ים של שלמה על חולין קלח

מותרת מני לא ר"י ולא ר"ש לעולם ר"ש ושמואל סבר לה כר"י בחדא ופליג עליה בחדא ותו מסקינן אמר מר מריבוי' לשלש ומשלש למקו' אחר מותר מ"ש שלש דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא מאי שלש דקתני תרתי ועמו יהיה שלש וא"א ס"ל כר"א ופרש"י שמואל דאמ' ס"ס דע"ז אסור ס"ל כר"א דתנן במסכת ע"ז נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצ' פי' יצטנן ולא יהנה מהסיקו אפה בהן את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנא' רא"א יוליך הנאה לים המלח אלמ' אית ליה לר"א ס"ס אסור בע"ז מדקתני אחרות באחרות ל"א סבר כר"א אר"ש קאי דאמר מריבוי לשלש ותרציני מאי שלשה דקא' תרי והוא וא"א שלשה דווקא קאמר ודוקא אמרינן תיסגי בתרי סבר לה כר"א דאמר לא התיר ר"א אלא שנים הלכך בעינן ג' דלהויא עמו ד' דלשקלינהו ב' ב' וראשון ישר בעיני ע"כ והתו' כתב אדרבה דללשון ראשון קשה לר"ת חדא מאי סבר לה כר"א דקאמ' הא דרבנן נמי אסרי ודוחק לפרש דברי ר"א ומחלוקותו קאמר ועוד דר"א בשאר איסורי' נמי אוסר התם ועוד דהל"ל דתנן ולאתוי מתני' דהתם דכיון שלא הוזכרה בכולה שמעתתא ועוד דלעיל פי' דל"ג התם ואחרות באחרות ועוד כתב בכל הספרים סבר לה כר"א אליבא דר"א ונראה כלשון השני שפירש בקו' דר"ש סבר כר"א דאמר תולין את האיסו' להקל ולומר האיסור הלך לו דאמר אם קרב הראש של אחד יקריבו כל הראשים ואמר ר"א לא התיר ר"א אלא ב' ב' והיכא דנפל איסור לריבוייא אסורים שזה ספק הראשון דרימוני באדן לא בטלי מריבוייא לשלש דה"ל ס"ס דאמרינן איסורא ברובא איתיה אלו ד' מותרין וד' בעינן כדי שימכרו ב' ב' דאי נפל לתרי והוא שלישי נמצא האח' באיסורו כשימכרו השנים וליהנות מכולן בבת א' פשיטא דאסור כדפרישית לעיל ס"כ והנה מה שפי' רש"י בתחילה דבעי ג' תערובות ואז מותר אף תערובות הב' סברא חדשה היא גם הרשב"א ל"ג הכי אלא ר"ש אומר לריבוייא אסורי' לשלש ומשלש למקום אחר מותר דהיינו שתי התערובות לחוד וכ"כ בת"ה וכן הי"ד לא כתבו אלא שתי תערובות מ"מ נראה אפי' לגירסת רש"י סברא הוא דלא בעינן ב' ב' אלא בתערובות הב' אבל בתערובות הג' יצא מכלל ספק תערובות ושרי אפי' כולה בבת א' ותמהני שבט"ור לא הזכירו שהרי הרא"ש תפס פי' התוס' עיקר והזכירו בשם ר"ש לעיל בסי' מ"ד וכ' הרשב"א והטו' ג"כ הביאו וז"ל דוקא כשנאבד אחד מן העולם כדפי' אבל לא נאבד אלא שפי' א' מהן אין להתיר בשביל זה הנשארים וכבר כ' הרשב"א טעם זו בסימן שלפני זה ולא מבעיא אם פירש אח' מהן אלא אפי' פירשו מהן הרבה אין להתיר הרוב הנשארו' אלא המיעוט שפירשו מותרין שאנו תולין לומ' האיסו' ברוב והרוב אסור ואם כל הרוב נתערבו באחרים כולן אסורות כאילו נפל שם האיסור בידוע אבל אם המיעוט נפל למקו' אחר מותר והנה מ"ש שאין להתיר הרוב אלא המיעוט לדברי הרשב"א דס"ל אם פי' ממילא שרי כדברי ר"ת א"ש ולדברי הטור שס"ל כדעת אביו הרא"ש ז"ל שכתב כר"י דאפי' פי' ממילא גזר כן שמא יקח מן הקבוע לא מישתכח שיותרו מיעוט שפי' א"ל שפי' קודם שנודע לנו תערובתו דשרי אפי' לדברי