ים של שלמה על חולין קלו

דאין ראויה כלל דדבר שבמנין לא מהני שוב מצאתי בתשו' מהררי"ב טעם אח' הא דתרנגולת לא חשיב דבר שבמנין מאחר שמוכרין התרנגול' רוב פעמי' ביחידות אין שייך כאן דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסי' התלמוד דלא בטיל משום שהו' ב"ח ות"ל משום שהוא דבר שבמנין אלא ש"מ מה שמוכרין ביחידי לא קרי דבר שבמנין ע"כ מצאתי ובודאי לא עיין בפ"ב דע"ז דמסיק להדיא דשור הנסקל דבר שבמנין הוא

נב דין הא דחה"ל לא בטלינא דוקא בעודה בשלמותה אבל אם נפרסה אחר שנפל לקדיר' אפי' נאסר כבר בטלה חשיבותא ובטלה כשאר איסורין וכן חתיכות הרבה שנפרסו אותן שנפרסו מותרי' ממ"נ והשאר חתיכות אסורי' ואפי' רובן נפרשו השאר אסורות ואותן שנפרשו מותרות והו' שנפרשו בשוגג אבל אם חתכו במזיד אסור לאותן שחתכן אבל לאחרים מותר והא דח"הל לא בטלה דוקא שאיסורה מחמ' עצמה או שנאסרה בבשר בחלב אבל חתיכה של היתר שקיבלה איסור ממקום אחר ולא היה בה ס' אע"פ דק"ל חנ"נ אפ"ה לא מקרי ראויה להתכבד ובטלה בששים

פסק כת' הרא"ש מדברי התו' הא דחה"ל לא בטילה ה"מ כשהיא בשלימותא אבל אם נפרשה אחר שנפלה לקדרה בטלה חשיבותא ובטלה כשאר אסורין שהרי אפי' אגוזי פרך ורימוני בדן אם נתפצעו האגוזים ונתפרדו הרימוני' בטלים הן כדאמרי' במסכ' גיטין ותניא בתוספ' דמס"ת חתיכה שנתערבה בחתיכות אפי' הן אלף לא בטל וכולן אסורין והרוטב בנ"ט ואם נימוח הרי זה בנ"ט הלכך כל חתיכה שנפרסה ואינה רל"ה עוד היא מותרת ממ"נ והשאר אסורות ואין אנו תולין מספק שמא אות' של איסור שנפרסה והותר' כולן והכי אמרינן בפ' כל הזבחים אר"א חביות של תרומה שנתערבה בק' חביו' נתפתחה א' מהן נוטל ממנה כדי דימוע ושותה אבל האחרות אסורות ולא תלינן למימר של תרומה נתפתח' והותרו כולן ולא עוד אלא אפי' נתפרסו רובן השלמות אסורו' ולא אמרי' איסורא ברובא איתי' דאמ' בפ"ה אר"א חביות של תרומה שנתערבה בק"ן חביות ונתפתחו מאח' מהן נוטל דימוען ושותה והשאר אסורות ולא אמרינן איסורא ברובן איתיה ודוקא שנתפתחו או נתפרסו החביות מעצמן או בשוגג אבל במזיד אסורות וכן בשוגג למאן דקניס שוגג אטו מזיד באיסור' דרבנן דהאי איסורא דרבנן הוא דמדאורייתא ל"ש דבר חשוב ול"ש שאינו חשוב דאורייתא חד בתרי בטיל וכ' הרמב"ם ז"ל דדוק' למבטל האיסור קנסינן אבל לאחרים שרי ע"כ ומדבריו שמעינן דלא קנסי שוגג אטו מזיד ולא אסור אלא דוקא כשכיון לבטלם וכ"כ הטי"ד להדיא והא דלא שרינן אחרים אפי' נתרסקו רובן כ' מהרא"י טעם לדבר וז"ל ואפי' אם רוב נתרסקו לא אמרינן האיסו' ברובא איתיה ואף ע"ג דבכל דוכתא תלינן ברוב ירא' דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו כל דפריש מרובא קא פריש ונמצא האיסור שהוא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו ע"כ אבל צריך ליתן טעם א"כ היכא שנאבד אחד מן התערו' דאמרינן לק' שהאיסור הוא שנאבד מן העולם ולא אמרינן אדרבא כל דפריש מרוב' קא פריש ונר' בעיני שסבר' גדול' ביניה' דאינו דומ' לנאבד שאינו בעול' לנחתך שהאיסור עדיין הוא לפנינו אלא שנתבטל וסברא זו תפס מהרא"י עיקר כאשר נכתוב לקמן בפ' כ"ה גבי חתיכת בשר שנתבשלה בלא מליחה עוד נכתוב מזה סוגיא סי' נ"ד עוד כת' הרא"ש והא דאמר חתיכה ה"ל אינה בטילה ה"מ שאסורה מחמ' עצמה כגון נבילה ובשר בחלב. וכיוצא בהן אבל חתיכה של היתר שקבלה טעם מן האיסור אף דלדברי המפרש חנ"נ בטילה היא בס' כשאר איסו' ע"כ וכן אנו נוהגין אע"פ דס"ל דבכל דוכתא חנ"נ מ"מ בטלה בתערובות בס' כשאר איסור היכא שאין מכירין אותה וממילא בטלה ברוב ביבש ואף ע"פ שלענין חה"ל חתיכת בשר שנאסר בחלב קרי איסור מחמת עצמו מ"מ לענין שתיאסר חבירתה בלא רוטב אינו קרוי איסור מחמת עצמו כאשר כ' לעיל סימן מ"ה

