ים של שלמה על חולין קנג

אלא שיש ספק במים אם היו פסולין לנטילת ידים לא מחמירין כ"כ וכן ספק אם נטמאו הידים א"ל דאוקמינן הידים בחזקת טהורות דלא גזרו נטילה אלא על סתם ידים ולא על ספק והיכא דליכא דררה דנטילה כלל אף לעניות לא קשה ומ"מ הנזהר בקדושתה וטהרתה נקרא איש קדוש וטהור

יז דין דיין בין קודם שנתן לתוכו מים בין אחר שנתן לתוכו ס"ם מים אין נוטלין ממנו לידים אבל משכר ודבש נוטלין מהם בשעת הדחק

גרסינן בס"פ ג' שאכלו ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפ"ה ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עלין בפ"ה ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו בפ"ה ואין נוטלין ממנו לידים והטעם לר"א שאין מברכין עליו בפ"ה פי' רש"י לפי שהיה יינם חזק מאו' ואין ראוי לשתייה בלא מים ונוטלין ממנו לידים דשם מים עליו דמי פירות איקרי וכ' המרדכ"י בפ' א"ד אהא דמיבעי לן אי קפדינן אחזות' שצ"ע מהא דאמרינן פ' ג' שאכלו יין עד שלא נתן לתוכו מים נוטלין ממנו לידים וי"ל דאיירי ביין לבן אבל הרא"ש לא ס"ל הך שנוייא דיין לבן ש' בפ' ג' שאכלו על הא שפי' רש"י דמי פירות איקרי משמע מתוך פי' רש"י דכל מי פירות ראויים הם לנ"י אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו ואין נטילה ביין ותימא דבפ' כ"ה אמרינן דקפדינן אמנא ואחזיתא ותנן במס' ידים שאם נשתנה מראיהן פסולין אלמא אפי' מראה מים בעינן ומי פיר' אפי' מראה מים אין בהן שמא יש לחל' דמים שנשתנו מראיהן גרועין ממ"פ שעומדי' במראית' ושם מים עליה' וטפי נרא' כפי' הראב"ד שפי' האי נוטלין ממנו לידים דקאמרינן הכא לאו לנ"י המכשירין לאכילה קאמר דאין נ"י בשום משקה אלא במי' לפי שעשו נ"י לחולין כטבילה לתרומ' ואין עושין מקוה אלא מן המים דכתיב וידיו לא שטף במים ומכאן סמכו' חכמים לנ"י אלא לנטילה לנקיו' בעלמ' קאמר וגרסי' בדברי ר"א ונוטלין ממנו לידים בין ברישא ובין בסיפא ואית דגרסי משנתן לתוכו מים אין נוטלין ממנו לידים ופי' דאיירי במים אחרונים דלאו אורח ארעא דמשי ביה ידיה וחוזר ומברך עליה ע"כ אבל ב"י בסי' ק"ס בסי' א' כ' שכ' הרשב"א בת"ה הארוך אחר דברים הללו של הראב"ד בל' הזה ובהל' נ"י שחיבר הוא ז"ל פירשה לנ"י המכשירים לאכילה וכן ודאי נר' דאי לא לימא אין רוחצין בו את הידים שאין נטילה אלא ע"ש נטלא על שם שצריך ליטול בכלי ובת"ה הק' כ' היין כשר לנ"י בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחילה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמה לברך בפ"ה ע"כ ובודאי הרא"ש לא ראה מה שחזר הראב"ד מדבריו ואמת יפה עשה שחזר דסתם נוטלין מהן לידים איירי כפשוטו בנ"י אבל על הרשב"א תימה שפס' שהיין כשר לנ"י כדברי ר"א ושבק דברי חכ' וא"ל דגרס בדברי חכ' בין כך ובין כך נוטלין מהם לידים דהא מסקינן לשם כמאן אתיא הא דא"ש עושה אדם כל צרכיו בפת כר"א פי' דאמר נוטלין ממנו לידים וצ"ל דס"ל להרשב"א דע"כ ל"פ חכמים עליה דר"א אלא משום איבוד אוכלין דלר"א לא חיישינן לאיבוד אוכלין ורבנן חיישי להן הא