הרא"ש כדפיר' לעיל ומ"ש אח"כ שאם נפל המיעוט למקו' אחר מותר דהיינו דברי הגמר' שהארבעים אינה אוסרות דמשמע בלא תערובות אסורות אף שפירשו לדברי הרשב"א צ"ל דאיירי שפי' לפנינו דה"ל כקבוע ואסור ומ"מ אינו אוסר בתערובתו דהיינו מריבויא לריבוייא דבעינן תרי תערובות כדי להתירו וכ"כ הרשב"א להדיא דגמ' דהתם דבעינן תרי תערובות שלא אמרינן מיד אחר תערובות הראשון כל דפריש מרובא קא פריש איירי בפי' לפנינו דהוה דינו כמו שהוא פ' מהן בידים ומ"מ שרי בתערובות השני בפרט כשהוא המועט לאפוקי הרוב אפי' בשתי תערובות ואף בכמה תערובות כה"ג לעיל אמרינן איסורא ברובא איתא עוד כ' הטור בשם הרשב"א דאפי' נפל מחצית למקום אחר מותר שאנו תולין להקל בס"ס שמא לא היה איסור בתוך אלו שנפלו לכאן ואת"ל כאן היה שמא זה שאוכל עתה אינן מאיסור ובת"ה נתן טעם לדבריו וז"ל נראה שאם פירשו נ' למקום אח' והנ' למקום אח' כולם מותרי' דהא איכא ס"ס והא דנקט ר"י פירשו מ' למקו' אחד היינו משום דבעי למימ' פירשו ס' לצד אחד כולן אסורין וכתב עוד הטור מדברי הרשב"א ודווקא שתערובות הראשון היה מות' מן התורה כגון שנתבטל ברוב לכך תולין להקל בס"ס אבל חתיכת איסו' שנתערבה בחתיכות הית' ומאילו השנים נפל א' מהן לתוך י' של היתר אין אומר בזה ס"ס להקל לפי שאנו רואים כל אחד מהשנים בגופו של איסו' כל זמן שלא נתבטל האיסור ברוב ע"כ ולפ"ז יראה לכאורה בתערובות השני לא בעי רוב אלא אפי' א' באחד דהא ס"ס הוא וליתא דהא לכ"ע בעינן לאכול ב' ב' ולא כאחת מאחר דק"ל כר"א וזהו לא מישתכח בפחות מג' בין הכל ואף בג' לא יתכן לאכול אלא השנים והשליש' הנותר יאס' א"ל בד' כאש' פי' לעיל בשם התו' וכתב עוד והא דשרינן ס"ס דוקא ע"י הערוב' כדפירשתי אבל ספק טריפה שנתערב' באחרות כולם אסורין עד שיהא בהית' כדי לבטל האיסו' אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתי' מס"ס וי"א שאפי' בס"ס שע"י התערובות אין להתיר בדברים החשובות וכי היכי דמהני להו חשיבתייהו ולא בטילי אפי' באלף מהניא להו נמי שלא להתיר בה ס"ס ול"נ בס"ס מות' בכל האסורי' אפי' בע"ז ע"כ והנה מ"ש דספק טריפה אוסרות בתערובו' הוא דברי ר"י כאשר כתבתי בפ' א"ט בסי' ע"ח אבל מ"ש וי"א דאפי' בס"ס שע"י תערוב' אין להתירו בדברים החשובים וקשה להבין דהא כל ס"ס דע"י תערובות לא תמצא אלא בדברים החשובים דאל"כ אפי' בוודאי איסור בטל בתערובות א' והלא מוכח להדיא מפ' התערובת דאפי' בע"ז ותרומה דחמירי דשרי בס"ס ע"י תערובות כדפי' לעיל ואם באת' לחלק ביניהון א"כ מהו שכת' אח"כ מותר בכל האסורי' אפי' בע"ז ובע"כ ט"ס הוא והכי הוא וי"א שאפילו בס"ס שלא ע"י התערובות אין להתיר בדברים החשובי' פי' דהיינו שתי ספיקות בגוף הדבר דנהי דדברים החשובים בטלו בשתי תערובו' היינו משום דלא החמירו אלא לאסור ולא להתבטל אפי' באלף אלא בתערובות הראשון אבל בס"ס שלא מענין התערובות כמו שהחמירו שלא להיבטל בתחילה אפי' באלף ה"ה שלא להתירן בס"ס ע"ז כתב ול"כ מאחר דס"ס דאורייתא הוא שרי אף בע"ז הלכתא כרב לגבי שמואל דאפילו בעבודה זרה ס"ס מות' ואין