ים של שלמה על חולין קנא

אינו ראוי להחמיר לאסור אבל מ"מ אומר אני מאחר דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכיזובים ודברי תעתועים ואין בהם ממשות בשאילת כלדיים לפי' הרמב"ן א"כ מה"ט אין להית' כלל לשאול במכשפי' אפי' לחולה מאחר שאין בה ממש ורובה הבל ואפילו לדעת הרמב"ן דס"ל דשאילת כלדיים דהיינו אינטגנינות היא חכמה יתירה ועצומה ומותר להשמע להן אלא שלא ישאל אחריהן משום תמים תהיה עם ה' אלהיך ויסמוך על הש"י שהוא יכול לשדד המערכה ולבטלו ע"י תפילה ובקשה ומ"ט כאשר כתב בס"פ ב"א מ"מ הכא גבי כישוף כ"ע מודי' שאינה חכמה אלא ענין רע הוא שניתן לב"א ואפי' חכמי האומות מודים בזה ושורפים כל המכשפים והיינו שהוא דבר רע להשחית ולחבל ולהטיב לא ידעו ברוב הענייני' א"ל חולי דיש בו סכנה דשרי אפילו לפי דעת הרמב"ם דפעמים הם מכוונים ומוצאים דברים כנים ונכוחים ואפי' ספק נפשות דוחה את השבת שהוא בסקילה ק"ו בכה"ג אבל היכא דליכא סכנו' נפשות לא אפילו הוא סכנת אבר שהרי כבר חלקו כל האחרונים על ר"ת דמשווה סכנת אבר בעניין חילול שבת לסכנ' נפשות וראייתו ברורה ומ"מ לפעמים יראה להתיר אפי' דברים שאין בו סכנת נפש אלא סכנת אבר וכגון שידוע שבא החולי לאדם ע"י מקרה ורוח רעה דשרי לשאול בהן לפי דברי הרמב"ם דעל אותן עניינים וכיוצא בהן רוב המכשפים יודעים ומוצאים עזר ותרופה ואפשר אף לדברי הרמב"ם יראה למצא היתר ולומ' שלא אסרה תורה כישוף כה"ג דאינו בא אלא לגרש ולבטל כישוף ורוח רעה הדומה כי לא אסר' תורה אלא לשאול בהן ולרדוף אחריהן ולהאמין בהם שיש ממש בעניניה' וראייה קצת לדבר שהסנהדרין היו לומדים כישוף כדי לבטל כישוף של המחוייבים מיתה וכה"ג מצאתי בתשו' מהר"ר מנחם מ"צ דמותר ללמוד מן המכשף ענייני כישוף כדי להציל עצמו או אחרי' ע"כ ומצאתי לו און מהאי סוגיא דלעיל דאמרה איהי מילת' ואסרת' לארבא אמרו אינהו מילתא ושריוה אלמא דשרי לבטל כישוף אעפ"י שלא היה שם שום סכנה וכ"ש ע"י גוי דשרי אבל בע"א כגון סתם חולה ואין בו סכנה לא אוכל למצא היתר כלל

יד דין חמי האור אין נוטלת מהן ידים אם היד סולדות בהן וחמי טבריא בכלי פסול לטבול בו את הידים ובקרקע לכ"ע שרי והיכא דאוקמא בבת בירתא שאין בו מ' סאה אלא שהוא מחובר למקוה שיש בו מ' סאה הלכה כר"י דס"ל שטובלין בהן את הידים והיכא שנפסלו משתיית בהמה כגון שהם מלוחים בכלי פסולין בקרקע כשרים אבל אם נפסלו משתיי' בהמה בעבור עכורין אפי' בקרקע פסולין ומים שנשתנו צורתן פסולין בין שנשתנו מחמת מה שנפל לתוכן או שנשתנה מחמת עצמן מים שנעשו בהן מלאכה אלו ששרה בהן את פתו או שהדיח בהן הכלים פסולין הדיח בהן כלים מודחים או חדשים כשרים מים שהנחתום טובל בהן את גלוסקי' פסולין וכן הדיח בהן את ידיו מן העיסה לקח מהן מלא חפניו ליקטף הככרות כשירים מים שלפני הנפח פסולין ולפני הספר כשירים מים שלקק מהן כלב פסולין שתו מהן תרנגולים כשרים טבל בהן את הספוג כשרי' וכל הני דכשירי' איירי בלא נשתנו מראיהן

