ים של שלמה על חולין קמד

סתמא קתני ומותר בבשר דגים דמשמע בכל המקומות ולפעמים יש מקומו' שנמלך עליהן השליח ע"כ מוקי דאיירי ביומא דהקזה והשתא בשר עוף בכ"מ הוי בכלל בשר מבשר דגים לא הוי בכלל בשר אלא במקום שנמלך עליהן השליח ותדע שכן הוא דאל"כ אמאי תני במתני' ומותר בבשר דגים ואיירי ביומא דהקז' אמאי לא תנא שאסור אפי' בדגים ועופות כל יומי דשתא ובלא הקזה וזה חידוש יותר שהוא בכלל בשר אלא משו' דלא איפשר למיתני הכי שאסור בבשר ודגים בכל המקומות לפי שיש מקומות שאפילו לא נמלך עלייהו השליח וא"כ שרי אף בלא הקזה אבל בבשר עוף נקט שפיר לפי שאסור בכל המקומו' והאידנא בזמנינו דגים לא מימלך עלייהו שליח ועופות הוא בכלל בשר ופשוט הוא מי שנדר שלא לאכול בשר שאינו אוכל אפי' בשר עוף ואוכל דגים גם מ"ש הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפ' הכל הוא בלשון בשר ואפי' התבשיל של ירק או קטנית הוא בלשון ב"א בכלל הנדר שלא לאכול שום מאכל בשר ונזהרין אפי' בתבשיל שיש בו שומן אווזא מונעין לאכול לפי שהוא בלשון ב"א בכלל מניעת אכילת בשר אף שלא נקרא כלל בשר בפני עצמו ואפי' השליח לא מימלך עלייהו מ"מ הוא בלשון ב"א שנזהרין שלא לאכול בשר משום תשובה וסיגוף גופו אף זו בכלל

ב דין בצים שמצאו בתרנגולת שחוטה אפי' נתקש' קליפה החיצונה דין נוהגין להחמיר לכתחילה שלא לאכלן עם חלב ומולחין אותו כשאר בשר אכן אסור למולחן עם שאר בשר ואם מלחן עם שאר בשר בצים אסורות והבשר מותר

גרסינן בפ"ק דמסכת י"ט השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורו' מותר לאוכלן בחלב וכ' במרדכי בההוא פירקא תימא דבמסכת עדיות תנן ביצה נבילה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין אלמא דחשיבי כבשר כ"ז שהוא במעי תרנגולת ותירץ ר"ת דבביצת נבילה החמירו משום דנבילה דבר האסור הוא אבל בבשר בחלב האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי לא החמירו ולפ"ז מתיישב במה שפי' ר"י הא דאמרינן בפ' הדר אפילו ביעת' בכותחא לא לשרי אינש קמיה רביה דהיינו השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות הא בסתם ביצים כ"ע ידעי דמותרת בחלב ובה"ג תירץ דבשר עוף בחלב דרבנן וספיקא ביצת טריפה הוי דאורייתא ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות ע"כ ודין ביצה טריפה כבר כתבתי בפ' א"ט בסימן קי"ט:

