ים של שלמה על חולין קמח

יותר מקינוח כמו שהוכיח ר"ש ז"ל והודו להם ב"ש ואין לפר' דב"ש אמרו בקנוח לחודא סגי והיה בהדחה לחודא וב"ה א' בהדחה לחודא וה"ה בקינוח ול"פ דא"כ כיון דאמרי ב"ש תחלה דסגי בקנוח לחודא מאי הוצרכו ב"ה תו למימר דסגי בהדחה לחודא דעדיפא מקינוח הלכך צ"ל דתרווייהו בעי כ' ותימא לפירושו למאי דבעי לדחוקי ולומר דל"פ לימא ב"ש א' סגי בקינוח וב"ה סברי אף הדחה שהיא טובה בעי עם הקינוח ומנ"ל לומר דב"ש הודו להם אלא צ"ל דמתחילה לא עלה על דעתם לומר דסגי בקינוח לחודי' אלא בעי תרווייהו כמו ב"ה שהזכירו הדחה ופירש ועם הקינוח כך לב"ש המזכיר קנוח ופירש ועם הדחה והשתא חזרה קושיא דידן דמנא ידעין ב"ש שנבין מדעתי לומר שבעי אף הדחה עם הקינוח ולא סגי בקינוח לחו' ומה שהקש' דא"א לפי' כמ"ש דא"כ לא ה"ל לב"ה להזכי' הדחה אלא קינוח נראה בעיני דל"ק דב"ש הזכירו הגרוע ר"ל דאפילו בזה סגי ולא בעי הדחה וב"ה הזכירו המעולה שבשתיהן ור"ל דעדיף לכתחיל' בהדחה ול"פ אבל לכ"ע לא בעינן תרווייהו וכדפירישית ופי' המחוור בעיני מ"ש הר"ן וז"ל רש"י פי' דתרווייהו בעינן ואינו נראה דא"כ כי אמרינן קנוח הפה ונ"י לעיל בברייתא דאגרא הל"ל קנוח הפה והדחת פה ונ"י לפי נראה דמדיח היינו נ"י וב"ש איירי בהכש' פה וב"ה בהכשר ידים וכולהו מודו דתרווייהו בעינן ע"כ וכ"ד הרשב"א נוטה לזה דל"צ הדחת פה כלל כ"א קינוח הפה וכן לא הזכיר אלא קינוח הפה לחוד ומ"מ מי שבא להחמי' יחמיר מאחר שיצא הדבר מפי שני עמודי עולם ר"ש וגם ר"ת וכבר כתבתי בסימן ה' דנ"י אחר הגבינה בלילה הוא דצריך ולא ביום מדין הגמר' אכן כתב הר"פ שיש לרחצם אפי' ביום שפעמים שהגבינ' שמינה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתי' ומסקי' והלכתא בכל מילי הוי קנוח הפה בר מתמרי וקימחא וירקא דכל חד מהני תרי דהיינו תמרי וירקא משטר קא שטר כלומר נדבק בחיך ואינו מקנח אותו וקימחא משום דרכיך טפי ומפריק כלומר מתפרק בפה ואינו מקנח הפה והחיך יפה

ח דין שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר ואפילו הפת שאוכלין עם הגבינ' אסור לחתוך בסכין של בשר ומצוה מן המובחר כשאכל גבינה ורוצה לאכול בשר אחריו צריך להעביר מעל השלחן הלחם וכל מאכל שהיו עם גבינה וכן יביא מפה אחרת ואח"כ יביא בשר ובארנו דאפי' אם נעץ הסכין של בשר בקרקע י' פעמים אין לחתוך בו גבינה

