ים של שלמה על חולין קמה

יצטרכו לתתו לו חולין וקמל"ן דיכול ליתן אעפ"י שאינו בקי בטומא' וטהרה לא חיישינן שמא יאכלו בימי טומאתו אבל חלת הארץ אינה ניתנת אלא לכהן וחבר שישמרנה בטהרה אפי' ליכא עתה כהן חבר אל יתננה לכהן ע"ה אלא ימתין עד שיזדמן לו כהן חבר ע"כ ותימא שהטו"ר כ' סתמא כל חלה שהיא מדרבנן ניתנה אפי' לכהן ע"ה ולא חילק כמו שחלקו התו' בשם ר"י גם מ"ש הטור כל חלה שהיא מדרבנן לא דייק אלא דוקא ח"ל שאין שם עיק' מן התורה לחלה אבל חלת א"י אף שהאידנ' היא מדרבנן מ"מ מאחר שעיקרה מן התורה לא הקילו בה והחמירו בה כחלת א"י שהיה בזמן הבית ומ"ש נאכלת עם הזר על השלחן דוקא בכה"ג אבל היכא שנתער' במאכל אסור לזר לאכול ממנה ולא כדברי הרמב"ם שכ' שיכול הזר לערבה עם חולין שוה בשו' ולאוכלה אלא כמ"ש ר"י שאסו' לבשלה כדי להאכילה לזרים ואפי' בדיעב' אינה כחולין אלא בטילה בק"א כתרומה דאורייתא והרא"ש הביא דעת הרמב"ם ודעת ר"י ולא הכריע והטו"ר כ' שמסקנת אביו הרא"ש כר"י ובודאי משום שהביא דעת ר"י באחרונה אבל הקאר"ו כ' וז"ל אע"פ שבה"ל חלה כ' הרא"ש ז"ל דברי הרמב"ם ודברי הר"י ולא הכריע ביניהם מ"מ מדכתב שם ממתני' דונאכלת עם הזר על השלחן ולא גזרינן העלאה אטו אכילה משמע דס"ל דלא משריא מתניתין אלא בכה"ג אבל אם נתערב כדברי הרמב"ם לא ע"כ ולא דקדק כלום מל' הרא"ש להדיא דהא מסקינן הכא בסוגיא להדי' הא דונאכלת עם הזר משום דלא גזרינן העלאה אטו אכילה תופס הוא סוגיא דגמר' אלא כדפירש וכ' נמי בס"ת שצריך ליזהר בה שלא לאכלה בקער' במרק רותח שלא יאסור מלאכול הזר באותו קערה ואם נתערבה בכשרו' אחרות במינו כגון חיטין בחיטין צריך ק"א לבטלה לזר ומין בשאינו מינו בטלה בס' והא דא"ש בפרק עד כמה דחלת ח"ל מבטלה ברוב לאו לאכול לזרים קאמר כמ"ש בקונטרי' אלא להאכיל לכהן טמא קאמר וראייתו שאינה בטלה בס' מהא דאמר במנחות פרק ר' ישמעאל דתרומות ח"ל של גוי אינה מדמעה משמע הא תרומת ח"ל לישראל מדמעת א"כ משמע דאינו עולה לאכול לזרים אלא בק"א והרשב"א כ' בפסקים חלה דההיא דשמואל אף לאכלה לזר היא ומיהו דווקא ברוב אבל לא שוה בשוה כמ"ש הרמב"ם דלית הלכתא כר"ז דירושלמי דמתיר שוה בשוה והא דמשמע בפ' ר"י דחלת ח"ל מדמעת התם בשנתערבה בחד וא"כ לר"ז דירושלמי דפחות מחד בחד קאמר ע"כ ודוחק גדול הוא דלישנא דמדמעת לא משמע הכי אלא בדינא והיינו בק"א בכל לשון דימוע הנאמ' בתרומ' ונראה שאף שהיא מדמע' מ"מ אינה מטבל' שמות' לאכול מן הפת ולהפרישה אח"כ כדא"ש בפר"ק דמסכת' ביצה חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכ' לשם הרא"ש וז"ל פרש"י אוכל כל הפ' כדי חלה ומפרישה באחרונה ול"כ דא"כ הל"ל ומשייר בה כדי חלה אלא משמע צריך לשייר יותר מכדי חלה להפריש עליו חלה משום דבעינן ראשית ששיריה נכרת כדתנן פ"ק דחלה האומר כל גורני תרומה כל עריסתי חלה לא אמר ולא כלום עד ששייר מקצת מוקף ודאי לא בעינא מדשיירה להיות אוכל הולך ואח"כ מפריש ומה שנהגו בפסח להניח כל המצות בכלי אחד בשעת הפרשת חלה לאו משום דבעינן מוקף אלא משום דנהגי למפר' קפיזא קפיזא בפסח משום חימוץ פי' דבר מועט