ים של שלמה על חולין קמא

לאכול דם כתיב ואנו קיימינן חנ"נ ודלא כר"א ע"כ וכ"כ מהרא"י ומהר"י סג"ל דאמרינן חתיכה נעשית נבילה וה"ה בשאר איסורין ומ"מ גבי כלי שחוזר להכשירו כבר כתבנו בסימן ל"ו דלא נעשית נבילה

נט דין דכל אסורים שבתורה שלא היה בהיתר לבטלו ונתרבה אח"כ היתר בשוגג חוזר ההיתר הראשון וניער עם השני ומצטרף לבטל האיסור ודווקא בדבר יבש אבל בדבר לח אין מועיל שכבר נ"נ ואפילו בדבר יבש אם כיון לבטלו אסור לו והותר לאחרים ולבני ביתו אסור ואפי' לאחרי' דווקא ליתנם בחנ' אבל למכור אסור ובארנו דמן הדין מותר לבטלו איסו' דרבנן אפי' לכתחילה ומ"ה מנהג הוא להחמי' שלא לבטל לכתחילה אלא היכא דמיקלי קלי איסורא

פסק מאחר שאמרינן דבכל דוכתא ס"ל דנ"נ א"כ יפה כתב הסמ"ג באלו ה' דינין וזו אחת מהן שצריך החכם לחקור ולדרוש אם משנתחבה הכף בקדירה אם נתנו מים בקדירה דאין מצטרף לס' המים ששמו אח"כ בקדירה לפי שכבר נ"נ וכן הוא עיקר אבל הטוי"ד כתב וז"ל כ' בסמ"ג שצריך החכם לחקר אם נתנו מים בקדירה אחר שנתנו בה האיסור שאותן המים שנתנו אח"כ אין מצטרפין לבטל האיסור ונ"ל שא"צ שאפי' אם הוסיף מים אח"כ אם לא כיון כדי לבטל האיסו' מצטרפין וק"ל כל איסורין שריבה עליהן שוגג מותרים במזיד אסורין ואין לחוש שמא כיון לרבות במזיד שאם באנו לחוש לזה גם לא נאמין לו מה שאמר שלא ריבה ע"כ ובודאי לא דק דנהי דגבי יבש אמרינן בהכי אבל בדב' לח דתלוי בנתינת הטעם מיד כשנאסרה נ"נ ותו לא מהניא לה היתר ומהר"י קאר"י בא לישבו דהטו"ר אזיל לטעמיה דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר בחלב ואמת שכך כתב הרא"ש בתשוב' גבי שתי קדרות שנאסרו בשתי מיני אסורות ושוב נתערבו שחזרו להתירן וכמו שהבאתי לעיל בסימן נ"ו ולא אמרי' נ"נ וכ"כ בפ"ב דע"ז שאם נתרבה עליו ההיתר שחוזר להיתירו ולא משערינן אלא נגד האיסור אבל מ"מ ק' על דברי הטו"ר שהשיג על הסמ"ג אע"פי דאיירי נמי בבש' בחלב ובע"כ צ"ל לבעל הטו"ר דלא אמרינן חנ"נ בכל הקדירה דרך בישל שדרכה להרבות ועומדת לכך להוסיף עליה מים ומניין לו סברא זו להקל מלבו בלי ראייה אבל א"ל דס"ל לחלק דלא אמרינן חנ"נ אלא בחתיכה לחוד שנאסרה דשוב אין לה היתר עולמית לפי שהוא דבר הניכר אבל לא בדבר הנימוח בקדירה ודומה לזה כתב המרדכי גבי רוטב לקמן זה אינה שהרי אביו הרא"ש הביא ראייה לעיל בסימן נ"ח דיין ביין כשנתרבה עליו אח"כ מים דאמרינן סלק את מינו כו' דלפיר' ר"א ניחא ולפי' דידן ק' למה לא אמרינן נמי גבי יין שנ"נ כו' ומאי קושי' דלמ' לעולם בכל דוכתא דאמרי' חנ"נ אפי' בשא' איסורין ומ"מ גבי יין ביין שאני שהוא דבר המתער' ואין כאן חתיכה הניכרת לומר עליה שנ"נ אלא בע"כ צ"ל כל היכא דאמרינן נ"נ אין חילוק בין בחתיכה בין ברוטב או בכל דבר הנימוח גם כבר הקשיתי עליו בסימן נ"ז נהי דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ אלא כנגד האיסור מ"מ אותה חתיכה שנאסרה והיא ניכרת שוב אין לה היתר דאפשר לסוחטו אסו' אמרינן בכל האסורים גם רוב המחברים ס"ל דבכל גווני אמרינן נ"נ כגון הס"ת הסמ"ג והסמ"ק והשערי והמרדכי וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו וז"ל והרא"ש כ' דלא מבטלי' איסור לכתחילה אפי' באיסור דרבנן אלא היכי דמיקלי קלי לאיסורא הכי נהיגינן וכן כל שאר איסורים שבתורה ולא היה בהיתר לבטלו ונתרבה ההתיר בשוגג חוזר ההיתר הראשון וניער עם השני ובדבר יבש יש לנהוג הכי אבל לא בדבר לח שיש בנתינת טעם דק"ל חנ"נ וצריכא כדי ביטול הכל אם נתרבה בשוגג כדמוכח בכמה דוכתין ע"כ ובדבר יבש שכתב מהרא"י דנהיגינן כמותו דוקא נתרב' בשוגג אבל במזיד שכיון לבטלם לא מהניא ומ"מ כתב הרמב"ם דדוקא למבטל עצמה אם הוא של מ' קנסינן לאוסרו עליו והרשב"א כתב נמי למי שכוון לבטלו בשבילו אבל לאחריני שרי והרשב"א נתן טעם לדבר דמ"ה קנסינן לאותו שביטל או למי שנתבטל בשבילו כדי שלא יהנו מעשיו הרעי' ומ"מ נר' דוק' שידע זה שנתבטל בעבורו וניח' ליה אפי' לא צוה אותו לבטלו אבל היכ' שביטלו דב' שאינו שלו וזה לא ידע ממנו בודאי שרי ליה שהרי הוא לא נתכוון לכך והוו כשוגג ונראה היכא דקנסינן נמי לאסו' לכל בני ביתו דאל"כ יהנו מעשיו שכיון לבטלם כדי להאכיל לבני ביתו וגדולה מזו יראה בעיני שאסור לו למכור לישראל דאל"כ יהנו לו מעשיו אלא ימכור לעכו"ם או יתננה לישראל בלא דמים וראוי להורו' כך אם באת לתקן שלא יקילו לבטל לכתחילה ויהנו להם מעשיו וכת' הרשב"א אבל דבר שעיקר איסורו אינה אלא מדרבנן כגון גבינות של עכו"ם ושומנו של ג"ה אין מערבין אותו בהית' כדי לבטלו עבר ועירבו בהיתר בשוגג מותר ובמזיד אסור נפל בעצמו בהיתר אע"פ שאין ההתיר כדי לבטלו מותר להוסיף בהיתר כדי להכשירו כדחזינן בעצים שנשרו מדקל בתוך התנור בי"ט שמותר להרבות עליהן עצים מוכני' להתירו והרא"ש כתב בפ"ק דביצה דאפי' איסור דרבנן לא התירו אלא בעצים שנשרו לתוך התנור משו' דמקלי קלי לאיסורא ואין דעת התו' כן ולא שום המחבר וגם סוגיא דפ"ק דביצה לא משמע הכי אלמא מדרבנן מבטלין איסור לכתחילה לכ"ע היכא שאין לו שורש מן התורה ומה אעשה שמהרא"י כת' לעיל שאין מבטלין איסור לכתחילה בשום מקום וכ"כ בתשובותיו דלא נהגו לבטל שום איסור אם כך נהגו להחמיר חלילה לי לשנות המנהג אבל בדיעבד נראה אפילו כיון לבטלם ולא ידע שאסור לעשות כן שרי ובפ"ק דביצה אי"ה נאריך בזה

ס דין דגבי רוטב שהוא דרך בישול אמרי' חתיכה נ"נ ואם נפל הרוטב שנאסר מחמת איסור לקדירה של היתר צריך ס' נגד כל אותו רוטב שנפל אבל דבר לח בלח כגון יין ביין או מים במים וכיוצא בו לא אמרינן חנ"נ וכן יבש ביבש כגון המדומע ומחומץ לא אמרינן נ"נ ואין אוסרין אלא לפי חשבון

