ים של שלמה על חולין קלט

ואחת לתוך זו שתיהן אסורות אפי' באיסור דרבנן שא"א לתלות באחד יות' מחברתה בד"א בשאין בשום אחת מהן כדי לבטל האיסור אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות שאני אומר האיסור נפל לתוך אותו שיש בו כדי לבטלה ואין חילוק בין אם שתי הקדרו' של אדם אח' או משל שני ב"א והנה י"א דקאי על הא דקא' אם יש באחת מהן כדי לבטל כו' אבל רישא דקאמר שתיהן אסורות איירי דוקא בב' ב"א דאי באדם אחד הלא כ' המחבר לקמן דמצטרפות כל הקדירות לבטלו ול"נ לי כלל לומר בסתמא איירי דוקא בשני ב"א דא"כ ה"ל לפרושי כמו שפי' לקמן אלא שיש לחלק ולומר דהכא שאני דאיירי בשתי נפילות וכמו שמפורש לקמן דדוקא בנפילה אחת הוא דאמרינן הכי אלא יש להשיב שהרי דברי הטו' הם דברי הרשב"א והדין הראשון של ב' קדרות של היתר ולפניהם ב' חתיכו' כו' שהביא הטור הוציא הרשב"א מהא דמייתי במס' ביצה הדורס ליטרא קציעות כו' ושם לא איירי רק בנפילה אחת וצ"ל דהכא נמי לאו דווקא בשתי נפילות קאמר ה"ה בנפילה אחת והא דשתיהן אסורות מיירי בדליכא אפי' בצרופן כדי לבטל האיסור והטור לא בא רק להודיעם זה הדין דהיכ' דאין יכולין לתלות באחד יותר מחבירו דשניהן אסורו' וכ"מ להדיא דאיירי בדליכא אפי' בצירוף שתיהן לבטל האיסור שהרי הרשב"א הוציא דין זה מההיא דליטרא קציעות לשם מיירי בדליכא בכולהו כדי לבטל האיסור ולכן אמר ר"י לא תעלה עד שיהיה ק' של הית' וכשכת' הטור אח"כ על דין הראשון בד"א כשאין בשום אחת מהן כדי לבטל האיסו' כו' אין לדקדק הזה הלשון דבאחת מהן הוא דליכא הא בצירופן משמע דאיכא דהטור לא מיירי עתה בה כלל אלא רצה להודיענו הא כשיש באחד מהן כדי לבטל האיסו' שתיהן מותרו' שאני אומר האיסור נפל לתוך ההיתר וכו' ואפי' לשני ב"א צירוף באשר כתב ברשב"א בהסכימו עם ר"ש ותדע שהרי הטור כתב לקמן ויש בשתיהן לבטל האיסור כו' ובדין הראשון לא כת' כלום משמע דלא איירי כלל בדין זה אלא בדין דאין תולין האיסור באחד יותר מחברת' נחזיר לדבריו היה כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן וידוע לאיזה נפל וחזר ונפל איסור לתו' אחת מהן ואין ידוע לאיזה נפל אני אומר למקום שנפל איסור הראשון נפל גם השני נפל האיסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה נפל שתיהן אסורות פי' מאחר שכבר נאס' שוב לא יצא מחזקתו ואין אומרים למקום איסור אחרון נפל גם הראשון היו כאן שתי קדרו' של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזה נפל ואין באח' כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטל שתיהן מצטרפין לבטלו ולא עוד אלא אפי' היתה אחת בבית ואח' בעלייה מצטרפין והנה אפי' לק' שכל שנכנס בספ' מחמת איסור מצטרף לבטלו בד"א בשתיהן משל אדם א' לפי שכל שהוא של אדם א' עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו כבר מעורב אבל אם של שני ב"א אין מצטרפין לבטלו ע"כ ונראה דוקא בנפילה אחת הוא דאמרי' הכי מאחר שעשוי להתערב כאילו נפל לשתיהן כאחת אבל בשתי נפילו' חילק הנפילו' חילוק הקדירות ולא נקראין ראויין להתערב ואף שחילק זו אינה מוזכר לא במשנ' ולא בתוספתא ולא מצאתי בספר א' מהמחברים מ"מ סברא חזק' ופשוטה היא בעיני ובפרט להחמיר דלא אמרינן מצטרפת אלא בנפילה אחת וה"ה ענינים שאין עומדים להתערב אע"פ שהכל מין אחד אלא שזו שנתבשל במתיקות וזו בקיוהא בחומץ או כה"ג אין מצטרפין שהרי בתוספתא דתרומות מחלק בין שתי קופות למגורות לפי שהקופות עומדות להתערב ולא המגורת אלמא שתלוי הכל במה שעומד להתערב

