ים של שלמה על חולין קמב

בשם ה"ר איסרלן שבא"ז מחלק בין חתיכה שנבלע בה האיסור ובין דבר לח המעורב בהיתר דלא שייך חנ"נ שאין האיסור נבלע בהיתר אלא מעורב כו' ואח"כ בנדון זה דחלב שנתערב בשומן בספק אם יש בשומן כו' לבטלו ואח"כ הושם מהשומן בקדירה אע"ג דמוכח שם דהרא"ש לית ליה האי סבר' לחלק בין לח המתערב לדבר הנבלע מכ"מ אין להחמיר בשביל זה דלכ"ע הך סברא דחנ"נ אינו אלא מדרבנן ונדון דידן בין למר ובין למר שרי לדעת א"ז משום דדבר לח הוא ולהרא"ש משום שאין אומרים חנ"נ אלא בבשר וחלב ע"כ ומ"ש שספק היה אם היה בו ס' ה"ה בודאי שלא היה בו ס' אלא שמעשה שהיה כך היה ומ"ש הרא"ש אינו מחלק היינו כמ"ש לעיל שהוכיח דברי ר"א מיין במים דפ"ב דע"ז דהוא לח בלח ומה מביא ראייה לבישול שהוא בנ"ט וכן לשם הקשה אמאי לא אמרי' חנ"נ ודייק מיניה דלא מצריכינן ס' אלא כנגד איסור הבלוע ולא כנגד כולו כסברת ר"א אלמא דמדמה תערובות לח לבישול אבל הא"ז חילוק לשם בין דבר לח שאין האיסור בעין וכ"כ הרשב"א בת"ה והר"ן בס"פ כ"ה בשם הראב"ד וז"ל דלא אמרו חנ"נ אלא באיסור הבלוע בחתיכה לפי שאין ממש איסור זה יוצא ומתערב בחתיכה אחרו' אלא בזו הרי הוא כנביל' עצמה אבל בלח כגון יין ביין או מים במים וכיוצא בהם אע"פ שהראשון נאסר מחמת מיעוטו כיון שנפל שם היתר ונתרבה בטל האיסור שהרי נתערב האיסור לגמרי בהיתר שנפל שם לבסוף כמו שנתערב בראשון ונמצא שאין זה האיסור העירב עכשיו בהיתר הראשון משא"כ בחתיכה שנבלעה מאיסור וכן הדין יבש ביבש כגון המדומע וכן במחומץ ומ"ה אין חוזרי' ואוסרים אלא לפי החשבון ע"כ ואע"פ שלפי הטע' דידהו אין לחלק בין רוטב שבא דרך בישול ללח מ"מ נ"ל לחלק דדרך בישול שהוא בנ"ט וא"כ החתיכו' שבתוך הרוטב נ"נ ושוב אין חוזרין להיתירן כדפי' לעיל א"כ לא חילקו חכמי' באיסור אבל תערובת דבר לח בלח שלא יבא כלל לענין שנ' חנ"נ יפה יש לחלק ולהתיר מסברת הראב"ד אבל מ"ש האגור בשם מהרי"א להתיר ממ"נ דאי ניזיל בתר הא"ז שהוא מחלק ביניהן ואי משום שהרא"ש לא חילק הלא ס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבש' וחלב בזה לא יצא ידי חובתו שהרי ר"ת ור"י כתבו המשא והמתן של הרא"ש ודייקו מיין נסך כו' כמ"ש בסוף פג"ה אלמא שלא חילקו בין דבר לח לחתיכה כו' וס"ל נמי דלא כר"א כדפי' לעיל אלא בכל דוכת' אמרינן חנ"נ אלא שלא אמר אלא להכריע כדברי הראב"ד ואות' שהסכימו עמו כי דברים של טעם הם שלא להחמיר כ"כ בפרט במילתא דרבנן דהא דחנ"נ דרבנן הוא כמ"ש לעיל