איתמר חמי האור חזקיה אומר אין נוטלין מהן לידים ור"י אמר נוטלין מהן לידים ואמר ר"י שאלתי את ר"ג בר ר' ואוכל טהרות וא"ל כל גדולי גליל עושין כן וכ' הרא"ש וק"ל כר"י כהא לישנא בתרא דלעיל דשרי בראשונים אפילו היד סולדות בהן ואני כ' לעיל בסי' י"א דלא ק"ל הכי חמי טבריא חזקיה אומר אין נוטלין מהן לידים ור"י אמר אם כל גופו טובל בהן ידיו לכ"ש אמר ר"פ במקומו כ"ע ל"פ דשרי למישקל במנא כ"ע ל"פ דאסור כ"פ דפסק מנייהו בבת בירתא חזקי' סבר גזרינן בבת בירתא אטו מנא ור"י סבר לא גזרינן וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו שהילכתא כחזקיה דרבי' דר"י הוא וכאשר כ' הוא גי' הרי"ף אבל רש"י גרס חזקי' אמר אין נוטלין מהן לידי' אבל טובלין מהם לידים ור"י אומר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו ורגליו והקשה ר"ש במס' ידים דהא איתא לשם בפ' ג"ה ברייתא דתניא מים שנפסלו משתיי' בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים רשב"א אומר אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו ומוקי נמי דפליגי בבת בירתא בפלוגתא דחזקי' ור"י ואתו כתנאי וא"כ לפי גי' זו תהוי סתם מתניתין דהכא דלא כר"י ובכל דוכתא אית ליה לר"י הלכה כסתם משנה ול"ל דמתניתין דהכא איירי בדל' פסקינהו חדא דאמאי מפליג בין כלי' לקרקע לפליג בדידיה ובתוספת' קתני מילתא דרשב"א ולא קתני מילתא דרבנן משמע דרשב"א קאי אמתניתין וכדפסקינהו בבת בירתא מוקמי' פלוגתייהו ונראה כגי' ר"ג ור"ח דגרס התם במילתיה דר"י השתא כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כ"ש ולפ"ז נראה דהלכה כר"י כסתמא דמתניתין וחזקיה תנא הוא פליג וסתמא דמתניתין עיקר לגבי' ואף בברייתא פליגי רבנן עליה דרשב"א ויחיד ורבי' הלכה כרבי' ומ"ה נראי' דטובלי' בהם ידים בבת בירת' כסתמא דמתניתין וכת' הרשב"א בחידושי' וז"ל מדקאמר ר"י כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש מהא משמע דאפי' איכא מ' סאה בבת בירתא קא אסר דאי לית ביה מ' סאה הא אינו טובל בו גופו וי"ל נמי דכל שיש בו מ' סאה לכ"ע שרי דבכי הא ליכא למיגז' אטא מנא אלא כשאין שם מ' סאה פליגי ואי קשיא לך אי פחות ממ' סאה היאך תעלה לו טבילה ואפי' לידיו ועוד מאי קאמ' כל גופו טובל בהן וי"ל דידיו כיון דסגי להו בכלים ברביעית גם בקרקע כל שמטביל אותן בבת א' דיו דהא אריתא דדלאי סתמא ליה בה מ' סאה ואי לאו דשאובין מטביל בה את הידים ואל תתמה שלפעמים אפילו בטבילת גופו מקילינן בפחות ממ' סאה כגון לבעלי קריין שתקנו להם ט' קבין ואע"פ שזהו בקרקע וזה בכלי' והא דאמר' כל גופו טובל בהן ה"ק כל גופו טובל בחמי טבריא ולא באילו שבבת בירת' דוקא קאמר כך נ"ל ול"נ דבודאי איירי שאין בו מ' סאה דאי יש בו מ' סאה בודאי לא שייך למיגזר כמ"ש הוא אבל איירי במחוב' למקו' שהוא כשר לטביל' גופו אפ"ה גזרו ביה שהרואה לא ידע שהוא כשר מחמת חיבורו ויבא להטיל ממנו בכלי וכן פי' רש"י ואף שר' יונה חולק ע"ז מ"מ הרשב"א פסק כוותיה בספר ת"ה ואף התו' הביאו פירושו תו מסיק תנן בפ"ק דמסכת ידים מים שנפסלו משתיית בהמה בכלי' פסולי' בקרקע כשרי' כ' הרא"ש מדע' בעלי התוס' מים מלוחי' שאין הכלב יכול ללקוק מהם וי"א מים עכורין שקרובין להיות כטיט הנרוק ופי' קמא עיקר דאיירי בצלולין אלא