נז דין איסור שנתערב בהיתר ואין בו כדי לאסור ואח"כ נפל בתוכה עוד מן האיסור הראשון אמרינן דחוזר וניעור ואוסר בין במין במינו בין במין שלא במינו בין בלח בין ביבש ואין חילוק בין ידע בין נפילה לנפילה בין לא ידע ודוקא כשנפל אח"כ ממין של איסור הראשון אבל נ"ט זתים של היתר שנתבשלו עם ב' זיתים אח' של דם ואחד של חלב מותר דגם האיסור מסייע אל ההיתר כל אחד לבטל חבירו ומ"מ אם כבר נתבשל נ"ט עם זית אחד של דם ואחר כך נפל עוד כזית של חלב אסור דכבר נ"נ קודם שנפל איסור השני ובדבר יבש אפי' נפלו זה אחר זה מסייע כל אחד לבטל חבירו והכל מותר

גרסינן בפ"ב דע"ז אמר רב דימי אר"י המערה י"נ מחביות לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ופסקו המחברים דלית הלכת' כוות' והראב"ד ס"ל דאע"ג דלית הלכת' כוותי' לענין יין ביין מיהו יין במים ומים ביין וכן לכל איסור שנימוח כגון חלב ודם וכיוצא בהן הלכתא כוותיה שאם יפול האיסור לתוך היתר מעט שאין בו נ"ט בשעת נפילה אע"פ שנפל בו איסור כל היום כולו מותר דראשון ראשון בטל וכיון שנתבטל הרי הוא היתר גמור ולא די לו שאין מצטרף עוד לאיסור אלא אף דהיתר מצטרף לבטל האיסור הנופל בו לאחר מכאן אבל הרמב"ן כ' אפי' בשאר איסורין לא אמרינן ראשון ראשון בטל אלא אם נפל בהיתר מועט אע"פי שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון בו כדי נ"ט נאס' היתר זה דהא דחו לר"ד דלא אמרה ר"י וכיון דאידחי ליה לגמרי אידחי ולית' כלל טעמ' דמילתא משום דטעמא לא בטל ואפילו מין במינו דליכא למיקם אטעמ' כיון שהשיעור יש בו כדי ליתן טעם בכנגדו שלא במינו אסור ואין צ"ל באיסור המקל' אלא אפילו דמיקטף אסור דחוזר וניעור והוא דעת הרא"ש וכל המחברי' האחרוני' והר"ן האריך שם ודעתו ז"ל כדע' הרמ"בן וכ"ד הרשב"א והתו' כ' שם בפשיטות דכל שבא לכלל נ"ט חוזר וניעור ונרא' היכא דאמרינן חוזר וניעור אין חילוק בין שנתרבה האיסור עד שלא יהא בהיתר יותר מן האיסור דלא דווקא בעינן שנתרב' האיסור על ההית' כמ"ש הרא"ש דודאי לאו דווק' הוא דמחצה על מחצה נמי אסור מדאורייתא כמו רוב של איסור ובין שמתחילה נתערב בלח ולא היה בנ"ט ונתרבה שוב עד שיתן טעם עם הראשון אף שנתבטל כבר ק"ל דחוזר וניעור בין הוא ביבש בין הוא בנתינת טעם ובא"ז כ' חתיכה של איסור שנפל לתוך ס' של היתר ויודע בה שנפלה ואח"כ נפלה חתיכה אחרת הרי זו מותרת ואם לא ידע הכל אסור כך הורה ר"י הלוי ובנו ראבי"ה אמר אפי' ידע בה אסור אא"כ הגביה אותה לחוץ קודם שנפלה השניי' ומ"מ הכריע כר"י הלוי ע"כ וכתב מהר"אי בשערים שלו וז"ל וראבי"ה אסר אפילו ידע וכו' יראה