ולעניין בשר בחלב או לעניין מליחה שכ' המחברים בפ"ק דביצה אכתוב פה המסקנא רש"י פי' גמורות שנגמר החלמון והטור כ' וז"ל רשב"א כ' בצי' גמורו' כל שיש לה חלבון יחלמון אעפ"י שהוא מעורה בגידין מותר לאכלן בחלב אין לה אלא חלמון עדיין בשר הוא ואסורה ורש"י פי' כשנגמר החלמון ועדיין הוא אדומה ומעורה כמו השלל של ביצים המחובר באשכול שרי ויראה מדבריו שמתיר אפי' אין לה עדיין חלבון ע"כ והרא"ש בפ"ק דביצה לא הביא אלא פי' רש"י ובס"א פסק כך להדיא דשרי לאכול בחלב כשנגמר החלמון לבד וקולא גדולא היא ואפי' מה שהתיר רשב"א בשנגמר אף החלבון דשרי אפי' מעורות בגידין דוחק הוא גם צ"ע בדבריו שהרי הוא כ' לעיל בפ' א"ט סימן קי"ז גבי גיעולי ביצי' דהיינו תרנגלות שהכה על זנבה כו' שאם מעורה בגידין חשוב כבש' לעניין אבר מן החי ודוחק לומר שיש לחלק בין איסו' אמ"ה שהוא איסור דאוריית' בפני עצמו משא"כ בבשר וחלב כו' דמנ"ל לחלוקי כל כך ולהקל בבשר בחלב דלא מסתברא כ"כ להקל מאחר שדינו כבשר ממש בפרט מאחר שלא נגמר החלבון וא"א לדחוק ולומר דהתם איירי כשלא נגמר החלבון א"כ אין שייך לומר שלא היו מעורות בגידין ובע"כ צריך לחלק ולומר מ"ש לעיל שהכה על זנבה והפילה ביצי' שלא נגמרו היינו שלא נגמרו כל צרכן ואעפ"י שיש להן חלמון וחלבון היה ראוי לאוכלן בחלב אם נמצאו כך בתרנגולת אפילו הן מעורות בגידין כמ"ש כאן וה"ט לפי שאין להן טעם כלל אכן כשהכה על התרנגולת עד שהפילה כ"ז שהן מעורין חשוב כבשר הפורש מן החי ולעניין איסור אבר מן החי אין חילוק אפילו אין בהם טעם בשר כלל וכ"ז דוחק אלא נראה בעיני עיקר כל זמן שמעורה בגידין חשוב כבשר לכל מילי וכן פי' הרב ר' יהונתן אלא שהוא כ' שאם אינה מעורה אינה חשובה כבשר אפי' בלא קליפה החיצונה הדקה ובודאי יפה כ' אלא שאין להעמיד על הדבר כי כ"ז שאין לה קליפה החיצונה כלל אפי' בדקות ברוב פעמים היא מעורה ע"כ נר' עיקר דתלוי הכל בקליפ' החיצונ' אפילו היא בדקות שלא נתקשה כלל אינה חשובה כבשר ולאפוקי ממ"ש המרדכי בשם הרשב"ם וז"ל פי' הרשב"ם שנגמרה לגמרי קליפה החיצונה אבל לא נתקשה הקליפה כדרך הנמכרת בשוק דדין בשר עלה לכל דבר ע"כ וחומרא גדולה היא זה כ' מהרא"י בשערים שלו שהעול' נהגו להחמיר כרשב"ם שלא לאכלם בחלב כ"ז שלא נתקשה הקניפ' החיצונ' ומלחין אותה כשאר בשר אם נגמר קליפת' החיצונה רק שהוא רכה קצ' וכמד' שאין הנשים נהגו היתר אפי' אם הקליפה החיצונ' ק' לגמרי ואפשר משום דאמר' ביעת' אפי' בכותחא לא לישרו איניש בפני רבו ופרשו התו' ר"ל כה"ג מ"ה היו נמנעים לפעמים להורות בו לפי שנזכר בתלמודא להדי' וע"י כך נשתרבב המנהג להחמיר עכ"ל ומ"מ נראה דווקא לכתחילה ראוי להחמיר מאחר שהעם נמנעו אבל בדיעבד כל זמן שנגמר הקליפה החיצונה אפי' בקרום לבן לחוד סגי ואין עליו דין בשר כלל ולעניין מליחה יראה שאין להקל כלל ולמלוח אותה ביצה שנמצא בתרנגולת עם התרנגולת דאעפ"י שאנו מחמירין ועבדינן חומר' יתירה ומולחין כל הביצים הלא מדינא לא בעי כאשר פירשתי ולא עוד אלא אפילו נגמר החלמון לבד דחשבינן כבשר מדינא ולא כרש"י ס"ס עינים רואות שאין בו דם וגם אין לה ציר שפולט ממנה וא"כ אינה טרודה לפלוט ומאחר שאינה טרודה לפלוט א"כ תבלע דם מן התרנגולת ותהיה אסורה ולכאורה יראה לאוסרה אף התרנגולת כמו דגים ועופות שנמלחו ביחד לפי דעת הרשב"א וא"ל היכא שמלח אותה בקליפה שאינה נאסרת שהרי כ' הרא"ש דדגי' בקשקשותיהן שרי אין הטעם משום דקשקשי' חייצי ולא בלעי אלא משום בעוד שהקשקשי' עליה נר' דקמיטי יותר מעופות ולא ממהרי לפלוט וא"כ הכא שפיר נאסר הביצה משום דאין טרודה לפלוט כלל דהא אפי' ציר אין לה וא"ל ס"ס אם תתקשה הקליפ' לישתרי דהא הוי כעץ בעלמא ואין מליחה לעץ אין להקל ביה דשמא כשהיא רכה שפיר בלעה ואין אנו בקיאין בזה ועוד נ"ל דשפיר בלעה ופלט ע"י מלח אפי' נתקשה לגמרי דהא אפילו כלי חרס שמלח בו בשר אפי' הוא מנוקב מ"מ אסרינן לאכול בו רותח כ"ש הכא ועוד בע"כ קליפת ביצה ביותר בלע ומפליט משתי קדרות חמין שנוגעין זו בזו דאינן בולעין מהדדי דחשיב בליעת איסור כדלעיל וביצ' אסורה פש פשיטא שאוסרת חבירת' בנגיעה כמ"ש בפרק ג"ה הא קמן דקליפת ביצה אינה חשובה בלוע' איסו' אלא דומה קצת לגוף האיסור ומ"מ מאחר דמליחה כרות' א"כ שפיר בולעת ומפלטת ואוסרת ואע"ג דכ' באשיר"י בפג"ה דבקליפות ביצה אין לתלות כלל ואפי' קליפת איסור מועילין לבטל עם ההיתר מ"מ לעניין בליעה ופליט' חשיבא כביצה עצמה דבולעת דרך קליפתה ופולטת רק שאין בה איסור לבד זולת הביצה ואע"פ שאמרינן גבי בני מעיים שנמלחו עם שאר בשר המותרין ואמרינן משרק שריק ואע"פ שאין להם דם וכ' התו' והרא"ש אחריהם שאנו רואים לדגים דרפו קרמייהו ביותר ומ"ה לא אמרי' לגבייהו משריק שריק אבל גבי בני מעיים אמרינן משריק ק"ו ביצה ע"כ מ"מ נראה דל"ד דהתם שייך משריק שריק לפי שיש לו פליטת ציר בפני עצמה אבל הכא שאינו פולט מידי שפיר הוא בולע ופולטת כמו שמוכרחי' אנו לחלק לפי מה שאוסרין אנו כלי חרס מנוקב דלמה לא אמרינן משריק כו' ואפ"ה נ"ל שאינה אוסרות בשר הנמלח עמה לפי מה דק"ל כדעת התו' שלא נאסרו אלא הדגים ולא העופות כדפי' לעיל בפ"ק גבי מולייתא

