ים של שלמה על חולין קמ

נעלם ממנו שעדיין לא ידענו ביאר הדבר עם אחר הטחינה ובסוף איגלאי מילת' שלא נאסר מן העולם ע"כ נר' דלא שייך לומר כלל חוזר וניעור להתיר כשנתרבה עליו הדבר כ"א ביבש וכ"פ מהרא"י כאש' נכתוב לקמן בסי' נ"ט ומאחר דלא ק"ל כסברת הרא"ש והטור שחוזר האיסור להיתירא א"כ לא אשכחן שהאיסור יועיל לבטל את ההיתר אם לא ביבש וכדר"ל דאמר הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה פטורין אבל מ"מ אסורין מאחר דהכל איסורא הוא אף בלח אשכחן כגון שבישל נ"ט זיתים של היתר וב' זיתים א' של דם וא' של חלב שמותרין וה"ה אם נפלו ב' זיתים של ב' מיני איסור לקדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר אלא שתרתי זיתים כרוכים וקשורים זה בזה שבאו בבת אח' בקדירה דאל"כ א"א לצמצם שנפלו ואיזה שהקדים נעשה הקדירה נבילה הימנו ודין תבלין כשבאי' למתק הקדירה שמצטרפים אפי' בשני איסורי' כתבתי בפ' ר"ע ס"ט

נח דין דבכל אסורים אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל אות' החתיכה בין במינו בין שלא במינו ועוד יתבאר מזה לפנינו

דרש רבה בב"ח חתיכה של נבילה ושל דג טמא אין אוסרין עד שתתן טעם ברוטב ובקיפא ובחתיכות אוקי רב אמורא עליה ודרש אפי' לא נתנה טעם בכל הקדירה אלא בחתיכה אז חנ"נ ואוסרות כל החתיכו' כולן מפני שהן מינו פי' רב ס"ל מין במינו במשהו כר"י ואנו לא ק"ל הכי אלא הכל בטל בס' כדפי' לעיל וכתבו התו' ל"ל שקבלה חתיכה של היתר טעם והא בכ"ש איתסרה במינה ומדקאמר אפי' לא נתנה טעם אלא בחתיכה משמע שנבלע בה כ"כ הרבה שאף שלא במינה היה מספיק בה ליתן טעם ותירץ ר"ת דנהי היא גופא מיתסרה מ"מ לא הוי אמרת שנ"נ לאסור כל החתיכות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כ"ש ור"א היה אומר מתוך קושיא זו דלא אמרינן בכל האסורין שבתורה חנ"נ להצריך ס' לבטל כל החתיכות שנאסרה רק שיהיה בהיתר ס' לבטלה האיסור שנבלע בחתיכ' הילכך לרב דאית ליה הכא במין במינו לא בטיל אי לא דנאסרה החתיכה בנ"ט אלא בכ"ש לא היתה אוסר' שאר החתיכות מפני שהן מינה שהרי א"צ לבטל אלא האיסור לבד וכיון דלא נתן טעם בחתיכה הרי הוא כמאן דליתא ולא חשיב מין במינו א"ל כשקבלה טעם מן האיסו' דאז מקרי מין במינו והא דאמרינן לקמן בפ' כ"ה טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר כיון שנתנה טעם בחתיכה חנ"נ ואוסרת ולא סגי בביטול הטיפה לחודיה בשר בחלב שאני דכל חד לחודיה שרי וכי איתניהו בהדי הדדי אסירי הלכך השתא נעשו בין שתיהם חתיכה דאיסורא ולוקה אם אכל חצי זית מן הבשר וחצי זית מן החלב אבל איסור הנבלע בהיתר נאסר בנ"ט ומאחר שלא נאסרה החתיכה אלא מטעם איסור הנבלע בתוכה וא"א ליפרד ממנה לא בעי ס' אלא לבטל האיסור הנבלע בתוכה ואע"ג דלא ק"ל כרב בהא דסבר כר' יהוד' דמין במינו אוסר מ"מ בהך סברא ליכא מאן דפליג עליה כי עיקר מילתא דרב בא להשמיע לנו דבר זה דאל"כ לא היה צ"ל אלא חתיכה של נבילה אוסרות כל חתיכות מפני שהן מינה ודיו אלא בא להשמיענו שצריך נ"ט בחתיכה כדפרישית וכת' התו' דלפי ר"א