חילוק בין ספק ספיקא דע"י שתי תערובות או שהכל בגוף אחד וכ"ש בשאר איסורי' וכמ"ש לעיל בפ' א"ט וכ"ד כל המחברי' כי לא כתבו לאיסור ספק דרוס' אלא משום דלא הוי ס"ס ממש אבל אי הוה ס"ס הוי שרי אף שהוא דבר חשוב שהרי כתב אפי' באלף לא בטלי והאגודה שכ' בשילהי כ"ה אם בא להתיר מכח ס"ס יזהר שלא יהא ספק מראשון שנתערב בריה או חה"ל או דבר שבמנין עכ"ל וא"כ נמי הכא ה"פ היכא שהספק הראשון אינה מכח התערובות אלא מכח עצמו ואח"כ נתערב אז אין להתיר מכח הס"ס היכא שהספק הראשון הוא ראוי להתכבד או בריה והיינו כדברי ר"י לעיל

נו דין נתבאר חלוקים של איסור שנפל למקום אחד ואין ידוע לאיזה מקום נפל שיש להקל ולהחמיר כו' ודין ששתי קדרות לבטל איסור אחד שבקדירות היכא דלא ידעינן באיזה נפל ודווקא בנפילה אח' ולא בשתי נפילות

תערובת דאתא לידן נימ' בה מילת' כתב הטור מספר ת"ח איסו' שנפל למקום אחד ואין ידוע לאיזה מקום נפל יש בה להקל ולהחמיר כיצד ב' קדרות אחת של היתר כגון בשר שחוט' ואחת של איסור כגון בשר נבילה ולפניהם ב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור אם החתיכה היא מאיסור דרבנן כגון שומנו של ג"ה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאנו תולין לו' שהאיסו' נפל לתוך איס' והיתר נפל לתוך של היתר ואפילו אם ההיתר שבקדירה אינה רבה על האיסור שלפניה וכן הדין א"ל היה כאן אלא קדיר' אחת של בשר שחוט' ונפל בה אחת מאלו ב' החתיכו' ואין ידוע איזה נפל שאנו תולין דשל היתר נפלה אפי' אין ההיתר רבה על האיסור או לא היה כאן חתיכה אחת מאיסור דרבנן ויש ב' קדרות א' של היתר ואחת של איסו' ואין ידוע לאיזה נפלה גם בזו תלינן להקל וכ"ז פשוט והוא נלקח מבריית' דפ' הערל ב' קופו' כו' בסי' ל"ג ע"ש וכ' עוד בד"א שתולין בכל אלו להקל אפילו אין ההיתר רבה על האיסור שאין האיסור ג"כ רבה על ההיתר אבל אם האיסור רבה על ההית' אין תולין כ"כ להקל פי' נהי דמקלינן בספק איסור דרבנן אבל לא מקילינן בוודאי איסור דרבנן היה האיסור של תורה אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל עד שיהא ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מד"ת היה ההית' רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מד"ת תולין להקל כיצד ב' קדרו' א' של בש' שחוטה וא' של בש' נבילה ונפלה חתיכה נבילה לתוך א' מהן אם ההיתר שבקדירה רבה קצת על החתיכה נבילה תולין להקל לפי שד"ת מין במינו בטל ברוב אלא שחכמים צריכין ס' וכיון שאינן אלא מדרבנן מקילינן היו ב' קדרות ממין אחד והאיסור מין אחר אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ס' על האיסור מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו ד"ס לפי שטעמו בעי' בפחו' מס' ויש מקילין להקל כל זמן שאין בו כזית בכדי אכילת פרס וכבר כתב' לעיל דדעת ר"ת עיקר דלא בעינן כזית בכדי א"פ אלא דוקא במלקות ולא לאיסור עוד כתב דינים אחרים וכמעט כולו מתוס' דתרומות ומשניות היו כאן שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונפל אח' לתוך זו