לעניין הכשר רבנן מודו דכשר לנ"י והא דמשמע מדבריו דאף רבנן לא חיישי לאיבוד אוכלין אלא ביין כו' היינו משום דשמואל אמר עושה אדם צרכיו בפת כו' ואנן ק"ל כרבנן וצריכן אנו לחלק דדווקא בדבר דאימאיס ק"ל כרבנן דלא שרו משום ביזוי אוכלין וכמו שחילקו התו' וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ' עוד והא דקאמר אתיא כר"א בכ"ש קאמר והוא מדברי התו' שכ' הא דקאמר כר"א היינו כר"א ועדיפא מיניה קאמר דר"א סבר במידי דאימאיס שרי וכ"ש בפת דלא אימאיס אבל אנו ק"ל כרבנן כל היכא דאימאיס אסור ודווקא יין שחשוב שקובע ברכה לעצמו כמו בפת אבל שאר משקי' כשרי' לנ"י ומ"ה פסק נמי בהג"א פ"ק דברכות בשם הא"ז דאין נוטלין מיין שלנו לידים אבל משכר ודבש נוטלין בשעת הדחק והקאר"ו כ' ואין נראה דבריו בדבש שהרי אין מנקים את הידים ולא דק דבמי דבש כמו שלנו שהוא צח ומנקה את הידים אבל מ"מ כ"ז לא שוה לי דמנ"ל דל"פ רבנן אכל דבריו וס"ל דאסור משום איבוד אוכלין וגם אינו כשר לנטילה בפרט מאח' שמצינו דקפדינן אחזות' ובעי מים ממש מסתבר נמי דמי פירות לא יועיל לנטילה ואף א"ת דכך המדה שנאמר בכל פעם ע"כ ל"פ ולא נאמר דפליגי בתרתי היכא דלא מוכח להדיא ס"ס מנ"ל דאמרינן ע"כ ל"פ אלא באיבוד אוכלין נימא אדרבא ל"פ אלא לעניין נטילה הא באיבוד אוכלין לא חיישינן והשתא ל"ק הא דפסקינן כשמואל דשרי לעשו' מלאכתו בפת כי רבנן נמי ס"ל דשרי ול"פ אלא משום דאינה עולה לנטילה והא דמוקי ליה לשמואל כר"א משום דב"א וודאי ס"ל כשמואל אבל רבנן אינו ודאי דאפשר דפליגי עליה בהא עוד נראה בעיני עיקר דבודאי לעניין נטילה פליגי עליה לפי גי' הספרים דר"א מחלק בין קודם שנתן מים ביין לאחר שנתן מים וחילוק זה ליתא לענין איבוד אוכלין אלא לענין הכשר נטילה וכדפרי' לעיל א"כ חכמים דפליגי ואמרי בין כך ובין כך אין נוטלין נמי לעניין הכשר נטילה הוא וס"ל דקפדינן אחזות' אפי' במים ממש וכ"ש במי פירות דלא מתכשרי ור"א לא ס"ל הכי ומ"מ נראה אף דרבנן פליגי לעניין הכשר נטילה ואפשר דבאיבו' אוכלין ל"פ ושרי אף לדידהו מ"מ נר' לומר דווקא בכה"ג שנוטלין הידים לצורך אכילה הוא דשרי ר"א ורבנן אי הוה כשר ליטול בהן הידים ומאחר דליכא מים אחרים אבל בעלמא כ"ע מודו דאסו' בפרט היכא דמאיס ומ"מ אתי' הא דשמואל כר"א דאי הוה אסו' לעשו' צרכו בפת אפי' היכא דלא מאיס א"כ הוה אסור ליטול ידיו אפילו לצורך הכשר אכילה דהא אסור לעשות צרכיו בפת בשלמא היכי דשרי לעשות צרכיו בפת אלא במקום דמאיסי אסרו חכמים משום בזיון אוכלים א"כ היכא דאיכא ביה הכשר אכילה לא הוי בזיון אוכלין

יח דין כל דבר שטיבולו במשקה צריך נ"י וכל דין נטילת מ"ר אבל ברכה אינו רשאי לברך ולשתיה א"צ ליטול ידיו משום שתייה אלא שמא יתן פרוס' לתוך פיו צריך ליטול ידו אחת והנוטל ידו לפירו' הוה מגסי הרוח ודווקא כשעושה כל דין נטילה אבל אם רוחץ דרך נקיות בעלמא לא חשיב כיוהרא ודווקא כשאין ידיו מטונפות אבל אם הם מטונפות צריכן רחיצה וכן לכל תבשיל אפי' תבשיל של חיטין אפי' יש בו לחלוחית הנוטל להם הוה מגסי הרוח

