ים של שלמה על חולין קמג

אינו חייב אלא אחת בשלמא לרבי יוחנן ניחא אלא לר"ל קשיא אלא אמר רב יוסף לא קשיא כאן בבהמה אחת כאן בב' בהמות בב' בהמות חייב שתים בבהמה אחת פליגי בבהמה אחת במאי פליגי ומשני רבא דהוא בתראי כגון שתלש ממנה אבר ונטרפה בה מר סבר בהמה בחייה לאיברים אינה עומדת א"כ איסור אבר ואיסור טריפה בהדי הדדי קאתו ומ"ס בהמה בחייה לאיברים עומדת ולא אתי איסו' טריפה וחייל אאיסו' אבר מן החי וכן הלכה כרבי יוחנן אליבא אם תלש אבר וטרפה בה חייב שתי'

סה דין אכל חלב מן החי מן הטריפה לוקה שלש ותולש חלב מן החי לוקה שנים תלש אבר מן החי טרפה בנטילתו ואכלו חייב ב'

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר"י אכ' חלב מן החי מן הטריפה חייב ב' א"ל ר' אמי ולימא מר שלש שאני אומר ג' אתמר נמי אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אכל חלב מן החי מן הטריפה חייב שלש וכת' בחידושי רשב"א צריכין אנו לפרש משום אבר מן החי ולא משום בשר מן החי דאי משום בשר מן החי דאמרינן לעיל לר' יוחנן דאבשר מן החי ואבשר מן הטריפה דאינה לוקה אלא אחת וכן פירש"י ז"ל וא"ת א"כ בחלב מאי אבר מן החי איכא ופיר' הרמב"ן כגון שתלש כוליא בחלבא דהוא אבר מן החי בפני עצמה ולא מיחוור דאכל חלב לבד משמע וכולהו שלש מלקות משום חלב לבדו קאמר ולא מה שאכל עמו והרמב"ם ז"ל כתב דחלב עצמו מיקרי אבר מן החי ואעתיק לך לשון הרמב"ם בצורתו שכתב מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורתינו לא תאכל הנפש עם הבשר לאסור אבר שנחתך מן החי ועל אבר מן החי הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואיסור אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף טהורי' אבל לא בטמאים אחד אבר שיש בו בשר גידין ועצמות כגון היד והרגל ואחד אבר שאין בו עצם כגון הלשון והביצים והטחול והכליות וחלב וכיוצא בהן אלמא שהאבר שאין בו העצם בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו הרי זו אסור משום אבר מן החי והאבר שיש בו עצם אינו חייב עליו משום אבר מן החי עד שיפרוש בברייתא בשר גידין ועצמות אבל אם פירש מן החי הבשר בלבד חייב עליו משום טריפה כאשר ביארנו ולא משום אבר מן החי וכן הביאו הרשב"א האוכל מן אבר מן החי כזית לוקה ואפילו אכל אבר שלם שאם יש בו כזית חייב פחות מכזית פטור חתך מן האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות כזית ואכלו לוקה אף על פי שאין בו בשר אלא כל שהוא אבל אם הפריד אבר אחד שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידין ומן העצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידים מצטרפים פי' לכזית מאחר ששנה ברייתו וחלקו אבר זה ואכלו מעט מעט אם יש במה שאכל כזית בשר חייב ואם לאו פטור לקח כזית מן האבר בברייתא בשר גידין ועצמות ואכלו ואף על פי שנחלק בפיו מבפנים קודם שיבלענו חייב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש דסבירא ליה הכי תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טריפה שהרי שני איסורים באין כאחת והיינו כשינוייא דרבא אליבא דרבי יוחנן וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אבר מן החי ומשום חלב תלש חלב מן הטריפה ואכלו לוקה שלש ע"כ

הדרן עלך גיד הנשה

פרק כל הבשר

א דין כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר ודגים וחגבים אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה ומה שאסור להעלות יתבאר עוד לפנינו ודין הנודר מן הבשר אסור בבשר עוף ובדגים במקום שנמלך עליו השליח נמי אסור אבל במקום שלא נמלך עליו השליח מותר בדגים וביארנו דאם נדר מן הבשר ביום ההקזה אז אם לא היה הנדר רק על יום הקזה לבד מותר בדגים אבל אם נדר על ח' ימים או יותר אסור בדגים אפילו היה הנדר ביום ההקזה אבל אם היה הנדר ביומא דכייבין ליה עיניה אפילו נדר על ל' יום מותר בדגים ואם נדר מן הבשר אפילו ביומא דהקזה אסור בבשר מליח וביארנו דהנודר מן הבשר מותר בחגבי' ובזמן הזה הנודר מן הבשר מותר בדגים ואסור בעוף וגם אסור בתבשיל בשר בירק ובקיפה וברוטב של בשר

כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר ד"ו ואסור להעלותן עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים והנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי ב"ש ובה"א לא עולה ולא נאכל אר"י דברי זה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה באיזה שלחן אמרו בשלחן שהוא אוכל עליו אבל בשלחן שהוא סודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש ודייק תלמודא מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא בעוף שמעינן דאסור וסתמא כר"ע דאמר כל מילי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא דתנן בנדרים הנודר מן הירק מותר בדילועין ור"ע אוסר א"ל לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק מן השוק והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין א"ל כן הדבר ומשם אני מביא ראיה כלום אומר לא מצאתי אלא קיטני' אלא דילועין שהדלועין בכלל ירק ואין קיטנית בכלל ירק ואמרינן מאן תנא דפליג עליה דר"ע רש בג הוא דתנן הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר בראש וברגלים בקנה ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות וכן היה רשבג"א קרביים לא בשר ואוכליהן לאו בר אינש הוא וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו ומדסתם לן כר"ע שמעינן דהילכתא כוותיה ואע"ג דלא ק"ל דיש סדר למשנה בתרי מסכתא ואיכא למימר דילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם אפ"ה ה"ל ספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא הילכך הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר וגם בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ואינו מותר אלא בחגבים בלבד אבל בבשר דגים אסור דמימלך עלייהו שליחא והא דקתני הכא מותר בבשר דגים מוקי לה בפר' הנוד' מן הירק כשהקיז ליה דם או כייבי' ליה עיני' בתחילת אוכלא דהיינו בתחילת החולי דקשו ליה דגים האל"ה אסור בבשר דגים למימלך עלייהו שליחא כ' ר"ן בפ' הנודר מן הירק בשם הרשב"א מיה' כי אמרינן דמותר בדגים כשהקיז דם וכייבין ליה עינא לא שוו אהדדי דכשהקיז דם לא שרי בדגי' אלא דוקא באוסר בשר על עצמו ליום הקזה בלבד דכה"ג אין דגים בכלל דבלא"ה לא אכיל מנייהו ההוא יומא אבל אי אסר עליה בשר ה' ימי' או יותר דגים בכלל אפי' נדר ביום הקזה דאע"ג דלא איצטריך למיסרינהו לההוא יומא משום אינך יומא אסרינהו וכי כייבין ליה עינא אינו כן דאפי' באוסר לל' יום או יותר ונדר ביומא דכייבי' ליה עיני' אין דגים בכלל שא"ל שמפני הימים האחרים נדר שהרי א"י מתי יתרפא שיצטרך לאסור דגים עליו וכ' עוד ומסתבר' דבשר מליח אפי' ביומא דהקזה אסור דאע"ג דא"ש אין מקיזין על בשר מלוח מ"מ כיון דבשר ממש הוא ול"צ שליחא לאימלוכי עליו כדגים מיתסר דיומא דהקז' לאו הוכחה מעליא הוא הלכך לא מהני אלא למידי דצריך שליחא מיהא לאמלוכי עליה כדגים אבל לגבי בשר מליח דבשר ממש הוא לא הוי הוכחה דאי ל"ת הכי אדקתני ומותר בבשר דגים וחגבים לימא נמי ובשר מליח דהוי רבותא טפי א"ו כדאמרן וכ' עוד ולעניין חגבים בכל דוכתא שרי דלא מימלך עלייהו שליחא מדאמרינן דגים נמי עביד שליחא דמימלך עלייהו ולא אמרינן דגים וחגבים וכ"כ הרמב"ם בפ' ט"ו שבכל מקום מות' בחגבים וכ' עוד הא דמיתסר בדגים דוקא באתרא דמימלך עלייהו אבל באתרא דלא מימלך עלייהו שליחא לא דכל מידי דלא מימליך עלייהו שליחא לאו מיני הוא וכמ"ש הרמב"ם וכ' הטור וז"ל והרמב"ם כתב שבשר ודגים אינו בכלל בשר סתם אלא במקום שהשליח נמלך עליו ובודאי כן הוא שהנדרים תלויין בלשון ב"א לפי המקום ותנא דקאמר דהוי בכלל בשר התם במקומו היה השליח נמלך עליו ע"כ. עוד כ' הרמב"ם דעופות בכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עוף. והר"ן תמה עליו וכ' דאף בעופות אינו אסור נמי אלא באתרא דמימלך עלייהו שליחא דהא בנדרים משוה תלמוד' להדדי עופות ודגים ומהרר"יק נשאל והשיב בחריפות דרך פילפול להעלות פילא בקופא דמחטא וגם הוא כ' שק' עליו ליישבו על דרך האמת ומהרר"י קאר"ו ליקט מתשובתו ממשא ומתן של מהרי"ק ובא ליישב בין המלכה דעופות שהוא מתחילה שא"ל אם לא אמצא בשר אקנה בשר עוף משא"כ בדגים דהמלכה הוא בסוף שאם לא ימצא בשר חוזר ושואל לא מצאתי אלא דגים וכ"ז אינו אמת דמסתמא דתלמודא בפי הנודר מן הירק משמע דחדא המלכה נינהו דאי תרי המלכה ה"ל לפרש נמי המלכה דדגים כמ"ש דעופות אלא מסתמא חדא המלכה נינהו אלא שקיצר הלשון ופירשה בסוף גבי דגים וה"ה גבי עופות ועוד גם בפ"ב דמעילה בספרים שלפנינו מסיק להדיא דחדא המלכה לעופות ולדגי' בלשון א' ממש ונראה בעיני מ"ש הרמב"ם דבעוף דבכ"מ הוא בכלל בשר יפה כתב משום דברוב דוכתיה בעוף אפי' המלכה לא בעי אלא קונה בשר עוף בכלל בשר וע"כ אסור בבשר עוף ותלמודא דמוקי ליה כר"ע משום דק"ל לתלמודא דס"ס סתמא קתני מתניתין מותר בבשר דגים הא בבשר עוף אסור וסתמא משמע דאסור בכל המקומות אפי' היכא שאין בכלל בשר אלא דמימלך ביה ומ"ה בעינן לאוקמיה כר"ע דס"ל המלכה מהני וגבי בשר דגים בכמה מקומות ליכא אפי' המלכה שלא ממליך עליה השליח ומ"ה מותר בבשר דגים אלא דק"ל נמי לתלמודא דהא