דמסברת הרא"ש קאמר לה דסבר' גדול' הוא דכ' כיון שנתרבה האיסור הרי הוא הוכר ומרגישין הטעם ולא מבעיא לפי' רש"י בפג"ה דסבר דלא סמכינן אלא הכא דלא יהיב טעמ' אלא אף לפי' התו' ואשר"י דכ' בסתמא סמכינן ואמרינן דלא יהיב טעמא הכא דוודאי יהיב טעמא אסור דהוי כאלו טעים ליה כהן ואומר דיהיב טעמא כדאיתא התם באשי"רי עכ"ל ונראה מה שהכריע מהרא"י כדעת ראבי"ה היינו במה שחולק על אביו שבא לחלק בין נודע בנתיי' כו' אבל מ"מ מ"ש ראבי"ה אא"כ הגבי' אותה לחוץ לא ס"ל כוותיה דמאחר שנתן טעם בקדירה עד שבאיסור השני יצטרפו שני האסורים עד שהרגיש הטעם בקדירה מה לי שסלקו או לא סלקו כי לא שייך הגבהה אלא בתרומה שצריכה הרמה שעולה באח' וק' בטעמ' ומ"ה כשהרימה נסתלק האיסור מש"כ בנתינת טעם א"ל שיסליקנו קודם שיפלוט דהיינו שנפל בשעת רתיחת הקדירה וקדם וסילקו מיד קודם שנח מרתיחתו דאז מבליע ולא פליט כדאיתא לקמן בפרק כ"ה ומ"מ נראה באיסור דמין אחד הוא דאמרינן הכי אבל בכל שתי האסורים לא אמרינן אלא אף האיסור מסייע לבטל את ההיתר כמ"ש הטור וז"ל כל שיש ס' נגד האיסור מבטלין אותו אפילו אין הם כולו היתר כגון קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל א' מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו וכן ל' זיתים של היתר שנפל לתוכו זית של דם ול' זיתים אחרים של היתר שנפל בהן זית חלב ונתערבו אלו התערובות בשוגג מותרים והם מדברי הרא"ש שכ' כך בתשו' ואזיל לשיטתו דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר וחלב ולא בחלב ודם ולא ק"ל הכי אלא בכל דוכתא אמרינן חנ"נ כמ"ש לקמן ועוד שאף לפי דבריו נראה דה"ל לחלק ולומר נהי דס"ל כר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים להצריך ס' נגד כל החתיכה שנאסרה אלא כנגד האיסור מ"מ חתיכה שנאסרה שוב אין לה היתר דאפשר לסוחטו אמרינן בכל האסורין וא"כ כל החתיכות שנאסרו כבר בקדיר' והן ידועות וניכרות שוב א"א להתירן שהרי כבר נאסרו ואיפשר לסוחטו אסור אם לא שנתערבו לגמרי ועד שאפשר לסוחטו וחנ"נ תרי מילי נינהו כדמשמע להדיא בפ' כ"ה סבר רב ואפשר לסוחטו מותר אמאי אמרי' חנ"נ אלא סבר אפשר לסוחטו אסור אלמא תרי מילי נינהו ומאן דס"ל אפש' לסוחטו מותר לא מצי למימר חנ"נ אבל מאן דס"ל אין חנ"נ מ"מ מצי למיסבר אפשר לסוחטו אסור וכ"כ הרשב"א והטור מביאו בי"ד בסי' ק"ו ומה שהביא הרא"ש ראייה לדבר דאף לענין היתר אמרינן חוזר וניעור להתירו דתנן בפ"ה דתרומות סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן כשם שהותירו החולין הותירו התרומה ואסור ואם ידוע שחטין של חולין יפות משל תרומה מותר פי' משום דשל חולין והותירו ושל תרומה לא הותירו ויש כאן אחד ומאה ואע"פ דמעיקרא נאסרו וחזרו והותירה בטחי' שמצא הניתור את מינו הנאסר וניעור ואיסו' מצטרף עמו והותר הכל וראייה של הבל היא דהתם נתערב ביבש מ"ה לא שייך לומר נ"נ אבל דבר לח הנתערב בנ"ט ונאסר שוב אין לו היתר ועוד לגמרי אינו דומה לנדון התם כשנתרבו החולין אחר הטחינה אתגלי למפרע שרוב היה בחולין אלא שהיה