נחזור לסוגיא

אמר רב אידי בר אבין וכו' אין נ"י לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע ד"ח שאומרים לרחוץ ג"כ משום נקיות רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דדריש קרא דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אר"א ב"ע מכאן סמכו חכמים לנ"י מן התורה א"ל רבא לר"נ מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור והא בעי טבילה אלא ה"ק ואחר שלא שטף ידיו במים נמי טמא אר"א אמר ר' אושע' כל שטיבולו במשקה צריך נ"י לפי שהמשק' עלול לקבל טומאה פי' שהשני פוסל בהן אפי' בחולין כמו שהשני פוסל בתרומה הצריכו כאן נטיל' משום סרך תרומ' וכ' ר' ירוחם סי' מ' דהא דמצריכין נטילה לטיבולו במשקה יש לו כל דין נ"י ומברך עליהם ויש לו כל דין מים הראשונים וי"מ שאין אלא משום נקיות ואין מברכין עליהם שלא תקנו נטילה אלא בפת וכן נר' עיקר ואין להם דין מה"ר עכ"ל ול"נ מאחר שאמר להדיא כל שטיבולו במשקה צריך נ"י א"כ בוודאי דין נ"י יש לו לכל מילי והוא מתקנות חכמים כמו שתקנו נטילה לחולין משום סרך תרומה ה"ה לטיבולו במשקה ומהר"ם כ' דהאידנ' לא נהוג דין זה אלא בימיהם שהיה טהרות אבל האידנא לא בעי נטילה אלא לאכילה ומ"מ הוא דברי יחיד בדבר זה ולעניין ברכה סמכינן עליו שלא לברך וכ"כ בה"ע וכ"כ המרדכי בפ' ע"פ בשם רשב"ט וכ' הר"ן בפ' ע"פ והא דבעינן נ"י למה שטיבולו במשקה טפי מלשתות משום דהתם לא עביד דנגע במשקין שבתוך הכוס אבל הכא עביד דנגע במשקין ע"י טיבול מיהו בפ' כ"מ משמע שצריך ליטול ידו א' ששתה בה ע"כ והיינו דתני התם כיצד סדר היסיבה אורחין נכנסין וכו' בא להם מים נוט' כ"א ידו אחת בא להם יין כ"א מבר' לעצמו וכ' שם הרשב"א נוטל ידו אחת דאע"ג דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח הכא שאני דמשום שמא יגע בידו ליין וכל שבמשקין צריך נ"י והיינו דל"צ אלא ידו א' ע"כ אבל התו' כ' נוטל ידו אחת מפני כבוד הברכה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות דהוי מגסי הרוח כיון שאין נוטל ב' ידיו ע"כ משמע משום שתייה לחוד לא בעי נטילה וכן יראה מפי' רש"י שפי' על הא דמסקינן בפ' א"ל הממונה הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אח' ונכנס ומוקי התו' דמיירי בנכנס לשתות ופי' רש"י שהיו רגילין להאריך לשתות בשתיות לאחר המזון ומ"ה צריך ליטול שמא יתן פרוסה לתוך פיו ע"כ משמע דמשו' שתיי' לא בעי ליטול אפי' ידו א' אף שרשב"א מפרש משום שתייה דברי תו' ורש"י עיקר לגביה וגם הר' יונה נמי כ' בס"פ א"ד כדברי רש"י דלשתייה לחודיה לא הוה בעי נ"י אלא מפני שדרכן היה בשעת שתייה לאכול מעט לפיכך הצריכוהו נ"י והכי נהוג עלמא אר"א לא אמרו נ"י לפירות אלא משום נקיות בלבד ופליגא דר"נ דאר"נ הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח וכן הלכ' וכ"ד כל המחברי' ולא כסמ"ג שכתב שהלכה כרבה שאמר רשות שהלכה כדברי רבא שאמר כן לפי שהוא בתראי וליתא דדוקא מאביי ורבא