ניחא הא דאמרינן בפ"ק דתמור' אין המדומע מדמע אלא לפי החשבון ולא אמרי' שתחשב הכל תרומה ומיהו יש לחלק בין בדבר יבש ובין בדבר הנאסר ע"י נ"ט ועוד ניחא לפירושו הא דאמרינן בפ"ב דע"ז גבי יין נסך שנפל לבור דאפילו נפל שם קיתון מים לבסוף רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו ולא אמרינן שמתחילה נעשה היין של היתר עצמה נבילה ויהיה צריך מים לבטל שניהם ומיהו י"ל דהתם מיירי שלא היה בי"נ כדי ליתן טעם ביין כשר ולא נאסר אלא ע"י כ"ש לא אמרינן שיעשה הוא עצמו נבילה כדפי' ר"ת ואע"ג דהיינו דוקא לענין שלא תיאסר אותה חתיכה אחרות אבל היא עצמ' כיון דנאסרה אסורה לעולם למ"ד אפשר לסוחטו אסור דלמא למאן דאית ליה האי סברא לשם דמתיר אפי' נפל מים לבסוף היה מתיר נמי גם החתיכה עצמה וכ' ע"ז הרא"ש ז"ל וכ"ז דוחק ול"נ שאין זה דוחק כלל כי בשלמא במין בש"מ שנאסר' בנ"ט אף שאח"כ כשרבה ההיתר עליו בטל הטעם איפשר לסוחטו אסור אבל במין במינו שאוסר במשהו בלא טעם כלל לא מקריא איפשר לסוחטו ושרי הכל כשרבה אח"כ מין אח' לבטלו בין מים לגבי יין בין רוטב לגבי חתיכה וכ' עוד וגם ניחא לפי' הא דאמרינן התם תמרא דהיתירא לגבי מיא דאיסורא בנ"ט ואי ליכא נ"ט שרי ואמאי הרי מה שנפל ראשון ראשון נאסר ונעשה כאילו הוא י"נ לאסור את הבא אחריו אבל אם אין נחשב כאילו הוא בעצמו איסור ניחא ואיכא למימר דאיירי שנפל כ"כ היתר בבת אחת שנתבטל האיסור בתוכו וכ' הרא"ש ולישנא לא משמע הכי ולא ידענא למה כי תלמודא מפרש למתני' הכי אליבא דר"ה דאמר המערה יין של איסור לתוך יין של היתר כל היום כולו שרי דקמא קמא בטיל א"כ בע"כ מתני' דקתני נמי יין במים או מים ביין בנ"ט איירי נמי דהיתירא בגו איסורא וס"ל לפי האי אוקימתא אליבא דר"ה דלא אמרינן חנ"נ א"נ ס"ל דאמרינן בכל דוכתא נ"נ אבל ס"ל דלא אמרינן דנ"נ בדבר לח המתערב בתבשיל או יין במים וא"כ כשנתרבה אח"כ ההיתר עליו חוזר וניער כמו שסבר הטור לפי האמת וכאשר נבאר לקמן בסימן נ"ט דליתא לדבריו אבל לפי המסקנא דלא ק"ל כר"ה דאמר קמא קמא בטיל אלא אמרינן חוזר וניעור א"כ מתני' לא איירי בהיתירא לגו איסורא אלא איסורא לגו היתירא ואז לק"מ וכתבו עוד וניחא נמי לפירושו מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין ב"י כי איך יכשירו יורה גדולה והלא אין במים ס' כנגד היורה והמים הנפלטים ממנה נתערבו במים שביור' ונותן בהן טעם ונעשה כולן חתיכה דאיסורא וחוזרין ונבלעין ביורה ולפי' ניחא כי לא נעשו המים כולה נבילה ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעילו שנית ואותו מעט איסור בטל בס' במים ע"כ ואני אומ' אדרבא זהו דוחק שהתורה שכתב הגעלה בתורה סתמא ויהיה פירושו לפעמים שתי הגעלות ולפעמים בהגעלה אחת לחצאים אלא גזירת הכתו' שיטהר בכך ואין למידין הימנה ואדרבה קשה לי לפירושו הא דמסקינן בסוגיא א"ל ר"ס לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"י דאמר מין במינו לא בטיל מאי אריא כי נ"ט אפי' כי לא נ"ט נמי הלא חתיכת בשר נבילה הוי מין במינו ואוסר את הכל א"ל הב"ע