ים של שלמה על חולין קנב

ונותן ע"ג ככרות אם נשתנו מראיהן פסול ואם לאו כשרין וכתב עוד מים שלפני הנפח אע"פ שלא נשתנו מראיהן אין נוטלין מהן לידים מפני שבידוע שנעשית בהן מלאכה ושלפני הספר אם נשתנו מראיהן פסולין ואם לאו כשרים ע"כ ומים ששתו מהן תרנגולין כ' מהרא"י בת"ה וז"ל יראה דלכאורה היה נראה דפסולין משום הא דתנן במסכת פרה ובפרק א"ט מייתי לה כל העופות פסולין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ופי' רש"י דשאר עופות אינן מוצצות אלא מגביהין פיהן לאחר שקלטה המים נופלי' מפיהם וה"ה נעשים כמים שנעש' בהן מלאכה וק"ל במס' גיטין שהמלאכה פוסלתן ע"כ וכן פי' בפ"ק דחולין מהא דאם יכולה חולדה לשתות הימנ' או נחש לדברי ר"ג ולפי זה שתו התרנגולים מן המים פסולים ג"כ לנ"י משום דנעשה בהן מלאכה והמלאכ' פוסלת כדתנן במסכת ידים ופסק הגאונים בענין נ"י מייתי לה הדיח בהן את הכלי או שמדיח בהן את המדו' פסולין לנ"י משום דנעשים בהן מלאכה אמנם התו' בפ"ק דחולין פליגי ארש"י בהך סברא ומקשין דמה מלאכה שייך בשתייה ופירשו ההיא דפסול דשתיי' עופות ושרצים במי חטאת מטעם אחר וכן נראה להוכיח מא"ז הגדול דכת' מפי' ר"ח ז"ל דמים שלקק מהן הכלב פסולין לנ"י דמשמע הא שאר בהמות וחיות לא הוו פסולין ואי שייכי פסול מלאכה בשתיי' שאר בהמה וחיה נמי לפסלו לנ"י בשתיי' כי היכי דפסלי במי חטאת כדתנן במס' פרה ובסמ"ג מייתי לה מי חטאת ששתו מהן בהמה וחיי' וכל העופות פסולין חוץ מן היונה ותו נר' דאפי' לפי' רש"י דוקא במי חטאת פסלי שאר עופות בשתייה משום דמה שנפלו מפיהם אל המים הנשארי' בכלי אין בטילין במיעוטין משום חומרא דמי חטאת אבל לעניין נ"י בטילין ודאי במיעוטן והכי מוכח מהא דתנן נפל לתוכו דיו קומו' וקנקנתו' אם נשתנו מראיהן פסולין הא לא נשתנו כשרי' ואע"ג דודאי דיו וקולמוס פסולין לנ"י דלא מיקרו מים אלא משום דבטילין במיעוט וצ"ע בסברא זו בגיליון כ' פ' המגרש ובפירוש משנית דס"ט שפי' ר"י מסימפירט מצאתי דכ' במס' ידים טבל בהן את הספוג אם נשתנו מראיהן פסולין אבל לא נשתנו כשרים דספוג חשיב כאילו שתה מהן יונה עכ"ל משמע דאי הספוג נחשב כשאר עופות הוה פסול ולא אמרינן בטילין במיעוטן אמנם י"ל דאיירי כגון דלא הוי בטילין במיעוט והא דתלי ביונה למימר דשאר עופות פסלי במים לנ"י אלא לסימנא בעלמא נקט ור"ל דהספוג מוצץ כמו שהיונה מוצצת אבל אי הוה הספוג אינו מוצץ היה פסול לנ"י עכ"ד ול"נ שאין לדמות נ"י למי חטאת לעניין מלאכה שהרי מצינו שלא אסרו אלא מלאכה גמורה שהרי הדיח' בהם כלים מודחים כשרים לנטילה וגבי מי חטאת פשיטא שפסולין דמלאכה כל דהו פוסלת אבל גבי נטילה מה שלא ניראים מלאכה לא פסלו' וכן מצאתי

