ים של שלמה על חולין קנ

רב אשי כי הוינן בי רב כהנ' הוי' אמרי כגון אנו דרגילין במשחא משחא מעכב לן אלמא אותן שלא היו רגילין לא היו חוששין בו ולא היה מעכב עליהן אע"ג דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא הוא ואם יש אדם שהוא איסטנית ורגיל ליטול ידיו לאחר סעודה לדידיה הוי ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ויש מן הראשונים שאמרו שמברך על מים אחרונים על רחיצת ידים אבל ר"ע כ' שאין מברכין עליהון לא בל' נטילה ולא בל' רחיצה ולא בל' שטיפה ונתן סימן בדבר נר"ש ע"כ וטעם לדבר כ' בה"ג ובתו' כל מה שהוא חובה על האדם להצלת עצמו כגון הכא שלא יסמא את העיני' לא שי' עליה ברכ' ומברכ' המפיל חבלי שינה אין ראיה שהיא ברכה מיוחד' שקבעו חכמים ז"ל בנוסח שתקנו אבל לברך ברכה מעצמו כמו שמברכין על כל שאר מצו' אם היא משו' הצלת עצמו אין לברך עליה גם אין לברך עליה משום נקיות וקדושה מאחר שאינה אלא לאישתניסית בעלמא אינה חובה או מצוה קבוע לכ"ע מ"ה אין לברך וכל הדברים הללו מספיקין שאין לברך כי הברכות אינה מעכבות אבל א"י ממה שנהגו להקל במים האחרונים שהרי כ' הרי"ף וז"ל ואע"פ שלא אכל מלח קבעו חכמי' חובה משום מעשה שהיה דמים ראשוני' האכילו חזיר והאחרונים הרגו את הנפש ולשון קבעו חובה משמע שאף לדורות חובה ובהאי לישנא כ' על ערבית רשות והאידנא קבעו חובה ומה שלא כ' כאן והאידנא כו' לפי שמתחילה היה נמי חובה מה שאין בתפילת ערבית שהיה רשות מתחילה ובפרט שכ' ר"י וז"ל אומ' הרמב"ם אע"פ שעכשיו אין לנו מלח סדומי' יש מלח אחר כמלח סדומית ואם יעבור ידיו ע"ג עיניו יסמא את עיניו ע"כ והוא היה אב לכל הטבעים ע"כ נראה שאין להקל בהן כלל וראיתי מחמי מהרר"ק ירושלמי שהי' מדקדק שאחר גמר סעודה הביאו לו הכוס של בהמ"ז מלא מים והיה משטף אותה בידו ואגב רחץ בהן ידיו למי' אחרונים ועשה שתי מצות כאחת שטיפת הכוס וקדושת מ"א וכן אני נוהג אחריו וחילק בין מ"ר לאחרונים באיזה מהן מתחילין תמצא בסוף הלכות ידים ורגלים בסי' מ"ב

יא דין המ"ד נוטלין בחמין שאין היד סולדות בהן אבל אם היד סולדות בהן לא ומ"א אין נוטלין אלא בצונן