פיסקא כתב רמב"ן נשאלתי על יורה של בשר שנתבשל בה חתיכת איסור ולא היה בהיתר ס' לבטל האיסור ולכך נאסר כל מה שביורה ולקחו המרק שביורה ושמו בקדירה שהיה שם מאכל של היתר ולא היה ס' בקדיר' שנייה מכל תערובת האיסור ועתה שואלין אם המרק אוסר הקדירה כיון שאין בה ס' כנגד המרק שנאסר או לא כלומר הם מסופקים אם צריך ס' מכל התערובות או א"ל ס' רק מן האיסור המעורב בה כי אין הכל נאסר ונ"ל שאין המרק הנאסר אוסר אלא לפי החשבון שיש בו מדומע מן האיסור שאם היה היורה הראשונה שיעור ארבעים או חמשים שנדמה א"כ אחד מארבעים או מחמשים שבמרק שנפל בו הוי איסור ואם יש בקדירה בששים של היתר נגד אחד מארבעים או מחמשים של איסור המרק שנפל בו מותר דתנן פ"ק דתרומה אין המדומע מדמע אלא לפי החשבון כו' וכתב עליו המרדכי וז"ל ופעם אחת בא מעשה לידי והשבתי לדברי ר"א דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר בחלב פשיטא דמותר מאחר שיש ס' מן האיסור לבדו ומיהו ר"ת ור"י אומרים דבכל אסורי' אמרינן חנ"נ כמו שפי' באורך בתוס' והכי נוהג עלמא ולדידן הכל אוסר ועתה נ"ל להכריע בין רבותינו אף כי אין תלמודא מכריע ונ"ל דודאי בכל שאר איסורים נאמר חנ"נ ודוקא בחתיכה עצמה מטעם חשיבות כי החתיכה איסור ניכר ומובדל הוא ונ"נ ונאסרה לבד א"כ איך יצטרף שום היתר אליה לבטל האיסור הבלוע ולפיכך אוסרת כולן וצריך. כדי לבטל כל החתיכה אם אינה ראויה להתכבד לפני האורחי' או דבר שבמנין אבל בדבר לח כגון תרומה בחולין ויין במים דע"ז או רוטב ברוטב כגון בנדון זה דאין האיסור ניכר ונבדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר השני עם הראשון ולא שייך כלל למימר חנ"נ לעשות הכל איסור ולהצריך ס' עם כל התערובות ושים דבר זה נגד עיניך ונוכל לתרץ מה שהקשה בתו' פעם לזה ופעם לזה ועפ"ז התרתי מעשה שבא לידי עכ"ל והנה מ"ש אם אינה ראויה להתכב' כו' ראוי הוא להיות אפי' ראויה להתכבד מאחר דאין איסור מחמת עצמה כ"א מה שבלעה ונ"נ א"כ אפי' בראויה להתכבד בטלה אכן בכל הנוסחות שראיתי כתוב אם אינה ראויה כו' ונ"ל דמשום איסור בשר בחלב קאמר זו שהרי בכל האסורים מדבר וגבי' בשר בחלב אם היתה ראויה להתכבד אז לא היתה בטיל' עולמית וצריך כדי לבטל כל החתיכות דקאמר משמע שאף החתיכה גופא תהיה מותרת ובטלה בס' אם אינה מכירין אותם מ"ה קאמר אם אינה ראויה להתכבד ולענין גופא דדינא לא נ"ל כוותי' שהרי רוב המחברי' לא חילקו בזה וגם מדעת התוס' והרא"ש שהקשו מיין לתוך יין לסייע לר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורי' משמע שאין לחלק בין חתיכה לדבר המתערב כמ"ש לעיל גם מהרא"י ז"ל כ' להדיא לעיל לגבי דבר לח אמרי' נ"נ וצריכא כדי ביטול הכל ואף לפי סברתו נראה שלא בא לחלק אלא דווקא לענין זה שלא יצטרך ס' כ"א כנגד האיסור שבו ולא כנגד כל הרוטב אבל לענין שיחזור חתיכ' הנאסרת וניכרת להיתר א"א דאפשר דסוחטו אסור בכל דוכתא כדפי' לעיל מסקנא הלכה דבכל דוכתא אמרינן אפשר לסוחטו אסור ואין חוזר להתירו וגם נ"נ וצריך ס' נגד כל מה שנאס' בין בבשר בין בחלב בין בדם ובדבר יבש אם לא נתכוון להרבות ההיתר כדי לבטלו חוזר וניער להיתירו ולא שייך לומר נ"נ בדבר יבש ומ"מ נראה בעיני דוקא ברוטב שנותן טעם דרך בישול א"כ לא חילוק חכמים דבריהם דכל היכא דנותן טעם ונאסר אמרינן שנ"נ אבל דבר לח המתערב בלח ולא היה בו ס' לבטלן לא אמרינן כלל נ"נ ואם ריבה עליהם אח"כ בשוגג מותרים וכ"ש לענין זה שאם נפל אח"כ לקדירה דלא בעינן לשערי' אלא כנגד איסור הנדמע בה ולא כנגד כולו וכן מ"כ שכ' האגור