נג דין תרנגולת בנוצתה לא מיקרי ראויה לכבד ובטילה וכן רגלים שלא נחרכו מלהסיר שערן וכן רגלים של אווזא שלא הוחרכו לא חשיבי ובטלי אבל רגלי' שהוסר שערן ועזרן אפי' לא ניטלו טלפיהן לא בטלו ודוקא של בהמה גסה אבל של בהמה דקה אפ' ניטלו טלפיהן לא חשיבי ורגלי אווזא שהוחרכו חשיבי ולא בטלי וכן כבש שלם או אווזא שלימה וחתיכה היה כולהו חשיבי ולא בטלי וראש של אווזא ושל שור וכבש לא חשיבי אבל של עגל חשיב ולא בטילי ולשון של שור נמי חשיב הדורא דכנתא לא חשיב ושל עגל חשיב ועור של אווזא שהופשט לא חשיב אפילו לא נחתך עדיין לחתיכות קטנות וגוף של אווזא שהופשטה מיקרי דבר שבמנין וחתיכה שלא נמלחה נמי חשיבא ראויה לכבד ולא בטילה וכו'

פסק כתב הרא"ש וכו' שמעתי די"א כבש שלם לא מקרי ראויה להתכבד לפני האורחים לפי שאין דרך לתת לפני אורח כבש שלם או אווזא שלם גם אלה דברי הבאי הם וכי בשביל שראו לחלק לכמה חתיכות חשובות גרע טפי כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות וכ"ד ר"י כמ"ש לעיל וגם י"א שתרנגולת בנוצתה לא חשיבא ובטילה גם ז"א כיון שאחר תיקונה ובישולה ראויה להתכבד בה אורח גם עתה חשיבא את שדרכי למנות כאשר הוכחתי ממשנה דערלה ומפ"ב דערלה ע"כ ור"י מדור"ח כתב בשעריו ז"ל ומעשה בא לפני ר"י בתרנגולת נבילה שנתערב' בשני שחוטו' כשירות והאסורה עם הכשירות לא ניטלה נוצתה והתיר ר"ת דהואיל ולא ניטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא שלא נמלחות שנתערבה בכשירות אף ע"פ שאינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא לא בטלה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה אבל נטילת נוצת' הוי מחוסר מעשה ומיהו ראיתי כמה גדולי' עושים שגם בנבילה בלא מליחה אומרים שהיא בטילה ורגלים של נבילה שנתערבו בכשירות א"ל ניטלו טלפיהן אז אינה ראויה להתכבד ובטילין ברוב ואותן האוסרין בנבילה שלא נמלחה אוסרין נמי ברגלים אפילו לא ניטלו טלפי' ואף לא נמלחו כי ראוי להתכבד וכ' מהרא"י בשערים שלו וז"ל והתיר ר"ת הואיל ולא ניטלו נוצתה הכי נהיגינן וכ"כ ברגלי' שלא נחרכו להסיר השיער מעליהם וכן הרגלים של אווזא אע"ג דחשיבי טפי מרגלי בהמ' דק' שהן כחושין שאין רגילי אינשי יקירי למכלינהו מ"מ א"ל הוחרכו עדיין להסיר עורן מעליהם כמו שרגילין דמו כולהו לתרנגולת בנוצתה אבל חתיכה שלא נמלחה ורגלים שהוסר שערן ועורן אע"פ שלא ניטלו טלפים אפשר לקוצצן כולם לא חשיב מחוסר מעשה כולי האי וכן כבש או אווזא שלם וחתיכה חיה בכל הני לא נהיגינן דלא בטילי וכ"מ מלשון אשי"רי דיש לחלק וכן מחלק בסמ"ק עכ"ל וצריך