פיסקא וכ' בתשו' להרמב"ן שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר שא"א שאין עליה כמה טיפים בשר שלכלוכי בשר יש עליה שהרבה פעמים יש שנופלין טיפי התבשיל וכן שמקנחים עליהם הסכין שחותכין בה בשר וכל שהוא בעין כשמניחן עליה גבינה בין חמה בין צוננת נוגעים זה לזה לפחות והדחה מיהו בעי והא דתנן צורר אדם בשר וגבינה כו' נהי דקליפ' לא בעי הדחה מיהו בעי ועוד שזה חמור יותר הרבה כי הרבה פעמים ידבקו לכלים הבשר בעצמו והגבינ' בעצמו או בלחם אשר הוא אוכל ויאכל בשר וגבי' בתפיסה אחת וזה דבר ברור וכ"ש שאסו' לחתוך גבינה ואפי' צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר ולא עוד אלא אפי' הפת שאוכלין עם הגבינה אסור לחתך בסכין שחותכין בה בשר לפי שלפעמי' הסכינין שומנו ש"ב קרוש עליהן וכשחותכין הפת נדבק בו כדאמרינן צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח ומוקמינן דבטעי' קפילא וליכא טעם בשר כלל ואמרינן נמי קישות ואבטיח גרור להו לבי פסקי עכ"ל וכ"ד הרשב"א כמ"ש הרמב"ן בתשובה ובא"ח כ' בשם בה"ת שר"ש היה מתיר בסכין של בשר לחתוך בו לחם ולאכול עם גבינה משום דהוי נ"ט בר נ"ט אבל לחתוך בה גבינה ודאי אסור אם לא נעצה בקרקע י' פעמים או ששפשף ברך או בפחם ומיהו בלא קינוח אפילו לחם אסור מפני שמנוני' שעליו ובא מעשה לפני הר"ש שחתכה שפחתו בסכין של בשר גבינה של גוים שהוחמו אצל האש ואמר הרב שהסכין כשר וא"צ אלא הדחה כדין צונן דהאי נמי כצונן דמי כיון דאין היד סולדות בו עכ"ל ונראה הא שכ' לעיל שנחתוך גבינה אסור אם לא נעצה דמשמע בנעיצה שרי לכתחילה לא נ' דלא התירו נעיצה אלא אם אירע במקרה שחתכו בסכין של חלב בשר או איפכא שצריך נעיצה להכשירו מן האיסור אבל להתיר לכתחילה לחתוך בסכין של בשר גבינה ע"י נעיצה אינו ראוי כ"א בהגעלה וע"ז נהגו בכל הארצות שלנו כל בר ישראל יש לו ב' סכינים ולא סגי להו בסכין של בשר לחוד ולנעוץ בקרקע כשבא לאכול בו לחם גבינה וראיתי למדקדקי' שיש להם ג' סכינים שאחד מיוחד לבשר ואחד לחלב והאחד לחתוך בו לחם לצורך האכילה ומצוה מן המובחר כמ"ש הא"ז וז"ל ומצוה היכא שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר אחריו צריך להעבי' מעל השלחן הלחם וכל מאכל שעלו עם הגבינה. על השלחן ואח"כ יביא בשר ויאכל ע"כ הוה מפה אחרת כמ"ש ל' בסי' מ"ט

ט דין כל שיש בו ריח תורה אם אכל בשר ל"ש בהמה או חיה או עוף לא יאכל אחריו גבינה עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבקר עד הערב דהיינו שש שעות ואפי' שהה כשיעו' הזה אם חושש בשר בין שיניו צריך להסירו והלועס לתינוק א"צ להמתין בזה השיעור אלא מקנח פיו ומדיח וסגי והא דשרי בשהיית ו' שעות דווקא כשכבר סילק ובירך אבל אם לא סילק ובירך אפילו כל היום אסור ומי שאוכל בשר ושהה קצת ואח"כ מצא בשר בין שיניו שהייה כדי מסעודה לסעוד' מאותו זמן שנטל הבשר אלא מאכילה ראשונה חשבינן לזמן שהייה אבל הדחה מיהו בעי והאוכל כחל צריך להמתין אחריו כמו אחר בשר אכל אם בא אחריו לאכול בשר א"ע לחטט שיניו וכן צריך ליטול ידיו ולהדיח פיו בין בשר לדגים

אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכו' גבינה גבינה מותר לאכול בשר א"ל רב אחא בר יוסף לר"ח בשר שבין השניים מהו קרי עליה הבשר עודנה בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא לא הוי אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואילו אנא בהא סעודתה לא אכילנא לסעודה אחרית' אכיל' וכ' התו' לא בסעוד' שרגילין לעשו' א' שחרית וא' ערבית אלא אפי' לאלתר אם סילק השלחן ובירך מותר דל"פ רבנן ע"כ וכ"ד ראבי"ה וכת' מהרא"י בשערי' שלו רבים נהגו להקל ועושין להם פשרה מדעתן להמתין שעה א' אחר סעודת בשר וסילקו ובירכו ואז אכלו גבינה אעפ"י דלא אשכחן טעמא ורמז לשיעור זה מ"מ מי ימחה בידיה' הואיל והתו' וראבי"ה מתירין אכן הצנועי' מושכין ידיהם מסעודת שחרית לסעודת ערבית גם נוהגים העולם אפילו כשאוכלין בשר עוף שלא לאכול גבינה אחריו שאין חילוק בין בשר עוף לבשר בהמה ע"כ וא"י למה תפסו להקל להתיר בסילק ובירך אפי' מיד שמן הדין היה לנו להמתין מע"ל וכ"כ ר"ח ז"ל וז"ל ולא מצינו מי שהתיר לאכול גבינה אחר בשר בפחות מעת לעת אלא מ"ע דאכל בשר בסעודה א' ובסעודה אחרת גבינה ואמר על עצמו דבהא מילתא חלא בר חמרא אנא וא"א להתיר בפחות מזה והבשר של בין השניים בשר גמור הוא ע"כ ודומה לזה כ' הרי"ף ז"ל וז"ל שמעינן מהא דהאי דאמר ר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה אלא א"כ דשרי ליה שיעור מאי דצריך לסעודה אחריתי דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בשרא בפחות מהאי שיעורא וא"כ למה לנו להקל כ"כ שלא להמתין לכל הפחות השיעור כמ"ש הרמב"ם ועוד נתקשה בישיבה מה היה דעת מ"ע להיות חלא בר חמרא נגד אביו ואם נאמר בזה היה מתפאר ע"ד כח דהיתרא עדיף א"כ לא ה"ל לומ' אנא חלא כו' אלא נראה שגם אביו לא היה מקובל מרבותיו להמתין כ"ד שעות אלא קבלה הוה בידיה' שלא לאכול גבינה אחר בשר כ"א מסעודה לסעודה והנה אביו תפס להחמיר ואמר שאין נקרא מסעודה לסעודה אלא סעודות הקבועת שאוכל אדם קבע לרוב שיבעין ובריבו תבשילין למי שהיכולת בידו כ"א מע"ל ואעפ"י שאוכל ג"כ מעט בנתיים כארעי הן חשובו' לגבי סעודה הקבועה וכן הוא בין הרבה שרים שאוכלין סעודה הקבוע מע"ל וכן הוא לרוב לאיסתניסים ומ"ה היה חוכך להחמיר שלא לאכול מסעודה לסעודה עד סעודה אחת המוכיחת לכל דהיינו כ"ד שעות והוא אמר אנא כחלא בר חמרא שלא אוכל להחמיר כ"כ ותופס אני פי' מסעודה לסעודה דרך הממוצע לרוב ב"א דהיינו ח' שחרית וח' ערבית וכן הוא עיקר שלא להקל מזה כלל וא"א למחות ביד ב"א שאינם בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות בידם ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות בפרט מאחר שבש"ד כ' שכך נהגו העולם כפסק ר' משה שצרי' שש שעות ולא כדברי ר"י שמתיר בסילק ובירך ומ"מ מודה אני לפי' ר"י שתלוי בסילק ובירך דאי לא סילק ובירך אפי' כל היום כולו אסור דהא בעינן סעודה אחרת והרבה ב"א מקילין בזה וטעות הוא בידם כ' הט' י"ד וז"ל אכל בשר ל"ש בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות ואפי' אם שהה השיעור אם יש בשר בין השיני' צריך להסירו ובתוך הזמן אפי' אין הבשר בין השיני' אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"ל להמתין דכיון דלא אכלו אין מוציא טעם והרמב"ם נותן טעם לשהייה משום בשר שבשיניים ולפי דבריו לאחר ששהא כשיעור מותר אפי' אם נשאר בשר בין השיניים והלועס לתינו' צריך להמתין וטוב לאחוז כחומרי ב' הטעמי' ע"כ וק' לי לפי דברי הרמב"ם דעיקר טעמ' דבעי שהייה זמן סעודה משום בשר שבין השינים הוא א"כ מאי פריך בשר שבין השיניים מהו וע"ק אמאי הצריכו חכמים