושתים רעות עושין חדא שמזלזלין בדין נ"י יותר מכת הראשונים שסומכין על נ"י הראשוני' שעשו כראוי אבל אילו שנוטלין עראי ומזלזלין בנ"י הן בכלל נידוי של זילזול נ"י ועוד שמברכין על הנטילה ומוצאין ש"ש לבטל' ועוברים משום לא תשא וגו' שהרי ברכה זו לשוא הוא שאין זו נטילה כל עיקר

כג דין צינור שדולין מים מן היאור ושופכין בו והוא נמשך ממנו להשקות השדות אין אדם רשאי לתת בתוכו ידיו כדי שיקלחו מים על ידיו כי צריך כח גברא וכן בכל כלי אסור להכניס ידיו כי צריך כ"ג ואם נטל צריך לחזור וליטול ידיו ולברך פעם אחרת