כשקדם וסלקו האיסור דהיינו החתיכה נבילה קודם שנותן החתיכות אחרות בקדירה ומ"ה אי נתנה טעם בחתיכה הרי זה חוזרת ואוסרת ואי לא במאי מיתסר' ולאשמועינן בא דחנ"נ לאסור חברותיה בפליטתה רבא אמר אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מין במינו וד"א וכל מין ומינו וד"א סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו ואי לא הוה נתנה טעם באותו חתיכ' לא הוי בעינן כ"א ברוטב ס' נגד הנבילה לחוד אבל השתא שנתנה טעם תחילה בחתיכה קודם שנתן רוטב ושוב הרבה עליה רוטב וקיפה וחתיכות אחרו' ניתספה עליה אותה חתיכה על הנבילה בעינן ס' ברוטב נגד שתיהן והיכא דליכא ס' נאסר הכל כך פירש"י ועיקר אבל לפירש ר"א צריך אתה לדחוק כמ"ש התו' וז"ל וק' לר"א לרבא דמשנ' אפי' תימא לא קדם וסילק וכו' אמאי מהני לי' חתיכ' של היתר שנאסרה מתחילה ונ"נ והלא לעולם א"ל ס' ברוטב אלא כדי לבטל החתיכה של נבילה לבדה ולא בעינן ס' לבטל שתי החתיכו' של נבילה ושל הית' שנאסרה על ידה וי"ל כגון שנתמעטה הנבילה הרבה מכמות שהיתה קודם שנבלע טעמו בחתיכה של היתר והשת' לפי שנתנה טעם בשל היתר צריך ס' כנגד כמה שהיתה מתחילה ומאחר דלא ידעינן כמה בלעה הימנה צריך ס' כנגד שתיהן ואין שיעור ברוטב לבטלה אבל לא נתנה בה טעם א"ל ס' אלא כנגד מה שנשא' בנבילה ויש שיעור ברוטב לבטלה ע"כ וזהו דוחק בעיני דסתמא דמילתא דוקא בהכי איירי כגון שנתמעטה הרבה ואין מזה רמז בסוגיא ועוד אפי' לא ידעינן כמה הית' בנבילה מתחילה מ"מ מאחר שנפחתה הרבה לא מסתבר לשער כמה שהיא עתה אלא כפי אומד הדעת שהיא מתחילה ובסוגי' משמע דאי לא נתנה טעם בחתיכה לא בעי ס' אלא כנגד הנבילה כמה שהיא עתה ותו לא ועוד לישנא דחנ"נ משמע לפי פשוטו בין לשינוייא דרבא בין לאביי שבא לומר דבעינן שיעור ברוטב נגד אותה חתיכה משום שקבלה הטעם ונ"נ דאל"כ ה"ל כיון שנתנה טעם בחתיכה אוסרת כל החתיכו' כולן והוה שמעינן נמי האי מילתא דתלוי הכל כמה שנתנה טעם באותה חתיכה וכדפירש לעיל ומדקאמר נ"נ קמ"לן דבעינן ס' ברוטב נגד כל אותה החתיכה משום דנ"נ ואי ליכא ס' ברוטב נאסרה אף הרוטב ולפירושו לא יתיישב זה אפי' לתירוצו דס"ל מאחר שנתמעטה הנבילה א"כ אמרינן שזו החתיכה בלעה הימנה ואחר דלא ידעי' כמה משערינן כמותה שהיא א"כ אין זה נקרא חנ"נ אלא דחיישינן לומר שמא כלה כ"כ הרבה כמותה שהיא כולה ולישנא דנ"נ משמע משום שנאסרה בנתינת הטעם נ"נ ובעינן לשער נגד כל החתיכה לרבא כדי לאסור כל החתיכות דלא תימא סלק מינו כו' ולאביי כדי לאסור את הרוטב או שאר תבשיל שנתבשל עמו סוף דבר לכל הפירושים משמע לישנא דחנ"נ שנעשה כולו איסור ולשער נגד כולו אם באתה לבטלו שלא במינו ממיל' לדידן אף במינו לעולם בעינן ס' נגד החתיכה שנ"נ כ"ד רוב המחברים ואל תשגיח במה שהרא"ש הסכים עמו כי רוב המח' חולקי' עליו ובהג"א פג"ת ברא"ש נמי מביאו ומסיק לא סמכינן אר"א ע"כ וכן במרדכי פ' כ"ה כתב מיהו ר"ת ור"י אומרים דכל איסורים שבתורה אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ונהג עלמא כוותייהו וכן בסמ"ג במצוה שלא