ג דין דחלת ח"ל ניתנות אפי' לכהן ע"ה כשאין כהן חבר או אפי' יש כהן חבר והוא עשיר וזה הכהן ע"ה ועני נותנין לו אבל חלת א"י אינה כן ובארנו דחלת ח"ל נאכלת עם הזר על השלחן ומ"מ היכא שנתערב במאכל אסור לזר לאכול ממנה א"ל בק"א וגם יש ליזהר שלא לאכלה בקערה במרק רותח שלא יאסור מלאכול הזר באותה קערה ואם נתערבה במין במינה בככרות אחרת צריך ק"א לבטלה לזר ומין בשאינו מינו בס' ומ"מ אינה נאכלת שמותר לאכול מן הפת ומשייר יותר מכדי חלה ומפריש עליו חלה

אמר רב יוסף ש"מ בשר עוף בחלב דאורייתא דאי ס"ד דרבנן אכילה גופיה גזירה ואנו נגזור העלאה אטו אכילה ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה דתנן חלת ח"ל נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה א"ל אביי בשלמא אי אשמועינן חלת ח"ל בארץ דאיכא למיגזור אטו חלת ארץ דאורייתא ולא גזרינן איכא למשמע מיניה אלא ח"ל משום דליכא למיגזור הוא אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה. אתי לאסוקי בשר וגבינ' ומיכל בשר בחלב דאורייתא וכ' התו' וניתנ' לכל כהן שירצה פ"ה דאפי' אינו מחזיק בתורת ה' יתנו לו חלת ח"ל ואין נר' לר"י דהא הוי דומיא דהנהו ששונה אחר משנה זאת ואילו ניתנין לכל כהן שירצה כו' וחשיב בהדייהו הזרוע והלחיים והקיב' ואמרינן לקמן בפ' הזרוע שאין נותני' למי שאינו מחזיק בתור' יי' לכך נראה לר"י דהכ' מיירי בדליכ' כהן חבר א"נ איכא כהן חבר שהוא עשיר ואינו רוצה לקבל ואפי' רצה לקבל כיון דא"צ וזה כהן ע"ה עני ואיש טוב שמצווים להחיותו שאם לא יתנו לו