טו דין מים שנגע בהן בידים שאינן נטולות כשר לנטילת ידים

כתב מהרא"י בת"ה וז"ל מה שסתם ידים פוסלין המים שע"ג יד הנטילה לכאורה נראה דכ"ש שיפסלו המים שבכלים בנגיעתן לנ"י ולפ"ז הא דכ' הרמב"ם וסמ"ג ואשיר"י דאם נתן מים לחבירו בחפניו אין עולה לנ"י מפני שלא נטל מן הכלי משמע דוקא מטעם זה אין עולה הא מטעם דנגע בהו חבירו לא קפדינן וכן הא דכ' מים שהנחתום מדיח בהן את ידיו כשרים כל הני צ"ל דאיירי בידים הנטולים אמנם מצאתי אח"כ בתו' דמסכ' סוטה וז"ל ועל מנהג העולם שזורקין מן הכלי לידו אחת ואח"כ משפשף בחבירת' שפיר דמי כיון שמתחלה נטל מן הכלי כדתני' בתוספ' דמס' ידים אבל הנותן מים לחבירו בחפניו ידיו טמאו' שמתחיל' לא נטל מן הכלי הא אם מתחילה נטל מן הכלי טהורת והא דתניא במסכ' ידים נטל ידו אחת ושפשפף בחבירת' טמאה התם איירי שאין מתכוונין אלא ליטול ידו אחת ולכך שפשף בחבירת' טמא' עכ"ל מל' התו' הללו משמע דסתם ידים אין פוסלין המי' בנגיעותן כההיא דנותן מים בחפניו דלא בעי מצי לאוקמי בידים שנטל אותם אמנ' נראה דדוחק הוא קצת מה שהן מחלקים בין מתכוונים ליטול ידו א' או ב' ואין לסמוך עליו לעניין שפשוף ידא בחבירת' דהא כל הגאונים דלעיל כ' להדי' לאיסור אבל אם נגעו סתם ידים במים שבכלי המקיל להכשירו לנ"י לא הפסיד דההיא דנחתם שהבאתי לעיל משמע דלא איירי בידים שנטלו ואפ"ה כשרי' ושפי' יש לחלק בין פסול טומאת המים שעל הידים בשעת נטילה מבטומאת המים שבכלי לצורך נטילה דבקל נטמאו על הידים בשעת נטילה ולכך שפשף בחברת' טמאה עכ"ל מהרא"י ואומר אני אף שהגאון מפקפק בדבר וקצת נוטה להחמיר אלא שכ' והמקיל לא הפסיד לא אבין מה נידנוד טומאה שייך במי' דהא מיד שנגע בהן ראוי הוא לטהר מטומאתו לולי גזרת הכתוב דבעינן כח גברא ומוקמי רבנן נטילת ידים כעין קידוש דאורייתא דבעינן כח גברא אבל להטמאות מן הידים פשיט' דלא לטמאו' ועוד לרבנן דפסקי דלא בעינן כח גבר' וה"ג פסקו כוותייהו שמותר לטבול ידיו בתוך הכלי איך ימצאו ידיהם ורגליה' הלא מיד כשיגיע ידיו במים נטמאו המים בהרף עין קודם שיגמור הנטילה ואיך תעלה הנטילה אלא לא עוד דלא נטמאה הידים אלא אדרבא מטהרות וה"ה אף לדידן נהי דלא ק"ל כה"ג שיוצא ידי נטילה אבל בהאי סברא לא אשכחן דפליגי עלייהו ודוחק לחלק ולומר בשלמא לה"ג דסברי שעלתה נטילה בכלי ה"ה המים לא נטמאו אבל לדידן דלא עלתה נטילה בכה"ג אכ' אמרינן דנטמאו ונאמר כל היכי דלא מטהרי המים דידי' הם נטמאו ז"א דהא מים חוץ לפרק ששם אינם מטהרים לפי' רש"י ואפ"ה לשם לא מקבלים טומאה אף שהם שניות חוץ לפרק אלמא דלא תלי טומאה במה שלא מטהרין ק"ו במים שראויים לטהר שלא יטמאו ומ"ה היוצא מבית הכסא ובא ליטול ידיו דרך טהרה יכול לשאוב מים בחפניו מן הדלי של מים ולרחוץ ידיו והמים לא נטמאו וכשרין אח"כ לנ"י לאכילה

טז דין ספק אם נעשה בהם מלאכה או לא או ספק אם יש בהם כשיעור או לא ספק אם נפסלו המים או לא וכן כל ספיקות בנ"י טהורות ומ"מ צריך נטילה אחרת משום דקשה לעניותה ואין מברכין עליה אבל אם נטל ידיו כראוי וספק לו אם נטמאו או לא א"צ נטילה אחרת כלל והם בחזקת כשירות