אני לפרשו מ"ש וכן מחלק בסמ"ק היינו שכתב תרנגול בנוצתה אינה קרויה להתכבד לפי שאינה ראויה עתה ואע"פ כן כתב חתיכה חיה קרויה ראויה להתכבד אלמא מחלק ומ"ש גם באשי"רי משמע דיש לחלק היינו משום שכ' בתחילה י"א כבש שלם או אווז שלם אינה קרויה חה"ל לפני האורחי' לפי שאין דרך לתת לפני אורח כבש שלם או אווזא שלם גם אלה דברי הבאי וכו' ואדרבה כ"ש דחשיבה טפי כו' ושוב כ' וי"א שתרנגולת בעודה בנוצתה לא חשיבא גם ז"א כו' א"כ דוק בדבריו שעל אותן שאומרים שכבש שלם אינה קרויה חה"ל כתב אדרבה דכ"ש הוא ובתרנגולת בנוצתה כ' גם ז"א וסברא בעלמ' קאמר כיון שלאחר תיקוני ראויה כו' א"כ משמע להדיא דחילוק גדול יש ביניהם ומ"ה כ' בתחיל' דברי הבאי וגבי התרנגולת בנוצתה לא כתב דברי הבאי אלא גם ז"א ובלשון הזה הביאו הטור לכן גם נראה לנהוג כהמרא"י לחומרא אף שכ' בספר מהרי"ל בשם גדול א' דמותר והיינו מטעמא מאחר דלא נהיגין בתרנגול' כרא"ש גם בכבש שלם אין לנהוג כמותו עכ"ל אכן כבר הגאון קודם בראייתו שיש חילוק ביניהם וגם בל"ז סברא הנראה לעינים היא שהתרנגולת בנוצתה מחוסר מעשה וטורח יותר מלחתוך לחתיכות שדרכו בכך ליתן בקדרה ולחתוך במהרה וקרויה עתה ראויה להתכבד ואף מה שנחסר מליחה גם ז"א דומה למעשה כאשר כ' בשערים ועוד נראה טעם הגון במליחה כי אף קודם מליחה ראויה לצלי בלא בישול ועוד אפי' לב של' אח"כ מותר ואף גם הרגלים אם לא ניטלו הטלפים ראוים הם להתכבד מאחר שאינם חסרים כ"א לחתוך ואף בעל השערים מדמה רגלים שלא ניטלו טלפיהם למליחה וכאשר כת' מהרא"י וכ"נ לפסוק הלכה כדברי הגאון ואף שהרמב"ם כתב להיתרן אצל כבש שלם בתשו' מ"מ אזלינן בתר הרא"ש שכת' דברי הבאי הם ומ"ש דרגלים של אווזא חשיבא טפי מרגלי בהמה דקה משו' שמצא בסמ"ק שכת' הורה ריב"א על רגלים של ספק טריפ' שנתערבו ברגלים של היתר שאינה בטילים ברוב וקשי' דה' אפי' טריפה ה"ל להתבטל וכר"י דאמר את שדרכו למנות שנינו ושמא משום חשש כבוד נגעו בה דמסתמא רגל בהמה גסה עשוי להתכבד ושל דקה נמי אפילו את"ל דאינו עשוי להתכבד מ"מ ל"פ רבנן ואם לא הסירו הטלפים צ"ע ע"כ ומאחר שכת' ר"יבא אף ברגלי בהמה דקה מכ"ש שיש להחמי' ברגלי אווזא בפרט האידנא שחושבין רגל אווזא למאכל חשוב וכן שמעתי מרופא מומח' שהוא הבריא באווזא ולא כמ"ש ר"י באו"ה ומה שכתב בסמ"ק א"ל ניטלו הטלפים אף מהרא"י הכריע לאיסו' אבל מ"מ ברגלים בהמה דקה שלא ניטלו הטלפים דאיכא תרתי לריעות' משיטא דאין קרויה ראויה להתכבד אלא אפי' ניטלו טלפיהם יראה להקל שהרי מהרא"י כ' שאין רגילים אינשי יקירי למכלינהו וכן הוא בימינו ובזמנינו וראש