ואם היה מפריש חלה קודם שצירפ' בכלי לא מפטרי בהכי ואם יבואו אח"כ לידי צירוף נתחייב בחלה ואוכל טבל ע"כ וכ"כ בסמ"ג וכ' עוד וז"ל כ' מורי ר"י בשם הר"ר אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש זהו כשנתחייב כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד אבל במצות שכל אחת ואחת נתחייבה בחלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם ע"כ וכ"ז אמת דבעי הקפה היכא דליכא כשיעור היכא דכל עיסה נתחייב' בחלה לבדה ובעי למיפטר אחרת עמה שצריך להקיף

ד דין האידנא בכל המקומות אין נוהגין אלא בחלת האור לבד ואינו מפריש ב' חלות ואפילו אי איכא כהן קטן שלא ראה קרי או כ"ג שטבל לקריו אינו רשאי לאכול

פסקא כתבו התו' והרא"ש האי מתניתין דתנן חלת ח"ל נאכלת עם הזר על השלחן וניתנ' לכל כהן שירצה לא מיתני הכי כדמייתא לה תלמודא דמשמע דאיירי בחלה שאנו מפרישין בח"ל ואינו כן דרך התלמוד לקצר המשנה ולהביא ממנה מה שצריך וכך הצעה של משנה ג' ארצות לחלה מא"י עד כזיב חלה אחת מכזיב עד נהר ועד אמנון ב' חלות א' לאור ואח' לכהן של אור יש לה שיעו' של כהן אין לה שיעור לפי שהמקו' הוא מקום טומאה שסמוכין לארץ העמים ואין יכולין לשמור עצמן ופירותיהן בטהרה וחלותיהן טמאות וטעונות שריפה כתרומה טמאה לכך אמרינן שחלותיהן נשרפות ותקנו לפרוש עוד אחרת ויאכלנה הכהן שלא תשתכח תורת חלה ושל אור שהיא מד"ת צריך להפריש כשיעור חלה ושל כהן שהיא מד"ס אין לה שיעור מנהר ועד אמנון מלפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן של אור אין לה שיעור מפני שהיא נשרפת של כהן יש לה שיעור מפני שהיא נאכלת כלו' מאחר ששתיהן מד"ס מוטב להיות הנאכלת כשיעור ולשרוף אותה שאין לה שיעור וטבול יום אוכלה ר' יוסי אומר א"צ טבילה ואסור לזבים ולזבות ולנידו' וליולדת ונאכלת עם הזר על השלחן לכל כהן והא דקאמ' וטבול יום אוכלה פי' טבול יום דקרי אעפ"י שטומאה יוצאה עליו מגופו הקילו חכמים באותה חלה שנייה שאינו אלא כדי שלא תשתכח תורת חלה ר"י מקיל טפי וקאמ' דאף טבילה א"צ ואסור' לזבים ולזבות כו' וגר' עלה בירושלמי הא דקתני ואסורה לזבים ולזבות לר"י נצרכת פי' אע"ג דמתירה לבעל קרי אסור להני בלא טבילה וע"כ הכא בלא טבילה איירי דאי כשטבלו מיירי לרבנן נמי צריכה א"ו ס"ל לתלמוד ירו' היכי דשרו בעל קרי בטבילה אע"ג דטומאה יוצאה מגופו ה"נ בזבים ובזבות דאין לחלק אחר שטבל בין טומא' חמורת לקלה אלא אתיא לר"י ושפיר מחלק בין טומאה קלה לחמורה מאחר שעדיין לא טבל וטומאה שאינה יוצאה מגופה שרי לרבנן כמו בעל קרי לר"י דאי מצרכי טבילה תקשי להו כדמקשין בבכורות בפ' עד כמה וכי הזאה יש לנו ואעפ"י שכהנים מוזהרים על טומאת מת מ"מ א"א להם ליזהר מחרב שהרי הוא כחלל ואעפ"י ע"י אוהל ואם הכניסו לאוהל אחר טמא כל אשר בבית כדא' בנזיר פרק כ"ג וגם אין צריכין ליזהר מטומאת חרב אעפ"י שנטמאו בו משום דאין הנזיר מגלח על טומא' חרב ה"ה כחלל כדמוכח בריש תוספת' דאהלות ועל טומא' שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגם צריך לטמ' לקרוביו ולמה תקנו חלה שני' לכהן וא"א