סא דין איסור שנפל על חתיכה אחת שבקדירה אפי' אותה חתיכה מקצתה ברוטב אפ"ה אין הרוטב ושאר החתיכות מסייעות לבטל האיסור ועוד יתבאר מזה פ' כ"ה

נחזור לסוגיא בהא דאמר רב לעיל כיון שנתנה טעם בחתיכה נ"נ כמו שפירש"י שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצדה תמיד או שנתבשל' תחילה עמה קודם שיתן שאר החתיכות בקדירה ולא הוי בה ששים באיסור ונתנ' הנבילה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדירה חתיכ' זו שקבל' טעם הנביל' נעשית נבילה עצמה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה והקשה בתו' לפי' השני שפי' או נתבשלה תחילה עמה כו' א"כ הרוטב שהיה באותה שעה נאסר מתחילה על ידי טעם נבילה ובסמוך משמע דמבטלין לחתיכות נמי רוטב דהוי שאינו מינו ויצטרך שיהא ששים בחתיכות שנתנה אח"כ לבטל הרוטב דמעיקרא אלא י"ל דאיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולו חוץ לרוטב וחתיכות נבילה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשית חתיכה היתר נבילה לפי שבולעות טעם נבילה דאין בה ששים לבטל הטעם ואח"כ כשניער הקדירה אוסרות כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אבל דעת רש"י דלא מהני מידי מה שהיא חציה בתוך הרוטב וכן פירש התוספות לעיל אמתניתין דירך שנתבשל בה ג"ה שפירש"י גבי ניעור וכיסה משמע שר"ל שאפי' החתיכה שנפלה הטיפ' עליה מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייעין הרוטב והחתיכות אחרות לבטלה והיינו שלא חש לקושיא זו שהקשו עליו משום דס"ל לפי מה דמשני רבא דאמרינן סלק את מינו כו' והרוטב מבטל החתיכות איירי שהיה מנער הרוטב מתחילה קודם שנתן חתיכות אחרות וכמ"ש רש"י לעיל מינה בכה"ג וא"ת שדוחק הוא לומר דמיירי בהכי מאחר שלא סילק את האיסור למה יערה הרוטב לחוץ רש"י לא חש לקושיא זאת בפרט מאח' שאיכא אוקימתא אחריתא דהיינו פי' ראשון שהית' אותה חתיכה בצדה תמיד פי' ונדבק בה וא"כ אע"פ שהיה ששים בקדירה נגד האיסור מ"מ אינו מועיל לבטל כל זמן שלא ניער וכיסה וא"כ נאסר החתיכה ושוב אוסרת כל שאר החתיכות כשניער וכיסה ואדרבה לפי' ר"ת דוחק לומר דמסתמא יהא איירי בכה"ג דוקא שחתיכה אחת חציה] בתוך הרוטב וחתיכה אחת למעלה ממנה ותלמודא לא פירש וגם ר"י בעל התו' לא להקל נגד רש"י כאשר נכתוב אי"ה לקמן בפרק כ"ה גבי לב ולכאורה נראה דאף לפירש רש"י אם היה החתיכה כולו בתוך הרוטב כשנפלה הטיפה עליה אפילו לא ניער וכיסה הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה אבל בהג"מ כתבו בפ"ט בשם סמ"ג מתוך פירש רש"י משמע שאפי' היתה החתיכה כולה בתוך הרוטב כשנפלה הטיפ' עליה אם לא ניער וכיסה אין הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה עכ"ל וכתב מהר"י קאר"ו מדבריו שאע"פ שכולה בתוך הרוטב רק שפניה עליונים מגולים אין הכל מצטרף שאילו היתה משוקעת כולה בתוך הרוטב מאחר שהרוטב צף עליה פשיט' דטיפה חלב הנופלת מתערב עם כל הרוטב ע"כ ולא הבין דעת ההגהו"ת גם לא ידע באיזה מקום משמע מדברי סמ"ג כך שאם ידע לא היה כתב הכי שהרי להדיא משמע אפילו כולה מכוסה בתוך הרוטב אפילו הכי אינה מועלת לבטל בלא ניער וכיסה כאשר נפרש לקמן בהלכות ל"ב