תנן התם בפרק ב' דמס' ידים ספק נעשה בהן מזלאכה ספק לא נעש' בהן מלאכה ספק יש בהם כשיעור ספק שאין בהם כשיעור ספק טמאים ספק טהורים ספקן טהור מפני שאמרו ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור ר' יוסי אומר ספק ליטהר טמא ואי' הלכה כר"י אף בספק ליטהר פי' שאין ידוע אם נטהרו הידים בנטילה זו ידיו טהורות והשתא מפרש ואזיל אינך ספקו' דהיינו ליטמא ולטמא כיצד היו ידיו טהורו' ולפניו שני ככרים טמאי' ספק נגע ספק לא נגע היו ידיו טמאות ולפניו ב' ככרות טהורים ספק נגע ספק לא נגע היו ידיו א' טמאה וא' טהורה ולפניו ב' ככרים טהורות נגע בא' מהן ספק בטמאה ספק בטהורה נגע היו ידיו טהורות ולפניו ב' ככרי' א' טמא וא' טהור נגע בא' מהן ספק בטמא נגע ספק בטהור נגע היו ידיו א' טמאה וא' טהורה ולפניו ב' ככרות א' טמא ואחד טהור נגע בא' מהן ספק טמא בטמאה וטהור בטהורה או טהורה בטמאה וטמאה בטהורה הידים כמו שהיו והככרים כמו שהיו פי' בכולן אמרינן טהור שהככרו' לא נטמאו מספק ונן הידות וזהו ליטמא ולטמא ומה שאמרינן לעיל ספק טמאין ספק טהורי' פי' ספק נפסלו המים שאין כשרים לנטילה אבל מ"כ שר' מנוח פי' טמאי' וטהורים אידי' קאי כלו' שהי' שומר את ידיו ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם וטמאים או לא הסיח וטהורים ויש לפרש דאמי' קאי לפי שהמים הפסולין לנ"י כטמאין הן חשובים ע"כ ותמה אני על פירושו דפתח התנא בספיקא דמים וסיים בספיקא דידים ומסתמ' מדבר בענין המים כמו שפתח התנא ומ"מ דינו דין אמת דכה"ג נמי אמרינן ספק' טהור ואף שי"ל דוקא בעניין הנטילה הוא דאמרינן הכי שהרי ס"ס נעשה נטילה אלא דמספקא ביה אי הוה כראוי מקילנן בספיקא להכשי' אבל היכא דאיכא לספוקי שצריך נטילה ולא נעשה נטילה כל עיק' שמא אזלינן לחומרא מ"מ נראה מאחר שהטעם הוא דאזלינן להקל מאחר שעיקר דין נ"י הוא מדרבנן ומשום ספק תרומה הוא ומ"ה הקילו בכל הספקות שהרי ספק ליטמא ולטמא נמי טהור מה"ט ומ"ה כ' הרמב"ם והטור אחריו ספ' נטל ידיו ספק לא נטל טהור אלא שהראב"ד כ' אע"פ שכל ספיקו' בטהר' ידים טהו' ע"כ זאת אומרים אם יש לו מים לרחוץ או' לו קום ורחוץ והוצי' עצמו מן הספ' אלא שלא יבדק ואני אומר דצרי' ליטול ידי' ולדקדק אחריו היכא שיש לו ספק אם נטל או לא ומשום עניות דהא תני' בפ' במ"א ג' דברי' מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום והמזלזל בנ"י ושאשתו מקללתו בפניו ואהא דהמזלזל בנ"י מסיק בגמרא אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל אבל משא ולא משא לית לן בה ולאו מילתא היא דאמר ר"ח אנא משא מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבות' ופי' המפרשים דמשא ולא משא היינו ספק נטל ספק לא נטל אלמא דספק נטילה בעי נטילה אחרית' משום עניות וכ"ש לפי' רש"י שמפר' משא ולא משא שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם אלמא אפי' היכא שהן כשירין בודאי ולא מכח ספק אפ"ה קשה לעניות כ"ש בספק נטל ידיו וכ"ש נמי אם ספק שהיה בהן כשיעור אבל מ"מ נ"ל היכא שנטל ידיו כראוי