לאוכלה אלא בע"כ שרי לכל הטומאות שאינו יוצאים עליו מגופו אף בלא טבילה וההי' דטבול יום אוכלה איירי בבעל קרי וה"ה טבול יום דזב וזבה לרבנן ופליג ר"י בב"ק וס"ל לא בעי טבילה והלכה כרבנן הרי לך מבואר דדין שלש חלות השנויות במשנתינו במסכת חלה וחלה דידן שאנו מפרישין עתה יש לה עוד דין אחר כדאיתא בבכורות פ' ע"כ אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן שקל' ליה בריש מסיא פי' מרדה ושדייה ליה בתנור' והדר מפרשא לה חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה אפי' כ"ג נמצא היכא דאיכא כהן קטן שאוכל החלה א"ל להפריש חלה אחריתי ובחלה שלישית דמתני' אע"ג שגם היא בח"ל צריך להפריש ב' חלות ואותה של אור אינה נאכלת כלל דומיא דחלה שנייה דמכזיב ועד הנהר ועד אמנון לפי שהיו סמוכין לארץ ישראל ומתחזי' חלת דידהו כחלת א"י וגזרו טומאה עליה שלא לאכלה אפי' כהן טהור גמור בשביל שהיא טמאה וההיא דבכורו' איירי במקומות הרחוקים מא"י כגון מקום האמוראים שהיו בבבל ולא מתחזיא כחלת א"י ולא גזרו עליה איסור מחמת טומאת עצמו ומ"מ לא התירו שהיא נאכלת אלא לכהן קטן שלא יצאן טומא' מגופו ולא יפריש אחרת כיון דזו נאכלת ונראה דה"ה נמי דשריא לכ"ג שטבל לקרויו ואעפ"י שלא העריב שמש ומסתברא שלא להחמיר בה יותר מחלה שמפרישין הסמוכין לא"י אלא משום שחלת ח"ל אין לה שיעור והוא דבר מועט וכדמש' לישנא דשקלה בריש מסיא מ"ה נקט נותנה לכהן קטן וכ"כ בעל ה"ג אמר רבא הילכך נדה קוצה לה חלה ואכלה לה לכהן קטן או מאן דטביל לקריו וכמו שהקילו בחל' בבל כשיש כהן קטן ולא הצריכו לשורפה ולהפריש אחרת לכהן כמו הסמוכים לא"י כך הקילו בשנייה להתירה לזבים ולזבות ולנידות דלא מפליג התם בכ"ג המותר בחל' שנייה בשום טומאה ואע"ג בחלה שנייה במקומות הסמוכין לא"י אסור לזבים ולזבות שהרי החמירו גם בחלת האור יותר ועוד שהרי השנייה קבועה בסמוכין להפריש לעולם וברחוקי' א"ל להפריש כשיש כהן קטן או גדול שטבל לקריו לכך הקילו ביה טפי ולא אסרוה אלא לזרים וכ' הרא"ש ותימא הוא האידנא שברוב המקומות אין מפרישין חלה שניי' אף כששורפין הראשונות וי"ל דבימי האמוראים היו אוכלים תרומה טהורה בא"י כי היה להם אפר הפרה כדאמרינן חברייא מדכי בגלילא הלכך הצריכו גם בח"ל להפריש חלת כהן כדי שלא תשתכח תורת חלה אבל האידנא שבטלה א"פ ואין חלה נאכלת בא"י אף בח"ל א"צ להפריש חלת כהן וכ"כ בעל ה"ג וחלה בא"י אין מפרישין אלא א' ושורפין אותה וכ"ש בח"ל וכ' הרא"ש ומנהג טוב להפרישה כי הסברא נוטה להיפוך כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום כ"ש תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה ב"ה ויהיו סבורי' שאינו דין שתאכל שום חלה ע"כ ואף שכ' מנהג טוב הוא להפריש ב' חלות אין אנו חוככין בזה להחמיר לפי שאין אנו נוהגין ליתנה אפילו לכהן קטן וכ"ש לגדול שטבל לקריו דאין לנו היחס ואין אנו יודעים אם הוא כהן אמיתי והארכתי בזה בפרק ש"ש את הפרה סי' ל"ה וכמ"ש מהרי"ו ואותן האופין בלילי י"ט דפסח שאופין עוגה קטנה וקודם אפייתה אין קוראים לה שם חלה עד שעת הפרשתה ואחר הפרשתה לא