שהם מלוחים או סרוחי' אבל בעכורים אין חיל' בין קרקע לכלי דאמרינן בפ"ב דזבחי' אר"ל כל המשלים למקוה משלים למי כיור לרביעי' אינו משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק ה"ד אי דפרה שוחה ושותה מהן אפי' לרביעית נמי משלים ואי אין פרה שוחה ושותה מהן אפי' למקוה נמי לא אלמא במים העכורים אין חילוק בין טביל' לנטילה ע"כ וטעם לדבר היכא שמעורב בטיט שאין הבהמה שותה מהן הוי כטיט ואין שם מים עליו ופסול אפילו לטבילה אבל במלוחים וסרוחים אפי' אין הבהמה שותה מהן מ"מ דין מים עליה כמי הים ומ"ה בקרקע כשרים כמי הים ובכליהם פסולים שנתבטלו מתורת מים שהרי אין ראויים לשתייה כשאר מים שנשאבו מן הנהר וכמו שנפסלו אם אין ראויין לשתיי' ה"ה שנפסלו בשינוי מרא' אפי' הם ראויין כדתנן נמי התם בפ"ק נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום ונשתנו מראיהם פסולין וכתב הרא"ה פרק א"ד דטעמא דבנ"י בעי' מים שלא נשתנו צורתן דומיא דקידוש ידים ורגלי' מן הכיור והתו' מסתברא דילפינן לה משום מים יתיר' דכתיב ונתת שמה מים לרחצה וגו' בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ומהכא דייקים דמים בהוייתן בעינן שלא נשתנו ע"כ וכת' הרמב"ן והטור בין נשתנו מחמת שנפל בהן שום דבר בין שנשתנו מחמת עצמן בין נשתנו מחמת מקומן פסולין ע"כ תו שנינו התם עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין שמעון התימני אומר אלו נתכוון לשרות בזה ונפל לשני כשרים ואין הלכה כר"ש אלא בכל עניין פסולי' בין נתכווין בין לא נתכוון וכ' הרמב"ן דה"ט מאחר שעשה בהם מלאכה בכלל מי שופכין הם ואינן ראוין לנטילה תו תנן התם הדיח בהם את הכלי' או שמיחה בהם פי' שיכשך את המדות פסולים הדיח בהם כלים מודחים או חדשים כשרים ר"י פוסל בחדשים ואין הלכה כמותו המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין פסולין וכשהוא מדיח את ידיו כשרים ופי' ר"ש דהיינו קיטוף דפר' כל שעה ופעמים מכניסים הלחם במים ופעמים נותן ידיו במים וטח פני הגלוסקין והיינו דתנן הכא אם הטביל את הגלוסקין במים פסולין לנטילה דהוי כמו שרה בהן את פתו ואם מדיח בהן את ידו כלומר שטבל ידיו במים וטח פני הגלוסקין בידיו כשרים וכ' הטור ובלבד שלא ישתנו מראיתן ע"כ וי"א שאם הדיח ידיו בהן לרוחצם מן העיסה ואפ"ה כשרים וכ"כ הס"ת בסי' ע"ח להדי' שאם הדיח בהן הנחתום את ידיו מחמת העיסה המים כשרים והיינו דס"ל דסתם ידים העסוקות בעיסה אין בהן לכלוך ולא נעשו כשופכין ע"י הדחה זו וכ"כ ר"י שכן יראה מדברי התו' אבל מדברי הרמב"ם יראה דכה"ג אין כשרים אלא באופן שפי' רש"י וז"ל בפ"י מה"ל ברכות מים שהנחתום מטביל בהן את הקערות פסולין ושהוא חופן מהם בשעת לישה כשרים שהמים שבחפניו הן שנעשר בהן מלאכה אבל המים שחופן מהם הרי הם בכשרותם ע"כ הרשב"א בת"ה וכן נר' עיקר דלישנא דהדיח בהן משמע דאיירי בעניין הגלוסקין וכמו שפי' הם ולא שמדיח ידיו מן העיסה דלא איירי האי תנא בה בהדחת ידיו כל עיקר שוב מצאתי שכ' כך להדיא בתוספת' כדפרי' שכ' לשם וז"ל מים שהנחתום מטביל בהן גלוסקים אע"פ שלא נשתנו מראיהן פסולין וכשהוא נוטל ידיו