תו מסקינן אר"י בר יוסף א"ר נאי ל"ש שמ"ר נוטלין בין בחמין בין בצונן אלא שאין היד סולדת בהן אבל היד סולדות בהן אין נוטלין בהן ואיכא דמתני לה אסיפא אחרונים אין נוטלין אלא בצונן אבל בחמין לא אר"י ב"י אר"י ל"ש אלא שהיד סולדת בהן אבל אין היד סולדות בהן נוטלין מכלל דראשוני' אע"פ שהיד סולדות בהן נוטלין ומסקינן נמי לקמן איתמר חמי האור חזקי' אמר אין נוטלין מהן לידים ר' יוחנן אמר נוטלין מהן לידים אר"י שאלתי את ר"ג ברבי ואוכל טהרות וא"ל כל גדולי גליל עושין כן וכ' תו' הא דאמר חזקיה אין נוטלין חמין לידים אע"ג דתניא לעיל מ"ר בין בחמין בין בצונן מוקי חזקיה כל"ק דר"י דלעיל כשאין היד סולד וכאן איירי כשהיד סולדות בהן ור"י דשרי הכא כלשון בתרא דמוקי לה אע"פ שהיד סולדות מותר ובחינם פיר' בקו' דחזקיה תנא הוא ופליג אברייתא דלעיל וכ"כ הרא"ש וז"ל וק"ל כר"י בהא דס"ל כל"ב דלעיל ע"כ ותמ' אני איך עלה על דעת שרש"י ע"ה נעל' ממנו לתרץ דחזקיה ס"ל כל"ק אלא משום דס"ל לרש"י דבודאי חזקיה ור"י פליגי בחמין שאין היד סולדת בהן מדאמר ר"י שאלתי את ר"ג ברבי ואוכל טהרות וא"ל כל אנשי גליל עושין כן וכי דרכן היה ליטול בחמין שהיד סולדת בהן ואף למעלה ל"פ אלא אירע כך במקרה או ע"י דחק אבל לא מסתברא כלל לומר שנהגו כך תמיד ליכוות ידן בחמין אלא בחמין שאין ה"ד סולדות בהן היו רוחצין אנשי גליל ומשום עונג רוב נקיות עשו כך וא"כ חזקיה שאוסר אף כה"ג א"כ פליג על ברייתא דלעיל שאמרה מ"ר נוטלין בין בחמי' ובין בצונן אלא תנא הוא ופליג ומ"ה נראה דהלכה כל"ק שאינו מתיר אלא בחמין שאין היד סולדות בהן ולא כל"ב לומר שחולקות על חזקיה יותר מדאי שהוא אוסר אפי' באין היד סולדות בהן והבריית' מתרת אפי' ביד סולדת וכ"כ הסמ"ג גבי חמי האור וז"ל ורש"י מפר' חמי האור שאינם כ"כ חמין שתהא היד סולדות בו והדין עמו דמסתמ' כל בני גליל שהיו עושין כן בחמין בינונית היו נוהגים וזה הוא עיקר בעיני

יב דין שצריך האדם להזהר שיכבד ויכנש פירורי אוכלין ויזהר שלא ישתה אופיא ולא ינפח ביה ולא ידחה בידו גם יזהר שלא יאכל מן האגוד שאסר גינאה גם לא יאכל ירק שנפל על השלחן ולא ישב תחת המרזב גם כשרוצה לשתות מים שנשאבו מן הנהר ישפוך תחילה מעט ממנו לארץ

אע"פ שיש חרם הקדמוני' שאין לסמוך על רפואות התלמוד כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים ולא ידעו שיש שינוי במקומות וכ"ש בזמנים שהדורות פוחתים והולכים ואם הראשונים כענקים אנו כיתושין גם מה שהזהירו משום רוחות כולן לא שכיחי האידנא כמו זוגות ודומיהן מ"מ מה שיש לחוש מעניין כשפים והיזיקות שבגופו למיחש מיבעי. מסקינן בסוגיא אמר אביי מריש הוה אמינא האי דכנשי נשוורא' פי' פירוכי אוכלי משום מנקירותא פי' נקיון א"ל מר משום דקשה לעניותא ההוא גברא דהוה מהדר עליה שרא דעניות' ולא הוה יכיל ליה דקא מזהר אנשוורא יומא חד כריך ריפת' איבלי פי' על עשבי' שבאפר אמר השתא ודאי נפל בידאי בתר דאכיל אייתי מרא ועקרינהו ליבלי ושדינהו לנהרא שמעיה דקאמר שר של עניו' ווי דאפקיה ההוא גברא מביתיה ואמר אביי מריש הוה אמינא הא דלא שתי אופיא פי' שאקומ"א בלע"ז משום מיאוסת' א"ל מר משו' דקשה לכרסם דהיינו רירין הבאין מן החוט' שקורין בל"א שנופי"ן משתייה קשה לכרסם מינפח ביה קשי' לרישא מידחי בידו לצדדין קשה לעניותא מאי תקנת' לשקיעה שקועי בתוך המשקה עד שיכלה מאליו ואמר אביי מרי' ה"א האי דלא אכלי' ירק מכישא פי' מאגוד דאסר גינאה משום דמחזי' כרעבתנות' א"ל מר משום דקש' לכשפי' ר"ח ורבה בר ר"ה הוה קאזלא בארבא אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו לא אותבנה אמרה מילתא לחש של מכשפות אסרת לארב' שלא זזה ממקו' אמרו אינהו מילת' שריוה א"ל מאי איעבד לכו דלא מקנח לכו בחספא ולא קטיל לכו כינ' אמנייכו ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאס' גינאה ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא אכל ירקא דנפל אתכא משום מאיסותא א"ל מר משום דקשה לריח הפה ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא יתבי תותי מרזיבא משו' שופכי' א"ל מר משו' דשכיחי מזיקין: ואמר אביי מריש ה"א האי דשד' מיא מפומי' דחצבא משום ציבת' א"ל מר משום דאיכא מים הרעי' פי' ששותין מהן המזיקין ואף האידנ' שמעתי שנזהרין בזה