סב דין דאין גיד הנשה נוהג בבהמה טמאה

מתניתין נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה רי"א אף בטמאה א"ר יהודה והלא אף מבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמא הותרת להן אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ואין הלכה כרבי יהודה בזה שאבר מן החי נוהג בטמאה ומסקינן בסוגיא וסבר רבי יהודה איסור חל על איסור והתניא ר' יהודה אומ' יכול יהא נבילת עוף טמא מטמא בגדי' בבי' הבליעה ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משו' בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה ופירש רש"י דהכי פירש מדקאמר אין איסורו משום בל תאכל נבילה אלמא סבירא ליה אין איסור נבילה חל על איסור טומאה ע"כ ונראה בעיני שכן הלכה כדאיתא בריש טהרות דנביל' עוף טמא אינו מטמא ואין להקשות א"כ הא דמסקינן בפרק אלו הלוקין ריסק תשעה נמלים ואחד חי דחייב גם משום כזית דנבילה אף שכבר יש עליה איסור טומאה נראה לי שאני התם דכתיב קרא ונפש כי תגע בכל טומאה או בנבלת חיה טמאה או בנבילת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא אלא שהתורה קראו לשרצים נבילה וכן לבהמה טמאה אבל לא מצינו שעוף טמא נקרא נבילה

סג דין דאבר מן החי אינו נוהג אלא בטהורים וזה בישראל אבל בן נח מוזהר על הטמאין כטהורין

ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי רבי יהודה ור"א וחכמי' אומרי' אינו נוהג אלא בטהורי' אמר רב גידל אמר רב מחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורי' תניא נמי הכי אבר מן החי בן נח מוזהר עליו על הטמאין כטהורי' וישראל אינו מוזהר אלא על הטהורין בלבד

סד דין דאבר מן החי צריך כזית דהיינו בבשר וגידין ועצמות בין הכל יהיה כזית

אמר רב אבר מן החי צריך כזית מ"ט אכילה כתיבא ביה מתיב רב עמרם אכל אבר מן החי ממנה פירש מעוף טמא אינו סופג את הארבעים ואין שחיטתה מטהרתה ואי סלקא דעתך בעינן כזית תיפוק ליה דקאכיל כזית ממנה כדאמר רב נחמן במשהו בשר וגידין ועצמות הכי נמי במשהו בשר גידין פירש בין הכל צריך שיהא כזית ומכל מקום משום טמאה לא מחייב דאין בגידין ועצמות טעם להשלים לכזית ומ"מ משום אבר מן החי מחייבים להכי פלגינהו קרא לאבר מן החי ובשר מן החי דמחייב אאבר אף ע"ג דאין שיעור בשר ואבשר אף ע"פ שאינו אבר והא דקתני נמי אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא ובמיתתה בכזית וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא איירי נמי במשהו בשר וגידין ועצמות כדלעיל ופירשו התוס' שלפי זה כל שהוא דרישא גבי צפור טהורה איירי במשהו בשר גידין ועצמות דמשלימים לכזית אבל פחות מזה לא חייב אאבר מן החי וכל שהוא דסיפא דטמאה איירי בכל שהוא ממש דחייב ממאי דבריה הוא וחייב אפי' במשהו ואף דאבר מן החי נמי בריה מכל מקום מעטיה קרא דכתיב ביה אכילה תו מסקינן בסוגיא אמר רבי יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן החי ר"ל אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן הטריפה ולפי זה אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר"י חייב ב' ולר"ל אינו חייב אלא אחת אכל בשר מן החי ובשר מן טריפה לר"ל חייב שתים לרבי יוחנן