יג דין דחולה שיש בו סכנה מותר לשאול במכשפים אבל היכא דלית בו סכנה אסור ואם בא לו המעשה והחולי ע"י כישוף מותר אפי' אין בו סכנה

שאלה אם חולה מותר לשאול במכשפים ע"י גוים: תשובה כבר קדמוני הקדמוני' מהרא"י ז"ל וכת' שלדרוש במכשפים ובקוסמים לא מצינו איסור מפירש בדבר דשואל אוב וידעוני דווקא הזהירה תורה עליהם דאינן חמירי טפי ואין שאר מכשפים בכללם לחומרא והכי מוכח בשמעת' קמייתא דיבמות דבעינן לחייב המכשף סקילה ולא ילפינן לה מכלל ח"ו וא"ל דעובר משום לפני עור וגו' לדברי ר"י בפרק ד"מ דב"נ מוזהרים על הכישוף משום דלא ק"ל כר"י דכולה תלמודה אמרינן דז' מצוות נצטוו ב"נ וריב"א ואשיר"י נמי פסקו דלא כחזקי' דאמר ב"נ מצווין על הסירוס וא"כ אין כאן רק איסור עשה דתמים תהיה וגו' כדכ' הרמב"ם ונר' מדבריו דאין איסור ממש קאמר עכ"ל ואני אומר כבודו במקום העליון מונח אבל בדברי הרמב"ם לא דקדק יפה דהוא כ' פי"א דהלכות ע"ז אסור לקסום ולשאול לקוסם אלא שהשואל מכין אותו מכות מרדות והקוסם שעושה מעשה לוקין אותו כו' הרי לך להדיא שסובר ששניהם בלאו אלא מפני שאין בו מעשה מכין אותו מ"מ כמ"ש באותו פ' גבי שואל א"ז ומ"ש באותו פרק שאין בו אלא איסור בעלמא משום תמים תהיה וגו' היינו דווקא המאמין בהם ע"ז קאמר שהוא מן הכסילים ומן השוטים והתורה הזהירה על אילו ההבלים מלהאמין בהם ולחשוב שהם אמת כמ"ש שם להדיא ואף על המאמין כ' הרמב"ם באותו פ' שאם כיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו שמים ה"ז לוקה ואומר אני דסברת הרמב"ם הוא מ"ש בתור' שואל אוב או ידעוני קאי אכל אינהו דכתיבי בהאי קרא כגון מעונן ומנח' וקוסם ומכשף ולא כתבה תורה שואל גבי אוב אלא משום שלשם מחולק השואל מן הפונה בבעל אוב עצמו שזה באזהרה וזה בכרת מה שאין בכל אינך אבל לעולם מילת ושואל קאי אכל דכתיב בקרא לעיל מיניה ועוד לפי שאוב אין דרכו אלא בשאלה שאפילו הפונה אינו אלא שואל והא ראייה שרש"י פי' ששואל אוב הוא אזהרה אף על הפונה ומ"ה כ' התורה ושואל אוב וה"ה כל הני שדרכן בלא שאלה אלא שעושין מעשה בעצמה ואם שואל בהן חייב ומ"מ בתשו' הרמב"ן מצאתי כדברי מהרא"י דווקא באוב וידעוני אסרה תורה השאלה אבל לא באינך הכתובים בקרא וז"ל גוי המכשף וישראל שואל בו אינה אלא משום תמים כשואל בכלדים והשתא לכאורה נר' דאפילו בסתם חולה אינו אסור לשאול במכשפים ובקוסמים לפי סברת הרמב"ן דאין בו אזהרה אלא איסור בעלמא משום תמים וגם אין בו איסור מבואר אלא דרש בעלמא שהרי לא נמנה בכלל העשייה וגם עיקר המקרא להלוך בתמימות הנה דאתא להיות אמונת הש"י והבטחה חקוקה בלב אדם ומ"ה היכא שהוא חולה